ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
חילי צה"ל
וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת [לא, טז].
"ואמרו על כך במכילתא "ביני ובין בני ישראל, ולא ביני ובין עכו"ם". ובמקום אחר: "עכו"ם ששבת חייב מיתה" [סנהדרין נח:].
וצ"ע, הרי באות פסוק הנ"ל נתנה התורה נימוק: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש". וכן הנימוק בדברות ראשונות [שמות כ, יא]. כלום טעם זה לא שייך גם אצל הגוי, שישמור ידיעה אמונית זו? (ואמנם בדברות השניות נתנה תורה טעם נוסף, "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו' על כן צוך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת" [דברים ה, טו]. וישמרו כולם שבת, גם ישראל וגם אומות העולם, הא כדאיתא והא כדאיתא?).
לעקרון של מעשה בראשית שותפות גם אומות העולם. ואילו יציאת מצרים הייתה רק לישראל בלבד. מעשה בראשית יצר החברה האנושית, זו הבנויה על עזרה וסיוע הדדיים, ומכאן שיתוף היצירה בין בני האדם. בן נח ששבת ביום השביעי, מבלי שנצטווה לכך, ניתק את קשריו החברתיים, הפסיק את מלאכת יצירתו ["יום ולילה לא ישבותו" בראשית ח, כב]. ובזה איבד את זכותו להמשיך לחיות בעולם שביסודו הוא עולם היצירה ולכן בן נח ששבת חייב מיתה. לעומת זאת יציאת מצרים הקנתה קשר סגולי בין כל יוצאי מצרים, שאינו עומד על בסיס חברתי או כלכלי, ומכוחו הם נתחייבו בשמירת שבת" ['שמועות ראי"ה' פרשת ויקהל תרצ"א].
וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ [...] וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה [לג, טז].
ודרשו חז"ל: ביקש משה מלפני הקב"ה וכו' ביקש שתשרה שכינה על ישראל, ושלא תשרה על אומות העולם" וכו' [ברכות ז.].
"אין בקשה זו משום צרות עין חלילה, אלא טובת המין האנושי. כי הנה הדרכת ישראל ע"פ התורה ומצוותיה היא הדרכה נפלאה שהרבה תקופות צריך המין האנושי להתקדם עד שיהיה ראוי לה. כי התוכנית המוסרית של תורתנו הקדושה היא גבוהה מאוד. על כן לסוף הימים, כשתמלא הארץ דעה את ד', ישובו הכל לשאוב מבארן של ישראל. אמנם אפשר היה שתחול השפעה אלוקית על איזה אומה להדריכה לפי מצבה. אבל אז יאבד העולם מרכזו ולא יהיה כח המושך אל פסגת השלמות האנושי האצור בתורת ישראל. על כן ביקש שלא תשרה שכינה כי אם על ישראל, כדי שיהיה רק עם ישראל מרכז של שלמות העולם, ויגרום דבר זה שתי טובות. האחת שיתרכז העולם כולו במרכז אחד המביא שלום ואחדות המין האנושי באהבה. והשניה, כי יזכו למעלת ההצלחה הגבוהה שהיא נתונה באוצר תורת חיים של ישראל" ['עין אי"ה' ברכות פ"א פסקה עב].
פרק ב':
הקמת המושבות חקלאיות
בשבוע שעבר סיפרנו על ר' יצחק צבי ריבלין זצ"ל שהיה בצעירותו מבחירי ישיבת וולוז'ין, ואחרי שעלה לארץ ישראל, התמסר לעבודת ישוב הארץ במסירות רבה. כפי שראינו בהרחבה, את המרץ לעבודתו הוא קיבל מתורת הגאולה של הגר"א – כפי שקיבלה במסורת רצופה מאבותיו – ולפיה אנו נמצאים בדור של גאולה, שהתחלתה בדרך הטבע – בישוב הארץ ובבניינה.
ראינו גם את דבריהם של הרי"צ ריבלין ומרן הראי"ה, על כך שסדר הגאולה הוא ע"י רשיון המלכויות, כפי שכותב הגר"א במפורש. סיפרנו גם על החוברת שהוציא הרי"צ: 'הציונות הגר"אית', ובה הסביר את תורתו הגאולית של הגר"א.
השבוע נעסוק בפעולות ישוב הארץ בהם עסק ר' יצחק צבי, ועל השתתפות מרן הראי"ה בהם.
חברת 'שלום ירושלים'
כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, את השקפתו הגאולית קיבל הרי"צ ריבלין מתורת הגר"א, שעורר את תלמידיו לעסוק בענייני 'הקץ המגולה'. בדרשותיו היה אומר הרי"צ, שבפעולותיו בישוב ארה"ק הוא ממשיך את עבודת אבי זקנו ר' הלל ריבלין על דרך 'קץ המגולה'. "אף ראה ר' הלל מראש – אמר הרי"צ – רמזים רבים וקדושים שעליהם ועל כל הגה ורמז של הגר"א הסתמך כמו על אורים ותומים, עד כדי סיכון נפשו בכל מפעליו ומצעדיו. וגם מן השמים הייתה זאת מלכתחילה, שעוד מילדותו התמחה והתאהב ר' הלל בנטיעות, מעשי אביו ר' בנימין ריבלין (בן דודו של הגר"א). ושנים אחדות אחרי התיישבותו בירושלים החל בנטיעת גן לפתיחת 'הקץ המגולה', והשקיע בו הרבה מרץ וכסף" ['חזון ציון' 67].
כמו כן היה מזכיר בדרשותיו את האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין, שהיה נלהב ומעורר הרבה בעד ישוב אר"י ושהצהיר פעמים רבות כי הגאולה תתחיל באתערותא דלתתא ע"י קיבוץ גלויות ['מוסד היסוד' עמ' 203].
בקניית הקרקעות בארה"ק הוא ראה מעשה של גאולה, כדבריו: "המצווה על כל איש ישראל להשתדל בקניית שדות בארץ ישראל, כי בזה הוא כובש את הדרך לגאולה" [ספר 'הרב יצחק צבי ריבלין זצ"ל', (ירושלים תשכ"א) עמ' 60].
מספר ר' בנימין ריבלין: "שמעתי מפי דודי אהובי הר' יעקב ליב פוטרמן, מה ששמע מפי הרב יצחק צבי, כי כאשר יהיו בארצנו הקדושה מאה ישובים של אחינו בני ישראל, לא יבכו עוד על חורבן הארץ" [שם]. בדרשותיו היה מרבה לדבר על 'מצוות הרחבה' – "הרחיבי מקום אהלך" שתופסת מקום גדול בתורת הגאולה של הגר"א ['מוסד היסוד עמ' 61]. בתוך פעילותו הרבה ליישב הארץ, עסק הרי"צ בהכשרת בחורי ישיבות לעבודה חקלאית ['בשעריך ירושלים' עמ' 47].
בתשרי תרמ"ו נוסדה ביוזמתו חברת 'בית ישראל' להקמת שכונה חדשה בירושלים. באותה שנה נקנתה חלקת אדמה מצפון למאה שערים ועליה הוקמה השכונה בית ישראל.
משהצליח במשימתו יסד בשנת תרמ"ז חברה חדשה בשם 'שלום ירושלים' במטרה "להכין מושבות ולהרחיב הישוב בארץ ישראל". חברי הוועד של החברה שיגרו מכתב בחתימת מאה חברים לראשי "הוועד הכללי – כנסת ישראל", שאיגד בתוכו את כוללות האשכנזי, לעזור להם בהגשמת יעודם להציל את בני ירושלים ולקבל על עצמם "לדאוג להכין מושבות לעבודת האדמה לבעלי כח ואוהבי עבודה אשה בתוכנו". ראשי הוועד הכללי השיבו להם, כי "אין בכוחם לקחת הדבר הזה על שכמם".
אז פנתה החברה 'שלום ירושלים' ב"מכתב גלוי אל חובבי ציון בכל מקום שהם", צעד מהפכני למדי, והטעימה רצונם של חבריה לצאת ממחנק החלוקה, כי "החלוקה גועל נפשם הוא, בכל מאמצי כוחם יתאמצו לצאת מתוך הבוץ הזה אשר טובעו בו עד צוואר". הם ביקשו מחובבי ציון שיבואו לעזרתם בתרומות כספיות בתורת הלוואה, ע"מ לבנות וליישב את הארץ. כמו כן פנו ר' יצחק צבי ריבלין וחבריו בחברת 'שלום ירושלים', לנצי"ב מוולוז'ין, שהיה אחד משלושת הרבנים הגבאים היועצים של הנהגת תנועת חיבת ציון. הנצי"ב נטה לאשר את בקשתם, ופנה בעניין זה לרב שמואל מוהליבר זצ"ל, אשר הסכים אף הוא לכך [חליפת המכתבים ביניהם מופיעה ב'ספר שמואל' (יצחק ריבקינד) ירושלים תרפ"ג]. אולם חובבי ציון לא נענו לבקשתם, בנימוק, כי אין בידם אדמה לצורך זה.
חברת 'נחלת ישראל – רמה'
בשנים תרמ"ז – תרמ"ח יסד רי"צ ריבלין חברה נוספת בשם 'נחלת ישראל' במטרה לקנות קרקע ולייסד ישוב חקלאי של בני ירושלים במקום הנקרא 'רמה' – צפונית מערבית לירושלים, ליד קבר שמואל הנביא (נבי סמואל). מאז ועד מלחמת השחרור – במשך שישים שנה – פעלה חברה זו בענייני ישוב הארץ. שישים המייסדים היו ברובם בני היישוב הישן בירושלים.
באחד המסמכים של החברה, שלושים וחמש שנה מאוחר יותר (תרפ"א), מוסברת מטרתה של החברה:
"קול ברמה נשמע – ושבו בנים לגבולם.
לפני חמש ושלושים שנה ירו יקירי ירושלים וטובי החרדים שבירושלים אבן הפינה לבנין ארץ ישראל במקום פעולתו של נביאנו הגדול שמואל בהנחלה הקדושה רמה שזכה לקשר את כל חלקי עם ישראל לחטיבה אחת ללאום נאורי, האחיזה הזאת נשדדה ע"י הערבים וזרים אכלו אותה ולא יכלו צעירי בני ציון היקרים להגיע אל שאיפתם ולהתנחל על אדמתם, עד שזרחה שמשה של בריטניא הגדולה וזרם חיים חדשים ורעניים התחיל להראות בכל גבול ישראל, ועם ישראל חי! וזרוע ה' נגלה על יקירי ירושלים המתכונן לשוב לחייו הלאומיים בארץ קודשו. והחלה הנעימה הזאת שבה לנו, ועתה היא בידנו".
על מסמך זה חתומים הרי"צ ריבלין ושאר חברי האגודה. לאחר מכן מופיע מכתבו של מרן הראי"ה (שמופיע כאן לראשונה מאז אותו פרסום), הקורא לעזור לחברה זו. לפני שנביא את גוף המכתב נציין, כי במסמך נוסף של חברה זו, שיצא באותה שנה, ובו מתבארים "יסודות ומטרת החברה" [ראה צילום למעלה] – מופיע אותו מכתב של מרן הראי"ה, עם שינויים קלים. במקומות שיש הבדל בין שני הנוסחים, הסוגריים המרובעות הם הנוסח של המסמך 'קול ברמה נשמע', ואילו הסוגריים העגולות הם הגירסא של 'יסודות ומטרת החברה'. וזה לשון המכתב:
"לב מי לא ירחב, למראה המשמח הזה למחזה, חזון התחיה ההולך ומתגבר, הולך ושוטף בשטף אורו על כל השדרות, ושמחה כפולה היא לראות את התעוררות החיים ההולכת ומתרוממת, בחוגי בני ישובנו הישן בני ירושלים, האמונים מנעוריהם בטהרת קודש ובקשרי אמונת אומן טהורים לאדמת הקודש. וגרעין התחיה המעשית אשר נזרע בלבבות אלה, מוצא הוא לשד חיים מרובים לפרוח ולהתפשט בישראל. שימו לב אחינו הקרובים והרחוקים, על יסוד הישוב [הקרקעי] (החקלאי הזה) בארצנו הקדושה [ה]עלול להבנות על ידי בני הארץ ילידי הארץ וגדוליה. חזקו הידים [הרפות] (החרוצות) של בוני ישוב המושבה רמה, חזון לב אשר עשרות בשנים היה עלוף בצעיף תרדמה, ועתה קם ונהיה למפעל מעשי [שיתפוס] (התופס) מקום בחיים, [שיצטרף] (ומצטרף) עם כל העבודה הכבירה [הקשורה] בתחיית אה"ק שהננו חייבים כולנו עכשיו להתמכר אליה בכל לב ובכל נפש. קומו נא לקול הקורא, היוצא ממאורעות הפלא של יד ד' האומר לבנים שובו אל גבולכם.
והנני חותם בברכות מאליפות, לכל מחזקי ישוב קודשנו וביחוד המסייעים ליסוד המושבה רמה המעוטרת זכרונות קודש מצויינים.
יהי רצון שנזכה מהרה לראות את בנין המושבה הקדושה הזאת בכליל תפראתה, כנפש החותם בברכה לכל נותן יד לעבודת ד' ועבודת עמו וארצו, בהר צבי קודש
הק' אברהם יצחק הכהן קוק
עבד לעם קדוש על אדמת הקודש ואב"ד פעה"ק ירושלים תובב"א"
בצידו של המסמך מופיעה הכתובת למשלוח תרומות: "הרב אברהם יצחק קוק".
יש לציין, כי בין עשרות השמות המופיעים במסמך "רשימת החברים מ'נחלת ישראל רמה''" – מופיע שמו של ר' שמואל קוק, אחיו של מרן הראי"ה.
בחורף תרמ"ח נקנתה הקרקע ברמה, ושתי החברות 'שלום ירושלים' ו'נחלת ישראל' התאחדו להקמת המושבה. לאחר שהות של כמה חודשים במושבה זו, התאכזב רי"צ ריבלין מהמצב הקשה, ויצא לארצות הברית. שם הוא נותר ללא פרוטה ונאלץ לעסוק ברוכלות ברחובות ניו יורק למחייתו. כמה עסקנים למען ארץ ישראל באמריקה התעוררו לעזור לו אישית, וארגנו לו תמיכה כספית קבועה, ואף בנו לו בית בשכונת כנסת ישראל בירושלים, אולם השיבו פניו ריקם בעניין המושבה ברמה.
עם שובו לארץ ישראל (תר"ן) חזר לפעול בוועד חברת 'נחלת ישראל' לביצוע ההתיישבות ברמה. הוכנה תוכנית ליישוב 300 משפחות בתשלומים לשיעורים, אך העניינים לא זזו.
לדבר בלשון הקודש
אי הצלחתו בהקמת רמה, לא ריפתה את ידיו מפעילות במישורים אחרים. עוד בשנת תרמ"ח ייסד חברה ללימוד מלאכה. מטרת החברה הייתה "לאהוב את המלאכה המחיה את בעליה ולשנוא את העצלות אם כל פשע". כמו כן יסד אז את חברת 'חובבי שפת עבר' במטרה "להקים קרן שפתנו הקדושה בעיר קודשנו בכבוד ולעשותה לשפה חיה ומדוברת". לפי כללי החברה, היה על חבריה לדבר ביניהם רק בעברית [ראה במאמר 'חובבי שפת עבר', סיני חוברת פ"ה]. הרי"צ תכנן לחזק את הדיבור בעברית, ע"י שירבו בלימוד תנ"ך. מספר החברים בחברה זו גדל מיום ליום, והגיע למאתיים איש, והרי"צ חשב שכיוון פעולות אלו אינן זקוקות לתקציבים, הם יזכו להצלחה. אך חברות אלו לא האריכו ימים, גם לאחר שניסה להחיותן מחדש, והחברה לעידוד הדיבור העברי עוררה סערה בין קנאי ירושלים ובלחצם נאלץ לוותר על הרעיון [עיין במאמר הנ"ל]. (בשבוע הבא נספר על השתדלותו של מרן הראי"ה להגביר את השימוש בשפה העברית).
בשנת תרנ"א ייסד הרי"צ חברה חדשה בשם 'אלף שערים' והצליח לגייס לשורותיה – במשך שבועיים בלבד – אלף איש על מנת לקנות אדמה בסביבות ירושלים, אך גם חברה זו בטלה באותם "ימי בהלות בדבר קניות אדמה בארץ הקודש" ובבוא הקץ לבהלות בטלה גם חברה זו.
יישובה של רמה השוממה המשיך להעסיקו, ובשנת תרנ"ה נעשה שוב מאמץ שהוכתר כהצלחה זמנית עם התיישבותם של שלושה עשר משפחות תימניות מחברי האגודה על הקרקע. מי שעזר לנסיון זה, היה ר' יעקב משה מן. מהעדר בתים במקום שכרו בית בכפר בית איקסא הסמוך. גם נסיון זה דעך מחוסר תמיכה במתייישבים, שסבלו חרפת רעב.
בשנים הבאות, חזרו למקום מתיישבי החברה, והקימו מחדש את המושבה. בשנת תרפ"א הם שלחו לגרי"ח זוננפלד חיטה שמורה מביכורי פרי אדמת המושבה [ראה להלן צילום המכתב, מתוך הספר 'מן המקור']. הגרי"ח זוננפלד היה שותף להשקפה זו של 'הקץ המגולה' וישוב הארץ. כך למשל הוא כותב באחד ממכתביו: "בודאי הגיעה השעה שיתעוררו בעלי יכולת ליתן לב לישוב בקודש. אם כי מאז לבם של ישראל עם הקודש הומה לחיבת הקודש, לא היה כי אם לתמוך באותם המעטים השרידים שנתנו לבם לעלות בקודש, אבל לשום לב להרבות הישוב בקודש, בזה כנראה לא התעוררו [...] וכנראה נתקיים בנו "אם תעירו וכו' עד שתחפץ". והנראה, שהחפץ הזה, התעוררות עליון" [מובא בספר 'אם הבנים שמחה' פרק רביעי פס' טו].
בשנת תרפ"ד הקימה החברה התיישבות נוספת במקום סמוך – בכפר אל-בורג', בו היה כבר מבנה קיים (שרידי מבצר צלבני). הם הכשירו את הבית למגורים, והתיישבו 15 חברי האגודה (תימנים ואשכנזים). החברים קיבלו נשק להגנה על המבנים, והאגודה המשיכה ורכשה עוד כ1,500 דונם במקום.
במאורעות תרפ"ט, נאלצו המתיישבים לנטוש את המקום. השכנים הערבים הרסו את הבתים וסילקו את אבני הגבול.
חברת ישוב ארץ הקודש
בשנת תרנ"ו יסד הרי"צ חברה חדשה בשם "חברת ישוב ארץ הקודש" – להגביר אהבת עבודת האדמה בקרב בני ירושלים. החברה התפתחה בקצב מהיר, ובסוכות תרנ"ז התקיימה אסיפת כללית שבחרה בוועד החברה. מטעם החברה נשלחו רי"צ ריבלין וחבר נוסף ליפו ולמושבות יהודה, לתור אחרי מקומות עבודה לפועלים ולגייס חברים. וכך כתב הרי"צ על חברה זו: "אחי, נשתתפה נא כולנו יחד לעבוד בלב ונפש לעשות עבור הישוב, לחזק את חברת ישוב ארץ הקודש, אשר נתייסדה לשלוח פועלים להמושבות, לחנך את צעירי ירושלים לעבודת האדמה ולהשתדל אחרי כן להביאם אל המנוחה [...] אל נא תעמדו מרחוק בדבר נעלה ונשגב כזה, רק כל אחד יביא בידו מעט חומר ולבנים לחזק את הדבר, ואז בוודאי ה' יהיה בעזרנו, ונזכה לראות בשיבת ציון ובקיבוץ נדחי ישראל בב"א".
ועד 'חברת ישוב ארה"ק' הוציא חוברות בשם 'חיבת הארץ', ובה פרסם הרי"צ גם דברי תורה תחת הכותרת "מילקוטי". הוא נהג לדרוש מדי שבוע בבית הוועד של החברה, דברי התעוררות לרעיון הישוב עד שניתן לו הכינוי "דרשן הגאולה".
בהשקפתו הגאולית הוא היה המשך לתלמידי הגר"א המובהקים, והלך בדרכי אבותיו – גדולי תלמידי הגר"א – בעניין ארץ ישראל. משפחת ריבלין, אליה השתייך, הייתה המשפחה המרכזית ביותר בקרב תלמידי הגר"א בוני הארץ ומנהיגי הישוב היהודי באותה תקופה. משפחה יקרה זו כללה בין היתר את ר' הלל ריבלין בעל 'קול התור', ר' משה מגיד 'הדורש לציון' ראב"ד ירושלים, ר' יוסף ריבלין מייסד ומנהל ה'וועד הכללי', ר' שמואל סלאנט רבה של ירושלים, ר' יחיאל מיכל פינס, ועוד רבים.
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף
הלכה למעשה
השיעור סוקר את סדר ההלכות והמנהגים מליל ערב ראש השנה, תוך התמקדות בדינים הייחודיים לשנה שבה החג חל בשבת וביום ראשון. הדברים כוללים דגשים מעשיים לגבי התרת נדרים, הכנות מראש, שבת ויום טוב, תפילות, קידוש וסדר הסימנים.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
