ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילת העמידה
מלשון הכתובים מצאנו, בכמה מקומות, שהתפילה לפני ה' היא בעמידה. כך נאמר בתפילת משה על ישראל לכפר על חטאם: "ואנוכי עמדתי בהר" 2 . אצל אברהם אבינו, בענין התפילה שהתפלל על אנשי סדום: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם" 3 . וכן אצל חנה הנביאה: "אני האשה הניצבת עמכה בזה" 4 , ואצל פנחס בתהילים: "ויעמד פנחס ויפלל" 5 ועוד. על פי פסוקים אלו ברור שיש להתפלל בעמידה, וגם הדעת אומרת שיש להתפלל כך (בגללה גם נקראת התפילה "תפילת העמידה"). הרי בתפילה האדם בא לעבוד את הבורא, כפי שכתוב במצות התפילה: "ולעבדו בכל לבבכם" 6 , ואי אפשר לעבוד לא בשכיבה ולא בישיבה. השכיבה באה בזמן המנוחה, והישיבה מעידה על הבטחון או השליטה של האדם, ואין ראוי שאדם הנמצא לפני בוראו ישב, אלא אם כן הוא אנוס, בזמן שהוא נוסע או חולה, שאין בכוחו לעמוד, ואז אין הישיבה במצב זה מעידה על בטחון.
בצורת העמידה מתגלית המשמעת לה'
אם כן עיקר התפילה ראוי שתהיה בעמידה, ועתה יש להתייחס לשאלה השניה, והיא: מה ראוי להיות מצב האיברים בזמן העמידה. ראשית עלינו לדעת כיצד יהיו רגליו של האדם, שהרי הרגלים הן אלו שקובעות את מצב הגוף כולו. אם הן מקופלות- האדם יושב, זקופות- האדם עומד, זקופות ופסוקות אחת קדימה ואחת אחורה- האדם הולך. כיון שנתברר שיש להתפלל בעמידה, המבטאת את היראה מפני ה' והנכונות לקבל את דברו, ברור שאי אפשר להתפלל כשהאדם מהלך, שהרי ההליכה מראה שהאדם עסוק בעניניו, ולא יעלה על הדעת לדבר עם מלך מלכי המלכים בצורה כזאת. רק כאשר נשקפת סכנה לאדם מותר לו להפסיק בהליכה ממקום זה למקום שאין בו סכנה.
כאשר אדם ניצב במצב של עמידה שאיננה הליכה, ורגליו קרובות אחת לשניה, שזהו המצב הרצוי בתפילה, כותב השו"ע 7 על פי הגמרא 8 : שיהיו רגליו צמודות זו לזו עד שנראה כאלו שתיהן הן רגל אחת. מקור הלכה זו נלמד מספר יחזקאל, מתוך תיאור המלאכים בזמן עמידתם לפני ה', שכתוב עליהם 9 : "ורגליהם רגל ישרה", כלומר נראים כרגל אחת. לכאורה הלכה זו אינה מספיק ברורה, וכי מי אנו שנדמה את עצמנו למלאכים?! הרי התפילה בעצמה מעידה עד כמה אנו אנושיים- אנו מבקשים סליחה על חטאינו, מבקשים רפואה לחוליינו, פרנסה, ועוד בקשות המעידות על כל חולשותינו.
כתב על זה מרן הבית יוסף 10 , שכיון שמדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו, ולדמות כאילו הוא מלאך. ולפי זה פסק המשנה ברורה 11 שגם מי שמתפלל בישיבה מסיבה מוכרחת, חייב להצמיד את רגליו.
אבל עדיין לא ברור מדוע נבחר סימן היכר זה דוקא? ומה משמעותו? נראה שעובדת היות האדם נברא בשתי רגלים מעידה על נטיותיו הפנימיות המתגוששות ביניהן ומבטאות את עצמן בנטיות לכיוונים שונים, פעם ימינה ופעם שמאלה, ועל האפשרות לשנות את כיוון מהלכו גם תוך כדי ההליכה. מובן שהמלאך, שכל הווייתו, רצונו, וחייו, הם למלאת את שליחותו, אין לו שום נטיה אחרת מלבד הרצון ללכת בשליחות בוראו.כולו מהוה חטיבה אחת של ביצוע והגשמת השליחות, בלי שום היסוס ונטיה לשום צד שבעולם.
הבקשות מה' הם עבודה אליו
בזמן העמידה בתפילה יש צורך שהאדם יוציא מקרבו כל רצון אחר מלבד עשיית רצונו יתברך, ובזה הוא נדמה למלאך, ועל כן חייב להדמות גם בחיצוניותן של רגליו. אך עדיין קשה לנו איך אנו מדמים את עצמנו למלאכים, הרי אנו חסרים כל כך ומבקשים בקשות רבות של תשובה וסליחה, גאולה ורפואה, פרנסה וכלכלה. וכי ראינו שהמלאכים מבקשים איזו בקשה? הרי הם כולם עומדים רק לשמוע את רצון ה' מהם כדי למהר לעשותו, ואין להם שום חפץ אחר!
את התמיהה מיישב המהר"ל מפראג 12 : אדרבא, בקשת כל צרכינו מאת ה' מעידה שאנו מבינים שכל הויתנו היא ממנו, וכל עניננו לעשות את רצונו. ומכיון שאנו עבדיו, חובת האדון לפרנס את עבדיו ולמלאת את צרכיהם, שזהו כבודו שכל העובד אותו מקבל פרס מבית המלך.
על פי זה מתבאר לא רק שאין בזה פסול וחוצפה לבקש מה' את צרכינו, אלא שזוהי התמסרותנו אליו בכל פרטי כוחותינו כשאנו מודיעים שאפילו חלק אחד מתוכנו איננו יכול להתקיים בלי עזרתו יתברך. אנו זקוקים לו בשכלנו, במוסרנו, ברפואתנו, בפרנסתנו, בחיינו הפרטיים ובחיי הכלל שלנו, ובעצם במה לא. המלאכים נבראו כשאינם חסרים, וקבלו את כל הכח לעשות את תפקידם ואינם צריכים לבקשה. אבל אנחנו החלשים, יצורי חומר כלה וחולף, אם לא נקבל עזרה לא נוכל למלאת את שליחותנו. אם כן רצוננו הגדול הוא לעשות את שליחותו בכל חיינו.
רצון זה הוא הדוחף אותנו לבקש בכל לב סיוע משמים, והוא גם מזכה אותנו לקבל סיוע זה כאשר ברור שבאמת זהו רצוננו היחיד. אם כן התפילה בכוונה, שעומק ענינה הוא לעשות את רצונו ולא את רצוננו, היא המסייעת לקבלתה של התפילה. כי המסירות והנחישות לעשות את רצון ה' בלי לנטות ימין ושמאל, למרות הסבל והלחץ מבחוץ, היא משמשת כקנה מידה המעריכה את האדם כמלאך, ומזכה אותו בסיוע עצום של בוראו עד הצלחתו המלאה בתפקיד.
עוד כתב השו"ע 13 שראוי להניח את ידיו זו על זו, ימין על שמאל, כאילו כפותים, כדי שירגיש שהוא עומד כעבד לפני רבו לעשות רצונו. מובן שלא ישים ידיו על חלציו, שבזה הוא עומד כבעל גאוה המחשיב את עצמו, ולא ישחק בידיו, שזוהי קלות ראש בתפילה. ומי שעמד בתפילה ורגליו אינם צמודות זו לזו, הסכימו רוב האחרונים שבדיעבד תפילתו התקבלה.
עד כמה חשובה הצמדה זו של רגלים אפשר לראות בספר "כף החיים" 14 , שהביא פוסקים שכתבו שיש לאדם לחזור ולהתפלל מחדש. ואף על פי שהכריע ב"כף החיים" שלא לחזור כיון שאין לדעת אם יכוון בתפילתו החדשה, על כל פנים נלמד מזה עד כמה חשוב לעמוד בריכוז נפשי וגופני לפני ה', שריכוז זה עוזר מאד להתקבלות התפילה.
בשעת הדחק ישנו היתר להתפלל בישיבה או בשכיבה, כגון חולה השוכב במיטה ואינו יכול אפילו לשבת. והתירו הפוסקים לחולה כזה להתפלל בשכיבה, והמליצו להתפלל כאשר הוא שוכב על צדו, שבצורה כזאת פחות בולטת ומתריסה השכיבה הנראית קצת כגאוה, ואיננה מתאימה לתפילה. מובן שלחולה במצב קשה מאד, ח"ו, ניתן להקל גם בשכיבה על הגב, שחזותו מוכיחה עליו ששכיבתו במצב זה היא נגד רצונו.
^ 1 בראשית רבה פרשה יד אות ח.
^ 2 דברים י, י.
^ 3 בראשית יט, כז.
^ 4 שמואל א' א, כו.
^ 5 תהילים קו, ל.
^ 6 דברים יא, יג.
^ 7 סימן צה סעיף א.
^ 8 מסכת ברכות דף י ע"ב.
^ 9 יחזקאל א, ז.
^ 10 סימן צה אות א ד"ה "ומ"ש רבינו ירושלמי".
^ 11 שם ס"ק ב.
^ 12 נתיב העבודה פרק ג.
^ 13 סימן צה סעיף ג.
^ 14 שם ס"ק ב.
^ 2 דברים י, י.
^ 3 בראשית יט, כז.
^ 4 שמואל א' א, כו.
^ 5 תהילים קו, ל.
^ 6 דברים יא, יג.
^ 7 סימן צה סעיף א.
^ 8 מסכת ברכות דף י ע"ב.
^ 9 יחזקאל א, ז.
^ 10 סימן צה אות א ד"ה "ומ"ש רבינו ירושלמי".
^ 11 שם ס"ק ב.
^ 12 נתיב העבודה פרק ג.
^ 13 סימן צה סעיף ג.
^ 14 שם ס"ק ב.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
