ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
לאור הנחיות להלן, ננסה לשתף את הציבור במה שקורה ברשת בתי הדין שלנו - "ארץ חמדה-גזית".
בתחילת הפרשה אנו מוצאים את הציווי:
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז כ).
גם בדברי חז"ל וגם בדברי הראשונים, מצאנו גישות שונות המציעות הבנה לפסוק זה.
בדברינו לפרשת שופטים תש"ע , הבאנו את דעת רב אשי: "אחד לדין ואחד לפשרה. כדתניא: צדק צדק תרדף - אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין דף לב ע"ב) והסברנו מדוע יש להציע פשרה בתחילת הדין.
הפעם נשתדל להאיר את הנושא מכיוון אחר ושונה.
בסוגיא בריש מסכת סנהדרין (דף ו ע"ב) מצאנו את הדעה הבאה: "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר 'וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְקֹוָק' (תהלים י' ג), אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר 'כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא' (דברים א' יז).
רבי אליעזר איש הגליל מבטא כאן עמדה נחרצת כנגד ה"ביצוע" כלומר כנגד הפשרה. לא רק הדיין המפשר בין בעלי הדין הוא חוטא, אלא שכל מי שמעודד את מגמת הפשרה בבית הדין הרי שהוא בבחינת "מנאץ" - מחלל שם שמים.
עיון בדרשה מקבילה מבהיר עוד יותר את פשר הביקורת. מצינו בסוגיא בבבא קמא (דף צד ע"א): "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שגזל סאה של חטין, טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר: 'וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְקֹוָק' (תהלים י' ג)".
ההקבלה בין שתי הדרשות הופכת את הדיין הפוסק פשרה במקום לפסוק דין, לגזלן ח"ו.
מה עומד ביסוד דעות אלה?
רבי אליעזר טוען כי בבית הדין חייבים לפעול על פי מידת הדין. כיון שאלקים משמעותו הופעת שכינה במידת הדין לכן 'אלהים' הוא שמם של הדיינים. כאשר התובע בא לבקש צדק בבית הדין אין לדיין רשות להכניס שיקולי צדקה, חסד ומידת הרחמים לתוך אולם המשפט או למערכת שיקוליו. לפי דעת רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, הקו המנחה צריך להיות "יקוב הדין את ההר". לכן, כל ניסיון לפגע בזכויותיו של התובע, לקבל את המגיע לו על פי דין, יכול להיחשב כחטא ואפילו כגזל. לכן, גם מי שנותן "ישר כח" לדיין שלא מילא את חובתו כ"אלהים" הרי זה מנאץ.
אי לכך, בבתי הדין "ארץ חמדה –גזית" לעולם לא יכפו הדיינים מראש פשרה על הצדדים.
ננצל את הדיון בסוגיא זו כדי להאיר היבט נוסף.
מצינו בירושלמי סנהדרין: "ר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידון קומוי (כאשר באו שני אנשים לידון לפניו) א"ל על מנת שתדיננו דין תורה (ואמרו לו על מנת שתדון אותנו דין תורה). אמר לון (ענה להם) אני איני יודע דין תורה" (פרק א ה"א).
יש דיינים שלמדו מכאן כי בימנו צריך תמיד לדון בפשרה, כיוון שאם רבי יוסי לא ידע לדון דין תורה, מי יכול לומר שהוא כן יודע? לכן הם כופים פשרה כדי שלא יסתכנו בפסיקה שלא כהלכה.
הבנה זו אין לה מקור, שהרי לא כתוב כאן שהוא לא דן אותם, אלא שהכריז בענוותנות שאיננו יודע. מכאן ועד להורדת האחריות המרחק רב. ענוותנות יתירה גם היא פסולה.
גדולי ישראל שבכל הדורות נשאו את האחריות הכבדה על כתפיהם. להיות ענוותן על גבו של מי שזכאי לקבל את מלא כספו על פי מידת הדין אין זו מידה טובה. דיינים מסוג זה מרחיקים את הציבור מבתי הדין ואינם מאפשרים למלא את רצון העם הדורש צדק משפטי.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
