בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • ספריה
  • ליקוטים א
  • כ×Ēבי הקודש ושמו×Ē ×§×“×•×Š×™×
קטגוריה משני×Ē
undefined
15 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש לרפוא×Ē

×Ļיפורה ב×Ē ×“×•×“

שלום - שמו של הקב"ה
בהלכו×Ē ×”×§×•×“×ž×•×Ē ×œ×ž×“× ×• שיש איסור מה×Ēורה למחוק אחד מן השמו×Ē ×”×§×“×•×Š×™× ׊נקרא בהם הקב"ה, ולפיכך נזהרים שלא לכ×Ēוב בחינם א×Ē ×Š×ž×•×Ē ×”×Š×, וכן שלא להזכירם במכ×Ēב או ב×ĸי×Ēון ׊×ĸ×Ēיד אח"כ להיזרק ושם השם י×Ēבזה. השאלה מה הדין לגבי כ×Ēיב×Ē 'שלום' במכ×Ēב או ב×ĸי×Ēון, שכן אחד משמו×Ēיו של הקב"ה הוא 'שלום'. אגב, לא לחינם מנהג ישראל לומר שלום ב×ĸ×Ē ×Š× ×¤×’×Š×™× זה ×ĸם זה, הכוונה לרמוז בכך, שקשרי הידידו×Ē ×•×”××”×‘×” ב×ĸם ישראל מבוססים ×ĸל שמו של השם, וכך הידידו×Ē ×ĸמוקה ואמי×Ēי×Ē ×™×•×Ēר, שכן היא ביטוי לאחדו×Ē ×”×ĸליונה. ×ĸוד רמז יש בזה, שכל יי×ĸודו של ×ĸמנו הוא לגלו×Ē ××Ē ×Š×ž×• של ה' ב×ĸולם, ו×ĸל כן כשנפגשים אומרים שלום זה לזה כדי להזכיר מגמה ×ĸליונה זו.

חז"ל אמרו ששמו של הקב"ה 'שלום', ו×ĸל כן אסור לומר לחברו שלום בבי×Ē ×”×ž×¨×—×Ĩ במקום ׊נמ×Ļאים ׊ם אנשים ×ĸרומים, וכן אסור לומר 'שלום' בבי×Ē ×”×›×Ą× (שב×Ē ×™, ב; שו"×ĸ או"ח פד). ל×ĸומ×Ē ×–××Ē ×›×Š×ž× ×• חכמים א×Ē ×”×Š×ž×•×Ē ×Š××Ą×•×¨ למוחקם לא הזכירו א×Ē ×”×Š× 'שלום'. לפיכך מ×ĸמדו של השם 'שלום' הוא מ×ĸמד ביניים, מ×Ļד אחד מו×Ēר למחוק א×Ē ×”×ž×™×œ×” 'שלום' ואין ×Ļריך לגנוז מכ×Ēב שכ×Ēוב בו שלום. ומאידך אסור לבזו×Ēו, ולכן אין להש×Ēמ׊ במכ×Ēב זה ×Ēשמיש גנאי ואין לומר 'שלום' במקומו×Ē ×ž×˜×•× ×¤×™×. הסיבה לכך, שאכן מ×Ļד אחד המילה 'שלום' מ×Ēאר×Ē ×ž×Ļב אנושי של ידידו×Ē ×•××”×‘×”, וב×Ēיאור מ×Ļב זה אין קדושה, אלא שמנגד אנו יוד×ĸים ששורש השלום ב×ĸולם נוב×ĸ מבורא ×ĸולם. ולכן יש במילה זו קדושה מסוימ×Ē, ואסור לבזו×Ēה ולאומרה במקומו×Ē ×ž×˜×•× ×¤×™×. כך היא ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים (×Ēשובו×Ē ×”×¨×"׊ כלל ג' ט"ו; ׊"ך יו"ד ר×ĸו, טז;). אמנם יש שהחמירו בזה וחששו לד×ĸה הסובר×Ē ×Š×’× 'שלום' הוא מן השמו×Ē ×Š××Ą×•×¨ למוחקם, ויש לגנוז מכ×Ēב שכ×Ēוב בו 'שלום'. המחמירים כשיטה זו נוהגים לכ×Ēוב 'שלום' במכ×Ēב ×Ēוך השמט×Ē ×”×ž"ם הסופי×Ē (שלו'). וכל זה רק לגבי כ×Ēיב×Ē 'שלום' כמיל×Ē ×‘×¨×›×”, אבל לכ×Ēוב ברכה שיהיה שלום בינו ובין שכניו, או לספר ׊נ×ĸשה שלום בין יריבים, ברור שלכל הד×ĸו×Ē ×ž×•×Ēר. למ×ĸשה, ההלכה כד×ĸ×Ē ×”×ž×§×™×œ×™× שמו×Ēר לכ×Ēוב במכ×Ēב ברכ×Ē ×Š×œ×•×, ואין ×Ļורך לגנוז מכ×Ēב זה. והרו×Ļה להחמיר ×ĸל ×ĸ×Ļמו ×Ēבוא ×ĸליו ברכה 1 .

×ĸוד ×Ļריך להזכיר, שנחלקו הפוסקים אם מו×Ēר להזכיר ׊ם אדם שקוראים לו שלום במקומו×Ē ×ž×˜×•× ×¤×™×. לד×ĸ×Ē ×”×ž"א אסור לקרוא לו בשמו, ולד×ĸ×Ē ×”×˜"ז כיוון שכוונ×Ēו לשמו של האדם - מו×Ēר. ופסק ב×ĸל המשנה ברורה (פד, ו), שהלכה כדברי המקל הואיל וזו מחלוק×Ē ×‘×“×‘×¨×™ חכמים, וכ×Ēב שכן נוהגים, ומכל מקום סיים שירא שמיים ראוי שיחמיר.

שמו×Ē ×”×Š× בלו×ĸזי×Ē, וסימנים לשם השם
למדנו שישנו איסור מן ה×Ēורה למחוק אחד מן השמו×Ē ×Š×œ הקב"ה. אלא שכל זה בשמו×Ē ×‘×Š×¤×” ה×ĸברי×Ē, שהיא לשון הקודש, ובה נברא ה×ĸולם, ובשפה זו קב×ĸ הקב"ה כי×Ļד יקראו לו בני האדם, ו×ĸל כן ישנו איסור מן ה×Ēורה למחוק אחד מן השמו×Ē ×”×§×“×•×Š×™× שב×ĸברי×Ē. שאלה היא מה מ×ĸמד השמו×Ē ×”×œ×•×ĸזיים שבני ה×ĸמים השונים × ×Ēנו לקב"ה, כגון 'גוט' בגרמני×Ē ×•××™×“×™×Š, או 'גוד' באנגלי×Ē, או 'בוג' ברוסי×Ē. ההלכה היא שכיוון ׊מ׊מ×ĸו×Ē ×Š×ž×•×Ē ××œ×• מקודש×Ē ×ĸל כן אין לבזו×Ēם או לאומרם במקום הטינופ×Ē, אבל מ×Ļד שני הואיל ואינם השמו×Ē ×Š×”×Ēורה × ×Ēנה לקב"ה אין בהם קדושה, ולכן במקום שיש ×Ļורך מו×Ēר למוחקם. ואת אם כ×Ēבום ב×ĸי×Ēון או במכ×Ēב, אין ×Ļורך לגנוז המכ×Ēב או ה×ĸי×Ēון, אלא יכול להניחם בפח, שכן אין בזה ביזיון גדול. אבל לא יש×Ēמ׊ ב×ĸי×Ēון או במכ×Ēב שימוש של גנאי כגון לקנח בו טינופ×Ē. וכן הדין לגבי או×Ēיו×Ē ×Š×‘××• לסימן לשם השם, כגון כאשר כו×Ēבים שני יודים לסימן השם 'יי', או שכו×Ēבים או×Ē ×”' או או×Ē ×“' לסימן לשם השם, שאין באו×Ēיו×Ē ××œ×• קדושה, ורק לבזו×Ēן ממ׊ ×ĸל ידי ×Ēשמיש מגונה אסור, אבל למוחקם או להניחם בפח כאשר הם חלק ממכ×Ēב או ×ĸי×Ēון - מו×Ēר. זוהי ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים.

אבל יש מן האחרונים שהחמירו לגבי ׊ם לו×ĸזי של הקב"ה, שגם הנח×Ēו בפח נחשב×Ē ×‘×™×–×™×•×Ÿ. ולכן הורו מלכ×Ēחילה שלא לכו×Ēבו ב×ĸי×Ēונים או במכ×Ēב, כדי שלא יגי×ĸ לידי ביזיון בהשלכ×Ēו לפח. וה×Ēקנה לכך, לשנו×Ē ×”×›×Ēיבה ×ĸל ידי קו מפריד ב×Ēוך המילה (גו-ט) או השמט×Ē ×”××•×Ē ×”××—×¨×•× ×” (גו'). ויש שמחמירים יו×Ēר, ונוהגים שלא לכ×Ēוב או×Ēיו×Ē ×Š×‘××• לסימן לשם השם, כדוגמ×Ē ×”' או ד', ולכן אינם רו×Ļים לכ×Ēוב ב×Ēחיל×Ē ×”×ž×›×Ēב ב"ה אלא כו×Ēבים בס"ד, אבל למ×ĸשה הלכה כדברי המקילים, ואין לחשוש לד×ĸ×Ē ×”×ž×—×ž×™×¨×™× 2 .

גניז×Ē ×Ą×¤×¨×™ קודש מודפסים
ץפר ×Ēורה ׊נ×Ēבלה ×ĸד שאין ראוי לקרוא בו יו×Ēר, נו×Ēנים או×Ēו בכלי חרס וקוברים או×Ēו בקבר ×Ēלמיד חכם, וזוהי גניז×Ēו (מגילה כו, ב; שו"×ĸ יו"ד רפב, י). דין זה נאמר לגבי ץפר ×Ēורה שנכ×Ēב בדיו ×ĸל קלת. שאלה היא מה דינם של ׊אר ספרי הקודש שאינם מכלל ×Ēורה שבכ×Ēב, וכן מה דינם של הספרים שנדפסו ×ĸל ידי מכונה, האם גם או×Ēם ×Ļריכים לגנוז או ׊מא אין חובה לגונזם ורק יש לדאוג שלא י×Ēבזו? שאלה זו הפכה ב×Ēקופה האחרונה לשאלה בו×ĸר×Ē. ספרי הקודש המודפסים הולכים ומ×Ēרבים, והשאלה מה ל×ĸשו×Ē ×‘×›×œ או×Ēם ספרים ישנים שאינם ראויים יו×Ēר לשימוש.

כאן המקום לבאר כי מ×Ēחילה היה אסור לכ×Ēוב א×Ē ×”×Ēורה שב×ĸל פה, ורק לאחר חורבן הבי×Ē ×”×Š× ×™ כשנוכחו חכמים לד×ĸ×Ē ×Š×× דברי ה×Ēורה שב×ĸל פה לא ייכ×Ēבו ×ĸלולים הדברים להישכח, הו×Ēרה כ×Ēיב×Ēה. ב×Ēחילה היו הספרים מו×ĸטים ובמשך הדורו×Ē × ×Ēרבו. במיוחד לאחר ׊נ×Ēחדש הדפוס לפני יו×Ēר מחמש מאו×Ē ×Š× ×”, החלו הספרים להיו×Ē × ×¤×•×Ļים, מחירם ירד, יו×Ēר אנשים היו מסוגלים לקנו×Ēם, ויו×Ēר רבנים יכלו להדפיס א×Ē ×—×™×“×•×Š×™×”×. כל ץפר שה×Ēבלה מיד היה מונח במקומו×Ē ×”××™×Ą×•×Ŗ של הגניזה, ×ĸד שבקהילו×Ē ×¨×‘×•×Ē × ×Ēקשו למ×Ļוא מקום שיכיל א×Ē ×›×œ ספרי הקודש הישנים. ופ×ĸמים קרה שהחדר שיו×ĸד ×œ××™×Ą×•×Ŗ הספרים × ×Ēמלא, ואנשים הניחו א×Ē ×Ą×¤×¨×™×”× הישנים מחו×Ļה לו ב×Ļורה שאין בה כבוד. ופ×ĸמים קרה שהוליכו הספרים מחו×Ĩ ל×ĸיר כדי לקוברם באדמה, ובאו גויים ולקחו הספרים כדי להש×Ēמ׊ בהם ל×Ļורכי קינוח בבי×Ē ×”×›×Ą×. לפיכך היו בין גדולי ישראל, מ×ĸטים, שהורו ×œ×Š×¨×•×Ŗ א×Ē ×”×Ą×¤×¨×™× הישנים ב×Ļ× ×ĸא, כדי שלא יגי×ĸו לידי ביזיון. אבל ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים שאסור ×œ×Š×¨×•×Ŗ ספרי קודש ישנים, אלא חובה לגונזם ×ĸל ידי קבורה באופן המכובד ביו×Ēר 3 .

אמנם לגבי דברי ×Ēורה שנדפסו ב×ĸי×Ēון שרובו ×ĸוסק ב×ĸנייני חול, ההלכה היא שמו×Ēר להניחם בפח, רק שיניחם באופן מכובד, כגון שי×ĸטפם בשקי×Ē ×ž×™×•×—×“×Ē. והט×ĸם לכך, שהואיל ומגמ×Ē ×”×”×“×¤×Ą×” של ה×ĸי×Ēון אינה לשם מטר×Ē ×§×•×“×Š, ואת ה×ĸמוד שיש בו דברי ×Ēורה נדפס כדי שיקראו בו לזמן ×§×Ļר בלבד ואח"כ יזרקו א×Ē ×›×œ ה×ĸי×Ēון, לא חלה קדושה ×ĸל או×Ēו הדת ומו×Ēר להניחו בפח. וכן כאשר ×ĸוסקים בהדפס×Ē ×Ą×¤×¨ קודש, לפני ×Ēחיל×Ē ×”×”×“×¤×Ą×” מדפיסים דפים ל×Ļורכי הגהה, כדי לבדוק אם ישנן שגיאו×Ē ×“×¤×•×Ą בספר. לד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים אין באו×Ēם הדפים קדושה, הואיל ומלכ×Ēחילה נדפסו אך ורק כדי שיקראו בהם פ×ĸם אח×Ē ×‘×œ×‘×“ כדי להגיה הספר משגיאו×Ē 4 .

ב×Ēקופה האחרונה ה×Ē×ĸוררה ב×ĸיה חדשה, דפים רבים של דברי ×Ēורה לפרש×Ē ×Š×‘×•×ĸ מודפסים לכבוד שב×Ē, ×•×‘×Ą×•×Ŗ כל שב×Ē × ×ĸרמים דפים רבים, והשאלה האם חייבים לגונזם. מ×Ļד אחד דפים אלו נדפסו כדי שילמדו בהם, ולא ני×Ēן לומר שמלכ×Ēחילה אין בהם קדושה כפי שאמרנו לגבי ×ĸי×Ēון או דפים שנו×ĸדו להגהו×Ē. אולם מן ה×Ļד השני מלכ×Ēחילה הכוונה שילמדו בהם במשך השב×Ē ×‘×œ×‘×“ ואח"כ יניחום, וי×Ēכן שלאחר גמר הלימוד אין בהם יו×Ēר קדושה. למ×ĸשה הד×ĸה הרווח×Ē ×”×™× שיש להחמיר ולגונזם, ויש פוסקים חשובים ׊מ×Ēירים להניחם דרך כבוד בפח או במיכלים של הו×ĸד למ×ĸן החייל. והרו×Ļה להקל יכול לסמוך ×ĸל דבריהם, שכן כל זמן שלא כ×Ēובים ×ĸל הדפים שמו×Ē ×§×“×•×Š×™× גם האוסרים מודים שהאיסור מדרבנן.

איסור אזכר×Ē ×Š× שמיים לבטלה
מ×Ļוו×Ē ×ĸשה מן ה×Ēורה לירא א×Ē ×”×Š×, ׊נאמר (דברים י, כ): "א×Ē ×”' אלהיך ×Ēירא". המשמ×ĸו×Ē ×”×¤×Š×•×˜×” של מ×Ļווה זו, שנזכור ×Ēמיד שה' ברא א×Ē ×”×ĸולם ומקיים או×Ēו בכל רג×ĸ ורג×ĸ, ומשגיח ויוד×ĸ א×Ē ×›×œ א׊ר × ×ĸשה ב×ĸולם, וראוי לקיים א×Ē ×ž×Ļוו×Ēיו. וקל וחומר הוא, ׊אם אדם מ×Ēיירא להמרו×Ē ×¤×™×• של אדם מכובד כמלך, ×ĸל אח×Ē ×›×ž×” וכמה שלא ימרה א×Ē ×¤×™×• של הקב"ה. ×ĸוד מכלל מ×Ļווה זו, שלא להזכיר בחינם א×Ē ×Š×ž×• של הקב"ה. וכבר למדנו שבשב×ĸה שמו×Ē × ×§×¨× הקב"ה ב×Ēורה, וכל ׊ם מבטא ×Ļד אחר בגילוי של הקב"ה ב×ĸולם, ומפני הכבוד אסור להזכיר אחד מן השמו×Ē ×”××œ×• לבטלה (שו"×Ē ×¨×ĸ"א כ"ה). אלא רק ב×Ēוך לימוד ×Ēורה מו×Ēר לקרוא א×Ē ×”×Š×ž×•×Ē ×”×ž×•×¤×™×ĸים בפסוקים, וכן בש×ĸ×Ē ×”×Ēפילה מו×Ēר להזכיר ׊ם שמיים. אם בט×ĸו×Ē ×”×–×›×™×¨ אדם ׊ם השם, מיד ימשיך וישבח א×Ē ×”×Š×, כגון ׊אמר ׊ם השם, ימשיך ויאמר: "ברוך הוא ל×ĸולם ו×ĸד" או "גדול הוא ומהולל מאוד", ו×ĸל ידי כך י×Ēקן א×Ē ×“×‘×¨×™×• שלא יזכיר ׊ם השם לבטלה (רמב"ם הל' שבו×ĸו×Ē ×™×‘, יא). ובכל מקום שמזכירים א×Ē ×”×Š× באופן המכובד, בדרך לימוד ו×Ēפילה, זוכים ל×ĸשירו×Ē, ׊נאמר (שמו×Ē ×›, כא): "בכל המקום א׊ר אזכיר א×Ē ×Š×ž×™ אבוא אליך וברכ×Ēיך". אבל אם מזכירים או×Ēו לבטלה, גורמים ל×ĸניו×Ē (נדרים ז, ב).

מי ׊׊מ×ĸ א×Ē ×—×‘×¨×• מזכיר במזיד ׊ם שמיים לבטלה, ×Ļריך לנדו×Ēו מיד בינו לבין ×ĸ×Ļמו, ומיד לאחר מכן לה×Ēיר א×Ē ×”× ×™×“×•×™, ואת זה בינו לבין ×ĸ×Ļמו. דין המנודה הוא שה×Ļיבור פורש ממנו, ואין אוכלים ×ĸימו, ואסור לו לכבס א×Ē ×‘×’×“×™×• ולהס×Ēפר אלא ×ĸליו לנהוג כאבל. אבל במקרה זה, כיוון שרבים פרו×Ļים ב×ĸוון זה, ההלכה שינדהו בינו לבין ×ĸ×Ļמו, כדי שיי×ĸנ׊ ×ĸל שהזכיר ׊ם שמים לבטלה, ומיד מ×Ēיר הנידוי, כדי שלא להרבו×Ē ×‘×ž× ×•×“×™× (×ĸיין רמב"ם הל' שבו×ĸו×Ē ×™×‘, ט, שו"×ĸ יו"ד שלד, לז).

האם מבטאים ׊ם השם ב×ĸ×Ē ×”×œ×™×ž×•×“
למדנו שאסור להזכיר ׊ם שמיים לבטלה. אך ראוי לברר מ×Ēי נחשב×Ē ××–×›×¨×Ē ×”×Š× לבטלה ומ×Ēי לא. ברור שכאשר מ×Ēפללים ×Ļריכים להזכיר א×Ē ×”×Š×, ואזכרו×Ē ××œ×• הן חלק מה×Ēפילה. וכן כאשר לומדים ×Ē× "ך, קוראים א×Ē ×”×¤×Ą×•×§×™× בשלמו×Ē. השאלה היא כאשר לומדים ×Ēלמוד ובו מוזכרים פסוקים מן המקרא ובהם שמו×Ē ×Š×œ הקב"ה, כי×Ļד לקוראם, האם להזכיר א×Ē ×”×Š×ž×•×Ē ×›×¤×™ שכ×Ēוב בפסוק או לשנו×Ē ×•×œ×•×ž×¨ 'אלוקים' במקום 'אלהי-ם', ו'השם' במקום 'אדנ-י'? להלכה מוסכם שהלומד גמרא רשאי לקרוא א×Ē ×”×Š×ž×•×Ē ×”×ž×•×–×›×¨×™× בה (מ"ב רטו, יד). אמנם בפו×ĸל רבים נוהגים שלא להזכיר א×Ē ×Š×ž×•×Ē ×”×Š× במפורש ב×ĸ×Ē ×Š×œ×•×ž×“×™× גמרא, אלא במקום ׊נאמר בפסוק 'אדנ-י' אומרים 'השם', ובשמו×Ē ×Š×”××•×Ē 'ה' נזכרה בהם, מחליפים או×Ēה באו×Ē '×§'. למשל במקום 'אל-הים' אומרים 'אלוקים', ובמקום 'אל-הינו' אומרים 'אלוקינו', ובמקום 'י-ה' אומרים 'קה'. והיו בין הפוסקים שחיזקו מנהג זהירו×Ē ×–×” (×ĸרוה"׊ רטו, ב), אבל רוב הפוסקים סוברים ׊×ĸדית לקרוא הגמרא ×Ēוך הזכר×Ē ×”×Š×ž×•×Ē ×‘×ž×¤×•×¨×Š (שאל×Ē ×™×ĸב×Ĩ ח"א פא; ו×ĸיין אג"מ או"ח ח"ב נו, ויחו"ד ח"ג יג) 5 .

ב×Ēלמוד מוזכרו×Ē ×’× ברכו×Ē, ונחלקו הפוסקים אם לקרו×Ēן ×Ēוך אזכר×Ē ×Š× שמיים או לא. לד×ĸ×Ē ×”'שאל×Ē-י×ĸב×Ĩ' (ח"א פא) יש לקוראן ×Ēוך הזכר×Ē ×Š× שמיים. אבל רוב הפוסקים כ×Ēבו שאין להזכיר השם בקריא×Ēן, ׊אם יזכיר השם יחשב כאומר ברכה לבטלה. ולכן ישנה ויאמר 'השם' במקום 'אדנ-י', ו'אלוקינו' במקום 'אל-הינו'. אבל כאשר מלמדים קטן או אדם ׊×ĸדיין איננו יוד×ĸ לברך, אזי מקריאים לפניו א×Ē ×”×‘×¨×›×” ×Ēוך אזכר×Ē ×”×Š×, ואת הוא חוזר ומ×Ēרגל א×Ē ×”×‘×¨×›×” באזכר×Ē ×”×Š×. ולאחר שכבר למד כי×Ļד לברך, כשיקרא ב×Ēלמוד א×Ē × ×•×Ą×— הברכו×Ē ×™××ž×¨ "השם אלוקינו" ולא יזכיר ׊ם שמיים במפורש. וכך פץק ב×ĸל ה'משנה-ברורה' (רטו, יד, ×ĸפ"י המ"א וא"ר והגר"ז ו×ĸוד). ×ĸוד הו×ĸל×Ēה שאלה, מה דין קלט×Ē ×Š×”×•×§×œ×˜×• בה ×Ēפילו×Ē ×•×“×¨×Š×•×Ē ×Š× ×–×›×¨ בהן ׊ם שמיים. האם מו×Ēר להשמי×ĸה או שיש בזה חשש אזכר×Ē ×Š× שמיים לבטלה? וכן האם מו×Ēר למחוק קלטו×Ē ××œ×•? ל×ĸניין השמ×ĸ×Ē ×”×§×œ×˜×Ē ××™×Ÿ איסור, משום ׊רק אמיר×Ē ×Š× שמיים לבטלה אסור, אבל אם המכונה משמי×ĸה ׊ם שמיים אין איסור, רק שיזהרו שהמקום יהיה נקי, ׊אם לא כן יש בזה ביזיון לקדוש×Ē ×”×Š× (אג"מ יו"ד ח"א ×§×ĸ"ג).

ל×ĸניין מחיק×Ē ×”×§×œ×˜×Ē, ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים שאין בזה איסור, כיוון שאין ממשו×Ē ×Š×œ כ×Ēב בקלט×Ē, אלא שבכל זא×Ē ×”×™×• שחששו ׊מא הדבר נראה כמחיקה וכפגי×ĸה בשם שמיים. ושמ×ĸ×Ēי מהרב מרדכי אליהו שליט"א הלכה למ×ĸשה, שאין לה×Ēחיל א×Ē ×”×ž×—×™×§×” מ׊ם השם, אבל אם מ×Ēחילים א×Ē ×”×ž×—×™×§×” לפני כן, הרי שהמחיקה בגרמא ואין בזה איסור 6 .

כ×Ēב אשורי
מ×ĸלה מיוחד×Ē ×™×Š× ×” בלשון ה×ĸברי×Ē ×Š×”×™× לשון הקודש שבה ני×Ēנה ה×Ēורה, וגם ה×ĸולם שנברא ×ĸל ידי אמירה ודיבור של הקב"ה, נברא ×ĸל ידי דיבור בלשון הקודש. נמ×Ļא שהמילים בשפה ה×ĸברי×Ē ×ž×‘×˜××•×Ē ×‘×Ļורה המושלמ×Ē ×‘×™×•×Ēר א×Ē ×”×ž×”×•×Ē ×”×¤× ×™×ž×™×Ē ×Š×œ כל דבר ו×ĸניין ב×ĸולם. גם הכ×Ēב האשורי שבו כו×Ēבים א×Ē ×”×Ēורה מבטא באופן השלם ביו×Ēר א×Ē ×ž×Š×ž×ĸו×Ēה הפנימי×Ē ×Š×œ כל או×Ē ×•×ž×™×œ×”. וכיוון שכך, היו מגדולי ישראל שנהגו קדושה בכ×Ēיבה האשורי×Ē, והש×Ēדלו שלא לכ×Ēוב בלשון הקודש דברים של חול (רבנו ירוחם × ×Ēיב ב' יט, ×ĸ"ב; רמ"א יו"ד רפד, ב; פ"×Ē ×¨×¤×’, ג בשם הרדב"ז). יש אומרים שזו הסיבה שבקהילו×Ē ×¨×‘×•×Ē × ×”×’×• לשנו×Ē ×”×›×Ēיבה של האו×Ēיו×Ē ×ĸד שנראו×Ē ×›×›×Ēב אחר מהכ×Ēב האשורי, כדי שיוכלו להש×Ēמ׊ בו בדברי חול. ולשם כך × ×Ēחבר כ×Ēב ר׊"י, שאו×Ēיו×Ēיו מקבילו×Ē ×œ××•×Ēיו×Ē ×”×ĸבריו×Ē, אלא ׊×Ļור×Ē ×›×Ēיב×Ēו שונה (רבנו ירוחם ׊ם, מהר"ם אלשקר ×ĸ"ד). את לגבי הזמנו×Ē ×œ×‘×¨ מ×Ļווה, נחלקו הד×ĸו×Ē ×”×× טוב לכו×Ēבן בכ×Ēב שכו×Ēבים בו ץפר ×Ēורה, שלד×ĸ×Ē ×Š×•"×Ē 'רב-פ×ĸלים' (ח"ד יו"ד ל"ב) מפני קדוש×Ēו אין לכ×Ēוב בו הזמנו×Ē. ואילו לד×ĸ×Ē ×”'כ×Ēב-סופר' ((אה"×ĸ כ"ב) אין בזה איסור.

×ĸוד הורו מק×Ļ×Ē ×”×¤×•×Ą×§×™× שאין להש×Ēמ׊ ל×Ļורך קינוח לכלוך ו×Ļואה בנייר שנכ×Ēבו ×ĸליו או×Ēיו×Ē ×‘×›×Ēב של ץפר ×Ēורה (חוו×Ē ×™××™×¨ ×§"ו). וכ×Ēב הדפוס שלנו, יש ׊ר×Ļו להחמיר ולהחשיבו ככ×Ēב אשורי, מפני שאו×Ēיו×Ēיו דומו×Ē ×œ×›×Ēב אשורי (גיליון מהרש"א יו"ד רפ"ד). אבל למ×ĸשה אין דין או×Ēיו×Ē ×”×“×¤×•×Ą ככ×Ēב אשורי. וזא×Ē ×ž×¤× ×™ שישנם מספר הבדלים מ׊מ×ĸו×Ēיים בין ×Ļור×Ē ×”××•×Ēיו×Ē ×Š×‘×Ą×¤×¨ ה×Ēורה לאו×Ēיו×Ē ×”×“×¤×•×Ą, ×ĸד ׊אם יכ×Ēבו בספר ×Ēורה או×Ēיו×Ē ×›×Ļור×Ē ××•×Ēיו×Ē ×”×“×¤×•×Ą - הספר יהיה פסול. לפיכך מו×Ēר לכ×Ēחילה להש×Ēמ׊ כיום באו×Ēיו×Ē ×”×“×¤×•×Ą ל×Ļורך חול, וכן נוהגים. לגבי קריא×Ē ×ĸי×Ēון או ץפר חול בשירו×Ēים, יש ׊ר×Ļו לאסור מפני הקדושה שבאו×Ēיו×Ē ×”×“×•×ž×•×Ē ×œ×›×Ēב אשורי. אבל ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים שאין בזה איסור, וכן נהג רבי י×ĸקב ×ĸמדין ב×ĸ×Ļמו לקרוא בשירו×Ēים ספרי פילוסופיה שמודפסים ב×ĸברי×Ē (שאל×Ē ×™×ĸב×Ĩ ח"א י'; ×Ļי×Ĩ אלי×ĸזר טו, ז). ולגבי קינוח ה×Ļואה בנייר שמודפסו×Ē ×ĸליו או×Ēיו×Ē ×ĸבריו×Ē, את שאינן כשרו×Ē ×œ×›×Ēיב×Ē ×Ą×¤×¨ ×Ēורה, מכל מקום כיוון שהן דומו×Ē ×œ×›×Ēב אשורי, יש להימנ×ĸ מלהש×Ēמ׊ בהם בשימוש של גנאי. ורק כאשר אין שום ברירה, מפני כבוד הבריו×Ē, אפ׊ר להקל לקנח בזה.


^ 1. יסוד ההלכה ל×ĸניין 'שלום' שנוי במחלוק×Ē ×¨××Š×•× ×™×, לד×ĸ×Ē ×”×¨×"׊ כלל ג' ט"ו, ×ĸיקר ׊ם שלום אינו שמו של הקב"ה, אלא כיוון שהשלום פ×ĸול×Ēו, הרי הוא נקרא ×ĸל ׊ם פ×ĸול×Ēו. אמנם לד×ĸ×Ē ×”×Ēוס' סוטה י, א, שלום הוא מן השמו×Ē ×Š××™× × נמחקים. הרמ"א ביו"ד ר×ĸו, יג, כ×Ēב: "יש נזהרים אפילו במיל×Ē ×Š×œ×•× שלא לגמור כ×Ēיב×Ēו", מלשונו מ׊מ×ĸ שאינו סובר שכך ההלכה אלא שיש נזהרים בזה ויש מקום לחומר×Ēם. וכן כ×Ēב הש"ך ר×ĸו, טז, שאין ה×ĸולם נוהגים כן, וכ×Ēב בנקודו×Ē ×”×›×Ą×Ŗ, שמדברי ׊אר כל הפוסקים מ׊מ×ĸ שלא כד×ĸ×Ē ×”×Ēוס'. וכוונ×Ēו שבכל המקומו×Ē ×Š× ×–×›×¨×• בהם השמו×Ē ×Š××™× × נמחקים לא נזכר השם שלום, וכך כ×Ēב הרמב"ם הל' יסודי ה×Ēורה ו, ב, שיש שב×ĸה שמו×Ē ×Š××™× × נמחקים, וכ"כ בשו"×ĸ ר×ĸו, ט, וכ"כ הגר"א ׊ם ץ"×§ כ"ד וכ"ט. וכן בשו"×ĸ הגר"ז או"ח פה, ג, כ×Ēב ×Š××Ŗ שאין אומרים שלום בבי×Ē ×”×ž×¨×—×Ĩ, מו×Ēר למחוק ׊ם זה, וכן כ×Ēב המ"ב פה, י, הרי שב×ĸיקר הדין ד×ĸ×Ēם כרא"׊, ׊'שלום' אינו ׊ם ומו×Ēר למוחקו. ולמ×ĸשה הלכה כדברי המקילים, א' מפני שזוהי ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים, ב' מפני שכל הספק הוא בדין מדברי חכמים, שכל זמן שלא כ×Ēב לשם קדושה אין איסור מן ה×Ēורה למוחקו. בכל אופן יש מקור לדברי המחמירים אלא שכ×Ēב הרדב"ז (הובא בפ"×Ē ×¨×ĸו, כח) ׊אם כ×Ēב שלום בהקשר של סיפור דברים, כגון ׊נ×ĸשה שלום בין יריבים, אין להחמיר. ×•×”×•×Ą×™×Ŗ ×ĸל פי סבר×Ēו באג"מ או"ח ח"ד מ, ג, ׊אם כו×Ēב בראש המכ×Ēב "שלום וברכה" ברור שאין כוונ×Ēו לכ×Ēוב ׊ם השם, וגם לפי ה×Ēוספו×Ē ××¤×Š×¨ להקל. ורק אם כו×Ēב שלום לבד או "שלום ×ĸמך" יש מקום להחמיר.
אגב, יש ל×Ļיין שאין ל×Ēלו×Ē ×ž×—×œ×•×§×Ē ×œ×ĸניין כ×Ēיב×Ē ×Š×œ×•× במחלוק×Ē ×œ×ĸניין קריאה לאדם ששמו שלום במקום הטינופ×Ē, ×Š××Ŗ המקילים ל×ĸניין כ×Ēיבה, אולי יחמירו ל×ĸניין אמיר×Ē ×”×Š×, שבאמירה בקול יש יו×Ēר ביזיון מא׊ר כ×Ēיבה במכ×Ēב. שכל החשש מהביזיון של המכ×Ēב כשיונח בפח, וההנחה בפח אינה בה כל כך ביזיון, ובמיוחד כשהמכ×Ēב מונח ב×Ēוך חבילה של דפים או בשקי×Ē × ×™×™×œ×•×Ÿ מיוחד×Ē, אלא שאין זה גניזה. (אמנם בספר ×Ļדקה ומשפט פרק ט"ז ה×ĸרה פ' משווה בין שני המחלוקו×Ē).
^ 2. ל×ĸניין שמו×Ē ×œ×•×ĸזיים כגון 'גוט', כ×Ēב הש"ך ×§×ĸט, יא, שמו×Ēר למוחקם. וזה ברור מכל הפוסקים שלא הזכירו ×Š×‘× ×•×Ą×Ŗ לשב×ĸ×Ē ×”×Š×ž×•×Ē ×‘×ĸברי×Ē ×™×Š× × ×ĸוד שמו×Ē ×Š××Ą×•×¨ למוחקם. וממילא ברור שאין בשמו×Ē ××œ×• קדושה ורק לבזו×Ēם אסור. אמנם כמה אחרונים כ×Ēבו להחמיר מלכ×Ēחילה, כמובא בפ"×Ē ×¨×ĸו, יא, בשם חוו×Ē ×™××™×¨ ×§"ו, ׊אם כ×Ēב השמו×Ē ×”×œ×•×ĸזיים בכ×Ēיבה אשורי×Ē ×Š×›×•×Ēבים בה ץ"×Ē, אפ׊ר שאסור למוחקו. אמנם כ×Ēיבה רגילה שלנו כיום אינה נחשב×Ē ××Š×•×¨×™×Ē, שאינה כשרה לספר ×Ēורה. גם בשו"×Ē ××—×™×ĸזר ח"ד ל"ב כ×Ēב שלכ×Ēחילה יש לכ×Ēוב ב×ĸי×Ēונים 'גוט' ×ĸם קו מפריד באמ×Ļ×ĸ המילה (גו-ט), כדי שלא יבואו אח"כ לידי ביזיון. מ"מ למ×ĸשה נראה שה×ĸיקר כד×ĸ×Ē ×”×ž×§×™×œ×™×, וכמו שכ×Ēבו הגר"ז והמ"ב פה, י, שמו×Ēר למחוק שמו×Ē ×œ×•×ĸזיים ואין לבזו×Ēם. ונראה שהנחה בפח אינה נחשב×Ē ×œ×‘×™×–×™×•×Ÿ כל כך, שהרי לד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים אפילו מכ×Ēב שכ×Ēוב בו שלום מו×Ēר להניח בפח.
ל×ĸניין סימני או×Ēיו×Ē ×Š× ×•×ĸדו לסמן ׊ם השם, כגון 'יי' או ה' או ד', כ×Ēב הרמ"א יו"ד ר×ĸו, י, ×ĸפ"י מהרא"י ב×Ēרומ×Ē ×”×“×Š×Ÿ ×§×ĸ"א שמו×Ēר למחוק או×Ēיו×Ē ××œ×• ל×Ļורך. וכן ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ ככל הפוסקים. אמנם מדברי הרדב"ז ח"א ר"ו נראה שכל ׊מ×Ēכוון לכ×Ēוב או×Ēיו×Ē ×Š×™×”×™×• סימן לשם השם, יש בהם קדושה ואסור למוחקם. אבל כאמור ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים אינה כן. וכמו שכ×Ēב ×ĸרוה"׊ ר×ĸו, כח, וכן מ׊מ×ĸ בבני יונה ×Ą×•×Ŗ סימן ר×ĸ"ו. ובשו"×Ē ×ž×”×¨"י אסאד יו"ד ד"׊, הזכיר כמה פוסקים שסוברים שאין באו×Ēיו×Ē ××œ×• קדושה, ובאר ×Š××Ŗ לד×ĸ×Ē ×”×¨×“×‘"ז רק כאשר הסימן ×ĸולה לגימטריא של ׊ם השם אזי יש להחמיר, אבל בשאר הסימנים אינו מחמיר. ו×ĸוד ×ĸיין בספר ×Ļדקה ומשפט פרק טז, ה×ĸרה פ"ח. ומכל מקום אלו שרו×Ļים להחמיר ולא לכ×Ēוב ה', מ׊מ×ĸ שאינם מרוויחים כלום אם כו×Ēבים ד', שכן בין כה וכה כוונ×Ēם לרמוז לשם השם, ובה' אין יו×Ēר קדושה מפני שהוא או×Ē ×ž×Ÿ השם, ׊רק אם היה מדובר ×ĸל או×Ē ×Š×ž×Ēחילה א×Ē ×Š× השם היה מקום לחומרא. לכן אין סיבה לדקדק ולכ×Ēוב בראשי מכ×Ēבים בס"ד במקום ב"ה.
^ 3. בשו"×Ē ×Š×‘×•×Ē ×™×ĸקב ח"ג י' וי"ב מקל ×œ×Š×¨×•×Ŗ ספרי קודש מודפסים ׊נ×Ēבלו ב×Ļ× ×ĸא ב×Ēוך כדים או אבנים ואח"כ לקבור האפר, וזא×Ē ×›×“×™ למנו×ĸ ביזיון גדול יו×Ēר מהספרים ×ĸ"י שלא ישמרו ויגנזו כראוי. אבל רוב הפוסקים חולקים ×ĸליו, וכ"כ בשו"×Ē ×‘××¨ שב×ĸ מ"ג, וכנס×Ē ×™×—×–×§××œ ל"ז. וכ"כ המ"א או"ח קנד, ט, ושו"×Ē ×Š×•××œ ומשיב מהד"ג ט"ו, והמ"ב קנד, כד. וכן מ׊מ×ĸ שד×ĸ×Ē ×›×œ הפוסקים שהקלו לגבי דפי הגהה מט×ĸם שלא נדפסו לשם לימוד, שספרי קודש שנו×ĸדו ללימוד ×Ļריכים גניזה. היו ׊ר×Ļו לחלק בין ספרים שנכ×Ēבו ביד ׊נ×Ēקדשו ×ĸל ידי כוונ×Ē ×”×›×•×Ēב, לבין ספרים שנדפסו במכונה שלא × ×Ēקדשו ולכן אינם ×Ļריכים גניזה. אבל רוב ככל הפוסקים דחו סברה זו, וכ"כ הט"ז יו"ד ר×ĸא, ח. ו×ĸיין ב×Ļי×Ĩ אלי×ĸזר ח"ג ×Ą×•×Ŗ ×Ēשובה א'. ובמנח×Ē ×™×Ļחק ח"א יז, ח-יב, ואת אם המדפיסים היו גויים, הסכמ×Ē ×”×¤×•×Ą×§×™× שיש בספרים קדושה. ורק ל×ĸניין ×Ēשמיש המיטה יש מקילים בש×ĸ×Ē ×”×Ļורך בספרים המודפסים כשאין לו במה לכסו×Ēם. ורוב הפוסקים החמירו גם בזה, ×ĸיין מ"ב מ, ד.
הרב פיינשטיין באג"מ או"ח ח"ד ל"ט ר×Ļה לחדש, שהואיל ומ×ĸיקרא לא הו×Ēר כלל לכ×Ēוב ×Ēורה שב×ĸל פה, וכן לא הו×Ēר לכ×Ēוב ×Ē× "ך שלא ×ĸל קלת בדיו, ורק משום "×ĸ×Ē ×œ×ĸשו×Ē" ה×Ēירו לכו×Ēבם, ממילא כל הקדושה שבספרים אלו הוא רק מט×ĸם שלומדים בהם, ולאחר שפסקו ללמוד בהם, אין בהם יו×Ēר קדושה. ורק לאבדם בידיים אסור, אבל לגרום לאיבודם ×ĸל ידי הנח×Ēם במיכלים ׊מ׊ם יוקחו לה×Ēכה אין איסור. וכל זה אמר לגבי ×Ēלמוד ומפרשים, אבל בחומש שנדפס, הואיל ויש בו שמו×Ē, ומ×ĸיקרא נו×ĸד לכ×Ēיבה, אסור לגרום לאיבודו. ואת שגם ב×Ēלמוד מודפסים שמו×Ē ×§×“×•×Š×™× כגון ׊ם 'אלהי-ם', מכל מקום ה×Ēורה ני×Ēנה להיכ×Ēב ולכן חלה ×ĸל השמו×Ē ×Š×‘×—×•×ž×Š קדושה. אבל ×Ēורה שב×ĸ"פ שלא ני×Ēנה להכ×Ēב, רק ב×ĸ×Ē ×Š×œ×•×ž×“×™× בספרים חלה קדושה ×ĸל השמו×Ē, וכשנ×Ēבלו ואינם ראויים ללימוד, פק×ĸה מהם הקדושה. ×ĸוד אפ׊ר ×œ×”×•×Ą×™×Ŗ שאין קדוש×Ē ×”×Š× חלה מה×Ēורה בלא כוונ×Ē ×”×›×•×Ēב, וכשנכ×Ēב בלא כוונה האיסור לאבדו מדרבנן בלבד. מ"מ ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים שקדמוהו לגנוז א×Ē ×›×œ ספרי הקודש המודפסים.
^ 4. ב×ĸניין הדפים שהודפסו כדי שיגיהו ×ĸל ידם א×Ē ×”×Ą×¤×¨ משגיאו×Ē ×“×¤×•×Ą, הורו רוב הפוסקים שאין בהם קדושה, והט×ĸם ה×ĸיקרי לכך, מפני שכל י×ĸודם אינו ללימוד אלא להגהה, לפיכך לא חלה ×ĸליהם קדושה. וכן כ×Ēב הנ×Ļי"ב בשו"×Ē ×ž×Š×™×‘ דבר ח"ב פ' שאין איסור לאבד אלא אם ה×Ēכוונו שיש×Ēמשו בהם בקדוש×Ēם, וכאן נדפסו מלכ×Ēחילה כדי לאבדם. וכ"כ בשו"×Ē ×ĸין י×Ļחק ה' - ז', ׊אם מלכ×Ēחילה היה ברור שהגליונו×Ē ×ž×•×“×¤×Ą×™× ל×Ļורך הגהה - מו×Ēר אח"כ לשורפם, וטוב שי×Ēנו ×ĸל כך מ×Ēחילה, ו×ĸדית לשורפם ×ĸל ידי קטן שאינו יהודי. ובשו"×Ē ××—×™×ĸזר יו"ד מ"ח ה×Ēיר לאבדם ×ĸ"י אמירה לגוי. ובשו"×Ē ××‘× ×™ נזר יו"ד ׊×ĸ"ו כ×Ēב שכל זמן שלא החלו ללמוד בספרים ×ĸדיין לא חלה ×ĸליהם קדושה, ואין איסור לאבדם. וכן הקל ב×Ļי×Ĩ אלי×ĸזר ח"ג א' ×œ×Š×¨×•×Ŗ ×ĸלי ההגהו×Ē ××‘×œ אין להשליכן באשפה דרך ביזיון. ונל×ĸ× "ד ׊אם מניחם ב×Ēוך קופסה באשפה אין בזה ביזיון. ופשוט שכל המקילים ל×ĸניין ספרי קודש ׊נ×Ēבלו יקלו גם בגליונו×Ē ×”×’×”×” ובגליונו×Ē ×ž×§×•×œ×§×œ×™×.
אמנם יש שהחמירו, המגן גיבורים כמובא בשדי חמד קונטרס באר בשדי מכ×Ēב ח' ור' שלמה הכהן מווילנא במכ×Ēב י"ב ׊ם. וכ"כ ×ĸיקרי הד"ט או"ח ח, יב, והובא בכה"ח קנד, נט. ובמור וק×Ļי×ĸה ×§× "ד כ×Ēב שיש בגליונו×Ē ×”×“×¤×•×Ą שה×Ēקלקלו ×§×Ļ×Ē ×§×“×•×Š×” אבל מו×Ēר להש×Ēמ׊ בהם ל×Ļורך כריכה. ולמ×ĸשה ההלכה כמקילים, כיוון שהאיסור לאבד ספרי קודש הוא מדרבנן, ואת השמו×Ē ×Š×‘×”× לא × ×Ēקדשו והאיסור לאבדן מדרבנן, ולגבי ×ĸלי ההגהה ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים להקל שאין בהם קדושה ואין ×Ļריך לגונזם.
וב×ĸניין ×ĸי×Ēון שיש בו דברי ×Ēורה, מ×Ļד אחד מ×ĸמדו חמור יו×Ēר, שכן או×Ēם דברי ×Ēורה נכ×Ēבו כדי שילמדו בהם. מאידך, הכוונה הי×Ēה שילמדו בהם פ×ĸם אח×Ē ×‘×œ×‘×“, וי×Ēר ×ĸל כן, כוונ×Ē ×”×”×“×¤×Ą×” הי×Ēה ×ĸל כלל ה×ĸי×Ēון, וכיוון שרובו חול, לא × ×Ēקדש. וכן כ×Ēב בשו"×Ē ×ž× ×—×Ē ×™×Ļחק ח"א י"ז וי"ח, שמו×Ēר ×œ×Š×¨×•×Ŗ ×ĸי×Ēוני חול שנדפסו בהם דברי ×Ēורה. ×ĸ"כ. ופשוט שלא שייך לנהוג קדושה ב×ĸי×Ēוני החול שבימינו, ×Š××Ŗ שב×Ļד אחד מודפסים דברי ×Ēורה ב×Ļד השני יכולים להיו×Ē ×“×‘×¨×™× הפוכים לגמרי, ואיך י×Ēכן לנהוג בדת זה מנהג קדושה. ובגניז×Ē ×ĸי×Ēון חול יש יו×Ēר חילול ה' מקידוש ה'. ואת ב×ĸי×Ēון חיובי כמו ה×Ļופה נראה ׊אפ׊ר להקל, כיוון ׊×ĸיקר הדפס×Ēו ל×Ļורך חול וכפי שכ×Ēב המנח"י. ×ĸוד ×Ļריך ל×Ļיין ׊×ĸיקר הביזיון שדיברו ×ĸליו הפוסקים הוא שאו×Ēם דפים נזרקו ×ĸל הר×Ļפה ל×ĸיני כל, או הונחו באשפה, שבאו×Ēם ימים הי×Ēה בה גם ×Ļואה. אבל כיום האשפה הרבה יו×Ēר נקייה ומוס×Ēר×Ē, ולכן המניח דפי הגהה בשקי×Ē ×”× ×™×™×œ×•×Ÿ של האשפה אין בזה כל כך ביזיון, ובמיוחד אם י×ĸ×˜×•×Ŗ הניירו×Ē ×‘×Š×§×™×Ē × ×•×Ą×¤×Ē - אין בזה ביזיון. וא×Ē ×”××Š×¤×” לוקחים אח"כ לשריפה, ו×ĸל זה דיברו הפוסקים המ×Ēירים.
לגבי דפי פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ המחולקים בב×Ēי הכנס×Ē, מ×ĸמדם חמור יו×Ēר, שכל ×ĸניינם ל×Ļורך קדושה, וכן נראה שד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים לחייבם בגניזה. ורק מ×Ļד אחד אפ׊ר להקל, שנו×ĸדו ללימוד חד פ×ĸמי, וכיוון שכך אולי אפ׊ר לומר שלא × ×Ēקדשו, וכפי ׊מ׊מ×ĸ מ×Ēשוב×Ē ×”× ×Ļי"ב. וכן לפי ד×ĸ×Ē ×”××’"מ או"ח ח"ד ל"ט שלאחר גמר הלימוד בהם, פסקה קדוש×Ēם, אפ׊ר להקל שלא לחייבם גניזה. לפיכך, יש למקילים ×ĸל מה לסמוך.
^ 5. גם כאשר רו×Ļים לשבח א×Ē ×”×§×‘"ה ב×Ēוך דרשה, מ×Ļד הדין מו×Ēר להזכיר א×Ē ×Š× השם, אלא שנוהגים לשנו×Ē, כדי שלא להכנס לחשש ׊מא יפסיק באמ×Ļ×ĸ המשפט ונמ×Ļא שהזכיר ׊ם שמיים לבטלה. וכן כאשר אומרים דבר ×Ēורה, ורו×Ļים להזכיר ׊ם השם, מ×Ļד הדין מ׊מ×ĸ שמו×Ēר, אלא שנהגו להזכירו בכינוי 'השם' או הקב"ה, או 'אלקים', כדי שלא להרבו×Ē ×‘×”×–×›×¨×Ē ×Š× שמיים, ׊מא יקרה שיזכיר א×Ē ×Š×ž×• לבטלה.
^ 6. באג"מ יו"ד ח"ב קמב, כ×Ēב שאין במחיקה איסור, רק שהדבר נראה מכו×ĸר, ולכן יש למוחקו בגרמא. וביבי"א ח"ד יו"ד כ' מרחיב בביאור שאין בזה איסור מחיק×Ē ×”×Š×. ×ĸוד ×ĸיין ב×Ļי×Ĩ אלי×ĸזר יג, א, שכ×ĸיקרון הסכים לד×ĸ×Ēם. גם במנח×Ē ×™×Ļחק ח"ג קב, כ×Ēב שאין בזה איסור, ורק שלכ×Ēחילה אין למוחקו כי דינו כדין סימן של השם. וה×Ļי×ĸ למוחקו ×ĸל ידי גוי או קטן. ונראה ׊אם מוחק כל הקלט×Ē, אין בזה ביזיון וגם הדבר נחשב גרמא לכמה שיטו×Ē, ואין בזה איסור.

סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il