האחרונים מקשים למה לא תקנו הזכרת חנוכה ופורים בברכת מעין ג'. עוד מקשים למה בברכת המזון באה הזכרת שבת ומועד לפני ובנה ירושלים, ואילו בברכת מעין ג' אחרי ובנה ירושלים.
ביישוב קושיות אלה העלה בספר מנחת עני, ומובא גם בשם הגר"ח, להא דמצינו בברכות כט, א לגבי תפילת הביננו דנשללה במוצש"ק ובחורף, משום שאין בה מקום להבדלה ולשאלת טו"מ. הגמרא מקשה מדוע אי אפשר לכלול הבדלה בתחילת הביננו, ובאופן זה אין חשש שייטרד, ונשארת בקושיא. רבנו יונה מיישב קושי זה. הכלל הוא שרק ברכות שלמות מקומן בהביננו אבל לא הזכרות.
לאור כללו זה של רבנו יונה מיושב שפיר הא דלא כללו הזכרת חנוכה ופורים בברכת מעין ג' שהרי מתכונתה כהביננו אך אם כן קשה מדוע הזכרת שבת ומועד נכללת בברכת העין ג'. ועדיין קשה כנ"ל למה בברכת המזון הזכרת שבת באה לפני ובנה ירושלים ואילו בברכה מעין ג' לאחריה. בישוב קושי זה העלו האחרונים דשתי קושיות אלה אחת מתורצת בחברתה. דכד נדייק נמצא אמנם הזכרת שבת ומועד מופיעה כברכה מיוחדת כמבואר באו"ח סי' קפח סעיף ו: טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה' וכו' שנתן שבתות ומנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת. וה"ה ליו"ט ולר"ח, ע"ש.
ואכתי היא גופא קשיא, למה תקנו ברכה מיוחדת למי ששכח הזכרת שבת, להא דחידש הראבי"ה (וכן נפסק בשו"ע) דאם שכח יעלה ויבוא או טו"מ או כל דבר שמחזירים אותו ונזכר לפני שהתחיל את הברכה שלאחריה ישלים שם ולא יחזור. וה"נ בנדון דידן, למה לא ישלים את הזכרת שבת ומועד גופא. מוכח מכאן דמעיקר הדבר ראויה הזכרת שבת ומועד לברכה מיוחדת אלא דכללו אותה בברכת ובנה ירושלים, ולכן אם שכח רצה והחליצנו או יעלה ויבוא מזכיר שבת ומועד מעיקר הדין ולא כהשלמה. ומיושב שפיר גם הא דקבעוה לאחר ובנה ירושלים מכיון דמעיקרה מקומה לפני הטוב והמטיב.
כד נדייק נמצא שאין לבוא מקרה זה מדין השלמה, דהא חידושו של הראבי"ה דאם שכח תוספת המחייבת חזרה על הברכה דיכול להשלימה לפני שהתחיל את הברכה הבאה, נובע מתוך כך דחסרונה פוגם את הברכה וטרם נשלמה, ובכך חידושו של הראבי"ה שאם ישלים יתקן את הפגם. להאמור, במקרה דנן הכללת רצה ויעלה ויבוא אינה כתוספת, אלא מכיון דקיימת זהות מסויימת בין שתי הברכות ברכת ירושלים וברכת השבת והחג לכן כללו אותן ביחד. נמצא דאם לא הזכיר שבת או מועד לא נוצר כלל פגם בברכת ובנה ירושלים, ועל כן אין מקום להשלמה אלא מזכיר שבת ומועד מעיקר הדין אומרה בשם ומלכות.
נחלקו הפוסקים אם בכל הברכות דמעין ג' - בין בברכת על המחיה ובין בברכות על היין ועל הפירות - מזכירין מעין המאורע, או רק בברכת על המחיה. מלשון הרמב"ם פ"ג מהל' ברכות הל' יג דייקו דרק בברכה דעל המחיה מזכירים ואילו לשיטת הטור או"ח סי' ר"ח מזכירין בכל הברכות.
להאמור אפשר להסביר נקודת מחלוקתם. סברת הרמב"ם היא דרק בברכת על המחיה, דאם קבעו סעודה על פת הבאה בכסנין חייבים בברכת המזון ולהזכיר את המאורע בברכה, לכן קבעו להזכיר מעין המאורע גם בברכה מעין ג'. אבל בברכה מעין ג' על היין ועל הפירות, גם אם קבעו אין מברכים ברכת המזון, לכן לא קבעוהו במעין ג'. אך שיטת הטור היא דלא פלוג. בכך מוסברת גם מחלוקת הפוסקים אם חייבין להזכיר ר"ח בברכה דמעין ג', שהרי לגבי ר"ח נחלקו הפוסקים אם שכח לומר יעלה ויבוא לפני ובנה ירושלים, ושלוש דעות בדבר: האחת, לא תקנו ברכה מיוחדת. השניה, דתקנוו. והשלישית, מברך ואינו חותם בשם ומלכות.
ביישוב קושיות אלה העלה בספר מנחת עני, ומובא גם בשם הגר"ח, להא דמצינו בברכות כט, א לגבי תפילת הביננו דנשללה במוצש"ק ובחורף, משום שאין בה מקום להבדלה ולשאלת טו"מ. הגמרא מקשה מדוע אי אפשר לכלול הבדלה בתחילת הביננו, ובאופן זה אין חשש שייטרד, ונשארת בקושיא. רבנו יונה מיישב קושי זה. הכלל הוא שרק ברכות שלמות מקומן בהביננו אבל לא הזכרות.
לאור כללו זה של רבנו יונה מיושב שפיר הא דלא כללו הזכרת חנוכה ופורים בברכת מעין ג' שהרי מתכונתה כהביננו אך אם כן קשה מדוע הזכרת שבת ומועד נכללת בברכת העין ג'. ועדיין קשה כנ"ל למה בברכת המזון הזכרת שבת באה לפני ובנה ירושלים ואילו בברכה מעין ג' לאחריה. בישוב קושי זה העלו האחרונים דשתי קושיות אלה אחת מתורצת בחברתה. דכד נדייק נמצא אמנם הזכרת שבת ומועד מופיעה כברכה מיוחדת כמבואר באו"ח סי' קפח סעיף ו: טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה' וכו' שנתן שבתות ומנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת. וה"ה ליו"ט ולר"ח, ע"ש.
ואכתי היא גופא קשיא, למה תקנו ברכה מיוחדת למי ששכח הזכרת שבת, להא דחידש הראבי"ה (וכן נפסק בשו"ע) דאם שכח יעלה ויבוא או טו"מ או כל דבר שמחזירים אותו ונזכר לפני שהתחיל את הברכה שלאחריה ישלים שם ולא יחזור. וה"נ בנדון דידן, למה לא ישלים את הזכרת שבת ומועד גופא. מוכח מכאן דמעיקר הדבר ראויה הזכרת שבת ומועד לברכה מיוחדת אלא דכללו אותה בברכת ובנה ירושלים, ולכן אם שכח רצה והחליצנו או יעלה ויבוא מזכיר שבת ומועד מעיקר הדין ולא כהשלמה. ומיושב שפיר גם הא דקבעוה לאחר ובנה ירושלים מכיון דמעיקרה מקומה לפני הטוב והמטיב.
כד נדייק נמצא שאין לבוא מקרה זה מדין השלמה, דהא חידושו של הראבי"ה דאם שכח תוספת המחייבת חזרה על הברכה דיכול להשלימה לפני שהתחיל את הברכה הבאה, נובע מתוך כך דחסרונה פוגם את הברכה וטרם נשלמה, ובכך חידושו של הראבי"ה שאם ישלים יתקן את הפגם. להאמור, במקרה דנן הכללת רצה ויעלה ויבוא אינה כתוספת, אלא מכיון דקיימת זהות מסויימת בין שתי הברכות ברכת ירושלים וברכת השבת והחג לכן כללו אותן ביחד. נמצא דאם לא הזכיר שבת או מועד לא נוצר כלל פגם בברכת ובנה ירושלים, ועל כן אין מקום להשלמה אלא מזכיר שבת ומועד מעיקר הדין אומרה בשם ומלכות.
נחלקו הפוסקים אם בכל הברכות דמעין ג' - בין בברכת על המחיה ובין בברכות על היין ועל הפירות - מזכירין מעין המאורע, או רק בברכת על המחיה. מלשון הרמב"ם פ"ג מהל' ברכות הל' יג דייקו דרק בברכה דעל המחיה מזכירים ואילו לשיטת הטור או"ח סי' ר"ח מזכירין בכל הברכות.
להאמור אפשר להסביר נקודת מחלוקתם. סברת הרמב"ם היא דרק בברכת על המחיה, דאם קבעו סעודה על פת הבאה בכסנין חייבים בברכת המזון ולהזכיר את המאורע בברכה, לכן קבעו להזכיר מעין המאורע גם בברכה מעין ג'. אבל בברכה מעין ג' על היין ועל הפירות, גם אם קבעו אין מברכים ברכת המזון, לכן לא קבעוהו במעין ג'. אך שיטת הטור היא דלא פלוג. בכך מוסברת גם מחלוקת הפוסקים אם חייבין להזכיר ר"ח בברכה דמעין ג', שהרי לגבי ר"ח נחלקו הפוסקים אם שכח לומר יעלה ויבוא לפני ובנה ירושלים, ושלוש דעות בדבר: האחת, לא תקנו ברכה מיוחדת. השניה, דתקנוו. והשלישית, מברך ואינו חותם בשם ומלכות.
