ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
ברייתא המובאת במסכת בבא בתרא (דף יד ע"ב) מבארת מי כתב את כל אחד מכתבי הקודש, ושם נאמר " משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב ", מהו ספרו של משה? לכאורה הכוונה היא לתורה, למרות שהיא נאמרה למשה מפי הגבורה, אבל נקראת על שמו של משה, כמו שנאמר (מלאכי פרק ג כב) "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים", ופירשו חז"ל (שבת דף פט ע"א) " אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר 'זכרו תורת משה עבדי וגו' " 1 . אבל אם כן מדוע הוציאה הברייתא פרשת בלעם מכלל התורה כפרשה נפרדת שכתבה משה, הלא גם פרשה זו נאמרה למשה מפי הגבורה כמו כל פרשיות התורה, וכולה בכלל ספרו של משה?
והנה רש"י פירש " ופרשת בלעם - נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו ". השל"ה הקדוש (על הפרשה) תמה על כך, ושואל " לא זכיתי להבין ... הלא כל הספורים שבתורה כמו הריגת קין להבל וכיוצא בהן אינן לכאורה צורך התורה וסדר מעשיו של משה אבל כולה תורת ה' תמימה, ומה שכתוב 'ותמנע היתה פלגש' הוא תורת ה' כמו שמע ישראל ?!".
בשל גודל הקושיא אומר השל"ה פירוש מפתיע שספרו של משה אינו התורה אלא ספר אחר שכתב משה שמסופרים בו קורותיו, ואינו מצוי בידינו ובו יש גם פרשת קסמיו של בלעם, וספר זה אבד לנו באורך הגלות.
תשובה זו דחוקה, כי לא ידוע לנו בכל מקור אחר שהיה למשה ספר נוסף, ואף אם נאבד לפחות היה צריך להיות מוזכר וידוע במסורת ישראל.
נראה לומר שספרו של משה הוא משנה תורה, כי משנה תורה שהוא ספר דברים, "אלה הדברים אשר דבר משה" הוא דברי תוכחות שדבר משה לפני מותו להוכיח את ישראל, ובו באר להם את התורה באר היטב, על משנה תורה אמרו חז"ל (מגילה דף לא ע"ב) " ומשה מפי עצמו אמרן " ובתוספות פירשו " וברוח הקדש ". רוח הקודש היא דרגה פחות מנבואה, ההשראה שיש לחכמים שמחדשים בתורה מכונת רוח הקודש 2 , וזה המכוון בדברי חז"ל שנבואה לא פסקה מן החכמים והוכיחו זאת מזה ש "חכם עדיף מנביא", היינו שחכמתו יש בה מה שהוא מכוח הנבואה, היא השראה אלוקית שמכונה רוח הקודש. ולכן ספר דברים ראוי להיקרא ספרו של משה. ואע"פ שספר דברים קדוש כקדושת כל התורה בלא הבדל, ואם היה ספר התורה חסר אות אחת מספר דברים היה פסול, זה מפני שהקב"ה קדש את דברי משה והכניס את דבריו לספר התורה.
ייחודה של פרשת בלעם
והנה זה גם ייחודה של פרשת בלעם, בניגוד לשאר סיפורי התורה שהקב"ה הקריא והכתיב למשה מה לכתוב, פרשת בלעם היא דברי נבואתו מה שהוא השיג וראה במחזה הנבואה ובכוח חכמתו כיודע דעת עליון, וכפי שנאמר (במדבר פרק כד טז) "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁ-דַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם", אמרו חז"ל מהו יודע דעת עליון? (רש"י) "לכוין השעה שכועס בה (הקב"ה)", כלומר הוא השיג את הדברים כפי כוחותיו השכליים והרגשיים, והואיל והיתה לו עין רעה רצה להשתמש בהם לרעה, והקב"ה הראה לו מעלת ישראל, ושוב לא היה יכול לקללם. מכל זה אנו למדים עד כמה נבואת בלעם יצאה ממנו. ואף שבלעם לא היה ראוי לנבואה, והוא עצמו קורא לעצמו "נופל" אבל הקב"ה השפיל עצמו לתת לו נבואה, וכמה יפה הנס של "פי האתון" לסמל את נבואת בלעם, כמו שהאתון קבלה את כוח הדבור שלא לפי מדרגתה כך קבל בלעם את הנבואה שלא כפי מדרגתו, אולם כשם שהאתון לא דברה אלא מה שראוי לה לומר אם היתה יכולה לדבר מטבעה, (במדבר פרק כב כח) " ... וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים: ... הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא". וכך גם בלעם אמר דברים שראוי לו לפי השגתו לומר, ולכן פרשת בלעם היא פרשה בפני עצמה שנכנסה לתורה, ונתקדשה בקדושת ספר תורה.
ההבדל בין ספרו של משה לפרשת בלעם
ונראה להעמיק בכך יותר, על פי דברי רש"י שהזכרנו " ופרשת בלעם - נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו ", מדוע פרשת בלעם אינה צורכי משה ונבואתו? בודאי אפשר ללמוד ממנה תורה כמו מכל פרשיות שנכתבו בתורה?
התשובה לכך תובן על פי המדרש הבא המבוסס על הפסוק (משלי פרק כח כג) "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן", דרשו חז"ל
"רבי חמא בר חנינא אמר: 'מוכיח' זה משה 'אדם' אלו ישראל שנא' (יחזקאל לד) 'ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם', מהו 'אחרי' אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי 'חן ימצא' זה משה דכתיב (שמות לג) 'וגם מצאת חן בעיני' 'ממחליק לשון' זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשיטים". (דברים רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ב)
משה רבינו היה מוכיח את ישראל כדי להחזירם בתשובה אחרי הקב"ה, ובניגוד לו בלעם החניף להם והחליק לשונו בדברי פיתוי שגרמו להם לחטוא. ולכן פרשת בלעם אינה צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו. והיא מוזכרת כפרשה בפני עצמה שנכתבה בתורה ע"י משה.
אמרו חז"ל
"וגדולה ברכה שברך בלעם את ישראל מברכות שברך יעקב את השבטים ומברכות שברכם משה כשברך יעקב את השבטים הוכיח את ראובן ואת שמעון ולוי אף משה לא ברכן עד שהוכיחן תחלה, אבל בלעם כשברכן היו ברכותיו שוות ואין בהם פגם לפיכך גבה דעתן של ישראל ובאו לידי תקלה בעצת בלעם". (ילקוט שמעוני תורה פרשת בלק רמז תשעא)
מהר"ל מסביר כיצד ראה בלעם מעלת ישראל יותר ממשה רבינו, ומבאר שזה מפני שמשה ראה אותם מקרוב, ולכן ראה את חיצוניות מעשיהם, וזהו מצד "החומר" של ישראל, שלא ימלט מכך שיש בהם פגמים, אבל בלעם ראה אותם מרחוק, וראה אותם מצד "הצורה", היא פנימיותם הטהורה שאין בה כל דופי. הרי לנו ייחודה של נבואת בלעם שראה מה שלא ראה משה.
"'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' בישראל לא קם אבל באומות העולם קם"
ולפי זה נראה לבאר את מעלת נבואת בלעם שאמרו עליה חז"ל (במדבר רבה (וילנא) פרשה יד) "(דברים לד) 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה. ואיזה נביא היה להם כמשה? זה בלעם בן בעור ". ולכאורה איך יכול היה בלעם להשתוות למשה אבי כל הנביאים? וחז"ל מצאו הבדלים בין נבואת בלעם למשה 3 , אלא מראה שזה על דרך אמרם על שלמה המלך שהיה כמשה וז"ל (ראש השנה דף כא ע"ב) " 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה'... בנביאים - לא קם, במלכים – קם) דהיינו שלמה המלך. ולכאורה הרי שלמה לא היה כלל נביא, אלא ידוע שהיה חכם, וברמב"ם מובא שהיה חכם יותר ממשה. אלא נראה לבאר שע"י חכמתו השיג יותר ממשה, כי "חכם עדיף מנביא", ומה שהשיג משה בנבואה השיג שלמה המלך בחכמה. כעין מה שאמרו חז"ל (במדבר רבה (וילנא) פרשה יט) " דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו (איוב כח) 'וכל יקר ראתה עינו' זה רבי עקיבא וחביריו" . ולכאורה קשה איך ראה ר"ע מה שלא ראה אבי הנביאים שלא היה ולא יהיה כמותו? אלא שר' עקיבא ראה בחכמה דברים שאי אפשר לראות בנבואה. וכך גם ראה שלמה מה שמשה לא ראה והשתווה לו בדרכו שלו. ולפי זה גם מה שאמרו על בלעם שהיה כמשה זה לא בדרגת הנבואה, אלא בהשגה שהשיג מעלת ישראל, שראה מעלת ישראל באור שלא ראה משה, נחשב שכביכול קם נביא כמשה בגויים.
פרשת בלק בקריאת שמע
מובא בגמ' (ברכות דף יב עמוד ב)
"אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה - משום טורח צבור... אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו' ". מפרש רש"י "כרע שכב - דדמי ל'בשכבך ובקומך', שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא".
בפשטות פרשת בלעם ארוכה ומפני אריכותה לא תקנו לאמרה כדי שלא יגרם טרחה דצבורא. אולם אפשר להבין זאת באופן עמוק יותר. שפרשת בלעם מדברת על שבחם של ישראל שקוראים שמע, וריבוי השבח בשבילנו הוא טרחא דצבורא שעלול להפיל אותנו כשם שקרה לישראל בעצת בלעם בשיטים. זוהי אינה נבואת משה וצורך תורתו, וזו הסיבה שגם חכמי ישראל נמנעו מלהרבות בקריאת פרשה זו מפני טרחה דצבורא.
קשר נוסף אפשר למצוא בין פרשת בלעם לקריאת שמע, פרשת בלעם מלמדת שבחם של ישראל וייחודם בין האומות, ופרשת שמע מלמדת ייחוד ה' יתברך שה' אחד ושמו אחד, בלעם אומר על ישראל (במדבר פרק כג ט) "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב", "הן" ביוונית אחת, שעם ישראל הוא אחד ומיוחד בין העמים, וכן אמרו במדרש
"הן עם לבדד ישכון, מהו 'הן' כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות הללו כיצד א"ט הרי י' ב"ח הרי י' ג"ז הרי י' ד"ו הרי י' נמצא ה' לעצמה, וכן האות הנ' אין לה זוג י"צ הרי ק' כ"פ הרי ק' ל"ע הרי ק' מ"ס הרי ק' נמצא נ' לעצמה, אמר הקב"ה כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים".(שמות רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה ז)
וישראל אומרים פרשת שמע שמדברת על יחוד ה', וכמו שה' אחד כך יש לו עם אחד לעובדו, הקבלה זו נמצאת מופיעה בחז"ל
"אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: (דברי הימים א' י"ז) 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? - אין, דכתיב: (דברים כ"ו) 'את ה' האמרת היום' (וכתיב) 'וה' האמירך היום'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: (דברים ו') 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ".(ברכות דף ו ע"א)
נמצא שבשעה שישראל אומרים "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" אומר הקב"ה לעומתם "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה", ולכן בקשו לומר פרשת בלעם בברכות שמע, ולא קבעו לומר זאת מפני "טרחא דצבורא", רצונם לומר, מפני שדברים אלו צריכים להיאמר מפי הקב"ה כהד חוזר לק"ש שלנו, ולא מן הראוי שאנו נאמר זאת על עצמנו בתפילה, אלא משה כתב ספרו ופרשת בלעם, כדי שנלמד מצד אחד את התוכחות שאמר משה, ונזכור צדקות ה' מה שהראה לבלעם על ישראל.
^ 1 ועוד אמרו במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשה א ד"ה טז) "א"ר ברכיה בשם ר' חייא ב"ר אבא: הה"ד (איוב כח) 'ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה', מהו שכר היראה תורה? לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה העמיד ממנה משה שכתוב בו (שמות ב) 'כי טוב הוא', ונתנה התורה על ידו שנקראת 'לקח טוב', ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג) 'זכרו תורת משה עבדי' ".
^ 2 מובא במדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשה יג ד"ה כ) " 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' והם כולם נתמלאו רוח הקדש והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה ומשה לא חסר כלום", שבעים הזקנים הם חכמי ישראל.
^ 3 "הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. ג' מדות היה ביד משה מה שלא היה ביד בלעם. משה היה מדבר עמו עומד שנאמר (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו', ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל שנא' (במדבר כד) נופל וגלוי עינים, משה היה מדבר עמו פה אל פה שנא' (שם /במדבר/ יב) פה אל פה בו ובבלעם נאם שומע אמרי אל שלא היה מדבר עמו פה אל פה משה היה מדבר עמו פנים בפנים שנאמר (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים כמה דתימא (במדבר כג) וישא משלו ויאמר וגו' ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו שנאמר נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה משה לא היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו שנא' ויודע דעת עליון משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו כך היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר נופל וגלוי עינים היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו מיד וישמע את הקול מדבר אליו".
^ 2 מובא במדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשה יג ד"ה כ) " 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' והם כולם נתמלאו רוח הקדש והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה ומשה לא חסר כלום", שבעים הזקנים הם חכמי ישראל.
^ 3 "הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. ג' מדות היה ביד משה מה שלא היה ביד בלעם. משה היה מדבר עמו עומד שנאמר (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו', ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל שנא' (במדבר כד) נופל וגלוי עינים, משה היה מדבר עמו פה אל פה שנא' (שם /במדבר/ יב) פה אל פה בו ובבלעם נאם שומע אמרי אל שלא היה מדבר עמו פה אל פה משה היה מדבר עמו פנים בפנים שנאמר (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים כמה דתימא (במדבר כג) וישא משלו ויאמר וגו' ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו שנאמר נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה משה לא היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו שנא' ויודע דעת עליון משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו כך היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר נופל וגלוי עינים היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו מיד וישמע את הקול מדבר אליו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף
הלכה למעשה
השיעור סוקר את סדר ההלכות והמנהגים מליל ערב ראש השנה, תוך התמקדות בדינים הייחודיים לשנה שבה החג חל בשבת וביום ראשון. הדברים כוללים דגשים מעשיים לגבי התרת נדרים, הכנות מראש, שבת ויום טוב, תפילות, קידוש וסדר הסימנים.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
