ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שירה מרים בת הילה
בעקבות הדברים שנכתבו בטור זה בשבוע שעבר הועלתה טענה: רבות מן הבנות שמחמירות בדיני צניעות חוטאות ביוהרה. בעוד שהן כאילו מצניעות את עצמן, הן מכריזות כלפי חברותיהן: ראו שאנחנו טובות וצדיקות מכן! ואולי אותה מורה שלימדה שאין חובה לגרוב גרביים, ראתה את היוהרה הזו שבהתנהגותן, ורצתה ללמד את הכיתה שבעצם אין בזה חובה, וממילא אין מקום ל'צנועות' להתהדר בהקפדתן היתרה על ההלכה.
אין להתגולל על נערים ונערות שמהדרים במצוות
תשובה: אכן תמיד יש לחשוש לגאווה, אלא שיש מחנכים שנוטים לדקדק ולהוכיח דווקא את הצעירים שמשתדלים לדקדק במצוות, ואילו על השאר מלמדים זכות. זו גבורה על חלשים. המחנכים הללו יודעים שהנערים ה'צדיקים' לא יחציפו פנים נגדם, ולכן הם מרשים לעצמם לזלזל בהם ולא להתייחס כלפיהם בכבוד הראוי, ואילו כלפי התלמידים שמתגאים בלבושם וקונים בכספי הוריהם מותגים יקרים, לא יעזו אותם מורים לפצות פה. לכל היותר ידברו באופן כללי על ערך הצניעות תוך רמיזת ביקורת על תרבות המותגים. ואם חס וחלילה אחד מבני העשירים ייעלב, יסבירו לו שלא כלפיו התכוונו. להיפך, הוא דווקא נוהג בצניעות, שהרי רק מכנסיים, חולצה, מחשב, אייפון ונעליים הוא קונה של מותגים, אבל גרביים וציצית למשל, הוא קונה מהסוג הרגיל, ותפילין אפילו קנה בזול...
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
341 - חופש הלימוד התורני
342 - לעודד את הכוונות הטובות
343 - ערכה של צניעות
טען עוד
ובכלל, צריך לדעת שכך היא דרכם של הצעירים שהם נוטים לקיצוניות. מי שמוכיח אותם על שהם מהדרים במצוות באופן קיצוני, פוגע ביכולת שלהם להתעלות בתורה ומצוות.
כללו של דבר, ודאי שצריך לחנך את הצעירים לענווה וצניעות, אבל בלי לפגוע ח"ו באותן שאיפות טובות להדר במצוות.
מעשה בלחם הפנים
מעשה ברב אחד שדרש בפני שומעי לקחו על מצוות לחם הפנים: איך היו מנפים את הקמח אחד עשר פעמים, ואופים שנים עשר לחמים, ובכל שבת היו מביאים אותם למקדש, והיתה נעשית מזה נחת רוח גדולה בשמיים. ובעוונותינו מיום שנחרב בית המקדש לא הביאו לחם הפנים, וכמה צער יש מזה בכל העולם.
שמע את זה יהודי פשוט, מהאנוסים בפורטוגל שעלה לצפת. הוא חזר לביתו נרגש ונלהב, וסיפר לאשתו שמאז שבית המקדש נחרב לא נמצא אדם שיכין לה' את לחם הפנים. הוא הציע שמעתה הם עצמם יכינו חלות נאות, ובכל ערב שבת הוא יביאו אותן לבית הכנסת כדי שה' יוכל לקחתם. וכך עשו. הכינו חלות נאות, והאיש הביאן והניחן לפני ארון הקודש, והתחנן לפני ה' שאף על פי שהם יהודים פשוטים יקבל את מנחתם ברצון, שכל כוונתם אינה אלא לעשות נחת רוח לפניו.
לקראת השבת הגיע הגבאי לבית הכנסת, ולהפתעתו ראה לפני ארון הקודש חלות משובחות. ניסה לברר למי הן שייכות, וכשלא מצא, לקחן ועינג בהן את השבת. והיהודי הפשוט הגיע לבית הכנסת, וכשראה שהחלות נעלמו, הבין שמצאה מנחתם חן בעיני ה'. ומיד בסוף התפילה רץ לבשר לאשתו שמחשבתם עלתה יפה, והקב"ה קיבל את מנחתם. ומעתה שראו שחלותיהם ערבות עליו, עליהם להזדרז להכין לו חלות משובחות במיוחד. כך נמשך הדבר מספר שבתות.
באחד מימי שישי ישב אותו רב בבית הכנסת ולמד, ופתאום ראה את היהודי הפשוט נכנס לבית הכנסת, מניח את חלותיו ומתחנן לפני ה' שגם השבת יקבל את מנחתו. קרא הרב ליהודי ונזף בו בחומרה: "מה המנהג המוזר הזה? היאך אתה מעלה בדעתך להביא קרבן שלא כתוב בתורה? וכי אתה חושב שה' צריך לאכול?!" השיב היהודי: "הלא מדרשתו של כבוד הרב הבנתי שמצווה להכין לה' לחם". ביטל הרב את דבריו ואמר: "וכי אינך יודע שרק בבית המקדש מותר להביא את לחם הפנים?!" טען היהודי: "אבל הנה עובדה שה' קיבל את מנחתנו במשך מספר שבתות, והיאך כבוד הרב אומר שאין במעשיי שום מצווה?" השיב הרב: וכי סבור אתה שיש לה' דמות הגוף והוא צריך את חלותיך, בוודאי הגבאי לקח את החלות. הנה, תמתין עימי עד שיבוא הגבאי ותראה שהוא לוקח את החלות". המתין היהודי וראה את הגבאי לוקח את החלות, ומרוב צערו פרץ בבכי וחזר לביתו בפחי נפש.
באותה שעה שלח האר"י הקדוש להודיע לאותו הרב: שמעתי מאחורי הפרגוד שכדאי שתמהר ללכת לביתך ולהיפרד מבני משפחתך, כי מחר בשעה שאתה צריך לדרוש לפני הקהל - תמות. שמשעה שבית המקדש נחרב לא היתה לה' נחת רוח כמו שנעשתה על ידי היהודי הפשוט הזה, שהביא בתמימות את שתי חלותיו לה', ועל כן נגזר על מי שביטלו מזה שימות בלי אפשרות לבטל הגזירה (משנת חסידים סי' רכ).
מה היה צריך לעשות
לכאורה אותו הרב צדק. וכי יכול היה להסכים שיתפתח מנהג חדש, מנוגד להלכה, לפיו מניחים לחם הפנים לפני ארון הקודש וסוברים שהקב"ה שולח יד נעלמה כדי לקחתו, בעוד שבאמת הגבאי נוטלו ואוכלו בביתו?! אלא שהרב היה צריך לכבד את כוונתו הטובה של היהודי הפשוט. לומר לו: זכיתם אתה ואשתך להיות צדיקים גדולים, ואשריכם שהתעוררתם לעשות נחת רוח לפני ה' אלוקינו. אלא שעלינו לדעת שרק בבית המקדש יש לנו רשות להביא את לחם הפנים, ועתה בעוונותינו בית מקדשנו חרב ואין לנו רשות להביא את לחם הפנים. ואמנם אתם זכיתם להתעורר למצווה הגדולה הזו, ובזכות ההתעוררות הקדושה בוודאי נעשתה נחת רוח לפניו יתברך וקירבתם את הגאולה, אבל מכאן ואילך אין לנו רשות להמשיך בכך. ובמקום זאת תוכל לתת חלות טובות לעניים, להכניס אורחים, לעסוק בתורה ולשמח את אשתך. באופן זה לא היה פוגע ברצונו הטוב, אלא מכוונו לאפיקים נכונים יותר.
זה הכלל: התיקון צריך להיעשות בהוספת רוממות ועלייה, שכוללת בתוכה גם דיוק ההלכתי ותיקון המידות, ולא בפגיעה בכוונה הטובה או במעשה הטוב.
דין השוכח לומר בברכת המזון 'רצה' או 'יעלה ויבוא'
שאלה: האם השוכח לומר בברכת המזון 'רצה' או 'יעלה ויבוא' צריך לחזור לברך שוב ברכת המזון?
תשובה: אם מצד קדושת היום זו סעודה שחובה לאכול בה לחם, ממילא חובה גם לברך ברכת המזון ולהזכיר את היום, וכיוון ששכח, עליו לחזור ולברך ברכת המזון. לפיכך, השוכח לומר 'רצה' בשתי הסעודות הראשונות של השבת, צריך לחזור ולברך. ואם זו סעודה שאין חובה לאכול בה לחם, כמו סעודה שלישית, שבדיעבד אפשר לקיימה בלא לחם, או סעודת ראש חודש או חול המועד, אם שכח להזכיר את היום אינו חוזר (ברכות מט, ב, שו"ע קפח ו-ח, פניני הלכה ברכות ד, ח).
דין 'רצה' בסעודה שלישית שנמשכת למוצאי שבת
מי שהתחיל לאכול סעודה שלישית של שבת לפני שקיעת החמה וסיימה לאחר צאת הכוכבים, אומר בברכת המזון 'רצה והחליצנו'. שהואיל ותחילת אכילתו היתה בשבת, כבר התחייב להזכיר בה 'רצה'. וכן להיפך, אם התחיל את סעודתו ביום רגיל והמשיך בה אחר צאת הכוכבים ביום שהוא ראש חודש, כיוון שהמשיך לאכול אחר צאת הכוכבים, עליו להוסיף בברכת המזון 'יעלה ויבוא'.
כאשר חל ראש חודש במוצאי שבת
השבת יחול ראש חודש במוצאי שבת. ובמציאות זו מתעוררת שאלה, אם התחילו את הסעודה בשבת והמשיכו אותה אחר צאת הכוכבים, מה יאמרו בברכת המזון. נחלקו בזה הפוסקים, יש אומרים שיזכיר בברכה גם את השבת וגם את ראש חודש. את השבת - מפני שבשבת התחיל את הסעודה; ואת ראש חודש – מפני שבראש חודש הוא סיים את הסעודה ומברך (ט"ז ושולחן ערוך הרב).
ולדעת רבים אי אפשר להזכיר את השבת ואת ראש חודש, מפני שיש בכך סתירה פנימית: אם עדיין שבת - עוד לא הגיע ראש חודש, ואם הגיע ראש חודש - כבר נסתיימה השבת. לכן יש אומרים שכיוון שבפועל עכשיו במוצאי שבת הוא זמן ראש חודש - יזכיר רק ראש חודש (מ"א, מ"ב קפח, לג). ויש אומרים שהואיל ולא אמר הבדלה - עוד לא נפרד מהשבת, ויזכיר את השבת ולא את ראש חודש (בן איש חי). וכיוון שהדין שנוי במחלוקת, נכון שלא לאכול בסעודה שלישית של שבת זו אחר צאת הכוכבים, וכך יאמר 'רצה' בלבד. ולכתחילה עדיף גם לברך לפני צאת הכוכבים (פניני הלכה ברכות ד, ז).
מתוך העיתון בשבע
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך מכינים תה בשבת?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
