- פרשת שבוע ותנ"ך
- שמות
"'ואלה שמות 1 ', א"ר אבהו, כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה', מוסיף שבח על הראשונים. 'אלה תולדות השמים והארץ 2 ' פסל לתוהו ובוהו, 'ואלה שמות', הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים 3 ".
שואל הרב 'בשמועות הראי"ה 4 ', הרי האבות היו בחינה של 'ישרים', כדברי חז"ל: "הנה כתובה על ספר הישר... זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים 5 ", ומעלת הישרים גדולה ממעלת הצדיקים, כדברי הפסוק: "אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה 6 ", ומסביר הרב ב'עולת ראי"ה 7 ' שאצל ה'צדיקים', אלה שנמצאים במלחמה פנימית, מתמודדים, נאבקים ובסוף מתגברים על היצר ועושים רצונו של רבש"ע, האור הוא 'זרוע', כלומר, הוא לא התכלית, אלא אמצעי שיצמח ויתפתח. לעומת ה'ישרים', אלה שעבודת ה' אצלם נעשית מתוך חפץ פנימי, שהפכו את יצר הרע ליצר הטוב, ועובדים את רבש"ע ביצר הרע וביצר הטוב גם יחד, אצלם כבר יש את התכלית-השמחה. וא"כ מה שבח יש להוסיף על הראשונים, על האבות?!
מסביר הרב, שאמנם נכון, שהישרים עובדים את רבש"ע מתוך דבקות מוחלטת, אבסולוטית, וזו עבודה שלימה ונפלאה. אבל חסר להם את הענין של ההתמודדות, של תקיפת היצר הרע, ההצלחה במאבק והנצחון. עבודת ה' מתוך התגברות, מתוך קשיים, השייכת דווקא במדריגת ה'צדיקים', יש לה בחינה מיוחדת במינה, שעליה שייך לומר: "ואלה-מוסיף על הראשונים".
מוסיף שם הרב ומבאר , שמשה ואהרן היה בהם שילוב של שתי הבחינות הללו, ידיעת ה'- שזו מעלת ה'ישרים', ובחירה- שזו מעלת ה'צדיקים'. אהרן - היה על ליבו את חושן המשפט, שמייצג את העדים המעידים על ידיעה בלבד, על מה שראו, ולא על ענינים של שיקול דעת וסברות. ומייצג גם את הדיין שצריך שיקול דעת ע"מ להכריע את הדין. גם אצל משה נמצאות שתי הבחינות הללו, ולכן דווקא הם יכולים לגאול את ישראל ולחבר בין האבות שהיו במדריגה של 'ידיעה', לבנים הנמצאים במדריגה של 'בחירה'.
ישראל ככוכבים
מובא עוד במדרש: "'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה 8 את יעקב איש וביתו באו', שקולים הן ישראל כצבא השמים, נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות, שנאמר 'מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא 9 ', אף הקב"ה כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים קרא שמות לכלם, הה"ד ואלה שמות בני ישראל וגו' 10 ".
הדברים הם כפשוטם. ישראל משולים לכוכבים! כוכבים זה עולם שלם, כל כוכב זה מציאות עצומה וגדולה. אמנם לנו ממרחקים הכוכב נראה מאד קטן, אבל מצד האמת הוא עולם גדול. גם עמ"י משולים לכוכבים. בעיניים שלנו אנחנו לפעמים רואים אדם ושואלים: 'זה מישראל?!' אבל נשמתו של אדם מישראל היא כ"כ עמוקה, כ"כ גבוהה, כ"כ עליונה, שכאשר אנחנו מסתכלים עליה, אנחנו מסתכלים ממרחק עצום, ולכן היא נראית לנו כ"כ קטנה, אבל בעצם היא יותר גדולה מעולם שלם. בגלל המרחק שבין יכולת התפיסה שלנו, לבין המהות של הנשמה, לכן היא נראית קטנה, אבל באמת, כל נשמה באדם מישראל היא מציאות עליונה.
חז"ל המשילו את ישראל לכוכבים, רק כדי לסבר את האוזן. את גודלם ועוצמתם של הכוכבים אנחנו יכולים קצת להעריך, ולכן באים חז"ל לומר לנו: ישראל לפחות כמו הכוכבים. אבל באמת מדרגתם של ישראל היא בסדר גודל אחר לגמרי! מדובר כאן על כוחות רוחניים. זו לא מציאות גשמית כמו כוכב, אלא מציאות רוחנית עליונה, שהיא המקור של כל המציאות.
חז"ל אומרים לנו במדרש, שכשם שלכוכבים יש שמות- "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא", כך גם לישראל יש שמות - "ואלה שמות בני ישראל".
הרב 11 עומד על כך שבכוכבים נאמר במקום אחד: "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא 12 ", כלומר יש לכל הכוכבים שם אחד הכולל את כולם. ובמקום אחר נאמר: "לכולם שמות יקרא 13 " כלומר יש שמות רבים, כל אחד שמו המיוחד לו. ואומר הרב, שכך גם בישראל, מצד אחד הם מציאות אחת כוללת, ולכן יש שם כללי לכל עם ישראל, אבל יש גם מציאות מיוחדת לכל שבט ושבט ולכל יחיד ויחיד, ולכן יש שם מיוחד לכל שבט ושבט, ולכל אדם ואדם.
שכינה עמהם
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". שואל המדרש: "וכי היום באים והלא ימים רבים היו להם שבאו למצרים, אלא כל זמן שיוסף היה קיים, לא היה להם משוי של מצריים, מת יוסף נתנו עליהם משוי, לפיכך כתיב הבאים כאלו אותו יום נכנסו למצרים 14 ". הזוהר 15 שואל ג"כ את השאלה הזו, ומוסיף ושואל: מדוע כתוב "ואלה שמות בני ישראל ... את יעקב " כיון שכתוב "בני ישראל", לא צריך לכתוב "את יעקב"?
מסביר הזוהר, שלא מדובר כאן על 'בני ישראל' באופן הגשמי, אלא על הביטוי הרוחני של השבטים. השמות מבטאים את שורשם של הדברים, ובשורשם, קשורות הנשמות בצבא השמים, במרכבה העליונה. וכאשר ישראל מתחילים להשתעבד במצרים, יורדת שכינה עמהם. כמו שהבטיח הקב"ה ליעקב "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה 16 ".
כלומר, השכינה נמצאת עם ישראל בכל מקום, ובכל מצב. גם במצבים הכי קשים, שנראה שהשכינה לא נמצאת עמהם. גם כאשר המצרים מטביעים את הזכרים, משקעים אותם בקירות הבנין 17 , צרות קשות ונוראות! ממש שואה! גם אז, ודווקא אז, השכינה נמצאת עמהם ביתר עוצמה, ש'כל מקום שגלו ישראל- שכינה עמהם 18 '.
שואל הזוהר: מה ראה יחזקאל שגילה כל מה שראה? הרי מעשה מרכבה אינו ראוי להלמד ע"י כל אחד 19 , וא"כ וודאי שזה דבר שלא ראוי לגלותו?!
מסביר הזהר, שירידת ישראל לגלות בבל היתה יותר קשה מאשר הירידה לגלות מצרים. לגלות מצרים קדמו חיי קושי, החיים בבית יעקב לא היו פשוטים, יעקב מתמודד עם לבן, מתמודד עם שכם, הוא נמצא כל הזמן בהתמודדויות. (לכן נאמר "יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם אלוקי יעקב 20 "). ולכן כאשר ירדו למצרים, היו מלומדים בייסורים, ונכנסו למצב שכבר מוכר להם.
לעומת זאת, ירידת עם ישראל לגלות בבל היתה לאחר שהות ארוכה ומרוממת בא"י, עם מציאות מיוחדת של בית המקדש, שהיו בו עשרה ניסים 21 , שהוכיחו את המציאות התמידית של השכינה. אש המערכה שלא כבתה, נר התמיד וכו'. הם חיו במציאות של ראיית שכינה. לכן כאשר ירדו לבבל, למציאות של גלות, הם היו במצב של יאוש גמור. במצב כזה מתגלה הקב"ה ליחזקאל במראות מיוחדים, כדי להראות שהוא נמצא איתם בגלותם. אבל אם היה יחזקאל אומר שהוא ראה, בלי לתאר מה ראה, הדברים לא היו משכנעים, ועם ישראל לא היו מתעודדים. לכן, אומר הזהר, היה הכרח שיחזקאל יגלה את כל המראות הגדולים והעצומים של 'מעשה מרכבה', והתגלות המראות הללו בבבל, מוכיחה לישראל ששכינה עמהם גם בגלותם.
את הידיעה המרכזית, החשובה הזאת, ש'כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם', צריך לזכור. צריך לדעת, שלא רק במצרים, לא רק בבבל, אלא בכל מקום רבש"ע מלווה את ישראל. רבש"ע לא עזב את ישראל, ולא יעזב את ישראל לנצח. רבש"ע קשר את שמו בשמם של ישראל - ישר-אל - וממילא הוא קשור איתם באופן תמידי.
מהכלל צריך להקיש אל הפרט. כמו שרבש"ע נמצא עם כלל ישראל בכל מקום, כך הוא נמצא עם כל יחיד ויחיד בכל מצב ובכל קושי. גם כאשר נראה, שרבש"ע כביכול מעלים את עינו, זה רק נראה כך, אבל באמת, הכל בצדק והכל לטובה.
מהותם של שמות
מובא במדרש: "ואלה שמות בני ישראל, על שם גאולת ישראל נזכרו כאן 22 ". הזכרנו לעיל, ששמו של דבר, מורה על טבעו ומהותו. שמו של אדם מורה על העצמיות הפנימית שלו. לכן כאשר אדם משנה את שמו, הוא משנה את העצמיות שלו, כמאמר הגמ': "ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן... שינוי השם וכו' 23 ". שינוי השם קורע גזר דין, מפני שלאחר שנשתנה השם, נשתנתה מהותו של האדם, זה אדם אחר, ועליו לא נגזרה הגזירה.
אמנם לא כל אחד יכול לעמוד על מהותם של השמות, הזכות הזו שמורה רק למומחים מיוחדים במינם, אבל חשוב לדעת את העובדה הזו, ששם מורה על עצמיות הדבר, ולפעמים גם מלמד על מצב מסוים.
חז"ל לימדו אותנו את הדבר הזה בכמה מקומות. במסכת ברכות 24 אומרים חז"ל: "מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא: 'לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שָמוֹת בארץ 25 '. אל תקרי שָמוֹת אלא שַמוֹת". לפעמים נדרש השם לחיוב, כדברי הגמ' שם: "מאי רות? אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד, שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות". אבל לפעמים, נדרש השם לשלילה, כמסופר במסכת יומא 26 , על ר' מאיר, ר' יהודה ור' יוסי, שהגיעו למלון בערב שבת, ושאלו את בעל הבית לשמו. אמר להם: 'שמי כידור'. נתנו לו ר' יהודה ור' יוסי את ארנקיהם, אבל ר' מאיר לא נתן לו, מפני שלמד משמו שהוא אדם רשע, שהרי נאמר: "כי דור תהפכת המה 27 ". הלך ר' מאיר ושם את ארנקו בקבר אביו של בעה"ב שהיה בחצר. בלילה, בא אל בעה"ב אביו בחלום, ואמר לו שיש ארנק בקברו. כאשר ספר להם בבוקר את חלומו, אמרו לו: חלום של ערבי שבתות אין בו ממש. כיוון ששמע ר' מאיר כך, הלך ושמר ליד הקבר עד צאת השבת. למחרת אמרו ר' יהודה ור' יוסי לבעה"ב: תן לנו את ארנקינו, אמר להם: לא היו דברים מעולם. כאשר שאלו את ר' מאיר מדוע לא הזהיר אותם, אמר להם, אני רק חששתי, מפני שיכולה להיות משמעות אחרת לשם הזה, ולא הייתי בטוח שהוא אדם רשע, ולכן לא יכולתי להזהיר אתכם.
כל שם מורה על מהות, אבל לפעמים אפשר לדרוש בשם אחד משמעויות שונות. אומר פה המדרש: "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן. ראובן, שנאמר 'ראה ראיתי את עני עמי'"- ראובן, מלשון ראיה. גם לאה קראה לו ראובן מלשון ראיה, אבל ראיה אחרת. כדברי הגמ' במסכת ברכות 28 : "ראו מה בין בני לבן חמי וכו'". וממשיך המדרש: "שמעון, ע"ש 'וישמע אלהים את נאקתם'. לוי, ע"ש שנתחבר הקדוש ב"ה לצרתם מתוך הסנה, לקיים מה שנאמר 'עמו אנכי בצרה'. יהודה, על שם שהודו להקב"ה. יששכר, שנתן להם הקב"ה שכר שעבודם בזת מצרים ובזת הים, לקיים מה שנאמר 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'. זבולן, ע"ש שהשכין הקב"ה שכינתו בקרבם, שנאמר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', ואין זבולן אלא בית המקדש שנא' 'בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים'. וכו'"
דברי חז"ל כאן הם לא משחקי מילים ודרשות בעלמא. בתוך שמות השבטים טמון סוד הגאולה, ואת הענין המיוחד הזה מגלה לנו התורה ע"י כפילת שמות השבטים בתחילת ספר הגאולה. בשמות ראשי השבטים טמון סוד הגאולה לכל צדדיו. הקב"ה שומע, וישראל מודים. עמ"י מקבלים שכר, והקב"ה משרה שכינה בתוכם. וכך ממשיך המדרש, ובסופו: "יוסף- ע"ש שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה, כשם שגאל אותם ממצרים. דכתיב: "והיה ביום ההוא יוסיף ה' ידו שנית וגו' וכל הענין".
שמות הבורא - הופעות אלוקיות
כל פרשתינו עוסקת בשמות. בתחילה שמות בני ישראל, ואח"כ: "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם 29 ". מה איכפת להם מה שמו של ריבונו של עולם? הרי גם המלאך אומר: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי 30 ", זה לא משנה מה שמי, ולכאורה, כך גם שמו של הקב"ה?!
צריך לדעת, ששמות הם צורה של גילוי, צורה של הופעה. רבש"ע מתגלה בהרבה אופנים, בשמות שונים, שהם מקור כל הכוחות כולם. אמירתו של משה: "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", פרושה: אם ישראל ירצו לדעת באיזה מדרגה של הופעה אלוקית תהיה הגאולה, מה המהות המיוחדת של הגאולה הזאת, גאולת מצרים, איזו תשובה יענה להם משה?
תורת הפנימיות, עוסקת בהרחבה, בבאור שמותיו של הקב"ה. הכרת הענין האלוקי, ההופעות האלוקיות, היא באמצעות דרשת השמות, הכרת שמותיו של רבש"ע. יש שבעה שמות שאינם נמחקים 31 , יש כינוים וכו', ובכל שם ושם, יש מספר אפשרויות של הופעה. כלומר, יש את השם בעצמו, ויש את האופנים של מילוי השם. לדוגמה, את שם הוי"ה, יש אפשרות לכתוב במילוי יודי"ן - י = י-ו-ד , ה = ה-י ,ו = ו-י-ו , ה = ה-י , וזה השם של ע"ב . ישנה גם אפשרות לכתוב במילוי אלפי"ן, או ההי"ן. ויכולה להיות גם הופעה של שם בלי מילוי.
לפי צורות המילוי השונות של השם, אותו שם מתגלה באופנים שונים. הדברים מתרחבים ומתפשטים, ויש אפשרויות רבות להופעת השמות שהם יסודות הבריאה כולה. מגילוי השמות ומהתגדלות שמו של רבש"ע, כל הבריאה מתפשטת ומתקיימת, מפני שכל הבריאה היא הופעה של רבש"ע.
המקובלים אומרים, שאם אדם לא יודע באיזה שם לפנות, הוא בבעיה. מפני שלכל ענין, צריך לפנות למקום המתאים. כשם שאדם חולה יפנה לבית מרקחת - מקור התרופות, ולא למחסן בגדים, כך גם לשפע האלוקי יש מקורות שונים. יש מקור של רפואה, מזונות, בנים וכד'. לכל דבר יש כתובת. כתובות אלוקיות. אם אדם יפנה לכתובת הלא נכונה, הוא רוצה פרנסה, ופונה לכתובת הלא נכונה, הוא לא יקבל.
יש סידורים שכתבו את השמות האלה. מגלים סודות. כותבים, שמי שמתפלל לפרנסה, יאמר ב'שומע תפילה', או בסוף התפילה, בקשות מיוחדות, ויכוון לצרופי אותיות מסוימים, ואז הוא פונה לכתובת הנכונה, ויזכה לפרנסה.
צריך לדעת, שפניה לכתובת הנכונה עדיין לא מבטיחה קבלה של משהו. זה לא מספיק שתבוא לכתובת, תאמר: 'הנה הגעתי, פניתי למקום הנכון ועכשיו אני אקבל'. צריך תשלום, לא מקבלים אם לא מגיע. צריך את שני הצדדים, לדעת להגיע, ושתהיה זכות לקבל.
אנחנו מגלים רק את הכיוון הכללי, לדעת שיש עומקים לדברים הללו. לא להתחיל לחפש עכשיו את כוונת השמות להצליח בלימוד התורה, לזכות לזיווג הגון וכד'. העיסוק בדברים לא עוזר בלי שאדם מתגדל בתורה, ויודע את הדברים היטב. לפעמים, לא רק שזה לא עוזר, אלא זה מזיק. מי שלא יודע להשתמש נכון, דומה לאדם שגילה מפתח של מקום, אבל אסור לו להיכנס לשם, ואם הוא נכנס, הוא מסתכן. בודאי שלא צריך להתחיל להתעסק ב'פטנטים' האלה. אנחנו לא חונכנו להתעסק בפטנטים. צריך להרבות זכויות, להרבות מעשים טובים, ואז אדם זכאי לקבל.
היתה תוכנית בערוץ 7, שנתנו בה כל מיני עצות. מי שיש לו בעיה מסוימת יגיד פרק תהילים פלוני. מי שחולה שיאמר את ברכת 'אשר יצר' בכוונה. על דבר זה, יטול ידים בצורה זו. על צרה זו, ידליק נר ע"ש צדיק פלוני וכו' וכו'. יתכן שגם העצות האלה עוזרות, אבל העיקר הוא להתמלא, להתגדל, לשקוד על התורה, להתפלל בכוונה, להתנהג במדות טובות, זו הדרך להיות זכאי לדברים הרבה.
כמובן, אם זה לא עוזר, לא צריך להיות שום צער. אדם עשה הכל לשם שמים, ולא קיבל שום תמורה. הגמ' במסכת ר"ה 32 אומרת, שישראל האומר: 'סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני', הרי זה צדיק גמור. לעומת זאת, גוי שאומר כך, נחשב לרשע. ומסבירה הגמרא, שישראל לא יתחרטו אם לא תתקיים הבקשה שלהם, אבל הגוים יתחרטו.
כאשר אנחנו עושים דברים, אנחנו צריכים לעשות אותם בשלמות, ואנחנו עושים בשלמות. אבל אחרי שהאדם מתוקן ושלם, יש עוד דרגה, להכיר את הסדר של הופעת הגדולה האלוקית, ולדעת את התמונה היותר בהירה של שמות הקב"ה. ודאי שהמדרגה הזו חייבת להיות על בסיס בריא של שלמות המעשים. רק אחרי שאדם מתקן את מעשיו, את שקידתו, מתמלא בתורה, בתורת הנגלה, בתורת הנסתר, בהנהגה טובה, במדות טובות וכו'. רק על גבי זה, יכולה לבוא המדרגה הנוספת של הכרת הגדלות האלוקית המופיעה באופנים רוחניים.
הכלל הבסיסי הוא: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא 33 ", וממילא, מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. כלומר, כשם שיש בעולם הזה סדרים, הנהגות וכו', כנגד זה יש בעולם העליון שורשים של כל הדברים הללו. הדברים מסודרים במקביל. כל מה שקורא בעולם הזה, נובע משורשים עליונים וקשור בהם, ויש גם 'תגובת שרשרת' מהנעשה כאן, חזרה לשורשים העליונים.
זו כוונת הזהר שהבאנו לעיל. לישראל, לראשי אלפי ישראל וכיוצא בזה, יש שורשים בעולם העליון, ומה שנאמר כאן: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב איש וביתו באו", הכוונה לכוחות הרוחניים, השורשים העליונים שבאו להיות עם ישראל בצרתם. אנחנו צריכים לדעת, ש'שכינה עמהם', פרושו של דבר, שמה שאנחנו פועלים, קשור עם הופעת שכינה. וא"כ, כל מעשה שאנחנו פועלים כאן, עולה ומשפיע בעולמות עליונים.
למדנו מכאן את העוצמה של כל דבר שישנו בעולם, שיש לו שורשים עליונים. ושורש כל השורשים זה שמו של ריבונו של עולם.
בהרבה מקומות תופסים את הדברים מצידם החיצוני בלבד. ראיתי פעם דף במקום מסוים, שעשו בו חשבון, שאדם מזכיר כל יום כמה מאות פעמים שם שמים, ואם הוא לא מכוון כראוי, זה נחשב כהזכרת שם שמים לבטלה ח"ו. אדם קורא את הדף הזה, ומפחד להתפלל.
ראיתי דף דומה על שקידת התורה. עושים חשבון שבכל דקה אפשר לומר כך וכך מילים, ובכל שעה יכפיל את זה בששים דקות, ואם כל מילת לימוד היא מצוה, כל שעה שאדם מבטל מלימודו, הוא עובר בביטול תורה אלפי פעמים. ומי שמבטל תורה, שהיא נצחית, מאכילים אותו גחלי רתמים, שאינם כבים, שזהו עונש ניצחי.
אנחנו לא אמונים על הגישה הזאת. אנחנו מדברים על הצדדים החיוביים, על השכר שאפשר לזכות בו, ולא על הייסורים.
אדם המזכיר שם שמים, הוא מגלה הופעה של רבש"ע, הוא ממשיך שפע אלוקי למציאות. כמה שאדם מבין יותר את המשמעות, הוא פועל באופן יותר גדול, יותר עצום. השאיפה שלנו, שאיפת הגאולה, היא התגלות שמו הגדול, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד 34 ", שיתגלה שמו!
בעז"ה נזכה בקרוב לבנין בית-המקדש, ונשמע את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול, ונזכה בקרוב שיהיה "ה' אחד ושמו אחד".
^ 1 שמות א, א.
^ 2 בראשית ב, ד.
^ 3 שמ"ר א, ב.
^ 4 פרשת שמות, תרפ"ט.
^ 5 ע"ז כה, א.
^ 6 תהילים, צז, יא. ועיין רש"י תענית טו, א: "דישרים עדיפי מצדיקים"
^ 7 ח"ב, עמוד יז.
^ 8 לשון המדרש: "הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו וכו'". עיין רש"ש במקום שמשנה ללשון שהבאנו.
^ 9 תהילים קמז, ד.
^ 10 שמ"ר א,ג.
^ 11 עיין 'עולת ראי"ה' ח"א, רכז.
^ 12 ישעיה מ, כו.
^ 13 תהילים קמז, ד.
^ 14 שמ"ר א, ד.
^ 15 זוהר שמות ב, ב. "כיון דכתיב 'בני ישראל', מהו 'את יעקב'?! הבאים?! אתו, אצטריך למימר?! אלה 'אלה שמות בני ישראל' - אינן רתיכין ומשריין עלאין דנחתו עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים"
^ 16 בראשית מו, ד.
^ 17 סנהדרין קיא, א. "אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאתי זקן אחד, ואמר לי: בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך: מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין". ועיין רש"י שם.
18מכילתא דר"י בא, יד. ספרי במדבר פד ו-קסא. במ"ר ז, י. אכ"ר א, יט.
^ 19 עיין חגיגה יא, ב.
^ 20 תהילים כ, ב.
^ 21 אבות ה, ה.
^ 22 שמ"ר א, ה.
^ 23 ר"ה טז, ב.
^ 24 ברכות ז,ב.
^ 25 תהילים מו, ט.
^ 26 פג, ב.
^ 27 דברים לב, כ.
^ 28 ז, ב. " אמרה לאה: ראו מה בין בני לבן חמי, דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב: "וימכר את בכרתו ליעקב", חזו מה כתיב ביה: "וישטם עשו את יעקב", וכתיב: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו'". ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף", אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב: "וישמע ראובן ויצלהו מידם".
^ 29 שמות ג, יג.
^ 30 שופטים יג, יח.
^ 31 עיין שבועות לה,א.
^ 32 ד, א.
^ 33 זוהר מקץ קצז, א.
^ 34 זכריה יד, ט.
^ 2 בראשית ב, ד.
^ 3 שמ"ר א, ב.
^ 4 פרשת שמות, תרפ"ט.
^ 5 ע"ז כה, א.
^ 6 תהילים, צז, יא. ועיין רש"י תענית טו, א: "דישרים עדיפי מצדיקים"
^ 7 ח"ב, עמוד יז.
^ 8 לשון המדרש: "הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו וכו'". עיין רש"ש במקום שמשנה ללשון שהבאנו.
^ 9 תהילים קמז, ד.
^ 10 שמ"ר א,ג.
^ 11 עיין 'עולת ראי"ה' ח"א, רכז.
^ 12 ישעיה מ, כו.
^ 13 תהילים קמז, ד.
^ 14 שמ"ר א, ד.
^ 15 זוהר שמות ב, ב. "כיון דכתיב 'בני ישראל', מהו 'את יעקב'?! הבאים?! אתו, אצטריך למימר?! אלה 'אלה שמות בני ישראל' - אינן רתיכין ומשריין עלאין דנחתו עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים"
^ 16 בראשית מו, ד.
^ 17 סנהדרין קיא, א. "אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאתי זקן אחד, ואמר לי: בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך: מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין". ועיין רש"י שם.
18מכילתא דר"י בא, יד. ספרי במדבר פד ו-קסא. במ"ר ז, י. אכ"ר א, יט.
^ 19 עיין חגיגה יא, ב.
^ 20 תהילים כ, ב.
^ 21 אבות ה, ה.
^ 22 שמ"ר א, ה.
^ 23 ר"ה טז, ב.
^ 24 ברכות ז,ב.
^ 25 תהילים מו, ט.
^ 26 פג, ב.
^ 27 דברים לב, כ.
^ 28 ז, ב. " אמרה לאה: ראו מה בין בני לבן חמי, דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב: "וימכר את בכרתו ליעקב", חזו מה כתיב ביה: "וישטם עשו את יעקב", וכתיב: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו'". ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף", אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב: "וישמע ראובן ויצלהו מידם".
^ 29 שמות ג, יג.
^ 30 שופטים יג, יח.
^ 31 עיין שבועות לה,א.
^ 32 ד, א.
^ 33 זוהר מקץ קצז, א.
^ 34 זכריה יד, ט.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
שמחת ארץ ישראל
שיחת מוצאי שבת שלח לך תשע"ו
סיון תשע"ז
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
כ"ב סיון תשפ"ג
הסיבות לחורבן ותיקון
ה' אב תשפ"ג
מתנות בחינם
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
הלכות שטיפת כלים בשבת
אנחנו בצד של החזקים!
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
דיני פלסטר בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
הקשר בין ניצבים לראש השנה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?