בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • מדורים
  • ×Ēולדו×Ēיהם של ×Ļדיקים
  • מאמרים נוספים
קטגוריה משני×Ē
  • מדורים
  • רביבים
undefined
13 דק' קריאה
זכי×Ēי לשמו×ĸ מהרב יש×ĸיהו הדרי שליט"א מייסד וראש ישיב×Ē ×”×›×•×Ēל, כמה סיפורים אודו×Ē ××—×“ מגדולי הדור, הרב הגאון ישראל זאב גוסטמן ז×Ļ"ל. כמה שבו×ĸו×Ē ××—"כ הזדמן א×Ļלנו ליישוב ד"ר שמחה פיינגולד, רופא שיניים ומומחה להרדמה. ×Ēוך כדי שיחה ×ĸמו ה×Ēברר לי כי היה קשור באופן אישי לרב גוסטמן, וזכה לראו×Ē ×ž×§×Ļ×Ē ×“×¨×›×™×• ולשמו×ĸ מדברי ×Ēור×Ēו ושי×ĸוריו, ואת היה ×ĸד אישי לכמה מהסיפורים המרגשים והנוראים א׊ר הוא זוכרם בדייקנו×Ē ×•×¨×’×™×Š×•×Ē. חשב×Ēי כי ראוי לבוא לימים הנוראים בדברים אלה אודו×Ē ××—×“ מגדולי ה×Ēורה הגיבורים.

הרב ישראל זאב גוסטמן
הרב ישראל זאב גוסטמן נולד בשנ×Ē ×Ēר"×ĸ. כבר בנ×ĸרו×Ēו נוד×ĸ כ×ĸילוי מופלג, ולמד בחברו×Ēא ×ĸם הרב חיים שמולאבי×Ĩ בישיב×Ē ×ž×™×¨. בשנ×Ē ×Ēר×Ļ"א, בהיו×Ēו כבן 21, הש×Ēדך ×ĸם ב×Ēו של רבי מאיר באסן, ׊נפטר בין האירוסין לנישואין. רבי מאיר היה הרב של שניפשופ, אחד מפרברי ווילנה, והיה חבר בבי×Ē ×“×™× ×• של הגאון רבי חיים ×ĸוזר גרודזינסקי ז×Ļ"ל, הגדול ברבני וילנה וליטא, ׊נקרא בפי רבים באו×Ēם הימים "רא׊ כל בני הגולה".

אחר שהכיר רבי חיים ×ĸוזר א×Ē ×”×—×Ēן הישר והגאון, החליט להושיבו ×ĸל מקום חו×Ēנו כחבר בבי×Ē ×”×“×™×Ÿ שלו וכרבה של שניפשופ. מינוי זה היה מפ×Ēי×ĸ מאוד, שכן וילנה וליטא היו מלאו×Ē ×‘×Ēלמידי חכמים מופלגים, וא×ĸ"פ כן חשב הרב חיים ×ĸוזר שהרב גוסטמן, שהיה אז כבן 21 בלבד, ראוי להיו×Ē ×—×‘×¨ בבי×Ē ×”×“×™×Ÿ הגדול שלו. במשך דורו×Ē ×œ× הושיבו דיין ×Ļ×ĸיר כל כך בבי×Ē ×”×“×™×Ÿ החשוב של וילנא. כנראה גדול×Ēו ב×Ēורה והוראה היי×Ēה יו×Ļא×Ē ×“×•×¤×Ÿ.

השואה
שמונה שנים לאחר מכן פר×Ļה מלחמ×Ē ×”×ĸולם השנייה, ו×ĸמה השואה האיומה שפקדה א×Ē ×‘× ×™ ×ĸמנו. מ×ĸט לאחר ×Ēחיל×Ē ×”×ž×œ×—×ž×” נפטר הגאון רבי חיים ×ĸוזר ז×Ļ"ל. הנא×Ļים ימ"׊ החלו ×œ×¨×“×•×Ŗ א×Ē ×”×™×”×•×“×™×, ובראשם הרבנים. כל רבני ודייני וילנה הושפלו ו×ĸונו ×ĸד מוו×Ē. גם א×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן כמ×ĸט ור×Ļחו במכו×Ē. הוא איבד דם רב וה×Ē×ĸלת, ×ĸד שחשבו שכבר מ×Ē ×•×ĸזבוהו. ×œ×‘×Ą×•×Ŗ ה×Ē×ĸורר, גזר א×Ē ×–×§× ×• וחזר לגטו.
הוא היה הרב האחרון שנו×Ēר ׊ם בחיים.

לימים סיפר כי השאלו×Ē ×”×”×œ×›×Ēיו×Ē ×Š× ×Š××œ באו×Ēם הימים היו הקשו×Ē ×‘×™×•×Ēר שנשאל בחייו, שאלו×Ē ×Š×œ אנשים ׊נמ×Ļאים בין מוו×Ē ×œ×—×™×™×. רבים שאלוהו אם מו×Ēר להם לה×Ēאבד, לאחר שאיבדו א×Ē ×›×œ היקר להם. הוא היה ×Ļריך לומר להם שאסור. המ×Ļב בגטו הלך והור×ĸ. רבים מ×Ēו מר×ĸב ומחלו×Ē. הוא ×ĸץק בקבור×Ēם של למ×ĸלה מחמש×Ē ××œ×¤×™× יהודים.

בשלב מסוים הורה לכל מי שיכול שיברח מהגיטו, וכך ×ĸשה ב×ĸ×Ļמו. בנו הקטן נר×Ļח ×ĸל ידי הנא×Ļים. א׊×Ēו, ב×Ēו והוא ני×Ļלו.

לאחר המלחמה
לאחר המלחמה חזר הרב גוסטמן לוילנה. ב×Ēור הרב האחרון שנו×Ēר בחיים הרגיש אחריו×Ē ×œ×˜×¤×œ בשארי×Ē ×”×¤×œ×™×˜×” ולסדר א×Ē ×ĸנייני השב×Ē ×•×”×›×Š×¨×•×Ē, וה×Ēמודד ×ĸם שאלו×Ē ×§×Š×•×Ē ×Š×œ נישואין וה×Ēר×Ē ×ĸגונו×Ē. כל זא×Ē ×ĸשה ב×ĸזר×Ē ×–×›×¨×•× ×• המופלג, שכן זול×Ē ×›×ž×” כרכים בודדים, לא היו בידו ספרים אחר המלחמה.

כשנה לאחר המלחמה, ביום ראשון של פסח, הגי×ĸ לבי×Ēו הקומיסר הקומוניסטי ואמר לו: אני יהודי. את אחד ×ĸדיין לא יוד×ĸ, אבל אני יוד×ĸ שמחר בבוקר אנשי המשטרה החשאי×Ē ×ĸומדים לשלוח או×Ēך לסיביר. ×ĸ×Ļ×Ēי לך, ברח הלילה. שאלו הרב גוסטמן: לאן אלך? ×ĸנה: לא משנה לאן, ה×ĸיקר ׊×Ēץ×Ēלק. ×Ē×ĸלה ×ĸל הרכב×Ē ×•×Ēיס×ĸ מכאן.

באו×Ēו לילה ברחו הרב גוסטמן, הרבני×Ē ×•×”×‘×Ē ×ž×•×™×œ× ×”. לאחר מכן גנבו א×Ē ×”×’×‘×•×œ דרך ×Ļ´כיה, ה×Ēגלגלו ל×Ļרפ×Ē ×•×§×™×•×• לקבל אישור כניסה לאר×Ĩ ישראל. כשלא ני×Ēנה האשרה, היגרו לארה"ב בסיו×ĸ וו×ĸד הה×Ļלה של יהודי אמריקה. ב×Ēיווכו של הרב משה פיינשטיין × ×Ēמנה הרב גוסטמן בשנ×Ē ×Ē׊"ו לראש ישיב×Ē ×œ×•×‘×‘×™×Ĩ´, א×Ļל האדמו"ר רבי ×™×•×Ą×Ŗ י×Ļחק בניו יורק. לאחר כארב×ĸ שנים הקים א×Ē ×™×Š×™×‘×Ē Â´× ×Ļח ישראל - וילנא ריימלס´. ´וילנא ריימלס´ לזכר הישיבה שהיי×Ēה לחו×Ēנו בוילנה, ו´נ×Ļח ישראל´ כדי לבטא א×Ē ×”× ×Ļחיו×Ē ×Š×œ היהדו×Ē ××—×¨ השואה.

×ĸליי×Ēו לאר×Ĩ ושי×ĸוריו בישיבה
שאיפ×Ēו ל×ĸלו×Ē ×œ××¨×Ĩ היי×Ēה חזקה. במשך כחמש שנים ×ĸרך ביקורים ממושכים ושהה באר×Ĩ כדי לבדוק א×Ē ×”××¤×Š×¨×•×Ē ×œ×ĸלו×Ē. בשנ×Ē ×Ēשל"א זכה להגשים א×Ē ×—×œ×•×ž×•, ×ĸלה לאר×Ĩ והקים בה א×Ē ×™×Š×™×‘×Ēו.

כשבא לבקר א×Ļל הגאון מטשבין, אמרו לו בני הבי×Ē ×›×™ הרב ישן. ביקש שימסרו לרב כי גוסטמן מווילנא היה פה, ופנה לדרכו. כ×ĸבור כמה רג×ĸים ר×Ĩ אחריו אחד מבני הבי×Ē, ואמר שהרב מטשבין שואל אם הוא קרוב משפחה של או×Ēו גאון שהיה חבר בבי×Ē ×”×“×™×Ÿ של ר´ חיים ×ĸוזר. השיב כי זה הוא. הרב מטשבין ה×Ļי×ĸ לו להקים א×Ē ×™×Š×™×‘×Ēו בשכונ×Ē ×¨×—×‘×™×” שבירושלים, וכך ×ĸשה.

שי×ĸוריו ה×Ļטיינו ב×ĸיון ×ĸמוק במיוחד. היה בו שילוב מיוחד של פוסק ולמדן. היה רגיל ל×Ē×Ē ×‘×™×•× שני בכל שבו×ĸ שי×ĸור ×ĸיון ב×ĸברי×Ē ×Š× ×ž×Š×š ארב×ĸ ׊×ĸו×Ē. היה מקפיד מאוד שלא יפרי×ĸו באמ×Ļ×ĸ השי×ĸור. רק ב×ĸ×Ē ×ž×œ×—×ž×Ē ×Š×œ×•× הגליל, כשחיילים ה×Ēקשרו ×ĸם שאלו×Ē, הסכים ל×ĸנו×Ē ×‘××ž×Ļ×ĸ השי×ĸור. הקפיד שבשי×ĸורו זה יש×Ē×Ēפו רק בני הישיבה, וכן אורחים שקבלו ממנו רשו×Ē ×ž×¤×•×¨×Š×Ē. סביב הישיבה נו×Ļרה קהילה קטנה של אקדמאים ×Ēלמידי חכמים שהש×Ē×Ēפו בשי×ĸוריו. לאנשים ×ĸובדים היה מוסר ביום חמישי א×Ē ×Š×™×ĸור ה×ĸיון ביידיש, והיה מקפיד לסיימו כ×ĸבור ׊×ĸ×Ēיים, כדי שיוכלו לחזור ל×ĸבוד×Ēם.
בג´ טב×Ē ×Ēשל"ט נפטרה א׊×Ēו הרבני×Ē. בכ"ח סיון ×Ē׊נ"א נפטר הרב גוסטמן. השאיר אחריו ב×Ē, נכדים ונינים. (הרבה מהפרטים שהובאו ×ĸד כה מהרב ליפקה, אחד מ×Ēלמידו המובהקים).

×ĸל גדול×Ēו ב×Ēורה אין ×Ļורך להכביר מילים. הדברים ידו×ĸים, והרו×Ļה להיפגש ×ĸם מק×Ļ×Ē ×’×“×•×œ×Ēו יכול ללמוד א×Ē ×ž×§×Ļ×Ē ×ž×Š×™×ĸוריו שנדפסו בספריו ´קונטרסי שי×ĸורים´ ×ĸל כמה ממסכ×Ēו×Ē ×”×Š"ץ.

ביקור בישיב×Ē ×”×›×•×Ēל
ב×Ēקופה הראשונה לקיומה של ישיב×Ē ×”×›×•×Ēל, נכנס לחדרו של הרב הדרי בישיב×Ē ×”×›×•×Ēל יהודי ב×ĸל ×Ļורה, כו×Ē× ×Ēו קרו×ĸה ב×ĸקבו×Ē ×¨××™×™×Ē ×ž×§×•× המקדש החרב. הוא ה×Ē×ĸניין בבניין ירושלים והישיבה החדשה. ב×Ēוך השיחה, כששאלו הרב הדרי מי הוא ומה ×ĸניינו, ×ĸנה (ביידיש): "אומרים ×ĸלי שאני אומר שי×ĸור לא ר×ĸ".

לאחר מכן נכנס לבי×Ē ×”×ž×“×¨×Š הזמני והחל לדבר בלימוד ×ĸם ה×Ēלמידים. שאל או×Ēו ר´ י×Ļחק ספיר: מי אדוני?. השיב: אני ׊מ׊ בישיבה שברחוב רמב"ן פינ×Ē ××‘×Ÿ ×ĸזרא. ×•×”×•×Ą×™×Ŗ: אם ×Ē×ĸבור ׊ם, ×Ēיכנס. כ×ĸבור כמה ימים נכנס לשם וגילה שהשמש הוא רא׊ הישיבה. מאז נקשרה נפשו ברב גוסטמן, והיה בא באופן קבו×ĸ לשמו×ĸ א×Ē ×Š×™×ĸוריו.

ה×Ēלמיד שחשש לאכול
בבוקר יום א´ דראש השנה, לפני ×Ēחיל×Ē ×Ēפיל×Ē ×Š×—×¨×™×Ē, נכנס הרב יש×ĸיהו הדרי לישיב×Ē ×”×›×•×Ēל וראה בחור שנראה כבן ישיבה מאמריקה. או×Ēו בחור ביקש רשו×Ē ×œ×”×Ēפלל בישיבה. שאלו הרב הדרי: מהיכן א×Ēה? ×ĸנה: ×ĸד א×Ēמול ב×ĸרב למד×Ēי בישיבה של הרב גוסטמן. ה×Ēפלא הרב הדרי, וכי בליל רא׊ השנה ×ĸוזבים ישיבה? סיפר או×Ēו בחור, שאין בישיב×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן חדר אוכל מסודר, אלא הבחורים אוכלים בשב×Ēו×Ē ×•×—×’×™× א×Ļל משפחו×Ē ×Š×§×Š×•×¨×•×Ē ×œ×™×Š×™×‘×”. וכיוון שלא סמך כל כך ×ĸל הכשרו×Ē ×Š×‘×‘×™×Ē ×ž××¨×—×™×•, נ׊אר בחדר. כשהרגיש הרב גוסטמן שמישהו נ׊אר באחד החדרים, נק׊ ×ĸל הדל×Ē, נכנס ושאל מדו×ĸ לא הלך לאו×Ēה משפחה. השיב הבחור בגמגום שהוא חושש ׊מא לא הפרישו ׊ם ×Ēרומו×Ē ×•×ž×ĸשרו×Ē. אמר לו הרב גוסטמן (ביידיש):"אם כן, קח ×ĸכשיו א×Ē ×”×ž×–×•×•×“×” ו×ĸזוב א×Ē ×”×™×Š×™×‘×”. שכן אם או×Ēו בחור לא סומך ×ĸל רא׊ הישיבה, ואינו רו×Ļה ללכ×Ē ×œ×ž×Š×¤×—×” ׊נ×ĸ× ×Ēה לבקש×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן לארח בחורי ישיבה, אין לו מקום בישיבה.

×ĸוד ׊מ×ĸ×Ēי ׊אמר הרב גוסטמן, שכל מי ששומר שב×Ē ×•×˜×”×¨×Ē ×”×ž×Š×¤×—×”, נאמן לה×ĸיד ×ĸל כשרו×Ē ×ž××›×œ×™×•. ואם בחור מקפיד לאכול גלאט בלבד, יכול להימנ×ĸ מאכיל×Ē ×‘×Š×¨.

הש×Ē×Ēפו×Ē ×‘×ž×Ļ×ĸד והשמחה בבניין ירושלים
לפני כשלושים שנה היו אוהבי ירושלים נוהגים ל×ĸרוך מ×Ļ×ĸד ב×Ēחיל×Ē ×—×•×“×Š ניסן. הרב הדרי נקל×ĸ לשם ×ĸם בנו×Ēיו, וראה א×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן והרבני×Ē ×ĸומדים בסביב×Ē ×”×¨ ×Ļיון יחד ו×Ļופים במ×Ļ×ĸד. כשנס×Ēיים המ×Ļ×ĸד וה×Ļיבור ה×Ēפזר, ניגש הרב הדרי לרב ולרבני×Ē ×•×”×Ļי×ĸ לקח×Ēם ברכבו לבי×Ēם. בדרך שאל א×Ē ×”×¨×‘, מדו×ĸ הלך לראו×Ē ××Ē ×”×ž×Ļ×ĸד (שלא ה×Ļטיין ב×Ļני×ĸו×Ē ×™×Ēירה). ×Ēשוב×Ēו היי×Ēה (בידייש): "מי שאיבד ילדים בשואה הולך לראו×Ē ×™×œ×“×™× יהודים ברחובו×Ē ×™×¨×•×Š×œ×™×".

פ×ĸם × ×Ļרך הרב גוסטמן להגי×ĸ לאיזה מקום ב×ĸיר, ואחד ה×Ēלמידים ה×Ēנדב להסי×ĸ או×Ēו. כשהגי×ĸו לרחוב בן יהודה ה×Ēבייש הבחור מאוד, מפני שהרחוב היה מלא בנשים בלבוש לא ×Ļנו×ĸ, והבחור ה×Ēלבט בלבו אם לה×ĸיר ×ĸל כך. ×Ēוך כדי שהוא מ×Ēלבט, הס×Ēכל הרב גוסטמן ×ĸל הבניינים לאורך הרחוב ואמר: "×Ēראה א×Ē ×™×¨×•×Š×œ×™× בבניינה. כמה זכינו..."

היושבים במזרח
ב´מזרח´ של הישיבה ´נ×Ļח ישראל´ הושיב הרב גוסטמן א×Ē ×¤×¨×•×¤Â´ מנחם אלון, המשנה לנשיא בי×Ē ×”×ž×Š×¤×˜ ה×ĸליון, וא×Ē ×¤×¨×•×¤Â´ הלפרין, איש מד×ĸ ב×Ēחום הפיזיקה. גם מפרופ´ אומן, מומחה ב×ĸל ׊ם ×ĸולמי למ×Ēמטיקה ומו×ĸמד לפרס נובל ב×Ēחום הכלכלה, ביקש הרב גוסטמן שיישב במזרח, אך משום ×ĸנוו×Ēנו×Ēו ה×ĸדית לשב×Ē ×ĸם ׊אר ה×Ļיבור.

שאלוהו: איך הרב בוחר א×Ē ×ž×™ להושיב במזרח? הרב הבין שכוונ×Ē ×”×Š××œ×” מדו×ĸ הושיב במזרח הישיבה פרופסורים שאינם רבנים, והשיב: "פה באר×Ĩ ישראל ×Ļריכים לדאוג למלכו×Ē, ואלו אנשים שמסמלים א×Ē ×”×ž×œ×›×•×Ē". המלכו×Ē ×ž×‘×˜××Ē ×›×¤×™ הנראה א×Ē ×”×ž×ĸרכו×Ē ×”×Š×•× ×•×Ē ×Š×ĸליהם האומה מ×Ēבסס×Ē. ×‘× ×•×Ą×Ŗ לכך יש ל×Ļיין שאו×Ēם פרופסורים היו בני ×Ēורה מובהקים.

לאחר מו×Ē ×”×¨×‘× ×™×Ē
ב×ĸ×Ē ×Š×™×Š×‘ הרב גוסטמן שב×ĸה ×ĸל א׊×Ēו, בא הרב חיים שמולאבי×Ĩ רא׊ ישיב×Ē ×ž×™×¨ לנחמו. היה ׊ם רופא שה×Ēנדב להסי×ĸו בחזרה לבי×Ēו. ב×ĸ×Ē ×Š× ×Ą×ĸו ראה הרופא כי הרב שמואלבי×Ĩ חלש וחולה, ושאלו: "מדו×ĸ היה כבוד הרב ×Ļריך להטריח ×ĸ×Ļמו לבוא לניחום אבלים?" השיב הרב שמולאבי×Ĩ: "זה כבוד ה×Ēורה. הוא (הרב גוסטמן) ה×Ēורה!"

לאחר זמן, היו שביקשו לה×Ļי×ĸ לרב גוסטמן שידוך לנישואין שניים, ופנו לד"ר פיינגולד שי×Ļיג א×Ē ×”×Ļ×ĸ×Ē ×”×Š×™×“×•×š בפני הרב. השיב הרב ב×Ēקיפו×Ē ×’×“×•×œ×” (ביידיש): "ד"ר פיינגולד, יש לי אשה אח×Ē ×‘×ĸולם הזה, ב×ĸולם הבא וב×Ēחיי×Ē ×”×ž×Ēים! ב×Ēחיי×Ē ×”×ž×Ēים יהיה לי רק א×Ē ××Š×Ēי! אני לא רו×Ļה את אשה אחר×Ē!".

הסבר החלט×Ēו של הרב גוסטמן בקישר הבא. כמו כן ני×Ēן לקרוא הרחבו×Ē ×”×œ×›×Ēיו×Ē ×•×¤×Ą×™×§×Ē ×”×œ×›×” של הרב בנושא זה במדור "שאל א×Ē ×”×¨×‘" בא×Ēר, בקישור הבא.

הרוגי מלחמ×Ē ×Š×œ×•× הגליל
פרופ´ אומן ייבדל לחיים ארוכים ובנו שלמה הי"ד, שנהרג במלחמ×Ē ×Š×œ×•× הגליל, היו בקשר קרוב ×ĸם הרב גוסטמן. לאחר שנוד×ĸה השמו×ĸה ×ĸל נפיל×Ēו של שלמה, בא ד"ר פיינגולד לקח×Ē ××Ē ×”×¨×‘ גוסטמן להלוויה. ב×Ēום ההלוויה הס×Ēובב הרב גוסטמן בין הקברים הטריים של החיילים שנפלו, נאנח וה×Ļט×ĸר ×ĸליהם, וה×Ēקשה ל×ĸזוב א×Ē ×‘×™×Ē ×”×§×‘×¨×•×Ē.

בחזר×Ēם מההלוויה אמר: "כולם קדושים". שאל אחד הנוס×ĸים שישב במושב האחורי: "כולם? גם הלא ד×Ēיים?" פנה הרב גוסטמן למושב האחורי ואמר: "כולם, כולם!".

×ĸל בנו יחידו ׊נר×Ļח בידי הנא×Ļים
כשה×Ēקרבו לרחביה, פנה הרב גוסטמן ואמר (ביידיש): "ד"ר פיינגולד, אולי × ×ĸלה לפרופ´ אומן להגיד דבר". ב×ĸ×Ē ×Š×ĸלו היה הרב שקו×ĸ כולו במחשבו×Ē. כשנכנסו לבי×Ē, פנה הרב גוסטמן בשקט וברגש ×ĸ×Ļום, ואמר ביידיש: "ד"ר פיינגולד, א×Ēה לא יד×ĸ×Ē ×Š×”×™×” לי בן מאירקה. הוא היה ילד יפה מאוד, לא מפני שהוא היה הבן שלי אני אומר זא×Ē, באמ×Ē ×”×•× היה כזה ילד יפה..." ואז הרב נזכר שהוא מדבר ביידיש, וחזר ×ĸל דבריו ב×ĸברי×Ē, כדי שבני המשפחה האבלים יבינו.

ופנה לאלמנה, להורים, לאחים ולאחיו×Ē, ואמר: "הבן שלי נלקח מידיי ונזרק ×ĸל משאי×Ē ×‘×§×™× ×“×¨××§×Ļיון. ו×ĸמדה לידי א׊×Ēו של המשגיח, ולקחו גם א×Ē ×”×™×œ×“ שלה. ואז היא פנ×Ēה לנא×Ļי ואמרה: ×Ēזרוק גם או×Ēי ×ĸל המשאי×Ē. הנא×Ļי ×ĸנה לה: חכי גבר×Ē, ה×Ēור שלך יגי×ĸ. הקולו×Ē ×Š×‘×§×ĸו מהילדים הגוססים והחיים ×ĸל המשאי×Ē ×”×™×• כלום ל×ĸומ×Ē ×”×Ļ×ĸקו×Ē ×Š×œ האמהו×Ē..."

×•×”×•×Ą×™×Ŗ ואמר: "אני פץק×Ēי לכולם לברוח מהגיטו, וגם אני ברח×Ēי. ואמר×Ēי לבני המשפחה (ב×Ēו ואש×Ēו): אני הק×Ļין וא×Ēם החיילים, כשאני אומר לה×Ēכופת - מ×Ēכופפים. ירו ×ĸלינו מטווח של ששה מטר ולא נפג×ĸנו".

× ×ĸליים קטנו×Ē
וחזר לספר ×ĸל הזמן שהיה בגטו, שלאחר שבנו נר×Ļח, לקח א×Ē × ×ĸליו הקטנו×Ē ×›×“×™ למוכרן ב×ĸ×Ē ×™×Ļיא×Ēו מהגטו ל×ĸבודו×Ē ×›×¤×™×™×”. בחו×Ĩ ה×Ļליח להחליפן ×Ēמור×Ē ×’×–×¨ וקמח. אבל × ×Ēן בכל יום רק × ×ĸל אח×Ē, כי לא יכול להבריח בפ×ĸם אח×Ē ××Ē ×›×œ האוכל שהיה מקבל ×Ēמור×Ē ×Š×Ēי הנ×ĸליים. הוא ×Ēאר איך הכניס א×Ē ×”×§×ž×— למכנסיים הקשורו×Ē, וא×Ē ×”×’×–×¨ הכניס בפרוסו×Ē ×œ×Ēוך × ×ĸליו. כשחזר לגטו הלך להביא חלק מהאוכל לאלמנ×Ēו של גאון הדור רבי חיים ×ĸוזר גרודז´ינסקי, שהיי×Ēה נפוחה מקור ומר×ĸב. הרבני×Ē ×Ą×¨×‘×” ב×Ēחילה לקבל א×Ē ×”××•×›×œ, כי אמרה: יש לך אשה וילדה, למה ×Ēי×Ēן לי א×Ē ×”××•×›×œ? כשהשיב לה "יש לי מספיק" הסכימה לקבל ממנו ×§×Ļ×Ē ×’×–×¨ וקמח. ×”×•×Ą×™×Ŗ הרב גוסטמן: "אני לא ט×ĸמ×Ēי מהאוכל הזה, מפני שלא יכול×Ēי לקיים ב×ĸ×Ļמי א×Ē ×”×¤×Ą×•×§: "ואכל×Ēם בשר בניכם" (
ויקרא כו, כט).

ניחום אבלים
ואז הזדקת הרב, פ׊ט א×Ē ×™×“×™×• ל×Ļדדים ואמר: "×ĸכשיו אגיד לכם מה שקורה ב×ĸולם האמ×Ē. מאירקה שלי אומר לשלמה: אשריך שלוימלה שזכי×Ē. אני לא זכי×Ēי! אני לא זכי×Ēי לזרוק א×Ē ×ĸ×Ļמי מנגד כדי לה×Ļיל א×Ē ×›×œ×œ ישראל. א×Ēה זכי×Ē!"

קם פרופ´ אומן מהאר×Ĩ, חיבק א×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן ואמר: "ניחמ×Ēני, ניחמ×Ēני".

זכרונו×Ē ×ž×”×Š×•××”
לאחר שי×Ļאו מהבי×Ē, ונס×ĸו לכיוון הישיבה, אמר הרב גוסטמן: "א×Ēה יוד×ĸ, פ×ĸם אח×Ē ×Š×›×‘×Ēי ב×ĸרימה של מ×Ēים וחשב×Ēי שאני כבר ב×ĸולם האמ×Ē, יחד ×ĸם כל ׊אר המ×Ēים. ואז ׊מ×Ēי לב ׊רק אני זז, ויד×ĸ×Ēי שאני ×ĸדיין פה".

פ×ĸם אמר ד"ר פיינגולד לרב גוסטמן בליל שב×Ē ×Š××Ē ×”×Ą×™×¤×•×¨ ×ĸל בנו, ×ĸל הגטו ו×ĸל הנ×ĸליים, ×Ļריך לספר לכל ילד יהודי באר×Ĩ ישראל. פנה אליו הרב גוסטמן בה×Ēרגשו×Ē ×ĸ×Ļומה ואמר: "אני לא יכול. אני רואה א×Ē ×”× ×ĸליים האלה כל לילה לפני שאני הולך לישון".

×ĸל השפלה וכבוד
פ×ĸם בא בליל שב×Ē ×œ××—×¨ הס×ĸודה למשפח×Ē ×¤×™×™× ×’×•×œ×“, כדי לברר היכן אפ׊ר למ×Ļוא רופא מסוים שהיה רווק, ×ĸל מנ×Ē ×œ×”×Ļי×ĸ לו להש×Ēדך ×ĸם בחורה מבוגר×Ē ×Š×”×¨×‘ גוסטמן הכיר. אמר ד"ר פיינגולד לרב: "יכול להיו×Ē ×Š×”××™×Š הזה ×§×Ļ×Ē ×ž×—×•×Ą×¤×Ą, ויכול לה×ĸליב א×Ē ×›×‘×•×“ הרב ב×ĸ×Ē ×Š×™×Ļי×ĸ א×Ē ×”×Š×™×“×•×š". אמר הרב: "כשאני הולך ל×ĸשו×Ē ×ž×Ļווה, אי אפ׊ר לה×ĸליב או×Ēי, ואי אפ׊ר לכבד או×Ēי". ץ×Ēם ולא פירש.

כ×ĸבור זמן רב פנה ד"ר פיינגולד בשם אחד מראשי ישיבו×Ē ×”×”×Ą×“×¨ הגדולו×Ē, בבקשה לרב גוסטמן שיסכים ל×Ē×Ē ×Š×™×ĸור כללי בישיב×Ēו. אמר הרב גוסטמן: "גם מישיבו×Ē ××—×¨×•×Ē ×‘×™×§×Š×• ממני לבוא ל×Ē×Ē ×Š×™×ĸור. ובפונובי×Ĩ´ ה×Ļי×ĸו לי לבוא להיו×Ē ×¨××Š ישיבה. אבל אני לא הסכמ×Ēי. וגם אם מישהו י×ĸלה לשמים וירד ויגיד: ישראל זאב גוסטמן ×Ļריך ללכ×Ē ×œ×”×’×™×“ שי×ĸור בישיבה אחר×Ē, אני לא הולך (גיא איך ניט). מי שרו×Ļה לשמו×ĸ או×Ēי יבוא לישיבה שלי". ×•×”×•×Ą×™×Ŗ: "כבר היה לי הביזיון הכי גדול ׊אפ׊ר והיה לי הכבוד הכי גדול ׊אפ׊ר ב×ĸולם הזה. הביזיון הכי גדול היה כשלקחו א×Ē ×‘× ×™ מאירקה מהידיים שלי. והיה לי הכבוד הכי גדול, כשפ×ĸם נכנס×Ēי לחדר שהיו בו גדולי ישראל ׊׊מ×ĸו א×Ē ×“×‘×¨×™×• הרב חיים ×ĸוזר גרודז´ינסקי, וכשנכנס×Ēי קם ר´ חיים ×ĸוזר וא×Ēו קמו כולם, והיי×Ēי כבן ×ĸשרים. הרי היה לי הכבוד הכי גדול ׊אפ׊ר ב×ĸולם הזה".

הגיוס ל×Ļבא
חודשים ספורים לאחר סיום מלחמ×Ē ×Š×œ×•× הגליל הגי×ĸ הרב גוסטמן כמטופל אחרון לד"ר פיינגולד, והקליניקה היי×Ēה כבר ריקה מבני אדם. לאחר ×Ēום הטיפול, ב×ĸוד הרב יושב ×ĸל כסא הטיפולים, שאל ד"ר פיינגולד א×Ē ×”×¨×‘: "הרב גוסטמן, יש לי שני בנים ׊מ×Ēקרבים לגיל ×Ļבא (למדו בישיבה ל×Ļ×ĸירים של ´מרכז הרב´), מה כ×Ēוב ב×Ēורה של משה רבנו, הולכים ל×Ļבא או לא?" ×•×”×•×Ą×™×Ŗ ד"ר פיינגולד וה×Ēחייב שלא יספר א×Ē ×”×Ēשובה לאת אחד.

"רק רג×ĸ" השיב הרב גוסטמן. קם מהכסא. לבש א×Ē ×”×¤×¨××§ וא×Ē ×”×›×•×‘×ĸ הרבני, ×ĸמד ואמר: "×ĸכשיו ×Ēשאל" (כאילו ר×Ļה לומר, זו שאלה ר×Ļיני×Ē ×•×Ļריך ל×ĸנו×Ē ×ĸליה באחריו×Ē ×Š×œ ×Ēורה). ושוב חזר ד"ר פיינגולד ×ĸל השאלה. אמר הרב: "אמר×Ē ×ž×” כ×Ēוב ב×Ēורה של משה רבנו? ב×Ēורה של משה רבנו כ×Ēוב: "האחיכם יבואו למלחמה וא×Ēם ×Ēשבו פה" (כך אמר משה רבנו לבני ראובן וגד). ואז הלך הלוך וחזור בחדר כשיד ימינו ח×Ļי מורמ×Ē ×›×ž× ×”×™×’, וחזר ×ĸל הפסוק כמה וכמה פ×ĸמים, כל פ×ĸם בקול יו×Ēר חזק. ×•×œ×‘×Ą×•×Ŗ ×”×•×Ą×™×Ŗ ואמר: "א×Ēה יכול לספר א×Ē ×ž×” ׊אמר×Ēי לכל אחד. זה מה שאני אומר לכל מי ששואל או×Ēי. אבל מי שואל או×Ēי..."

×ĸוד אמרו בשמו, שב×ĸ×Ē ×ž×œ×—×ž×Ē ×Š×œ×•× הגליל אמר, ׊אם היה ×Ļ×ĸיר היה יו×Ļא למלחמה ×ĸם החיילים. ומי שרו×Ļה להישאר בישיבה, ×Ļריך ללמוד ב×Ēנאי מלחמה, ללמוד בשקידה וללכ×Ē ×œ×™×Š×•×Ÿ בלי להוריד × ×ĸליים.
×ĸוד סיפר, ׊פ×ĸם אח×Ē ×”×Ļליח לחנוק למוו×Ē ×—×™×™×œ נא×Ļי במו ידיו.

ב×ĸ×Ē ×ž×œ×—×ž×Ē ×Š×œ×•× הגליל הסכים שיפרי×ĸו באמ×Ļ×ĸ השי×ĸור ×ĸם שאלו×Ē ×ž×—×™×™×œ×™×. וכשה×Ēלוננו בחורים מהישיבה שזה מפרי×ĸ, אמר הם יו×Ēר חשובים מכם.

בני קיבו×Ļים חילוניים
פ×ĸם ביקש הרב לנסו×ĸ לקרוב×Ē ×ž×Š×¤×—×Ēו שה×Ēגוררה בקיבו×Ĩ חילוני, ואחד מ×Ēלמידיו ×ĸם א׊×Ēו ה×Ēנדבו להסי×ĸו. כשהגי×ĸו לקיבו×Ĩ והאשה י×Ļאה מהמכוני×Ē, נדהמה לראו×Ē ××Ē ×”× ×Š×™× לבושו×Ē ×‘×—×•×Ą×¨ ×Ļני×ĸו×Ē ×ž×•×‘×”×§, ואמרה: "איפה אנחנו? בגיהנם?!". פנה אליה הרב גוסטמן ואמר: "ל×ĸולם אל ×Ēו×Ļיאי מילים כאלה ×ĸל האנשים הללו. הם בנו א×Ē ××¨×Ĩ ישראל בשבילנו ובשביל ×ĸם ישראל. זכו×Ēם גדולה מאוד".

ילד י×Ēום

הרב גוסטמן היה רגיל לדקדק בכל הנהגו×Ēיו, והיה מחלק כבוד לכל אחד לפי ×ĸניינו. בהקפו×Ē ×Š×œ שמח×Ē ×Ēורה דקדק הרב גוסטמן שיש×Ē×Ēפו בנשיא×Ē ×Ą×¤×¨ ה×Ēורה רק בני ×Ēורה ו×Ēיקים. פ×ĸם נכנס ילד לבוש ×ĸם בגד ´טרנינג´, מלווה באדם שהופ×ĸ×Ēו ה×ĸידה ×ĸליו שאינו ד×Ēי. הרב גוסטמן לקח א×Ē ×”×™×œ×“ והכניס או×Ēו למ×ĸגל ורקד אי×Ēו. לאחר מכן שאלו או×Ēו מה ראה להכניס א×Ē ×”×™×œ×“ בכבוד רב שכזה להקפה. השיב: "הילד הזה י×Ēום. אביו נהרג במלחמה".

×ĸל שינוי בנוסח ה×Ēפילה
שאלוהו: למה לא אומרים א×Ļלו א×Ē ×”×Ēפילה לשלום המדינה? השיב: "מפני שלא משנים א×Ē × ×•×Ą×— ה×Ēפילה".

בישיבה היו רגילים לקרוא ב×Ēורה בהברה אשכנזי×Ē. וכשהגי×ĸ בנו של אחד המ×Ēפללים לבר מ×Ļווה, הכין א×Ē ×§×¨×™××Ē ×”×¤×¨×Š×” בהברה ספרדי×Ē ×›×¤×™ שהיה רגיל. למרו×Ē ×”×§×™×¨×‘×” הרבה של או×Ēה המשפחה לרב, הורה הרב גוסטמן שי×ĸשו מניין נפרד לקריא×Ē ×”×Ēורה בחדר סמוך, ושם יקרא הנ×ĸר בהברה ספרדי×Ē, ובמניין המרכזי יקראו בהברה אשכנזי×Ē, ובהפטרה י×Ēאחדו המניינים, והנ×ĸר יקרא בהפטרה במניין המרכזי בהברה ספרדי×Ē.

×ĸל ´הי×Ēר המכירה´ בשמיטה
פ×ĸם שאל אחד המ×Ēפללים א×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן: "איך הרב נוהג בשמיטה?" השיב: "אני מחמיר ×ĸל ×ĸ×Ļמי". כ×ĸבור רב×ĸ דקה הרגיש הרב שלא השיב כי×Ļד ראוי לנהוג. פנה לשואל ואמר: "מה א×Ēה מ×Ēכנן ל×ĸשו×Ē?" אמר השואל: "אני מ×Ēכנן לנסו×ĸ לאח של החברו×Ēא שלי בקיבו×Ĩ שלוחו×Ē ×•×œ×§× ×•×Ē ×ž×”×§×™×‘×•×Ĩ מה ׊אפ׊ר. כפי הנראה אפ׊ר יהיה לקנו×Ē ×’×–×¨". הרב שהכיר א×Ē ×”××™×Š משלוחו×Ē (משה וייס) פנה ואמר ביידיש: "אם כן, ×Ēביא לי גם ׊ק". שאל: "האם ההי×Ēר טוב?" השיב הרב: "בוודאי שההי×Ēר טוב". שאל: "אם ההי×Ēר טוב, למה לא לקנו×Ē ×ž×”×™×¨×§×Ÿ ברחוב ×ĸזה?" השיב: "ההי×Ēר טוב, רק שהוא ×Ļריך לה×Ēב×Ļ×ĸ ×ĸל ידי בני ×Ēורה".

ה×Ēגברו×Ē ×ĸל כאב
פ×ĸם כשהיה בטיפול שיניים, אמר הרופא שהטיפול יכאב מאוד (כמ×ĸט כמו כאב של טיפול שורש), ו×Ļריך להרדים א×Ē ×”×ž×§×•×. הרב לא ר×Ļה. לאחר ׊×ĸבר א×Ē ×›×œ הטיפול בלי הרדמה ובלי שום אנחה או גילוי של סבל, שאל הרופא: "לא כאב לרב?" ×ĸנה בנחישו×Ē ×¨×‘×” (ביידיש): "בוודאי שכאב, אבל אני ה×Ē×ĸמק×Ēי בסוגיי×Ē ×Š×•×¨ וה×Ļלח×Ēי לה×Ēגבר בכך ×ĸל הכאב. הרי סבל×Ēי כאבים יו×Ēר גדולים. ה×Ēחבא×Ēי במ×ĸרה ח×Ļי שנה ×ĸם א׊×Ēי וב×Ēי, במקום שלא יכל×Ēי ל×ĸמוד זקות". ×”×•×Ą×™×Ŗ הרופא וסיפר, שראה במשך החיים שלו כמה אנשים גדולים שחשבו שיוכלו בכוח המחשבה שלהם לגבור ×ĸל הכאב ×•×œ×‘×Ą×•×Ŗ ביקשו הרדמה, זול×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן שהיה מסובל ביסורים והיה בכוחו לה×Ēגבר ×ĸל הכאב.

מ×ĸשיהם של ×Ļדיקים
ב×Ēחילה חשב×Ēי לדחו×Ē ××Ē ×¤×¨×Ą×•× המ×ĸשים אודו×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן ליום פטיר×Ēו החל בכ"ח סיון. אולם שב×Ēי וחשב×Ēי, כי דווקא בחודש ה×Ēשובה ראוי לספר מ×ĸשים שכאלה, מפני ׊פ×ĸמים רבו×Ē ×ž×ĸשיהם של ×Ļדיקים אמי×Ēיים מרוממים ומ×Ēקנים יו×Ēר מהרבה מאמרים. וכפי שכ×Ēב מרן הרב קוק באדר היקר (×ĸמוד לה): "חכם גדול אחד, גאון ב×Ēורה, ×Ļדיק במ×ĸשיו וישר במידו×Ēיו, יפ×ĸל במהלך חייו ובהשפ×ĸ×Ēו, היו×Ļא×Ē ×ĸל פי רוב דווקא בלי שום כוונה מ×Ļדו, הרבה יו×Ēר מאלפי מאמרים ודרשו×Ē ×ž×œ×”×™×‘×•×Ē". הרב גוסטמן הוא אחד מה×Ļדיקים הללו, ׊×ĸבר א×Ē ×™×™×Ą×•×¨×™ השואה האיומה, ונשאר ×Ļדיק וגיבור בדרכי ה´. "מ×ĸשיהם של ×Ļדיקים הם ל×ĸולם מחאה חיה, נגד זוהמ×Ēה של המחשבה הר×ĸה של שכח×Ē ×”Â´" (׊ם ×ĸמוד נ´).

הוספה לדברים ×ĸל הרב גוסטמן
הדברים ׊אמר×Ēי ב×Ēחיל×Ē ×”×ž××ž×¨ הק×Ļינו במידה מסוימ×Ē ××Ē ×ĸמד×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן ביחס לבחורי ישיבו×Ē. אפ׊ר היה להבין כי לד×ĸ×Ēו כל בחורי הישיבו×Ē, ללא יו×Ļא מהכלל, חייבים להפסיק ללמוד בישיבה ול×Ļא×Ē ×œ×Š×™×¨×•×Ē ×ž×œ× ב×Ļבא. אבל כפי הנראה ד×ĸ×Ēו הי×Ēה כד×ĸ×Ē ×ž×•"ר הר×Ļי"ה קוק רא׊ ישיב×Ē 'מרכז הרב', שסבר שאכן המ×Ļווה להגן ×ĸל ×ĸם ישראל ו×ĸל האר×Ĩ מוטל×Ē ×ĸל כל אחד מישראל, כולל מי שלומד ×Ēורה בשקידה. וכך סבר הר×Ļי"ה ב×ĸ×Ē ×ž×œ×—×ž×Ē ×”×Š×—×¨×•×¨, כשה×ĸם כולו היה בסכנה. אולם כאשר גם מומחי הביטחון מסכימים שאין ×Ļורך דחות של פיקוח נפ׊ מיידי שכולם י×Ēגייסו ל×Ļבא, כפי שהיה המ×Ļב מאז סיום מלחמ×Ē ×”×Š×—×¨×•×¨ ו×ĸד ימינו, אזי יש ×Ļורך ל×ĸודד א×Ē ×”×‘×—×•×¨×™× השקדנים שימשיכו בלימודם למ×ĸן כלל ישראל, וי×Ēגדלו ב×Ēורה כדי שיהיו ראויים להוראה וחינוך. אמנם הדגיש הר×Ļי"ה שאין כאן פטור או הש×Ēמטו×Ē ×ž×”×Ļבא, אלא רק דחייה כדי ×œ×”×•×Ą×™×Ŗ כוח לכלל ישראל.

וכך כ×Ēב לי אחד מ×Ēלמידיו הנאמנים: בהיו×Ēי בן 23 ×ĸזב×Ēי א×Ē ××¨×Ļו×Ē ×”×‘×¨×™×Ē ×•×—×–×¨×Ēי ל×ĸיר מולד×Ēי, ירושלים. ה×Ēכ×Ēב×Ēי ×Ēכופו×Ē ×ĸם רא׊ הישיבה. כ×ĸבור ׊נ×Ēיים ×ĸמד×Ēי לשא×Ē ××Š×”. מה רבה הי×Ēה שמח×Ēי כאשר נוד×ĸ לי כי רא׊ הישיבה מ×Ēכנן א×Ē ×‘×™×§×•×¨×• הראשון באר×Ĩ ישראל, וכי הוא ×ĸ×Ēיד להגי×ĸ לנמל חיפה שבו×ĸ לפני הח×Ēונה. אבי ז"ל כבר לא היה בין החיים, לכן ביקש×Ēי מרא׊ הישיבה שהוא יוביל או×Ēי לחופה. חו×Ēני ז"ל הודי×ĸ לי שקיים מנהג שהמובילים חייבים להיו×Ē ×–×•×’ נשוי, ולכן ×Ē×Ļטרך הרבני×Ē ×’× להוביל (במקום אמי, שהי×Ēה נוכח×Ē ×‘×—×Ēונה). משסיפר×Ēי זא×Ē ×œ×¨××Š הישיבה, הוא הגיב: "זה הזלזול הגדול ביו×Ēר, לה×ĸמיד א×Ē ×”×× ב×Ļד ׊×Ēראה כי×Ļד אשה אחר×Ē ×ž×•×‘×™×œ×” א×Ē ×‘× ×” לחופ×Ēו! גם אם אמך ×Ēגיד שהיא מוו×Ēר×Ē, אני לא אאמין לה! איני יוד×ĸ ממנהג זה של ×ĸמי האר×Ļו×Ē". וכמובן, אמי ×ĸ"ה הובילה.

מנהג השושבינים
אמנם אכן יש מנהג כזה ׊רק זוג נשוי בזיווג ראשון מלווים א×Ē ×”×—×Ēן והכלה (שלחן ה×ĸזר ח"ב דת לא-לב). ויש מקפידים ×ĸל זה למרו×Ē ×Š×”×“×‘×¨ ×ĸלול לגרום ל×ĸלבון (מנח×Ē ×™×Ļחק ח"ה, פ).

אלא שלד×ĸ×Ē ×”×¨×‘ גוסטמן, אם הדבר גורם ל×ĸלבון לאם אלמנה, אין זה אלא מנהג של ×ĸמי האר×Ļו×Ē.
למ×ĸשה אפ׊ר לה×Ļי×ĸ, שכאשר ההורים רו×Ļים ללוו×Ē ××Ē ×™×œ×“×™×”× לח×Ēונה, למרו×Ē ×Š×›×‘×¨ אינם נשואים, מפני ׊נ×Ēאלמנו או ה×Ēגרשו, אין מונ×ĸים זא×Ē ×ž×”×. אלא שלסימן טוב אפ׊ר ×œ×”×•×Ą×™×Ŗ ולמנו×Ē ×œ×Š×•×Š×‘×™× ×™× ×ĸוד זוג נשוי בזיווג ראשון, והם ילכו בסמוך להורים או מאחריהם, ויש×Ēדלו לסיי×ĸ ב×Ļרכי החופה.

סליחו×Ē
יהי ר×Ļון מלפניך אבינו שבשמיים, שבזכו×Ē ×›×œ ה×Ļדיקים והקדושים שמסרו נפ׊ם ×ĸל כבוד שמך, ×Ēברך א×Ē ×ĸמך בשנה טובה ומ×Ēוקה. וכל ×ĸמך ×Ļדיקים. ואת כי ט×ĸינו רבו×Ē ×œ×¤× ×™×š, אין לנו מלך אלא א×Ēה, ורק לישו×ĸ×Ēך אנו מייחלים.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מה×ĸי×Ēון 'בשב×ĸ'.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il