ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- מהלך הסדר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
ב. מצוה להודיע לבנים על יציאת מצרים ואפילו לא שאלו שנאמר: "והגדת לבנך", לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש - אומר לו: בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו על ידי משה רבינו הכל לפי דעתו של בן". (רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ב).
ג. מצווה לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. ומזכירים יציאת מצרים בכל יום שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז ג) אך מצווה מיוחדת יש לספר לבנים ולעצמו על יציאת מצרים ביום היציאה בשעה שהמצה מונחת לפניך שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". (שמות יג ח).
ד. טוב לכווין בכל מעשינו בלילה הזה לקיים מצוות הבורא. שכל מצווה שיש בה כוונה יתירה הרי היא משובחת ביותר. ומה טוב לומר: "לשם יחוד" לפני שתיית ארבע כוסות וסיפור יציאת מצרים ואכילת מצה ומרור על פי ספר "לשון חכמים".
ה. יהיה השולחן מוכן וערוך מבעוד יום ויקדש מיד בצאת הכוכבים בכדי שהילדים ישארו ערים וישמעו את ההגדה. שכל עיקר ההגדה לא נועדה אלא לספר להם מעשה יציאת מצרים. (עיין שו"ע תעב סע' א. בא"ח צו כח).
ו. ימדוד בערב החג כמה הוא שיעור רביעית (ליין), וכמה הוא שיעור כזית (למצה ומרור). ויקנה מבעוד מועד חסה נקייה מתולעים של "גוש קטיף" ולא יחכה לקנות בערב החג שמא לא ישאר לו. ואם אין לו חסה נקיה מתולעים - יקנה חסה רגילה ויבדוק ויאכל את הקלח בלבד.
ז. אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים בגלל חרבן הבית, מכל מקום בליל הפסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כוחו. ואפילו הכלים שאין צריכין לסעודה, יסדרם יפה על השלחן לנוי זכר לחירות. (עיין שו"ע תעב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י-יא).
ח. יכין מושבו מבעוד יום במצע נאה כפי יכלתו באופן שיוכל להסב על שמאלו. ואפילו הוא איטר, יסב בשמאל של כל אדם. גם את הקערה יכין מבעוד יום כדי שמיד בבואו מביהכ"נ יוכל לעשות את הסדר בלי עיכוב. (עיין שו"ע תעב סע' א, ב. בא"ח צו כח).
ט. נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים. ואשה שאינה מבינה לשון ההגדה - צריך להסביר לה את יציאת מצרים בלשון שמבינה.
סדר הקערה
י. משחרב ביהמ"ק תקנו חכמים שיהיו על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבין בזמן שביהמ"ק היה קיים. ונהגו שאחד מן התבשילין יהיה בשר הזרוע, לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויה, ויהיה צלוי, זכר לפסח שהיה צלי אש. והשני יהיה ביצה, משום דביצה בלשון ארמי "ביעא", כלומר "דבעי רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא" ועוד טעמים (עיין שו"ע תעג סע' ד. מ"ב ס"ק כג, כז. תעו סע' ב ורמ"א).
יא. בעל הבית יסדר קערה מבעוד יום, וסוד גדול יש בדבר. ולפי סדר האר"י ז"ל מניחים בקערה שלש מצות, את הזרוע "למטה מהם מן הצד" מניחים לצד ימין, ואת הביצה משמאל. המרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע. כרפס תחת הביצה. ומרור ל"כורך" באמצע תחת המרור העליון. אך יש הבדל בין המרור התחתון למרור העליון. התחתון יהיה חסה והעליון יהיה "עולשין הנקרא הינדבה". ואם אין לו "עולשין" מניחין קלח חסה מלמטה ועלי חסה מלמעלה, ומניחים את כל תשעת הדברים בתוך הקערה ופורסים עליהם מפה נאה (עיין כה"ח תעג ס"ק חן בשם ע"ח ופע"ח). מחוץ לקערה מניח חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים.
יב. סדר הקערה לדעת רבינו האר"י ז"ל:
חכמה בינה דעת - שלוש מצות.
חסד וגבורה - זרוע וביצה.
תפארת - מרור (עלי חסה או הנדבא).
נצח והוד - חרוסת וכרפס.
יסוד - מרור (קלח חסה).
מלכות - זו הקערה.
חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים - מחוץ לקערה.
יג. יש שנהגו לסדר את הקערה לפני הקידוש ויש אחריו, והטוב ביותר להכינה מבעוד יום (עיין עוי"ח צו י).
יד. רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח. ולכן יש לצלות את הזרוע לפני יום טוב. ואם שכח - יכול לצלות בליל יום טוב את הזרוע עם הבשר הצלוי בכדי להניחו בקערה וטוב שיאכיל ממנו לקטנים למחרת (עיין בא"ח צו ל).
טו. את הביצה השלוקה נוהגים לאכול אחר הקידוש או תוך כדי קריאת ההגדה, ולאמר: "זכר לקרבן חגיגה". ויש נוהגים שרק הבכורות אוכלים אותה. ובכל מקרה ישאירו בקערה ביצה כל זמן ההגדה, בכדי שהקערה תשאר שלמה עד אחרי כורך. (אחרונים).
טז. אלה שנוהגים לאכול ביצה בתוך הסעודה, אינם מברכים על הביצה לא לפניה ולא לאחריה. ואלה שאוכלים אותה לפני הסעודה מברכים לפני אכילתה "שהכל" ולא אוכלים "כזית" ממנה בכדי לא להכנס לספק אם עליהם לברך ברכה אחרונה. אם אכלו יותר מ"כזית" - לא יברכו ברכה אחרונה (עיין עוי"ח צו ז ובהערות בהגדת או"ח עמ' לא).
הסיבה
יז. בין איש ובין אשה חייבים לאכול ולשתות בליל הסדר את ארבעת כוסות יין ואת ארבעת המצות, ויש לאוכלן בהסיבה כדרך בני חורין (עיין שו"ע תעג סע' ב. תעה סע' א).
יח. הסיבה היא לצד שמאל וגם איטר יסב על צד שמאל, ואם הסב בצד ימין צריך לחזור ולאכול או לשתות (עיין שו"ע תעב סע' ג. כה"ח שם ס"ק כג).
יט. עני שאין לו כרים וכסתות, יסב על הספסל, או על חבירו, אבל לא על ירך עצמו שנראה כדואג (עיין שו"ע תעב ב הגה. כה"ח שם ס"ק טו, טז).
כ. בן אצל אביו ואשה ליד בעלה חייבים בהסיבה (עיין שו"ע תעב סע' ד, ה).
כא. תלמיד אצל רבו, אפילו לא רבו מובהק - אינו צריך להסב, ואם רבו מרשה לו - מותר לו וחייב להסב (עיין שו"ע תעב סע' ה).
כב. בכל מקום שחייב להסב, אם לא היסב - חוזר ואוכל את המצה או שותה את היין בהסבה. לכן טוב שלפני שתיית כל כוס ואכילת המצה יזכיר בעל הבית את בני ביתו להזהר בכך (עיין שו"ע תעב סע' ז). והפוסקים כרמ"א לא נהגו לחייב את מי ששכח להסב לחזור ולאכול - וטוב להחמיר.
כג. המיסב בכל הסעודה בליל הסדר - הרי זה משובח, אמנם ישים לב לא לברך את ברכת המזון בהסיבה שאין זה כבוד כלפי מעלה (עיין שו"ע תעב סע' ז הגה).
כד. אדם אבל חייב להסב כמו כולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
נצבים פרשת ניצבים – יום נקם בלבי
מה ההבדל בין הקץ המגולה לקץ הנעלם ואיך זה קשור למה שמתרחש היום בלבבות עם ישראל? דורנו זקוק יותר מתמיד לתורת הגאולה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
