בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סליחות
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

undefined
8 דק' קריאה 24 דק' צפיה
"במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה הט אזנך ממרום יושב תהילה לשמוע אל הרינה ואל התפילה".(מתוך הסליחות)

אל הסליחות אנחנו ניגשים במבט כפול:
מחד - אנו יודעים שרבונו של עולם מחכה לנו שנשוב. הקדוש ברוך הוא רוצה בתשובה, חפץ שנשוב ולא רוצה להעניש אותנו. הקב"ה כל כך רוצה שנשוב שהוא מוכן לתת לנו הנחות גדולות, ואל כל אדם ששב הוא מתייחס כאילו הוא עושה זאת לפנים משורת הדין. כדברי הגמרא במסכת יומא 1 :

"אמר רבי יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו ואם תאמר מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים (אולי הוא רוצה תשלום על הפיוס) ספק אין מתפייס בדברים אבל הקדוש ברוך הוא אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר ונשלמה פרים שפתינו שמא תאמר פרי חובה תלמוד לומר ארפא משובתם אוהבם נדבה".

כלומר הקדוש ברוך הוא מתייחס לבעלי תשובה כאילו עשו איתו חסד, עשו איתו איזה טובה, איזה התנדבות מצידם בזה שהם באו ושבו בתשובה. מצד אחד הקדוש ברוך הוא שמח לקבל את כל השבים. ומאידך ואולי אדרבה, דווקא היחס הטוב הזה גורם לנו כאב כפול ומכופל על החטאים, על הכשלונות. מדוע לא נזהרנו יותר? מדוע לא השתדלנו יותר לעשות את רצונו יתברך, אחר שהקדוש ברוך הוא רוצה כל כך את טובתינו? אנו בטוחים שהוא ימחול לנו, אבל למה עשינו את מה שעשינו, למה לא מילאנו את חובותינו?

הלב מלא בושה וכלימה בבואינו להתוודות לפניו יתברך. אנו יודעים שכל חטא גם בשוגג גורם רעה רבה, ועושה פגם בנפש ופגם למעלה. כל חטא מסתיר את האור האלוקי, ובונה מחיצה שמבדילה בינינו לבין אלוקינו. אדרבה, מי שהוא רובו מצוות והעבירות שהוא נכשל בהם הם מועטות, צערו כפול, שהרי בגדיו זכים, ומלוכלכים רק פה ושם בכתמים מכוערים - ודווקא בגלל שהבגד צח הכתמים בולטים יותר, הצער עליהם רב. הוא מה שאמרו ש"עם הצדיקים מדקדקים כחוט השערה" 2 .
נמצא שבבואינו לומר את הסליחות מתרוצצות בתוכינו שתי הרגשות מנוגדות: מצד אחד בטחון מלא שהקדוש ברוך הוא סולח, והבטחון הזה ממלא אותנו שמחה שאנו הולכים להזדכך, להטהר לסלק את המחיצות שבינינו לבין אלוקינו. אנו שמחים שאנו הולכים לעלות במעלות הקודש. מאידך גיסא, עגמת נפש על עצמינו, על הכשלונות הממלא אותנו צער ומכאובים. מצד אחד, אנו מתפרצים בדברי שבח ותודה לרבונו של עולם, ומצד שני מתהלכת בתוכינו הרגשה של בושה, צער וחרטה. ההרגשות הללו הולכות ומתחלפות תוך אמירת הסליחות.
במרכז אמירת הסליחות אנו אומרים שלש עשרה מידות. הגמרא אומרת במסכת ראש השנה 3 :

"אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם".

כלומר הקדוש ברוך הוא הדגים למשה את סדר התפילה.
צריך להבין איך האמירה הזו פועלת כל כך, שכשיאמרו "לפני כסדר הזה" אז הקדוש ברוך הוא מוחל?
יש מדייקים, בלשון הגמרא כתוב "יעשו לפני כסדר הזה" - 'יעשו' כלומר ילכו בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. כמו שהקדוש ברוך הוא רחום ורב חסד, יעשו לפני כסדר הזה: ישראל ילכו במידותיו, אז באמת הקדוש ברוך הוא מרחם.
באמת, ב'תומר דבורה' לרבי משה מקורדוברו, המקובל (שהיה בזמן האר"י הקדוש), כתוב: אדם צריך להדמות לקונו, ללכת בדרכיו. צריך ללכת במידותיו האלוקיות של הקב"ה, בשלש עשרה מידות של רחמים עליונים. (ספר 'תומר דבורה' כל עניינו זה ללמד את מידותיו העליונות של הקדוש ברוך הוא ואיך אפשר ללמוד ללכת בדרכיו.)
לכאורה השאלה: וכי אפשר האדם באמת ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא? אדם יכול להדמות לקב"ה? - "ואל מי תדמיוני ואשווה" - אי אפשר להדמות לרבונו של עולם! זו עזות לחשוב כביכול שאנחנו יכולים לעשות מעשים שנהיה דומים לרבונו של עולם! אבל ה'תומר דבורה' בפתיחה אומר: לא רק שאין מקום לשאלה הזו, אלא שאי אפשר אחרת, אי אפשר שלא להדמות לקב"ה 4 :

"האדם ראוי שיתדמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה, צלם ודמות. שאלו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים. שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו, ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה, דמות תבנית אבריו, ובפעולות לא יתדמה לקונו. לפיכך ראוי שיתדמה אל פעולות הכתר, שהן י"ג מדות של רחמים עליונות..."

כביכול כעין של מעלה ולא יתכן שהצורה החיצונית תהיה כעין של מעלה והצורה הפנימית לא תהיה כעין של מעלה - זה גורם להכזיב את הצורה. הוא מפרש את זה לפי סדר הפסוקים שבמיכה 5 :

"מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא; ישוב ירחמנו יכבש עונותינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם; תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם"

- איך הפסוקים מתאימים למידותיו של הקדוש ברוך הוא?
המידה הראשונה "מי אל כמוך" מורה:

"על היות הקב"ה מלך נעלב, סובל עלבון, מה שלא יכילהו רעיון. הרי אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק, ועוד אין רגע שלא יהיה האדם נזון ומתקיים מכח עליון השופע בו עליו".

נמצא שבאותה שעה שאדם עושה חטאים הקדוש ברוך הוא נותן לו את הכח לחיות, להתקיים. והוא משתמש בכח האלוקי שהוא מקבל נגד רבונו של עולם, והקב"ה סובל מזה. היש אפשרות לסבול עלבון כזה? הקדוש ברוך הוא סובל. צריך ללמוד מדרכיו של הקדוש ברוך הוא, ללכת בדרכיו, כמו שהוא סולח, כמו שהוא מוחל, כמו שהוא סובל עלבון - כך צריך אדם ההולך בדרכיו לסבול עלבון, ללכת במידותיו של רבונו של עולם. כשאדם הולך במידותיו, אז האמירה של שלש עשרה מידות פועלת. כי אם אנחנו יכולים ללכת במידותיו - להדמות לו גם באמירותינו, אנחנו יכולים להידמות לו. הקדוש ברוך הוא אמר שכשאנחנו נאמר את שלש עשרה המידות הללו בהכרה שאלו הם מידותיו האלוקיות, ושאנחנו שייכים למידותיו האלוקיות אז האמירה הזו פועלת והקדוש ברוך הוא מוחל לישראל.
מובא בתנא דבי אליהו 6 :

"ד"א יענך ה' ביום צרה כי היה דוד יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב והקרבנות יהיו בטלין בעונותיהן של ישראל והיה דוד מצטער על ישראל במה יהיה כפרה לעונותיהן ואמר הקב"ה לדוד בשעה שהצרות באות על ישראל בעונותיהן יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתודו על עונותיהם לפני ויאמרו לפני סדר סליחה ואני אענה אותם. ובמה גילה אותן הקב"ה זאת אמר ר' יוחנן הקב"ה גילה זאת בפסוק (שמות לד) ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו' מלמד שירד הקב"ה מן ערפל שלו כשליח ציבור שמתעטף בטליתו ועובר לפני התיבה וגילה לו למשה סדר סליחה א"ל הקב"ה למשה אם יהיה ת"ח בדור שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן אל יזוח דעתו עליו מלהתפלל על ישראל אלא יסתכל בי שלא היה שום שותף עמי במעשה בראשית וירדתי וגליתי סדר סליחה למשה וכן ממני ילמדו כל באי עולם וכל מי שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן וכשהוא מוציא אותן אני נותן להם שכר טוב ובשעה שישראל מתקבצין לפני ועומדין לפני באגודה אהת ואומרים לפני סדר סליחה אני אענה אותם שנאמר (תהלים כ) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".

התנא דבי אליהו בא ללמדינו שכשישראל עושים אגודה אחת ומתפללים, הקדוש ברוך הוא מחזיר אותם בתשובה. ואנו יכולים ללמוד יותר מזה, שגם אם הציבור לא שב אבל היחידים שבים בתשובה בשם הציבור, הקדוש ברוך הוא סולח לכולם. דבר זה נלמד ממשה רבינו שעמד וביקש רחמים על ישראל עוד בטרם שבו מחטאם, והקדוש ברוך הוא מחל לישראל.
דבר נוסף אנחנו לומדים מדברי רבי יוחנן שאמר 7 :

"אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם, ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה".

שאדם לא ירתע מלומר מי אני שאתפלל לרבונו של עולם? איך אשא פנים לבקש ממנו סליחה על חטאי? איך אתפלל על המצב הכללי? מי אני? ומה אני? אלא אדרבה, ההיפך! רבונו של עולם מדריך אותנו לעשות כך, ומה שאנחנו עושים אנחנו עושים עפ"י ה' ועל כן בודאי הדברים האלה פועלים.
אחד מהדברים המקרבים את התשובה, ניתן ללמוד ממידה טובה מרובה ממידת פורענות 8 - בדברים המעכבים את התשובה, הרמב"ם 9 מונה דבר ראשון מי שמחטיא את הרבים. זה מעכב את התשובה. הביאור הוא פשוט, לא יתכן שאדם שחוטא - יחזור אחר כך בתשובה ואֵלו שהוא החטיא אותם, ישארו חוטאים. החוטאים יהיו בגיהנם והוא שגרם להם את זה יהיה בגן עדן. לכן, זה מהדברים המעכבים את התשובה. אם כך, אז לאידך גיסא הדבר הראשון הגורם לקרב את התשובה זה מי שמזכה את הרבים, מי שמשפיע על הרבים - מי שמקרב רחוקים. זה משנה מפורשת בעצם בפרקי אבות 10 :

"כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג), צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו), עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:"

המשנה אומרת שמי שמזכה את הרבים אין חטא בא לידו, מונעים ממנו את החטא ומעכבים אותו ממנו. אם אדם חטא ואחר כך הוא מחזיר בתשובה אחרים, יש לומר שמקרבים את התשובה עוזרים לו לשוב בתשובה.
לקרב רחוקים זה דבר גדול ועצום, עד כדי כך שהזוהר אומר שזה אחד הדברים היותר גדולים שאדם צריך ויכול לעשות. הדבר מובא בשערי קדושה להרב חיים ויטאל:

"מי שמזכה לחייבא אמרו רבותינו זכרם לברכה למה זכה אלקנה להעמיד כשמואל ששקול כמשה ואהרן מפני שהיה עולה לרגל ומעלה לבני אדם הרבה עמו וכן עשה שמואל בנו היה נוהג אחריו וסיבב הגלגל ובית אל וכו' ושפט את ישראל ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, אברהם לא זכה לכל מעלותיו אלא משם 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' וכל ראשי הדורות אינם זוכים (או אינם נענשים) אלא על סיבה זו" כלומר זה הדבר המרכזי שבוחנים אותם. "ובספר זוהר בפרשת תרומה הגדיל לספר בשבח מצווה זו ואמר 'זכאה בעי למרדף בתר חייבא'" כלומר מי שהוא צדיק הוא צריך לרדוף אחרי חייבים, אחרי רחוקים "'ולמקני ליה באגר שלים'" ולהשפיע אליהם, להתאמץ ולהתייגע לקרב אותם (אני מתרגם את לשון הזוהר) וזהו השבח שמעלה את רבונו של עולם יותר מכל שבח אחר ועולה יותר מכולם. ועל זה נאמר באהרן ש'רבים השיב מעון' וכתיב: 'בריתי הייתה אתו החיים והשלום' וכו' ומסיים: "אלמלא היו יודעים בני אדם כמה תועלת וזכות גורמים לצדיקים וזוכים בגללם כלומר בגלל שהם מקרבים רחוקים היו רצים אחריהם ורודפים אחריהם כמי שרודף אחרי החיים".

כלומר הזכות הזו של לקרב רחוקים גדולה ועצומה אין מילים לה.
ולכן אני מברך על המבצע הזה שיעשה השבוע, שהוא ניסיון לפעול לקירוב רחוקים. אמנם הדבר הזה הוא לא רק רחוקים רחוקים, הדברים אמורים גם לקרב קרובים, להעלות כל אדם ממדרגה למדרגה להביא אותו למדרגה יותר גבוהה, זה דבר שגורם שבח שאין גדול ממנו! מי שמאוד רחוק ומקרבים אותו כמובן הדברים הם על אחת כמה וכמה!
מספרים שבא חסיד אחד אל הרבי לפני כל נדרי ואומר לו "רבי תעזור לי אני לא יודע איך אני ניגש לתפילת כל נדרי, ליום הכיפורים. אני מרגיש כל כך רע על ההתנהגות שהיתה מקודם ועל כל מעשי - אני לא יכול לעמוד בתפילה לפני רבונו של עולם"! אמר לו הרבי "גם אני מרגיש כך. אני מרגיש שאני לא יכול ללכת להתפלל כל נדרי - בא נלך ביחד, אחד יחזיק בשני ויחד אנחנו נחזק אחד את השני ונוכל לעמוד בתפילה".
כך אנחנו עכשיו ניגשים לסליחות ביחד נחזיק איש ברעהו ואת תפילת רבים הקדוש ברוך הוא לא ימאס לקבל תפילתינו.


^ 1 דף פו ע"ב
^ 2 יבמות קכא ע"ב
^ 3 דף יז ע"ב
^ 4 ספר תומר דבורה - פרק ראשון
^ 5 מיכה ז', י"ח-כ'
^ 6 תנא דבי אליהו זוטא פרק כג
^ 7 שם וכן בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז ע"ב
^ 8 יומא עו ע"א וכן סוטה יא ע"א ועוד
^ 9 יד החזקה לרמב"ם הלכות תשובה פ"ד ה"א
^ 10 אבות פ"ה מי"ח

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il