אמירת נחם בתשעה באב | הרב חנניה מלכה | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
בין המצרים
הלכות תשעה באב

קטגוריה משנית

4526

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

טובה בת רחל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הקדמה
במאמר זה נעסוק בדין אמירת תפילת נחם , בתשעה באב , נראה את המקור לתפילה את שיטות הראשונים והאחרונים, וננסה להבין לאור דברי בעלי החסידות והפנימיות , את המנהג שנתקבל ברוב קהילות ישראל לומר תפילה זו , בתפילת מנחה בזמן בו התחיל להישרף בית אלוהינו.

המקור לדין
המקור לאמירת תפילת נחם בתשעה באב הם דברי הירושלמי 1 : "

אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. מהו אומר? רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ..." .

מדברי פשט הירושלמי עולה כי צריך להזכיר מעין המאורע בכל התפילות , ועוד עולה מדברי הירושלמי כי צריך לומר את תפילת רחם ולא כפי שנוהגים חלק מהקהילות לומר נחם.

היכן צריך לומר תפילת נחם ?
לגבי המיקום בו צריך לומר תפילה זו מבאר הירושלמי :

רבי אבדימא דציפורין שאל היכן אומרה את תפילת נחם? אמר לו ..אומרה בעבודה בברכת רצה,

וכן כתב הפני משה 2 : " וכיון שזו דרך בקשה היא רחם ה' אלהינו אומרים אותה בעבודה"
למרבה הפלא אנו מוצאים שאין אנו נוהגים כפי דברי הגמרא, שהרי רוב קהילות ישראל נהגו לומר תפילה זו בברכת בונה ירושלים ולא בברכת עבודה.

שיטות הראשונים:
הראש 3 הסביר את מנהג העם לומר תפילה זו בברכת בונה ירושלים על פי הגמרא בעבודה זרה 4 שאפשר לשאול בכל ברכה מעין ברכה, ומכיוון שברכת בונה ירושלים עוסקת בבניין ירושלים, בה נבקש על בניין ירושלים . וז"ל קודשו:

" ונהגו עמא למימר (ונהגו העם לומר תפילה זו בברכת ) בבונה ירושלים ,וסמכו על דברי רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב שאמר (ע"ז דף ח א) "אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר". ותפילת נחם העוסקת בתפילה על בניין ירושליים היא מעין ברכת בונה ירושלים , ולכן נהגו העם לאומרה שם , וכן כתב הריף 5 .

קושיית הראש
לעיל ראינו כי מפשט דברי הירושלמי צריך לומר תפילה זו בכל התפילות, אך בפועל אנו אומרים אותה רק בתפילת מנחה ועל זה תמה הראש 6 :
"

כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפלת המנחה כיון דקאמר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפלות קאמר ערבית ושחרית ומנחה כמו ראש חדש פורים ותענית".

ואכן חלק מהראשונים פסקו לומר תפילה זאת בכל התפילות כן כתב הכל בו 7 : " ובכל תפלות ט' באב אומר אותה כדאמרינן בירושלמי רבי אחא אומר מעין המאורע בתשעה באב ומאי ניהו רחם" וכן כתב הריטב"א 8 אך הוא מחלק שבכל תפילה אומר מעין המאורע עצמו : " שבערבית ושחרית (ששם אנו בצער גדול) שהוא כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אומ' רחם, ולמנחה אומר נחם שדומה למי שנקבר מתו ".
ובאבודרהם 9 כתב שנושא זה תלוי במחלוקת גאונים בין רב עמרם הסובר שצריך לומר תפילה זו בכל התפילות לבין רב סעדיה הסובר שצריך לומר תפילה זו רק במנחה.

ישוב על קושיית הראש
על מנת ליישב את קושית הראש מדוע נהגו לומר תפילה זו רק במנחה, כתב הב"ח 10 כי באמצע יום תשעה באב אנו נחשבים כמי שמתו מוטל לפניו ולא שייך לנחמו אך במנחה אנו דומים כמי שמתו נקבר ואז אפשר לנחמו.(מעין מה שכתב הריטב"א).

על הסבר זה קשים דברי הגמרא במסכת תענית 11 :
"

בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. והיינו דאמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף".

כך שיוצא שבמנחה אנו בצער רב על תחילת חורבן הבית, ואנו כמי שמתו מוטל לפניו ולא כמי שמתו נקבר.
ולכן נצרכים אנו ליישוב שונה, ואכן הבית יוסף 12 מבאר כי במנחה התחיל החורבן, ולא הסתים אלא שבזמן החורבן אנו מתפללים על תנחומיה:
"

ונראה לי שטעם רבינו סעדיה משום דלעת ערב הציתו בו אש (עיי' תענית כט.) הלכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואביליה ומתפללין על תנחומיה ".

קושיית האר"י ז"ל
על דברי הבית יוסף הקשה האר"י ז"ל 13 :
"

ענין ט באב מה שנהגו ביום ט באב במנחה לומר פסוקים של נחמות (תפילת נחם) וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום ט באב ונשרף בעת המנחה וכפי זה היה ראוי להחמיר במנחה יותר מבשחר".

והוא ישב את הדברים על פי האמור במדרש איכה 14 השואל מדוע אנו אומרים "מזמור לאסף באו גויים בנחלתך", עלינו לומר קינה לאסף? ומיישב על ידי משל :
"

משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה.. ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים , ונטל פדגוג (המחנך של הבן) שלו איבוב של קנים (שברי החופה) והיה מזמר, אמרו לו המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו, כך אמרו לאסף (כאשר אמר מזמור לאסף באו לנחלתך) הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל".

כלומר בעצם חורבן הבית במנחה ישנה מעין נחמה פורתא שה' הטוב שפך את חמתו על עצים ואבנים ולא על עם ישראל עצמו וביאר האר"י ז"ל את הדברים בהרחבה: 15

" בתחילה התחילו האויבים להרוג את בני ישראל ואז חשבו ישראל שלא יהיה ח"ו תקומה למפלתן, ויכלו ח"ו בחרב האויבים ובראותם שהציתו' אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחה אז אמרו מזמור ושמחו שמחה גדולה , וקבלו נחמה, כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים לא היתה תקומה לשונאי ישראל וכמשז"ל כלה את חמתו ויצת אש בציון. ונמצא כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל אז אמרו ישראל מזמור וקבלו נחמה על צרתם א"כ המנהג הנזכר (לומר פסוקי נחמה במנחה) הוא טוב ונכון"

אמירת נחם במנחה לאור כוונות הארי ז"ל
ובספר פרי עץ חיים 16 צירף עניין זה לכוונות שהנהיג האר"י בניקוד ההויות שבשחרית ובמנחה צריך לנקד את שם הויה בניקוד שווא, המרמז לספירת הגבורה אך בתפילת מנחה, הנהיג האר"י לנקד את שם הויה בבסגול שהוא הניקוד של ספירת החסד, לרמז על אור חסד שיורד דווקא בעת החורבן עצמו.

תפילת נחם הלכה למעשה
לאשכנזים המנהג ברור על פי דברי הרמ"א :" והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה"
אך בשולחן ערוך כתב 17 : " בתשעה באב אומר בבונה ירושלים: נחם ה' אלהינו את אבלי ציון". ולכאורה מסתימות דברי מר"ן צריך לומר תפילה זו בכל התפילות כדברי הראש וכך הבין בדבריו המשנה ברורה 18 : " מסתימת המחבר משמע דדעתו שיאמרו בכל התפלות וכן הוא המנהג בירושלים".
וכן כתב הברכי יוסף 19 שהוסיף וכתב שזה מנהגו: " וכ"כ הרב לחם משנה סוף הלכות תענית שזהו דעת הרמב"ם. וכן נראה דעת הרב טור ברקת. וכן הוא מנהגנו."
ובילקוט יוסף 20 כתב
" מנהג ירושלים לומר נחם בכל התפלות, ערבית שחרית ומנחה. ...ואחינו האשכנזים נהגו שלא לומר נחם אלא בתפלת המנחה בלבד, ונהרא נהרא ופשטיה". כלומר לשיטתו הספרדים צריכים לומר נחם בכל התפילות.

אך הרב אליהו זצ"ל ניסח את הדברים אחרת:
" מנהג הספרדים הרגיל ....אומרים "נחם" רק במנחה.
מנהג בית אל שהש"ץ אומר "נחם" גם בחזרת הש"ץ שחרית.
ועוד יש מנהג לומר "עננו" ו"נחם" בכל התפילות בשחרית מנחה וערבית".

מדבריו משמע שהמנהג הרגיל הוא לומר את תפילת נחם דווקא במנחה.

נחם למתענה בעשירי :
בירושלמי 21 מסופר על מנהג של חלק מהחכמים שהיו צמים גם בעשירי באב:
" רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי רבי אבון ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי".
השל"ה 22 דן בשאלה האם הם צריכים לומר נחם :
"

נראה בעיני אותן המתענים ליל עשירי ומקצת יום עשירי, אזי מנהג טוב שיאמרו נחם בכל התפילות, דהיינו מן תפילת מנחה של ט' באב יאמר נחם גם בערבית וגם בשחרית וגם במנחה, אם עדיין מתענה. ואין זה נקרא משנה ממטבע הברכות, דמה איסור היה בדבר אם היה מזכיר נחם כל ימות השנה, דהא יכול לחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה, ועתה שיושב בתענית ומשום החורבן, טוב הדבר לעשות כן ולומר נחם ממנחה ט' באב עת שהוצתה האש במקדש, ויאמר אותו עד גמר התענית".

עומק הנחמה בעת החורבן עצמו לגדולי החסידות
בתלמוד ירושלמי 23 מסופר על לידת המשיח בתשעה באב , כלומר יש בעומק הזמן של חורבן הבית נחמה גדולה. בספר עבודת ישראל 24 באר שדווקא בזמן זה, נמשכין מוחין חדשים לעם ישראל ולכן בתפילת מנחה דווקא נהגו להניח תפילין וז"ל קודשו:
"הנה אמרו חז"ל (שולחן ערוך או"ח סימן תקנה ס"א) בתשעה באב חייב להניח תפילין במנחה. והטעם שבאים מוחין חדשים לנחם את עמו ישראל, וכמו שכתב האריז"ל לכוון במנחה שם הוי"ה ניקוד סגו"ל. והוא המשל כדרך האב שמייסר את בנו בשבט כדי להדריכו, ואף על פי כן אחר כך הוא מקרבו ומדבר על לבו ומנחם אותו לומר לו אהבתיך ומשכתיך חסד, וגם כשאני מוכיח אותך בשבט הוא לטובתך".

ומעין זה כתב השל"ה: 25
"

דע כי אין רע יורד מלמעלה לאומה ישראלית כי בנים הם לה', ואף שחרה אף ה' בהם בחורבנות המקדשות וחורבן ישראל וגליותם בין האומות, הכל הוא לטובתם, וכאשר ייסר איש את בנו ה' מייסרנו, והכל לטובתינו להזדכך בכור האומות להתם חטאת ופשע...כי היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני, ולו שני פירושים, לשון דלות ולשון התרוממות, כי הדלות שהם הצרות הם סיבות ההתרוממות, וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה... וחורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות תם עונך בת ציון, ואז יבנה בית המקדש הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים .

ולפי כל האמור לעיל אמירת נחם במנחה בזמן שיא החורבן מגיעה במקומה,

גרסת רחם
על פי כל הקדמות אלו מובנת מקומה של גרסת הירושלמי "רחם".
חלק מחכמי החסידות כי המילה רחם היא גם מילת רחם של אמא.
כלומר גרסת הירושלמי רחם מעידה על עומק תהליך החורבן, והוא שכשם שכאשר יוצא הרבה דם מרחמה של האימא יש חורבן ואימת מוות ,ובמקביל ישנם חיים חדשים שעומדים לצאת לאור, כך בחורבן הבית בזמן המנחה בו הציתו את ההיכל , היה הרס ואימת מוות אך במקביל הייתה לידה חדשה לידתו של משיח, ומכאן מובהר מנהג ישראל צאן קדושים לומר ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, בה אומרים דוד מלך ישראל חי וקיים.
יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.

^ 1.מסכת ברכות פרק ד הלכה ג
^ 2.פני משה מסכת ברכות פרק ד הלכה ג
^ 3.רא"ש מסכת תענית פרק ד
^ 4.ע"ז דף ח א
^ 5.רי"ף מסכת תענית דף י עמוד א
^ 6. רא"ש מסכת תענית פרק ד
^ 7.ספר כלבו סימן סב
^ 8.שו"ת הריטב"א סימן סג
^ 9.ספר אבודרהם סדר תפלת התעניות
^ 10.ב"ח אורח חיים סימן תקנז
^ 11.תענית דף כט עמוד א
^ 12.בית יוסף אורח חיים סימן תקנז
^ 13.שער הכונות דרושי חג השבועות דרוש א
^ 14.איכה רבה (וילנא) פרשה ד
^ 15.שער הכונות שם
^ 16.פרי עץ חיים שער חג השבועות פרק א
^ 17.הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנז סעיף א
^ 18.משנה ברורה סימן תקנז ס"ק א
^ 19.ברכי יוסף אורח חיים סימן תקנז ס"ק א
^ 20.קצוש"ע אורח חיים סימן תקנז - נחם ועננו בתפלות ט' באב
^ 21.תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד
^ 22.מסכת תענית נר מצווה אות י
^ 23.תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ב הלכה ד
^ 24.עבודת ישראל דברים פרשת דברים
^ 25.פרשת בלק תורה אור א

הלכות תשעה באב

הרב חנניה מלכה

בראשית
אַיֶּכָּה – ואֵיכָה
שיעורים נוספים
סיפור יציאת מצריים בפנימיות
ניסן תשע"ב
הלכות ראש השנה
מנהג אכילת הסימנים בראש השנה
אלול תשס"ח
וישב
יהודה ותמר
כסלו תשס"ז

הלכות תשעה באב

5 דק'
הלכות תשעה באב
איסור רחצה בחודש אב
הרב יצחק בן יוסף | ח' תמוז תשפ"ב
1:11
הלכות תשעה באב
מצוות תלמוד תורה לאבל ובתשעה באב
הרב ש. יוסף וייצן | אב התשס"ו
לב המועדים
הלכות והליכות "תשעה באב שחל במוצ"ש"
הרב יהודה לב | אב תשפ"ב
הלכות תשעה באב
סדר תפילות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"קול צופייך" – גיליון 323
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אב תשס"ה

הלכות תשעה באב

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יעקב שפירא
הרב בני אלון
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב נחשון רבינשטיין
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב שמואל אליהו
הרב חיים אביהוא שוורץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו