בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • יום הזכרון
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

יום הזכרון - לימוד וכבוד

undefined

אייר תש"ע
3 דק' קריאה
בעומדנו בפתח יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, עלינו לברר את ענינו של הזכרון בכלל, ומתוך כך לעמוד על ענינו של היום הזה.
הזכרון - ההסטוריה וההלכה היהודית שמים דגש רב על הזכרון: "זכר למעשה בראשית", "זכר ליציאת מצרים", "זכור את אשר עשה לך עמלק" ועוד. זאת מכיון שבאמצעות זכרון העבר יש לנו אפשרות ללמוד לקח להווה ולקראת העתיד.
כך יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הוא יום של לימוד .
לימוד על מסירות נפש למען החבר ולמען הכלל, לימוד על אהבת הארץ, ומעל לכל לימוד על מעלתם של ישראל קדושים. הרב קוק במאמרו "על במותינו חללים" מתחבט ומתייסר בבקשת הסופר אז"ר להספיד שני חלוצים שנרצחו בידי פורעים ערביים, משום שהם "פורשים מדרכי ציבור, והם האנשים שפרקו עול מצוות מעל צווארם", ועליהם נפסק "אין מתאבלים עליהם וכו'". אולם בסופו של דבר כותב הרב: "גם על הנבדלים הגמורים כנפי חסד של אהבת אם פרושות, אחרי אשר נהרגו בידי זרים... כמה הם למעלה במעלת קדושים וטהורים כזהר הרקיע מזהירים".
אותם חיילים ואזרחים אשר נפלו בידי אויבים בשל יהדותם, מתגלה בהם סגולתם הגדולה עד כדי "קדושים וטהורים כזהר הרקיע מזהירים"!
אך עלינו ללמוד לא רק מהנופלים אשר אינם אתנו, כי אם גם מאשר ישנו פה עמנו עומד היום. עלינו ללמוד מהנשארים בפצעם הפיזי ונכותם הגופנית, ומהנשארים כאן שכולים ללא יקירהם. מאלה גם אלה עלינו ללמוד תעצומות נפש מהן! מאלה גם אלה עלינו ללמוד להתמודד עם אתגרים פרטיים ולאומיים.
סבי זקני ז"ל שכל במלחמת השחרור שלושה ילדים ואח. לאחר המלחמה ירדה המשפחה לשפלה באוטובוס הנהוג בידי בנו מאיר יבלח"א. לקראת סוף הדרך נעמד האב ליד בנו ואמר לו "מאיר, אני מתנחם". עצר מאיר את האוטובוס ושאל את אביו בתדהמה "אבא במה אתה מתנחם?" ענה לו אביו: "נסענו מירושלים ועברנו את לוד, רמלה, יהוד ובית דגון הערביות, ולא קיבלנו אבן, נסענו באופן חופשי! זה עלה לי הרבה! זה עלה לי בשלושה ילדים ואח, ובביתי (בכפר העברי נווה יעקב) שחרב, אבל ארץ ישראל היא שלנו". ומספר הבן מאיר: "אז אמרתי לעצמי: עם הורים כאלה אנחנו יכולים להיות גאים!". אלה האנשים אשר נשארו אתנו ומהם עלינו ללמוד.
לימוד העבר הוא על מנת ליישם בהווה ובעתיד, כדברי הרב קוק במאמרו "עיר האבות" באזכרה לנרצחי תרפ"ט: "אולם אם אנו עושים את האזכרה הזאת, הרי מטרתה להביא את הזכרון הזה והרגשות התוססים בליבנו לידי פעולה מעשית לשם בנית חברון והקמת הריסותיה".
דומה, שסיפורו של גוש עציון, נפילתו במלחמת השחרור, זכירתו במשך 19 שנות גלות מהגוש, והחזרה אליו מיד לאחר מלחמת ששת הימים, יכול להוות דוגמא טובה לכוחו של זכרון העבר לחיי ההווה והעתיד.
הזכרון איננו רק לימוד - הזכרון הוא גם כבוד! השכחה משליכה את המעשה או האדם אל תהום הנשיה. לעומתה הזכרון משמר את האדם ומעשיו ובכך מכבד אותם. כך, בזוכרנו את הנופלים אנו מקיימים להם יד ושם כאן בארץ, ובכך מכבדים אותם ואת זכרם.
כמו בלימוד כך גם בכבוד - עלינו לכבד לא רק את ההולכים, אלא גם את הנשארים אשר נושאים עמם את צער השתיקה בשם כולנו, ובחייהם מצווים לנו את החיים.
מתוך הבנת ענינו של הזכרון, מבינים אנו שיום הזכרון אשר אנו בפתחו אינו יום של דכאון, יאוש ושיפלות רוח חלילה. נכון, זהו יום כואב, אך זהו כאב של כבוד ולמידה המביאים גאון וזקיפות קומה!
בשולי הדברים נוסיף, שבלומדנו משניות לע"נ הנופלים, עלינו לזכור שזה לא רק לימוד ל זכותם, אלא גם לימוד ב זכותם, שהרי בזכות מסירות נפשם אנו יכולים לשבת בבית המדרש וללמוד, כדברי הגמרא בסנהדרין (מט:): "אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה".
בתפילה שנהיה מהמתאבלים על ירושלים וחלליה ונזכה לראות בשמחתם.משליכה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il