ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק ה פסקה ב ;">

בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק ה' Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשס"ט

פרק ה פסקה ב


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות, שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד. אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע"י העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה, אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה מבפנים, כלומר פנימיות החיים שלמה היא בישראל, באין צורך להעזר משום כח זר בעולם, וכל שלטון-משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע, "מקרב אחיך - ממובחר שבאחיך", ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ, "יפיפותו של יפת באהלי שם", "חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו", ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.


הרב פותח בתחילת הפסקה בכך שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזו שגורמת לאנושות לרצות להיות מאוחדת ומחוברת. יש הבדל בסיסי בין התכונה הבסיסית של העולםלבין מה שיש בנפש האדם או בנפש העולם. בכל הבריאה יש תכונה של נינוחות ושמחה במה שיש בה. לאבן - טוב להיות אבן, אין לה תחושת חיסרון שאינה שייכת למשהו אחר. אולם באנושות יש מצד אחד תכונה בסיסית של רצון שאיפה לשלמות, , יש באדם איזה שהיא תכונה בסיסית של נטף של שלמות, הוא לא יכול להיות נינוח כל עוד יש משהו בעולם שהוא לא שייך אליו. ומאידך יש הכרה שלא כל השלמות נמצאת בי. זה מוליד תכונה בסיסית של נכונות לקבל מאחר. האדם לא מוכןלהתפשר ולהיות רק חלק. זה בעצם התיאור הבסיסי של בריאת האשה: מחד לא טוב היות האדם לבדו - לא טוב שהאדם יברא בצורה כזו שכל כשרונותיו אצלו, לא טוב שהאדם לא יהיה לו את הצורך לחפש משהו אצל מישהו אחר, זה היה גורם לאדם להיות ללא שאיפה להשתלמות, ולרצות ללמוד ולקבל יותר ממה שיש לו. קנאת איש מרעהו המוקד שבה זה ביחסים האישיים בין אחד לחבירו. השורש של מציאות זאת היא היות האדם נטף מהשלמות של הה' אחד המתגלה בהמון כוחות שיש בעולם. השייכות לה' אחד זה מה שדוחף את האדם להיות שייך לכל הכוחות, לכל השמות.
הקב"ה עשה חסד לעולם שלאדם אין את התחושה שיש לו הכל ובקלות האדם מזהה שבמשהו הוא טוב ובמשהו הוא לא וצריך סיוע מאחר. זה מה שגורם להמשכות אחד לשני ויכול לייצר תלות בעולם. מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות מה מושך משיכה חיובית בעולם כי רוצה את אותו שלמות שיש אצל חבירו שהאדם בא מהשלם ורוצה לחזור לשלם. זה המנוע הכי טהור שיש בעולם. הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה.
ההקדמה הזו נכונה לגבי כל הכוחות שמתגלים בעולם - מה באמת מערכת היחסים בין ישראל לאומות העולם מחד עמ"י כביכול יש בו את השלמות ולא צריך את הגויים לשלמות -"אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך גוי אחד בארץ" האחדות הזו לא מכח לא מעזרת הגויים - זו התפיסה הבסיסית שלנו איך זה יוצר נקודת משיכה טובה בין ישראל לגויים איך יווצר נכונות לקבלה בין ישראל מהגויים. אם עמ"י לא יראה צורך לקבל מהגויים אז הוא לא ימשך לגויים ואז הגויים לא ימשכו לעמ"י. הקשר בין עמ"י לגויים לא יכול להיות חד צדדי . אין כאן רק "פטנט" כיצד לגרום לגויים להיות ניזונים מעם ישראל. יש כאן סדר אלוקי שבונה עולם בו לכל אחד מהאומות יש תפקיד בעולם הזה. רק כך ניתן ליצור משיכה בין ישראל לגויים.
אבל כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע"י העולם, וכל נדיבי עמים. הדרך היחידה ליצור את נקודות החבורים בין ישראל לגויים חייבה את זה שלא כל הכשרונות נמצאים בעמ"י.
הרב מיד מסייג אל תחשבו שיש משוואה עמ"י מקבל דברים אחרים מהאומות והגויים מישראל משהו אחר. אלא הקבלה היא מבחוץ - עמ"י מקבל מהגויים רק דברים שבאים מבחוץ וההשפעה מבפנים. מבחוץ - זה הכרחי החיים המעשיים מה שמסגרות החיים הצרכים הקיומיים איך יוצרים עולם שמצליח לתפקד מבחינה תועלתית הכי טוב. מבפנים זה הצד הרוחני שבעולם. כאן הרב עומד על ההבדל בין האסטטיקה והאתיקה.
באסטטיקה יש גם התייחסות לצד הרוחני שבחומר - איך החומר מופיע. האסטטיקה מתעסקת כיצד להלביש את העולם. האסטטיקה קשורה לרוח. יש יופי שמצליח להביא לידי ביטוי את עולם המוסר ויש יופי שנוגד את העולם הפנימי. מבחינה זו יש צורך שהגויים יהיו מושפעים מאיתנו מבפנים. כך הם ידעו ביתר כישרון להלביש בלבושים נכונים את הנשמה הפנימית.
האטיקה - זה המוסר, תורת הטוב והתגלותו. התוכן הפנימי יכול לבוא לידי ביטוי בלבושים חיצוניים. לשם כך עם ישראל צריך את כשרונות הגויים.
אם כל העולם שלנו היה רק עולם סגולי גרעיני שלא צריך להתפשט ולהתגלות בכל מדרגות החיים אז הוא לא היה תהליך של השתלמות מכוח ירידת האור לעולם הזה. לאדם יש רעיון או אידיאל וכיצד הוא יבוא לידי ביטוי בעשיית לבושים בפיתוח המלאכה זנים חדשים בעולם כל הצדדים הללו הם כשרונות שיש מצבים שהם מצויים יותר בגויים מאשר שבישראל ואז יש דו שיח של קבלה והשפעה .
בפסקה ג' הרב ידבר על ההבחנה בין עולם המעשה לעולם הרוח אולם כאן ההבדל הוא בין האתיקה לאסטטיקה.

השאלה אם יש משהו בגויים שאין בעמ"י. הרב אמר שיש משהו בסיסי מחוייב ממבנה העולם שכן יש משהו שנמצא בגויים שצריך לקבל ממנם. בכל דבר בעולם יש נקודה אלוקית שהיא נטף מהשלמות שיש במציאות, זה הכח המושך היותר אידיאלי לא משיכה אחד לשני לשם איזה עניין חולף אלא משיכה אחרי דבר שהוא יותר אידיאלי, עצמי - לא חולף.
אם אנו שואלים אם יש סיכוי שהעולם יגיע לשלמות? התשובה היא שזה הכרח וזה מביא לביטחון שהעולם יגאל ויתגלה באיחוד של כל הכוחות והם יתבשמו אחד מהשני.

הרב מוסיף כאן התבוננות בנוגע לשלטון בישראל. למרות שעמ"י הוא עם מיוחד שהיינו יכולים לומר שענייני השלטון ניתן ללמוד מהגויים. השלטון לכאורה נועד לתת מענה לצרכים הקיומיים של האדם. אולם כל זאת רק בשלטון אצל הגויים. בעם ישראל השלטון בא מהפנים החוצה. השלטון בישראל נועד בכדי להלביש את תורת המוסר הפנימית של עם ישראל. המלך נקרא ליבם של ישראל. הרב עושה פה הבחנה בין כוחות שקשורים יותר להתגלות של חיצוניות החיים ובזה אמרנו שני דברים - מה שנצרך לחיים הקיומיים הטבעיים הגשמיים למה שנצרך לחיים הקיומיים. אך בגלל התוספת של יפיפותו של יפת מדובר גם על האסטטיקה של החיים - המידות או הציורים של איך העוה"ז מתגלה בלבושים וציורים הם יהיו לבוש מתאים לרעיון הפנימי וזה צריך כשרון. התפקיד של המלך לבנות ולבסס את האידיאל הפנימי שבעמ"י ובגלל זה צריך "מקרב אחיך".
האם אנו אומרים שבמקרה שאין אפשרות אחרת אנו נשים מלך גוי האם יש שימור בחינה בסיסית או שלא? החידוש הוא שבעמ"י שאפילו שכשהשלטון בא מבחוץ המהות הוא מבפנים. כאן הרב רומז שהדרך שעם ישראל יקבל מהגויים לא יהיה בכך שהוא יתן לגויים לתפקד במקומו בדברים חיצוניים. ההשפעה היא בדרך של מרחק. עם ישראל יכול לאמץ אל קירבה את הכשרונות של הגויים.
האם יש צורך בגויים לעתיד או לא? נראה שגם לעתיד יהיה צורך בגויים.
באופן פשוט גם בעתיד ישאר פער בין הגויים לישראל. האם עמ"י צריך את הגויים כל הזמן? כן, כי יש ברית ויש צורך בהשלמה ומשיכה אחד לשני.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il