ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרבנית,שהיתה נרגשת ביותר, פנתה אל אשת הקצב והכריזה באוזני כולן: "אם בעזרת השם ייוולד לי בן ולך בת או להפך, נעשה בינינו שידוך!"
הדברים הגיעו לאוזני רב העיר והוא מחה באוזני אשתו על הכרזתה.
הברכה אכן התקיימה. הרב והרבנית נפקדו בבת והקצב ואשתו בבן. אבל יום אחד אירע אסון כאשר בן הקצב הפעוט נסחף במימי הנהר ולא נודעו עקבותיו, וממילא נשכחה אותה הבטחה חגיגית.
כאשר בת הרב הגיעה לפרקה החל אביה לחפש עבורה שידוך הגון. הוא כיתת את רגליו לישיבות רחוקות עד שמצא באחת הישיבות בחור עילוי בן רבה של קייב. הרב ממוגילב התרשם ביותר מהבחור והשידוך יצא לפועל.
החתן הוזמן להתארח למשך כמה ימים במוגילב אצל חותנו לעתיד. בתחילה היה במצב רוח מרומם.לאחר כמה ימים הבחין בדבר מוזר. מדי יום כאשר עשה את דרכו מבית הכנסת לבית כלתו המיועדת, עמדה אישה מבוגרת אחת בחלון ביתה ועקבה אחריו במבטיה. פעם אחת אף הבחין בכך שהיא מתרגשת ובוכה למראהו.
העניין סקרן אותו עד מאוד והוא החליט לשאול אותה לפשר מבטיה.
האישה הביטה בו במבט נוגה ואמרה: "זה סיפור פרטי שלי שאינו נוגע לך", אמרה בנסותה לשווא להסתיר את דמעותיה.
הבחור החל ללחוץ עליה לספר את סיפורה עד שניאותה. בעת שסיפרה הבחור החוויר ולא ידע את נפשו. לאחר שחזר לבית הרב ניכרה בו מתיחות רבה. הרב ובני ביתו לא הבינו מה פשר השינוי בתחושתו, אבל בין כה וכה הסתיים הביקור והחתן חזר לעירו להשלים את ההכנות לחתונתו.
הגיע מועד החתונה. רבה של מוגילב ורבה של קייב אחזו בחתן והוליכוהו לחופה. קהל רב של קרובים, מכרים ואנשים מכל האזור באו להשתתף בחתונה המכובדת של צאצאי שני הרבנים.
רגע לפני עריכת הקידושין ביקש החתן לומר דבר מה להפתעת הקהל.
החתן החל לספר על מפגשו עם האישה הבוכה בחלון ביתה. הוא אמר כי ניגש אליה וגילה כי מדובר באשת הקצב המקומי. היא סיפרה על אותו יום לפני עשרים שנה שבו קיבלה הבטחה מהרבנית בשעת חנוכת המקווה החדש כי ישתדכו אם ייוולדו להן בן ובת. הסתבר שאכן נולדה לרבנית בת ואילו לה נולד בן לאחר שנות עקרותן. אבל אז אירע לה אסון. יום אחד עוזרת הבית לקחה את בנה הפעוט בעת שהלכה לכבס בגדים בנהר. היא הניחה את גיגית העץ שבתוכה שכב הפעוט על שפת הנהר ופנתה למלאכתה. כשחזרה נחרדה לראות כי הגיגית ובה התינוק נעלמו ואינם. כפי הנראה הרוח סחפה אותה במורד הזרם.
האסון היה כבד מנשוא. באותו יום קפצה זיקנה על הקצב ואשתו. אשת הקצב סיימה את דבריה במילים: "כאשר אני צופה בך כעת עולה בליבי זכר בני האבוד שלפי ההבטחה לפני עשרים שנה היה אמור להיות כאן במקומך", מיררה האישה בבכי לפני החתן.
אנשי העיר הוותיקים הכירו את הסיפור הנוגע ללב והבינו לליבה של אשת הקצב.
אולם אז המשיך החתן בדבריו: "שאלתי את האישה אם שמורים אצלה החיתולים שבהם חיתלה את בנה. היא מיהרה להביאם לפני, וכאשר ראיתי אותם נדהמתי לגמרי".
החתן הביט לכל עבר. דממה מוחלטת נפלה בקהל.
"אני מצטער שעלי לגלות סוד משפחתי כמוס, אבל איני בנם של הרב והרבנית מקייב! הם היו חשוכי ילדים ואימצו אותי לאחר שמישהו מצא אותי על שפת נהר הדניסטר ליד אחת העיירות היהודיות. לא היו בידי מאמציי שום סימן שיכול להעיד על זהותי, חוץ מדבר אחד -החיתול המיוחד שבו נעטפתי. עכשיו כאשר ראיתי חיתולים כאלה אצל אשת הקצב, זיהיתי מיד שבחיתול כזה בדיוק הייתי עטוף כאשר מצאו אותי. לפתע הבנתי שאני עומד מול אמי האמיתית...".
הוא התבונן בקהל הנדהם וסיים את דבריו: "הייתכן שאכנס לחופה כאשר הוריי מולידיי יושבים בביתם כאבלים?!"
המוזמנים היו נרעשים. לאחר שהתעשתו החלו ללוות את החתן לבית הוריו, הקצב ורעייתו שהיו מוכנים למה שיארע מבעוד מועד. הרב של מוגילב נפל על צווארי הקצב, ואילו הרבנית שהבטיחה לפני עשרים שנה כי ישתדכו, נפלה על צווארי אשתו. משם צעדו כולם לעבר החופה.
שמחה כמו שהיתה במוגילב באותו לילה לא חוו בני העיר מעודם.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עקב פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
