בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

היום השישי וחג הסוכות

שיעור זה מהווה חוליה בסדרת שיעורים, שבה הולכת ונחשפת הקבלה מעניינת בין כל אחד משבעת ימי הבריאה לבין מקרא הקודש המתאים לו לפי סדרם של שבעת מקראי הקודש. הקבלה זו עולה בבירור ממערכת מסועפת ומפורטת המכילה עשרות רבות של הקבלות בפשוטו של מקרא, הן בלשונות בהן משתמשת התורה והן בתכנים המיוחדים לכל יום ולכל מקרא קודש.

undefined

הרב יעקב כהן

תשרי תש"ע
15 דק' קריאה
שיעור זה מהווה חוליה בסדרת שיעורים, שבה הולכת ונחשפת הקבלה מעניינת בין כל אחד משבעת ימי הבריאה לבין מקרא הקודש המתאים לו לפי סדרם של שבעת מקראי הקודש. הקבלה זו עולה בבירור ממערכת מסועפת ומפורטת המכילה עשרות רבות של הקבלות בפשוטו של מקרא, הן בלשונות בהן משתמשת התורה והן בתכנים המיוחדים לכל יום ולכל מקרא קודש.

להקדמה לסדרת השיעורים לחץ כאן

פסוקי התורה
נפתח בציטוט פסוקי התורה המתייחסים לבריאת היום השישי ופסוקי התורה המתייחסים לחג הסוכות.
פסוקי היום השישי (בראשית א, כד-לא):
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי:

פסוקי חג הסוכות (ויקרא כג, לג-לט):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ: שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה':
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגּתֶם אתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדרתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אתוֹ: בַּסֻּכּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דרתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:


תיאור היום השישי הוא הארוך ביותר מבין כל ימי הבריאה, וניתן לחלק אותו לארבעה חלקים:

א. בריאת נפש החיה שבארץ (כד-כה).
ב. האדם ותפקידו : בריאת האדם ותפקידו לכבוש את הארץ (כו-ל).
ג. יחס האדם לצומח : דבר ה' לאדם על תזונתו מהצומח.
ד. סיכום הבריאה : וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד (לא).

בחג הסוכות ניתן למצוא הקבלה לכל ארבעת החלקים, ונדון בהם אחד לאחד.
1. הבהמות וקרבנות החג
חג הסוכות הוא החג שבו הקרבת הקרבנות מעולם החי תופסת את המקום הבולט ביותר מבין החגים, משתי בחינות:

א. מספר הקרבנות : בכל המועדים מקריבים שבעה כבשים ואיל אחד, ובסוכות מספר כפול – ארבעה עשר כבשים ושני אילים; בכל המועדים מקריבים שני פרים או אחד (שני פרים בפסח ובשבועות, אליהם מצטרף ראש חודש; ופר אחד בראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת), ואילו בסוכות מספרם הוא בין שבע לשלש עשרה. יחודו של חג הסוכות הוא הן בעצם ההבדל ממספרם הקבוע של הקרבנות בשאר החגים, והן בריבוי המשמעותי שבהם 1 .
ב. עצם השינוי במספרם של הפרים מיום ליום מלמד על מרכזיות עניינם בחג הסוכות.

במשמעות השוואה זו ניגע בסעיף הבא, תוך כדי העיסוק בהשוואה בין בריאת האדם לבין מצוות הסוכה.
2. האדם והסוכה
ביום השישי נברא האדם, ובו הוא קיבל תפקיד אשר כולל בתוכו גם עוצמה גדולה: "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ". תפקידו הייחודי של האדם ויחסו אל עולם החי והטבע מקבלים בחג הסוכות מספר ביטויים:

א. האדם הוא הנברא היחיד אשר מִדַּמֶּה לבוראו, ומקבל שלטון וכח. כח זה עלול להביא לגבהות הלב ולשכחת ה', ועל כן מצטווים ישראל במצוות הסוכה, שמטרתה היא שנזכור את הקשר לקב"ה. זאת אנו למדים מהנימוק שמנמקת התורה את מצוות הסוכה " לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" 2 , ובפרשת עקב 3 נאמר כי מטרת זכירת תקופת המדבר היא זכירת ה' דוקא בעת שעושה האדם חיל: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלהֶיךָ... פֶּן תּאכַל וְשָבָעְתָּ... וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדל וְהַנּוֹרָא... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כּחִי וְעצֶם יָדִי עָשָה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ כִּי הוּא הַנּתֵן לְךָ כּחַ לַעֲשׁוֹת חָיִל". על כן אומר הזוהר 4 שבסוכה אנו יושבים ב'צילא דמהימנותא', בצל האמונה. דברים אלו בעניינה של מצוות הסוכה מפורשים בדברי הרשב"ם ובראשונים נוספים 5 .
עתה ניתן להבין מדוע רק ביחס לחג הסוכות נאמר שלעתיד לבוא יבואו כל הגוים לחוג אותו – כמפורש בספר זכריה 6 "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" - שהרי מצוות הסוכה קשורה ביסודה לעצם בריאתו של האדם. כלל המין האנושי קיבל שלטון בעולם, וממילא כולו שייך לעניין זה של החג, זכירת ה'.
ב. ריבוי הקרבנות שבחג הסוכות מובן באופן דומה למצוות הסוכה, שגם על ידם מבטא האדם את העובדה ששליטתו בבעלי החיים ובעולם הטבע בכלל אינה מעניקה לו כח עצמי, אלא היא תפקיד שניתן לו מאת ה', והיא מכוונת לעבודת ה' ולא לתועלת פרטית. נוסיף כי בדומה לסוכה שקשורה לכלל המין האנושי, אף קרבנות חג הסוכות באים כנגד שבעים אומות, כדברי הגמרא במסכת סוכה 7 .
ג. ביום השישי שם הקב"ה את האדם בעדן, ובסוכות נאמר " בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" 8 . השוואה זו מרמזת לכך שהסוכה היא בחינת גן עדן, וכפי שאכן כתב השפת אמת 9 :
ימי הסוכות נקרא זמן שמחתנו כי ה' יתברך זיכה אותנו לישב בצילו, והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם וכו' את האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם, ושם היה השמחה כמו שאומרים כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם, אף על פי כן יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן. וה' יתברך הכניסנו לדירה זו שחל עליה שם שמים כדאיתא בגמרא שהשמחה במעונו, לכן דירה זו מביאה השמחה...

ובמקום אחר כתב השפת אמת "כי הנה סוכה הוא רומז לעולם הבא וגן עדן, לכן אומרים כן נזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן" 10 . כדאי לעיין בשני המקומות במקורם בשלמות 11 .
וכעין זה מצאנו במדרש ובדברי כמה ראשונים, כי הסוכה היא בחינת עולם הבא 12 .
3. האדם, הצומח וארבעת המינים
כשעסקנו ביום השלישי (ראה כאן) עמדנו על כך שבימים השלישי והששי עוסקת בתורה בארץ ובצומח, וכנגדם עוסקת התורה במועדים השלישי והששי (שבועות וסוכות) בארץ ישראל ובצומח. שם ביארנו כיצד ניתן לראות שחג השבועות מקביל ליום השלישי, וחג הסוכות מקביל ליום הששי, וכאן לא נחזור על כל מה שנכתב שם, אלא נתמקד בפירוט הקשר שבין היום הששי לחג הסוכות.
ביום הששי קיבל האדם "אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ " וכו', כלומר את השימוש בעולם הצומח, וסוכות נקרא "חַג הָאָסִף", והוא חל "בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ ", ואם כן הוא שייך לזמן שבו ממומש דבר ה' שביום הששי.
קשר זה מגלה משמעות חדשה למצוות נטילת ארבעת המינים, וביחס לכך ניתן לראות התאמה בין שני פסוקים:

בבריאת היום השישי:
(1) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים
(2) הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם
(3) אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה

וכנגדם בענין חג הסוכות:
(2) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
(3) פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבת וְעַרְבֵי נָחַל
(1) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים

ניתן לסכם את שני הפסוקים כך: פרי העץ שייך לה', ואותו ה' נותן לנו; אנחנו לוקחים לנו את פרי העץ, ומבטאים שהפרי ניתן לנו מה' על ידי שמחתנו בו לפניו 13 . נמצא כי היום הששי מתאר את הנתינה מאת ה', ומצוות ארבעת המינים מבטאת בתהליך הפוך את הקבלה מצידנו.
וכבר הערנו כשעסקנו ביום השלישי, כי בעוד שבמנחת הביכורים בחג השבועות אנו מבטאים את העובדה שהקב"ה ברא את הצומח (ביום השלישי), הרי שבלקיחת ארבעת המינים בחג הסוכות אנו מבטאים את העובדה שהצומח ניתן לנו (ביום השישי).
נוסיף, כי מלבד מלאכת היום השישי ומצוות לקיחת ארבעת המינים, מופיע הצירוף 'פרי עץ' בתורה במקום אחד נוסף בלבד – "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל", וזאת ביחס לפרי עץ הגן שבגן עדן. האדם הושם בגן עדן ביום השישי, ואז אמר לו ה' "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל", ובכך התקיים דבר ה' ביום השישי "...וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה". ואכן, לאחת הדעות בחז"ל 14 פרי עץ הגן ופרי עץ הדר הם אותו הפרי - האתרוג. וכן כתבו ראשונים ואחרונים, שמצוות ארבעת המינים היא תיקון לחטא אדם הראשון, וזו לשון רבנו בחיי בפרשת אמור:
ושיטלו בו מצות הלולב לכפר בו על קלקולו של אבינו הראשון... כי לפי שקצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו אין אנו מביאים האתרוג לבדו אלא נביאהו עם שאר פרי החג לייחדו עם כולן וכולן עמו, ובזה אנו מתקנים את אשר עוותנו ומרצין בו המקום 15 .

וראה עוד בנספח לפרק זה.
ועוד על הקשר בין היום השישי לסוכות: בחג הסוכות נאמר "כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"פז. תבואתו של האדם מהווה מימוש של דבר ה' לאדם "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע... לְאָכְלָה", כפי שאמרנו למעלה, ונראה שהמשך הפסוק המקביל בחג הסוכות 'וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ' מתייחס לכלל מעשה ידי האדם – כנגד התפקיד שהוא קיבל ביום השישי לשלוט בכלל הבריאה.
4. שלמות הבריאה, השמחה וחג האסיף
לאחר הבריאה היחודית ליום השישי, מתואר בו סיכום של כל הבריאה "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". פסוק דומה בלשונו ובתוכנו נאמר ביחס לחג הסוכות: "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" 16 . קשר משולש מקשר בין שני הפסוקים, וזו היא ההקבלה ביניהם:

א. וַיַּרְא אֱלֹהִים יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ
ב. אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ
ג. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ

בשני הפסוקים מתואר מצב של שלמות העשייה (ב) שאותו ה' רואה או מברך (א), ומתוארת התוצאה החיובית של הראיה/הברכה (ג). ונרחיב יותר בחלקיה של ההקבלה.

ב. שלמות העשייה : ראיית ה' חלה על שלמות מעשה ה' "כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה", ואילו בסוכות האדם מגיע לשלמות מעשה ידיו, שהרי אז הוא אוסף אותם "בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" 17 , ועל שלמות זו חלה ברכת ה' "בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ".
א . ראיה- ברכה : הראיה החיובית היא המשפיעה ברכה, כדברי הגמרא "אין נותנים כוס של ברכה אלא לטוב עין, שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, אל תיקרי יבורך אלא יברך" 18 . כך ניתן לראות גם בפסוק "אֶרֶץ אֲשֶׁר... עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", ומיד אחריו מופיעות הברכות שבפרשת 'והיה אם שמוע' 19 .
ג . שלמות של טובה ושמחה : תוצאת ראיית ה' את שלמות הבריאה היא שלמות של טוב - "והנה טוב מאוד" לעומת "טוב" שבשאר הימים, וכך התוצאה מכך שה´ מברך את שלמות מעשה ידינו היא שלמות של שמחה – 'אך שמח'. מבין כל המועדים מופיעה השמחה רק ביחס לסוכות, ולא רק פעם אחת אלא שלש פעמים 20 . על כך יש להזכיר את דברי המהר"ל שכל שמחה נובעת ממצב של שלמות 21 .

לסיכום, כאשר הבריאה נמצאת במצב של שלמות ה' מאיר פניו כלפיה, רואה אותה ומברך אותה, והתוצאה היא שלמות של טובה ושמחה.
כשעסקנו ביום הכיפורים הבאנו את דברי התיקוני זוהר, שלעתיד לבוא יתהפך עינוי הנפש שביום הכיפורים לעונג. כאן יש לשאול, מה בין עונג הנפש שביום הכיפורים לעתיד לבוא לבין שמחת חג הסוכות? נראה כי העונג מתייחס לנפש הבהמית שבאדם המתוקנת ביום הכיפורים, ובו אנו עתידים להעלות את תענוגי הגוף לקדושה, ואילו השמחה שבחג הסוכות מתחילה ממקום פנימי יותר, מהרוח שבאדם, ולכן ביטוייה הם בשיר ובריקוד, כפי שכותב ההרמב"ם בסוף הלכות לולב:
אף על פי שבכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה , שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים... והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה ומנגנים בכינור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו ומי שיודע בפה בפה ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרים כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שירות ותשבחות...

כל עוד לא הגענו למדרגה שבה בטל החטא מהעולם, ויום הכיפורים אינו יום של עונג אלא של עינוי הנפש, היחס בין יום הכיפורים ובין חג הסוכות הינו יחס אחר: השמחה שבחג הסוכות מבטאת את הגילוי השלם של כוחות הנפש, שהעינוי שביום הכיפורים הריהו החנקה שלהם. נעתיק את דברי הרב קוק בעניין זה 22 :
התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה, עם הרוח הכללית השולטת בעיקרה בימים המיוחדים לתשובה עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות, לעדן את הרוח ולטהר את המעשים מכעורם, היא מוכרחת להיות סופגת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגבור שבגבורים. כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עז החיים על ידי הסלידה הפנימית והנטיה לשוב מכל חטא, מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, ועז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית חולשה כזאת, שסובל חולה שהתרפא על ידי הזרמה אלקטרית חזקה, שאמנם גרשה את הארס שבמחלתו, אבל החלישה את הכח החי והבריא שבו.
שבים על כן ימים של שמחת קדש, של חדות הנפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה.

5. וירא אלוקים כי טוב
למרגלית יקרה זכינו לאורו של החלק השני בהקבלה זו, בין "וַיַּרְא אֱלֹהִים" לבין "יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". במבט ראשון, הפסוק "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" אינו מובן - וכי בלעדי הראיה לא הכיר הקב"ה את טוּבָהּ של בריאתו? הרי הוא עצמו יצר אותה! 23
שאלה זו מתבססת על ההנחה, שראיית ה' את עולמו היא ראיה פסיבית, בדומה לראייתנו שלנו את המציאות. אולם כאמור, ההשוואה לפסוק 'כי יברכך...' מלמדת, כי המילים 'כי טוב' ו'טוב מאוד' מתארות בעומקן את תוצאות הראייה . ראיית ה' את המציאות היא ה'חותמת' של כל חלק ממעשה הבריאה, והיא הנותנת לו את המשמעות האלוקית של הטובה והברכה. ושוב מצאתי בס"ד שכן פירש את הפסוק בספר 'באר מים חיים' 24 .
ואחרי שנתבררה משמעותה של הראיה האלוקית כראיה פועלת, נחזור לכח ראייתו של האדם. כיון שראייתו של האדם היא ביטוי לצלם אלוקים שבו, נלמד שהכח הפועל של הראיה ניתן גם לו. זוהי המשמעות העמוקה של העין הטובה של תלמידי אברהם אבינו, וכפי שהבאנו למעלה את הפסוק "טוב עין הוא יבורך", וכנגדה העין הרעה של תלמידי בלעם הרשע.
נספח: ארץ ישראל וגן עדן
כשעסקנו ביום השלישי עמדנו על כך, שחג השבועות וחג הסוכות הם שני החגים אותם קושרת התורה אל ארץ ישראל ואל החקלאות בה. אף מצוות ארבעת המינים, אותה אנו מקיימים בחג הסוכות-האסיף, מבטאת את שמחתנו על תבואתה ופירותיה של ארץ ישראל. בפרק זה ראינו עוד שפרי עץ הדר בא כנגד פרי עץ הגן שבגן עדן. המסקנה העולה מכאן היא, שארץ ישראל היא בחינת גן עדן, ועל כן מצוות נטילת פרי עץ הדר מתקנת את החטא שנעשה בפרי עץ הגן. כך עולה גם מדרשת חז"ל 'וזהב הארץ ההיא טוב – מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל' 25 .
ואכן, בתורה אנו מוצאים כמה רמזים לכך שארץ ישראל היא סביבה 'דמוית גן עדן', ועמדו על כך כמה מחכמי זמננו, ולמשל הרב מנחם ליבטאג 26 . נכתוב כאן על פי דבריו את עיקרי ההשוואות בין ארץ ישראל לגן עדן, עם מעט תוספת.
כך מסיים משה רבנו את נאומו המרכזי, שמכין את עם ישראל לכניסה לארץ 27 :
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע : אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:

הפסוקים הללו רומזים בצורה ברורה לתקופת היות האדם בגן עדן:
א. המושגים בהם משתמש משה רבנו הם המושגים העיקריים המופיעים בגן עדן: "וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע ... וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת ". על ידי כך אומר משה רבנו, שבארץ ישראל חוזרת הבחירה שהיתה לאדם הראשון האם לבחור בחיים ובטוב או במוות וברע.
ב. עונשו של האדם לאחר חטאו היה קללה והגליה מגן עדן, ואף עונשם של ישראל אם יחטאו הוא קללה והגליה מארץ ישראל.
ג. בגן עדן שררה הרמוניה בין הגשמיות לרוחניות, זהו המקום שבו העיסוק בחומר הוא עיסוק 'לכתחילה', שהרי אדם הראשון נצטווה " לעבדה ולשמרה". רק לאחר החטא הפכה העשיה הגשמית לדבר הכרוך גם בתחושת דיעבד ובצער: " אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם..." והנה, בארץ ישראל ניתן לחזור לאותו מצב הרמוני ושמח ששרר קודם החטא, כפי שעולה בבירור מהאוירה השוררת בפרשיות העוסקות בברכה הגשמית לה יזכו ישראל כשילכו בדרך ה'. לדוגמא "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ... בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ... יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" 28 . וכך במקומות רבים נוספים. אף השמחה באה במקום העיצבון "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ..." 29 .
ד. העדות שמעיד משה רבנו את השמים והארץ רומזת לקשר שבין דבריו לבין ימי בריאת שמים וארץ.

סיכום עיקרי ההקבלות
א. ביום השישי נבראו הבהמות, ובסוכות תופסים קרבנות החג מהבהמה את המקום הבולט ביותר מבין החגים: הן מצד הריבוי המספרי ביחס לחגים האחרים, והן מצד ה'דינמיות' והשינוי מיום ליום, שמעיד על מרכזיות עניינם בחג.
ב. תפקיד האדם שנברא ביום השישי הוא לכבוש את הארץ ולרדות בה. בסוכות אנו מצווים במצוות הסוכה, שמפורש בתורה כי מטרתה היא שנזכור את ה' שהוליכנו במדבר. חשיבות זכרון ההליכה במדבר היא שעל ידו לא נבוא לידי גאווה כתוצאה מהכוח הגדול שניתן לנו ביום השישי. כיון שכך, יש במצוות הסוכה שייכות לכל העמים.
ג. ביום השישי האדם הונח בגן עדן, ובסוכות אנו יושבים בסוכה.
ד. ביום השישי קיבל האדם את הצומח, ובסוכות אנו אוספים את תבואת הארץ.
ה. ביום השישי ה' נתן לאדם את פרי העץ; בסוכות אנו לוקחים לנו את פרי העץ, ומבטאים שהפרי ניתן לנו מה' על ידי שמחתנו בו לפניו. לאחת הדעות בחז"ל, פרי עץ הגן שניתן לאדם ביום השישי הוא הוא האתרוג, פרי עץ הדר.
ו. ביום השישי נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", ובחג הסוכות נאמר "כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". בשני הפסוקים מתואר מצב של שלמות העשייה, אותו ה' רואה או מברך, והתוצאה היא 'והנה טוב מאוד' או ו'היית אך שמח'.


^ 1 עיין על כך במאמרו של הרב זאב וייטמן בספר הזיכרון לשילה לוי הי"ד 'סוכת שילה', עמוד 167 והלאה.
^ 2 ויקרא כג, מג.
^ 3 דברים פרק ח'.
^ 4 חלק ג', קג ע"ב.
^ 5 וז"ל הרשב"ם "למען ידעו דורותיכם. פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש, וזה טעמו של דבר, חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן תירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר 40 שנה בלא ישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". וכאן מקשר הרשב"ם בין מצות הסוכה לדברי התורה בפרשת עקב: "וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון, וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר וגו' ויאכילך את המן וגו', ולמה אני מצוה לך לעשות זאת, כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו', ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה". וכן כתב בספר מנורת המאור, ע"ש.
^ 6 יד, טז.
^ 7 נה ע"ב.
^ 8 ויקרא כג, מב – מג.
^ 9 תרמ"ג, ד"ה 'ימי הסוכות'.
^ 10 סוכות תרל"ז.
^ 11 וראה גם בספרו של הרב יגאל אריאל "ארפא משובתם", עמוד 49.
^ 12 עיין כד הקמח לרבינו בחיי ערך 'סוכה'.
^ 13 אלא שבחג הסוכות לא אוכלים את ארבעת המינים, אלא נוטלים אותם. ואפשר שזהו רמז לעתיד לבוא, שבו האדם לא יהיה משועבד לתאוות אכילה ושתיה – מחד, אך יוסיף להיות מקושר לעולם הזה באופן מזוכך – מאידך (עיין בסוף שער הגמול לרמב"ן).
^ 14 בראשית רבה טו, ו.
^ 15 ובסידור יעבץ כתב "אתרוג במלכות והוא מלשון תרגום לא תירוג דמרגג למיכל, כי פרי עץ הוא בסוד עץ הדעת שבו חטא אדם הראשון שקצץ בנטיעות לפיכך צריך לחברה בלולב עץ החיים".
^ 16 דברים טז, טו.
^ 17 שמות כג, טז.
^ 18 סוטה ל"ח ע"ב. וראה נתיבות עולם למהר"ל, נתיב טוב עין פרק א' "ודע כי העין שהוא טוב הוא בעצמו כוס של ברכה, כי העין שייך לומר בו מלא כאשר יש לו עין טוב והפך זה שייך בו חסר עין כאשר הוא עין רע. גם שייך בו לשון שביעה כמו שאמרו להשביע עינו, גם לשון מלא שייך בו ולכך הוא דומה לכוס של ברכה שהוא מלא ושבע. ולכך אמר אין נותנין כוס לברך אלא לטוב עין אשר מתיחס אליו כוס של ברכה שהוא מלא, אבל לרע עין שהוא חסר אין מתיחס לו כוס של ברכה כלל. ולכן ג"כ אחד מן עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה, שנותן בו עינו של אדם שיהיה מתחבר לכוס של ברכה העין".
וכשם שהראיה החיובית משפיעה ברכה, כך הראיה השלילית גורמת לקללה, כפי שאנו לומדים מבלעם, אשר הסתכל על ישראל לפני כל פעם שרצה לקללם (במדבר כג-כד).
^ 19 דברים יא, יב-יג. וכן "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה..." (דברים כו, טו).
^ 20 מלבד "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", גם בויקרא כג, מ "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים", ודברים טז, יד "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". ועיין בספר החינוך מצוה שכ"ד שבפשוטו השמחה בסוכות נובעת מהאסיף.
^ 21 ראה למשל נתיבות עולם למהר"ל, נתיב התורה פ"ד. והשווה 'שלמי שמחה'.
^ 22 אורות התשובה, סוף פרק ט'.
^ 23 ואף אם נאמר שלא בא הכתוב אלא ללמד אותנו שהבריאה טובה היא, עדיין לא מובן מדוע מתואר הדבר דרך ראייתו של הקב"ה. אמנם על כך היה ניתן לענות, שהכתוב בא ללמד שרק בעיניו של הקב"ה ניתן לראות כיצד הבריאה כולה טובה היא, ללא תערובת של רע, בעוד שבעינים אנושיות לא רואים זאת; אולם אם כך, לא מובן מדוע מתואר המבט האלוקי דוקא לאחר הבריאה, הרי הקב"ה אינו צריך שהבריאה תהיה בפועל כדי שהוא יראה את טובה! וגם אם נאמר שמסיבה כלשהי נכתב הפסוק רק לאחר תיאור מעשה הבריאה, קשה לומר שהפסוק נכתב בצורה לא מדוייקת – שהרי, מהמיקום בו הוא נכתב משמע שרק לאחר מעשה הבריאה ה' היה יכול לראות את טוּבָה - רק כדי שנלמד ממנו יסודות אמוניים!
^ 24 וזו לשונו בסוף פרק א: "או יאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. על פי המבואר בזוה"ק (נשא קכ"ט ע"ב) תאנא לא סתים האי עינא לא נאים ולא אדמיך והוא אשגח על כולא ומאשגחותא דהאי עינא מתקנא כולהו וכו' ובגין כך אקרי עינא פקיחא כו' עינא דהוא קיומא דכולא, ועל האי כתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך דהאי אתקרי טוב עין ומניה מברך לכולא וכו' עד כאן. ולזה אמר וירא אלהים את כל אשר עשה כלומר שהביט וראה כל אשר עשה ונעשה על ידי זה טוב מאוד בכל הדברים שבעולם כי הוא הטוב עין האמיתי, ומניה מברך לכולא כאמור".
^ 25 בראשית רבה פרשה טז, ד.
^ 26 בשיעור המתפרסם באתר ישיבת הר עציון לפרשת ניצבים.
^ 27 דברים ל, טו-כ.
^ 28 דברים כח, א-ח.
^ 29 דברים כו, יא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il