ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך בראשית

שיחה לפרשת בראשית

הנסירה

לחץ להקדשת שיעור זה
ביאור בסדר הפרשה
נתבונן נא בפסוקי התורה העוסקים בבריאתו של האדם. ביום השישי, אומרת התורה 1 :
ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.
כלומר, הקדוש ברוך הוא ברא את האדם זכר ונקבה, ומברך אותם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויכבשוה. לאחר מכן, בפרשה הבאה מספרת התורה שוב את סיפור בריאתו של האדם 2 :
אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים... וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.
מלבד הכפילות, קשה מדוע כאן התורה כותבת אדם, ולא מזכירה זכר ונקבה. אחר כך מספרת התורה:
ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר. ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים... ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלקים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
ורק לאחר שהתורה מספרת לנו על בריאת האדם, נטיעת גן העדן ושימת האדם בתוכו ועל הציווי לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, אומרת התורה "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". שואלים חכמינו ז"ל, הרי כבר נאמר שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם זכר ונקבה.

לאחר מכן, בהמשך הפרק, שוב מפסיקה התורה ביצירת האשה ומספרת:
ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. [ואז] ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה. ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת.

סדר היצירה של האדם משתלב כאן בתוך דברים נוספים. בעצם התורה יכלה לכתוב לפי הסדר: "וייצר ה' אלקים את האדם... ויהי האדם לנפש חיה", "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ולאחר מכן לדלג על כל סיפור קריאת השמות ולספר על הפלת התרדמה ויצירת האשה מן הצלע. מדוע התורה שלבה דוקא את יצירת האדם עם הנטיעה בגן עדן והציווי לא לאכול מעץ הדעת, ויש להבין, אם כן, מדוע רק לאחר הנטיעה בגן עדן והציווי המיוחד בא הצורך ביצירת האשה, ונבאר את הדברים.


עומק עניינה של הנסירה
כפי שהזכרנו, חז"ל אומרים שישנם שני שלבים בבריאת אדם וחוה: תחילה היו האדם ואשתו מחוברים, ורק לאחר מכן הקדוש ברוך הוא ניסר אותם. הגמרא במסכת עירובין 3 אומרת שהם היו מחוברים - גב אל גב . מכל מקום הם היו מדובקים יחד, זו היתה יצירה מיוחדת מורכבת, חיבור מוחלט שלא ניתן לפירוד, זוג נפלא שבאופן טבעי נמצא תמיד יחד. לכאורה מצב אידיאלי. והנה, לאחר שהקדוש ברוך הוא שם את האדם בגן עדן ומצווה אותו לעבדו ולשמרו ולא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, אומר הקדוש ברוך הוא שהמצב הזה אינו טוב " לא טוב היות האדם לבדו".

יש צורך בהפרדה כדי שיהיה לאדם עזר כנגדו., אמנם מההפרדה הזו יכול להיווצר גם משבר, שכן הם יכולים להתנתק זה מזה,יש להם בחירה הם יכולים לבחור להיות יחד אך הם גם יכולים לבחור להיפרד. המצב החדש יש בו מעלה כי קודם הם היו מחוברים גב אל גב ואילו כעת הם יכולים להתחבר פנים אל פנים. נוסף על כך כעת החיבור נעשה מתוך רצון מתוך בחירה לא מתוך הכרח ולכן הוא יותר עמוק. אך כאמור במצב החדש יש גם סיכון, אולם המעלה גדולה יותר כי קשר מתוך בחירה חופשית מאפשר הפריה הדדית והתקדמות.
כעת סדר הבריאה של האדם מובן - כאשר ניתנת לו בחירה וזה קורה כאשר ניתנת לו מצוה, אז הוא הופך מאדם טבעי לאיש בעל בחירה, ומצב זה מביא גם לקשר בינו לבין אשתו, קשר של בחירה.

יש לדעת שבפרשה הזאת בעצם טמון התוכן הפנימי של כל עניינו של האדם בבריאה, שכן האדם הראשון הוא תמצית של כל האנושות ומה שקורה לו מתגלה ומתפרט אחר כך בכל המציאות בהמשך, לא רק באופן פיזי אלא גם באופן רוחני.
הרב מדבר על כך בספר אורות 4 :
אי-אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה אור ד' אלהי ישראל.
אי אפשר. הדבקות היא עצמית, טבעית.
אבל אי-האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה.
כלומר זהו מצב טבעי של דבקות מתמדת של כנסת ישראל המדובקת ומחוברת לצור ישעה, לאור ה' אלקי ישראל - יש בזה מעלה, אך גם צד של חיסרון, שכן יש בזה הכרח וזה לא בא מתוך בחירה.
על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, מתבצעת הפרדה, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה.
כלומר לאחר ההפרדה מופיעה שלמות האדם מכל הבחינות, שלמות האיש לחוד ושלמות האשה לחוד,
שהבחירה השכלית מכרת לומר 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי'.
כעת באה בחירת האדם את האשה על-ידו מתוך רצון.
והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד.
הרב מדבר כאן על בריאת האדם, כאשר בפתיחה הוא דיבר על הקשר של כנסת ישראל לריבונו של עולם. הדברים נמשכים אחד מהשני. החיבור הראשון בין האדם לחוה הוא קשר טבעי ומוכרח ואיננו נותן מקום לבהירות הדעת, לשיקול הדעת, לאפשרות לבחור, לכך שזה יבוא מתוך רצון עצמי. וכך הוא גם הקשר בין כנסת ישראל לריבונו של עולם.

ממשיך הרב:
האפשרויות לדבר 'גבוהה גבוהה', על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה.
כלומר בשלב הראשון העולם הכיר את בוראו באופן טבעי, ראה אותו בטבע. בכל דבר ראה בעולם את מעשה ה' - הסתכל על העצים, על השמים, על הגשם, חש את החום והקור - היה ברור שכל תופעה טבעית בעולם שייכת למעשה ה'. העולם היה דבוק באופן טבעי בריבונו של עולם, לא היה אפשר שלא. ריבונו של עולם התגלה מתוך המציאות. זו מעלה נפלאה, שבה האדם חי חיים אלקיים בכל רגע מחייו, הוא חש בכל דבר את מעשה ה'. זה באמת נכון, אבל כשזה בא מתוך טבע פנימי חסרה העצמיות של האדם, הבחירה הפרטית העצמית שלו בדבקות האלקית, הבחירה של העולם, של כנסת ישראל בכך.
על כן באה הנסירה, כמו הנסירה של אדם וחוה, באה ההפרדה כביכול ומתחיל תהליך ארוך שנמשך דורות. העולם מתחיל לשאול שאלות, לבחון את הדברים, ויכול אף לבוא לידי כפירה. הנסירה הולכת ונמשכת עד גמר, וכשמגיעה לגמר נוצרים מצבים שיכולים להיות בעיתיים מאוד מאוד, אך מצד שני גדולים מאוד. מצד אחד יכולים לבוא לידי כפירה, לשאלות של שמד, לפירוד. אך מצד שני, רק במצב הזה, שטבע ראיית ה' בכל המציאות כביכול מוסט הצידה, העולם יכול לבחור מעצמו את ריבונו של עולם ולהגיע לדבקות נפלאה בה'. דבקות שלא היתה קודם לכן, מתוך רצון, מתוך בחירה, שאפשר לא להידבק ובכל זאת רוצים להידבק. כך היה סדר בריאת אדם וחוה, שקודם היה להם קשר טבעי נפלא, אך לאחר הנסירה, כשהקשר הפך לקשר בחירי הם היו מקושרים בקשר מושלם יותר, פנימי יותר, של פנים אל פנים ולא של גב אל גב. זהו קישור עמוק יותר. זה אפשרי, אך מאפשר גם התרחקות. זה מה שקורה במשך הדורות. העולם מאבד לאט לאט את אמונתו הטבעית, אבל מפתח את היכולת של הבחירה. העולם יורד ברמה הטבעית של עבודת ה', אבל אלה שבוחרים בטוב עולים למדרגות שלא היו בהן קודם לכן.

שיא הירידה הוא שיא העליה
אם כן, כל הפירודים הללו, אומר הרב:
הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, 'כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך'.
זהו החיבור העתידי ההולך ומתהוה של "משוש חתן על כלה" 5 .
החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד על-ידי הנסירה התרדמית וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת.
זאת אומרת, כשמגיעים לשיא הפירוד, מבחינת הדבקות הטבעית, זהו גם גמר הבנין החיובי. השעה של שיא הירידה היא גם שעה של שיא העליה. אולי מרמז על זה הגר"א שאומר שדורו של משיח יהיה דור שכולו חייב. הגמרא אומרת 6 - או דור שכולו חייב או דור שכולו זכאי, והגר"א מבאר שבודאי יהיה כולו חייב 7 , ואחר כך יהיה כולו זכאי. כלומר, הרגע של הפירוד יהיה רגע נוראי מבחינה מסוימת, כי פתאום העולם יראה את עצמו חופשי לגמרי ולא קשור בקשר טבעי אל כל הדבקות האלוקית, ואז נבוך ומבולבל, רחוק וחייב. אך פתאום הוא יגלה שהוא יכול בעצם להגיע לדבקות נפלאה שאף פעם לא היתה כמותה ושכל הפירוד היה בשביל זה - לא בשביל לאפשר לו לברוח ולהתרחק אלא בשביל לאפשר לו להתחבר טוב יותר, גבוה יותר, שלם יותר.
ותורה חוזרת ללומדיה, 'וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך'.
הרב מרמז כאן על מה שאומרת הגמרא בסנהדרין 8 , שבדור של משיח יהיו שנים שהתורה תישכח מלומדיה, ושנתיים אחרי זה תחזור תורה ללומדיה. יהיה משבר גדול מאוד ואחר כך תיקון גדול מאוד. כל זה רמוז בעצם בפרשה הזו של בריאת האדם ו"אעשה לו עזר כנגדו". ברגע שהאדם מקבל את יכולת הבחירה הוא גם נעשה אדם שונה, יש לו מעלות גדולות, הוא מקבל שם של "איש", הוא לא סתם אדם מן האדמה, אלא הוא "איש", כי יש לו אשה, והם מציאות שלמה. וכך גם עניינו של העולם ביחס לריבונו של עולם, שכך עניינו של העולם להגיע למצב כזה של בחירה עצמית, שבו "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך"......



^ 1. בראשית א', כו-כח
^ 2. בראשית ב', להלן פסוקים נבחרים
^ 3. דף יח ע"א
^ 4. אורות ישראל, פרק א' סעיף י"ג
^ 5. ישעיה ס"ב, ה
^ 6. סנהדרין דף צח ע"א
^ 7. תיקונים, תיקון ס"ט, קכ"ו ע"א
^ 8. דף צז ע"א
עוד בנושא בראשית

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il