ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
עם ישראל
אנו מכירים בפועל את השימוש במתנה ע"מ להחזיר מנטילת לולב.
ביום הראשון של סוכות צריכים ארבעת המינים להיות קנויים לנוטל אותם ("לכם" - משלכם). אם אין למישהו ארבעת המינים - לא יוכל לשאול מחברו ארבעת המינים ולנוטלם משום ש"שאול" פסול ביום הראשון של החג.
ע"מ לפתור בעיה זאת, נותנים את ארבעת המינים "מתנה על מנת להחזיר". מתנה - כדי שיהיו קנויים למקבל, על נת להחזיר - כדי לאלץ אותו להחזיר ולא להשאיר אצלו את ארבעת המינים... (כמובן, אם סומכים עליו שיחזיר, אפשר לתת לו מתנה גמורה).
"אמר רבא הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי החזירו יצא ואם לאו לא יצא" (קידושין ו:).
יש כאן מתנה, אלא שהיא מותנת בתנאי: אם יחזיר את האתרוג תחול המתנה למפרע ואם לא יחזירנו (בזמן שנקבע) - תתבטל המתנה למפרע. וממילא יתברר שלא יצא ידי חובתו.
הרא"ש (סוכה פר ג' סימן ל) מסביר שהמתנה היא מתנה גמורה לעולם, ואין בה כל שיור, אלא שהיא מותנית בכך שהמקבל יחזיר, ובאמת כאשר יחזיר המקבל לנותן יצטרכו לעשות מעשה הקנאה חדש שבו יוחזר האתרוג לנותן.
לעומת זאת, קצות החושן (סי' רמ"א סק"ד) טוען שמתנה על מנת להחזיר היא מתנה לזמן. מראש הוגדר שהאתרוג נתון רק עד הזמן שסוכם ביניהם וכשיגיע הזמן הזה פוקעת בעלותו של המקבל והאתרוג חוזר ממילא להיות של הנותן. קצות החושן מסביר שישנו הבדל יסודי בין אתרוג שאול לבין קנין לזמן. באתרוג שאול יש למקבל רק זכות שימוש בתרוג ("קנין פירות"). אך בקנין לזמן יש למקבל קנין הגוף גמור, אלא שהוא מוגבל לזמן וזה נקרא "לכם". גם לפי קצות החושן יש כאן תנאי נוסף ע"ג ההקנאה לזמן. המתנה מותנית בכך שהמקבל אכן יחזיר בפועל את המתנה בסוף הזמן, ולא ימכרנה או יאבד אותה. אבל עצם חזרת הבעלות לנותן אינה תלויה בו כלל.
הרא"ש הביא ראיה לדבריו (שצריך הקנאה מחודשת) ממסכת סוכה (דף מו: ). דשם מציע ר' זירא שאדם לא יקנה את לולבו לקטן ביו"ט ראשון של סוכות משום שקטן קונה אך אינו יכול להקנות בחזרה ונמצא שאחרי הקטן לא יוכלו לקיים את המצוה בלולב זה, משום "לכם". (ביום שני של סוכות אין בעיה).
אולם, אם כשנותנים מתנה על מנת להחזיר, אין צורך בהקנאה מחודשת, לכאורה יש פתרון- ניתן להקנות את הלולב לקטן במתנה על מנת להחזיר, ולא יהיה צורך בהקנאה על ידי הקטן כדי להחזיר את הלולב. מכך שהגמרא לא הציעה פתרון כזה, משמע שגם בהקנאה ע"מ להחזיר יש צורך בקניין כדי להקנות בחזרה (ואת זה אין הקטן יכול לעשות).
לעומת זאת, בעל קצות החושן (בספרו אבני מילואים סי' כ"ח סקנ"ג) מביא ראיה לשיטתו: בגמ' ב"ב קלז: אומר רב אשי שאם אדם נתן לחברו שור במתנה על מנת להחזיר והמקבל הקדיש את השור הריהו יכול להחזיר לו שור קדוש וזה נחשב שקיים את התנאי, אך אם אמר לו "על מנת שתחזיהרו לי" אנו מסבירים שכוונת התנאי היתה שיחזיר לו באופן ראוי לשימוש ולכן אם הקדיש את השור הרי זה ביטול התנאי (וממילא התבטלה המתנה למפרע והתבטלה גם ההקדשה).
מכאן מוכיח האבני מילואים שאין צורך בהקנאה מחודשת כשמחזירים את המתנה, שהרי, אין אפשרות להקנות לחברו בהמה מוקדשת! בהמה מוקדשת מוגדרת כ"ממון גבוה", ואין לאיש יכולת הקנאה בה.
לכן מוכרחים לומר שאפשר לקיים את תנאי ההחזרה בלי הקנאה חדשה.
נתיבות המשפט (חו"מ סי' רמ"א סק"ה) דוחה ראיה זאת ועונה, שצריך להעמיד את הגמ' בב"ב ב"קדשים קלים". ההלכה היא שקדשים קלים (כגון קרבן שלמים) הם "ממון הדיוט", והם בבעלותו של המקדיש גם אחרי ההקדשה, ולכן הוא יכול להקנותם ולקיים בכך את תנאי ההחזרה.

אנחנו קודש למענך

"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?

אנחנו בצד של החזקים!

אושפיזין לדורנו | משה רבינו

השלמת התמונה

למה כולם נלחמים על ירושלים

איך ללמוד גמרא?

ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?

איך המזוזה שומרת עלינו?

איך עושים קידוש?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים מברכת המזוזה ועד מנהגי העדות בתפילין
הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה | הואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בו בשר ולא לשתות יין | כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר מותר להתכונן לשבת בתספורת, כביסה ורחיצה * הורו חכמים שכל אדם יבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים | כאשר המזוזה עטופה בניילון, אין צורך לבדוק אותה, אלא אם אירע דבר שעלול לפוסלה | לכתחילה, נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו ולרכוש ספר תורה, תפילין ומזוזות כמנהגם

ואתחנן פרשת ואתחנן – איך בונים מקדש
מדוע מדגישה התורה שהארץ טובה וירושלים טובה? ואיך זה קשור לתהליך העמוק של בנין המקדש בישראל? הסוד הגנוז ברמב"ם

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן מותר לבקר בגן חיות או בסאפרי כדי להתבונן בפלאי הבריאה, ובזה להכיר את גדולת הבורא









