פרק ה פסקה ו

מצד הנגלה, הפסוק אומר ש"נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" עם ישראל לא יקום. אך מערבא אומרים שניתן לבאר שעם ישראל נפל אך כשהוא יקום הוא עוד יקום בצורת בתולה.
בנפש האדם היו המון ציורים והרב מפרט, השקפות או תרבויות, רעיונות ויישומם בחיים הממשיים. אומר הרב שכל הציורים הללו של העולם בודאי השפיעו על ההתנהגות המעשית של עם ישראל אבל יש איזה נקודה פנימית שבה הגויים לא יוכלו לגעת, זה מהות הפך הקטן של חנוכה. במה הדבר הזה בא לידי ביטוי? עם ישראל נפגע רק בצדדיו החיצוניים אך בפנימיות הוא לא נפגע.
התפיסה שלנו שהעולם בנוי מהמון לבושים ויש נקודה ראשונית מאוד, אחדותית, שנמצאת מאוד בכח, ולפני התלבשותה, הבכח שלה היה שלם ואינסופי, וכשירדה לעולם התלבשה בהרבה לבושים. אין ספק שהנקודה הפנימית הזו צריכה להתלבש בהתאמה לפנימיות, כשהאור הזה יתגשם ויתלבש בלבושים טבעיים חיצוניים יותר שם יכול להיות פגיעה. כל המגע של אומות העולם עם ישראל זה בלבושים. מה אבן הבוחן לדבר הזה זה האורה האלהית החפשית של כנסת ישראל. עם ישראל תמיד יפרצו וירצו את האור החופשי הלא מוגבל התכונה האלוקית של לרצות את חופש האור האלוקי לא להסתפק בלבוש שבעוה"ז. עם ישראל הוא עם תוסס והוא תמיד פרץ את השעבוד הזה. נקודת היפעת האורה האלוקית של כנסת ישראל נקודה זו לא התגשמה ונשארה בעלת כוחות להתגבר על כל המכשולים לכל הגלות.