משמעות ארבע בהגדה

כולנו יודעים שהמספר ארבע הוא מספר משמעותי בחג הפסח. יש ארבע לשונות גאולה, ארבעה בנים, ארבע קושיות, ארבע כוסות יין. ביהדות יש כמה מספרים, כמו המספר שבע, שנראים משמעותיים יותר מאחרים. בכל מה שנוגע לפסח, נראה שהמספר ארבע הוא המספר המשמעותי.
תמיד חשתי שהמספר ארבע בפסח שואב את חשיבותו מארבע האמהות, שרה, רבקה, לאה ורחל. לכל אחת מהנשים האלה מאפיינים שונים וגדולה משלה. על אף שכל אחת מותאמת לבעלה, יש בכל אחת ואחת מהן כוח ברור שאיננו קשור לתפקידה כרעיה וכאם. במידה מסוימת כל אחת מהן מייצגת אחד מארבעת השלבים של הגאולה כפי שהם באים לידי ביטוי בארבעה ביטויים בתורה שמתארים את גאולת ישראל מעבדות מצרים.
בשלב הראשון יש הקלה בצווים האיומים על רצח התינוקות, ואחריו אי-אכיפה של הצו ללבן לבנים בלי תבן. בני ישראל עדיין עבדים, אבל יש הקלה מסוימת בתנאים הפיזיים של הדיכוי. השיפור הזה במצב בני ישראל מקביל לתפקיד של שרה בהיסטוריה. שרה ובעלה אברהם לבד בעולם, נתונים לרדיפות ולסכנות בלתי פוסקות. היא נמלטת מארמונות פרעה ואבימלך, ניצלת בנס מבחינה גופנית, אך נשארת חבולה מבחינה רגשית. חייה רצופים קשיים גדולים, ובסופם היא מתה מההלם על כך שבנה, שגם אותו קיבלה בנס, מוצע לעולה על המזבח. הטראומות מלוות אותה כל חייה.
השלב השני בגאולה ממצרים היה בהבנה של המצרים עצמם שלא תהיה להם בררה אלא לשחרר את בני ישראל מעבדות. הם אמרו לפרעה: "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" וביקשו ממנו לסלק כבר את העם הזה מארצם. התקופה של רבקה היתה תקופה שבה העולם הכיר במסר של יצחק ורבקה. אבימלך יוצא לכרות בריתות עם יצחק ומשלים, נגד רצונו, עם העובדה שיצחק ומשפחתו מועילים לארץ פלישתים. אך רבקה גם נחטפת לארמון, וגם היא ניצלת מהמלך בדרך נס. כמו שפרעה לא נכנע לעצת יועציו ולא משחרר את בני ישראל מעבדות, גם אבימלך, למרות טענותיו שהוא שוחר שלום, עדיין לא מוכן לאפשר לרבקה וליצחק לחיות בארצו בשלום ובביטחון. אבימלך עוד לא מוכן להרפות, אף שברור שאיננו נוקט פעולות עוינות נגד יצחק ורבקה. גם פרעה עוד לא מוכן לוותר אף שההיגיון דורש זאת. הוא עוד לא ויתר על הרעיון של עבדות בני ישראל במצרים.
השלב השלישי בגאולת מצרים בא כשבני ישראל משוחררים מהעבודה למען המצרים. הם לא הורשו לצאת ממצרים, אבל הם כבר לא שימשו כעבדים. לאה מייצגת את המתח הזה של המצב הזה שבו הם תלויים באוויר. גם כאם לשישה משבטי ישראל, ובייחוד של שבט הכהנים ושבט בית המלוכה של עם ישראל, היא לא נחשבת לאישה האהובה, הגם שבמותה רק היא מצטרפת ליעקב במערת המכפלה. היא הגיבורה והלא-גיבורה בסיפור הזה, עיקרו של הבית, האמא הגדולה.
השלב האחרון והרביעי בגאולה הוא היציאה מארץ מצרים עצמה. זה הביטחון העצמי שנלווה ליכולת להשתחרר ולהרגיש בן חורין אחרי מאות שנים של גלות ועבדות. אך יש בו גם שברון לב מאחר שלא כל בני ישראל יצאו ממצרים ורבים מהם מתו שם. רחל היא סמל ליציאה מהגלות, לבריחה מלבן ומעשיו, ללידת יוסף שיציל את משפחתו ממוות ומרעב ויעלה לגדולה כמשנה למלך מצרים. היא האם שעומדת על אם הדרך ושומרת על בני ישראל כשהם יוצאים לגלות והאם שמקבלת את פניהם כשהם שבים ממנה לבסוף.
ארבע האמהות מבשרות את ארבעת השלבים בגאולה של צאצאיהן. אנחנו, שזכינו לחיות בארץ-ישראל, חשנו את קבלת הפנים של רחל אמנו על בשרנו. מי יתן ונזכה לחוות בימינו גם את השלב האחרון של הגאולה.