ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
הסיפור הראשון כותרתו:
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א' א-ב)
והסיפור השני כותרתו:
"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (שם ב' ד).
מצד אחד, פרשיה זו משמשת כסיפור היום השביעי של הבריאה לאחר ששה ימים ומצד שני משמשת כהקדמה לסיפור השני, בו אין כלל וכלל חלוקה לימים. אכן, יש יהודים הקשורים יותר בשורש נשמתם לסיפור הראשון, הם מתכוננים כל השבוע ליום השביעי. יום זה משמש עבורם כפסגה הרוחנית אליה הם שואפים ומטפסים בכל אחד ואחד מימי המעשה. לעומת זאת, יש יהודים הקשורים בשורש נשמתם יותר אל הסיפור השני - מתוך השבת הם יוצאים אל עולם המעשה ובזכות השבת הם מוצאים בכל יום גם את המימד הרוחני של החיים. יתכן וזו גם אחת המחלוקות בין הלל ושמאי כמו שמופיע בגמרא:
"תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים. 'ברוך ד' יום יום' " (ביצה טז ע"א).
נעיין בפרשיה וננסה לזהות שני מהלכים אלה גם בפסוקים עצמם:
"(א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב')
(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב')
בפסוק הראשון לא נזכרו הבריאה, לא נזכרת השביתה מן המלאכה, לא נזכר היום השביעי ולא נזכר שם אלקים. כל הללו קשורים דווקא לסיפור הבריאה הראשון. כולם נזכרים בשני הפסוקים הבאים. הפסוק האחרון מתקשר לשונית ועניינית לפסוק הבא הפותח את סיפור הבריאה השני:
"(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".
מה שנראה לכאורה כפול ומיותר הוא השימוש פעמיים בשורש "יכל=כלה". (זו הסיבה שבגללה כנראה תרגם אונקלוס כל אחד משני הביטויים בדרך שונה, אם כי לא ברור שתרגומו מתאים להצעה שנציע בהמשך דברינו).
נציע את ההסבר הבא. ניתוח זה של הפסוקים מאפשר לנו לראות את השבת בשני מהלכים המשלימים זה את זה וקשורים זה לזה בקשר בל ינותק. שני הסיפורים סיפור אחד הוא המסופר פעמיים ומאפשר לנו להבין את משמעותה של השבת לעומק. השבת היא אומנם שיאו של הליך בריאה של שבעה ימים. השביתה ממלאכה ביום השביעי היא שמאפשרת לנו ליהנות מהברכה והקדושה של יום מיוחד זה. ללא שביתה ממלאכה יעלם, ח"ו, מימד חשוב זה של השבת. שני פירושיו של רש"י לשביתה יכולים להתאים לדברינו בין אם מדובר בהפסקת הפעילות ובין אם מדובר ביצירת המושג שביתה.
אבל השבת כוללת בתוכה בנוסף את המסר שגם בעולם המעשה היום-יומי, העיקר הוא הצד הרוחני. השבת קודמת לעשיית ארץ ושמים, היא ורק היא מאפשרת חיים רוחניים גם בתוך גשמיות וחומריות בין ארץ ושמים. הקדמת פרשית השבת לעולם העשייה יש לה משמעות של קדימה בחשיבות וקדימה במהות (ואכמ"ל).
ה"וַיְכֻלּוּ" הראשון לא יתפרש מלשון סיום אלה כביטוי שמשמעותו היא שאיפה עד כלת הנפש "וַיְכַל" אל הרוחני המכיל בתוכו את השמים והארץ וכל צבאם. גם תוך כדי חיים מעשיים בעולם הגשמי אנו זוכרים מה עיקר ומה טפל. להיכן ואל מה צריך להפנות את השאיפות. זה מה שהופך את השבת ליום חמדת ימים כמו שהסבירו תלמידי רש"י.
ה"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ" יתפרש במשמעות של סיום - הגעה אל השיא שכלול והשלמה. מדובר בסופו של תהליך ארוך המוגדר בכתוב לצורך הענין כששה ימים.
לאור הסבר זה אנו מבינים כי אין כפילות בשני סיפורי הבריאה כי אם עומק הנוצר כתוצאה של השקפה משתי נקודות מבט.
הבה נתפלל כי נזכה להיות גם מתלמידיהם של הזקנים, שמאי והלל
להתכונן בכל יום לשבת ולטעום מטעמה הרוחני וקדושתה של השבת וברכתה יום יום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
