בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

צבא הגנה לישראל

ו' כסלו תשע"ג

מבוא למסילת ישרים, הקדמה חלק א'

תקציר: היום בסיעתא דשמיא נתחיל ספר חדש – מסילת ישרים. בתחילת הלימוד מובאים מבוא למסילת ישרים עם שערים לספר, ומקורות לחשיבות הלימוד. מומלץ! ביום הראשון ללימוד אומר לנו הרמח"ל שהדברים שנלמד בספר הינם דברים פשוטים, אלא שכיון שהחכמים לא רואים צורך להתעסק בהם, והטפשים לא מבינים אותם יוצא שאף אחד לא מבין מהם ענייני החסידות.

undefined

בשביל הנשמה

כסלו תשע"ג
9 דק' קריאה
מבוא למסילת ישרים
"מְסִלַּת יְשָׁרִים, סוּר מֵרָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, נֹצֵר דַּרְכּוֹ". (משלי טז, יז')
כולנו שואפים לחיות חיים בעלי תוכן ומשמעות. חיים של קשר עמוק ומשמעותי לה', חיים של יחסים מתוקנים ושלמים עם עצמנו, ובינינו לחברה הסובבת אותנו. אך לצערנו, גם אם לפעמים ברור לנו לאן אנחנו שואפים להגיע, לא תמיד ברור לנו כיצד להגיע אל היעד הנכסף. הפסגה הרחוקה קוראת לנו, אך הדרך אליה לוטה בערפל.
את הקושי הזה מבקש מחבר הספר 'מסילת ישרים' לפתור. לתת מענה גם לשאיפה הגדולה וגם לדרך בה מטפסים אל עבר היעד. נדמה שזוהי העוצמה המיוחדת שקיימת בספר. כך ניתן להסביר את העובדה שדווקא הוא הפך להיות לספר המוסר הנפוץ והמקובל ביותר בקרב עם ישראל כולו.
***
בהקדמה לספר, מתאר לנו הרמח"ל את מקצועות הלימוד המועדפים על בני האדם. כל אחד, מנקודת המבט שלו, על פי טעם אישי או השקפת עולם, משתדל לחקור, להבין, ולהסתדר יותר טוב עם תחומי הענין הקרובים ללבו: מחקר מדעי או מקצוע שימושי בלימודי חול; סוגי התלמודים או הלכה מעשית בלימודי קודש. השכל האנושי חובק עולם ומלואו, אבל פרט אחד חשוב נשכח ממנו – האדם עצמו. תחושת הסיפוק מרכישת ידע חדש והרחבת אופקים, האפילה על הצורך בהתבוננות פנימית שכוללת חזרה ועיון במושגים מוכרים , כמו יראת שמים ואהבת ה'. גם החשיבות של קיום מצוות מדוקדק, והכרח הפרנסה, ברורה לאין ערוך מאשר השקעה יומית בחשבון נפש.

'מסילת ישרים' נועד לגאול את עולם הנפש מההזנחה שליוותה אותו, ולשרטט לו צורה לימודית מסודרת; לחולל מהפך בסולם הערכים הרוחני, ולהציב במרכז את הרצונות, השאיפות והמידות , שמשתקפים בפעולות החיצוניות; להתרגל להפנות את המבט פנימה, לשוטט בחדרי הלב, ולחוש את הדופק הרוחני.

***
כאמור, החידוש של הספר הוא שמוצגת בו מצד אחד השאיפה, היעד , הגובה שאליו מבקשים להעפיל, ומצד שני – הדרך, המסלול בו יש לצעוד כדי להגיע אל אותו היעד.
בדרך הדרגתית ושקולה, שלב אחרי שלב, צעד צעד, פוסע איתנו המחבר יד ביד ומבקש להוציא אותנו מ'גן המבוכה' – המבוך, כפי שהוא מכנה את עולמנו.
***
כדי שהסדר ההדרגתי של הספר יודגש ויהיה קל לחזור עליו מדי פעם, סידרנו את שערי הספר לאור החלוקה המקורית של הרמח"ל מיד בפתיחה.
לכל שער צירפנו פסוק מרכזי המבטא את הנושא המדובר בשער, ובנוסף – ציטוט מדברי הרמח"ל באותו עניין. מעבר לכך, סיכמנו בקצרה את הנושא המרכזי בו עוסק השער, בלשון קלה.
אנו ממליצים לשוב מדי פעם לחלוקה זו של השערים, כדי לקבל תמונה מקיפה ושלמה של המסילה בה מוביל אותנו המחבר.


שער א: הקדמה וחובת האדם בעולמו
"אָז תָּבִין יִרְאַת ה'"
"כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא שֶׁמַּצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא אֶמְצָעִי לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא הַתַּכְלִיתִי..."
השער והפתח לחיים של עבודת ה' הוא הבנת היחס הנכון בין העולם הרוחני לעולם החומרי, בין העולם הבא לעולם הזה. העולם הזה, העראי והחולף, מקבל את משמעותו וערכו האמיתי דווקא כאשר אנו חיים אותו דרך האספקלריה של חיי הנצח – חיי העולם הבא.
שער ב: זהירות
"שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם"
"הִנֵּה עִנְיַן הַזְּהִירוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וּבְעִנְיָנָיו, כְּלוֹמַר, מִתְבּוֹנֵן וּמְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו וּדְרָכָיו, הֲטוֹבִים הֵם אִם לֹא, לְבִלְתִּי עֲזוֹב נַפְשׁוֹ לְסַכָּנַת הָאֲבַדּוֹן חַס וְחָלִילָה, וְלֹא יֵלֵךְ בְּמַהֲלַךְ הֶרְגֵּלוֹ כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה..."
ההדרכה הבסיסית שאיתה אנו ניגשים לעבודה היא התרגלות לתשומת לב ורגישות לעולם הפנימי שבנו. זוהי המשמעות העמוקה של פקיחת העיניים. כאשר מתרגלים לחיות בערנות וקשב, בתשומת לב וברגישות, אזי מצליחים להיזהר מנפילה למצבים המרחיקים אותנו מן הקשר לה'.
שער ג: זריזות
"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ..."
"וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּבֵּר נֶגֶד טִבְעוֹ עַצְמוֹ וְיִתְגַּבֵּר וְיִזְדָּרֵז, שֶׁאִם הוּא מַנִּיחַ עַצְמוֹ בְּיַד כְּבֵדוּתוֹ, וַדַּאי הוּא שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ..."
כדי להתגבר על הנטייה החומרית שבנו, יש צורך באנרגיה נגדית. זוהי מהות מידת הזריזות; ההתגברות על בקשת המנוחה, העייפות והעצלות. במובן זה, לאחר עצם הרצון לתקן, הזריזות היא המשך התנועה למעלה, אל התיקון. השאיפה להתרומם מעל הנטיות הנמוכות שבנו.
שער ד: נקיות
"נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב"
"מִדַּת הַנְּקִיּוּת הִיא, הֱיוֹת הָאָדָם נָקִי לְגַמְרֵי מִכָּל מִדָּה רָעָה וּמִכָּל חֵטְא, לֹא דַי מִמַּה שֶׁהַחֵטְא בּוֹ מְפֻרְסָם וְגָלוּי, אֶלָּא גַם כֵּן מִמַּה שֶּׁהַלֵּב נִפְתֶּה בּוֹ לְהוֹרוֹת הֶתֵּר בַּדָּבָר..."
בגד עם כתם אחד הוא לא בגד 'כמעט נקי', אלא מלוכלך. כך גם בעבודת התיקון שלנו. מידת הנקיות היא הרצון להתרחק מכל מה שמלכלך אותנו; כל מידה רעה וכל מעשה רע. לא רק ממה שהרע בו גלוי וברור, אלא גם ממה שאנו נמשכים להתיר אך יש בו דבר אסור.

שער ה: פרישות
"צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ"
"וְהָעִנְיָן, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְהִוָּלֵד מִמֶּנּוּ גְרָמַת רָע אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ גוֹרֵם לוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינֶנּוּ רָע מַמָּשׁ, יִרְחַק וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ..."

בעולם הרוחני, כמו גם בעולם הפיזי, אנו מציבים גדרות לפני גורמים מזיקים כדי לא להינזק מהם. הפרישות היא מעין גדר כזאת. תפקידה להציב את הגדר במקום רחוק ממוקד הנזק. על ידי הגדר הזאת אנו שומרים על עצמנו מפני נזקים.

שער ו: טהרה
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים"
"הַטָּהֳרָה הִיא תִקּוּן הַלֵּב וְהַמַּחֲשָׁבוֹת... וְעִנְיָנָהּ, שֶׁלֹּא יַנִּיחַ הָאָדָם מָקוֹם לַיֵּצֶר בְּמַעֲשָׂיו, אֶלָּא יִהְיוּ כָּל מַעֲשָׂיו עַל צַד הַחָכְמָה וְהַיִּרְאָה וְלֹא עַל צַד הַחֵטְא וְהַתַּאֲוָה..."
הטהרה היא ניקוי האינטרס האישי. לפעמים, גם מעשים טובים, מוּנעים מתוך שיקול צדדי של רווח. כאשר מבקשים לטהר את המעשים רוצים להסיר מהם כל מניע זר. כל פעולה צריכה להיעשות מתוך שיקול ערכי, נקי וטהור ולא כדי לנסות להשיג איזו תועלת עצמית.

שער ז: חסידות
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ..."
"נִמְצָא כְּלַל הַחֲסִידוּת, הַרְחָבַת קִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת בְּכָל הַצְּדָדִין וְהַתְּנָאִים שֶׁרָאוּי וְשֶׁאֶפְשָׁר..."

דמות החסיד היא היעד אליו מכוון אותנו הספר. החסיד הוא האוהב הגדול של ריבונו של עולם. בגודל אהבתו מבקש הוא בכל עת לעשות נחת רוח לאביו שבשמים, בקיום רצונו באופן המושלם ביותר. כל עבודתו היא לשמה, ללא בקשת רווח צדדי. אהבתו מתפשטת גם אל בריותיו של ה' – בהטבה אליהם ובדאגה לטובתם.
שער ח: ענווה
"וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי"
"הִנֵּה כְלַל הָעֲנָוָה הוּא, הֱיוֹת הָאָדָם בִּלְתִּי מַחְשִׁיב עַצְמוֹ מִשּׁוּם טַעַם שֶׁיִּהְיֶה, וְזֶה הֵפֶךְ הַגַּאֲוָה מַמָּשׁ..."
מידת הענווה היא ביטוי להכרה הבהירה בכך שכל מה שיש לנו ובנו הוא חסד אלוקי. העניו מתהלך בכל עת בתחושת הכרת הטוב על כל מה שקיבל מאת ה', ועל כך שהוא צריך להצדיק את טובת ה' לה זכה, במעשים טובים.
שער ט: יראת חטא
"יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו"
"הִנֵּה עִנְיָנָהּ הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יָרֵא וְדוֹאֵג תָּמִיד עַל מַעֲשָׂיו, פֶּן נִתְעָרֵב בָּם אֵיזֶה שֶׁמֶץ חֵטְא אוֹ פֶּן יִהְיֶה בָּם אֵיזֶה דָבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל שֶׁאֵינוֹ לְפִי גֹדֶל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּת שְׁמוֹ..."
יראת חטא היא חוויה קיומית בה מבקש האדם בכל עת לבחון האם מעשיו ראויים לעמוד במבחן הרצון האלוקי. העמידה מול גודל ה' וכבודו יוצרת אצל האדם דחף תמידי לתקן ולזכך את מעשיו. חוויה זו מניעה לתקן מעשים שנעשו בעבר, מעשים שנעשים כעת, ושאיפה לזכך את המעשים שעתידים להיעשות.
שער י: קדושה
"דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ..."
"וְהִנֵּה, הָאִישׁ הַמִּתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת בּוֹרְאוֹ, אֲפִלּוּ מַעֲשָׂיו הַגַּשְׁמִיִּים חוֹזְרִים לִהְיוֹת עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה מַמָּשׁ..."
"הַקָּדוֹשׁ, הַדָּבֵק תָּמִיד לֵאלֹקָיו וְנַפְשׁוֹ מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת בְּאַהֲבַת בּוֹרְאוֹ וְיִרְאָתוֹ, הִנֵּה נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הוּא מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים עוֹדֶנּוּ פֹה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהִנֵּה אִישׁ כָּזֶה הוּא עַצְמוֹ נֶחְשָׁב כַּמִּשְׁכָּן, כַּמִּקְדָּשׁ וְכַמִּזְבֵּחַ..."
המדרגה העליונה ביותר, אליה אנו מעפילים בסיומו של הספר, מעניקה לנו מבט ויחס אחרים על העולם הזה. הקדוש איננו משועבד לעולם הזה. דבקותו המוחלטת בה' מאפשרת לו לחבר כל מעשה גשמי אל חיי הנצח – אל הקודש. במובן הזה, חי הקדוש את חיי העולם הזה בחיבור מלא אל חיי העולם הבא. כל פעולה זמנית שלו מקבלת ערך נצחי. זוהי מדרגה עליונה ונשגבת לה זוכים יחידי סגולה



מקורות לחשיבות לימוד מסילת ישרים
"שמעתי מגדולים כי בפעם הראשונה שיצא ספר מסילת ישרים לאור, אמר הגר״א ז״ל כי הופיע אור חדש על פני תבל. ואמר כי אילו היה הרמח״ל ז״ל בחיים, היה הולך להקביל פניו. ולגודל חביבות הספר נתן בעדו דינר זהב, שהיה נחשב סך רב בימים ההם. וכן שמעתי שהיה רגיל לחזור עליו הרבה".
(ר״י מאלצאן בהקדמה לספר דרך ה')
"כאשר שאל רבי יוסף זונדל מסלנט את רבינו חיים מוולואז'ין, באיזה ספר מוסר לעסוק ענה לו: "כל ספרי המוסר טוב ללמוד, אך ספר מסילת ישרים הוא יהיה מנהלך"
(ספר אור ישראל, סוף חלק נתיבות אור)
"ספרי המוסר המה מוכיחים לירא את ה', וספר מסילת ישרים מורה את הדרך היאך לירא את השם יתברך"
(בשם הרב ישראל מסלנט זצ"ל – תנועת המוסר)
"מסילת ישרים ראוי להיקרא בשם ספר-הספרים, כי על כל משפט שלו אפשר לחבר ספר שלם"
(מועדי הראי"ה, עמוד נ"א)
"המקום יתברך שמו הניח לרבינו הגדול ז"ל מקום להתגדר בחיבורו הגדול, מה שלא זכו הקדמונים לו, והאחרונים אחריו, כי הוא איזן וחיקר ועשה אזנים ליראה, וסלל המסילה לעבודת ה' יתברך, וכדרך שעשה הרמב"ם ז"ל בהלכה – עשה רבינו ביראה.
...שהוא סלל את המסילה כולה ממידת ה"זהירות" ועד ה"קדושה" ועד בכלל, והיא כוללת את הכל, בל יעדר דבר, וכל הכללים והפרטים מעניני היראה ועבודת ה' הכל כלול בה"
(רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, פתיחה לעיונים במסילת ישרים)

הַקְדָּמַת הָרַב הַמְחַבֵּר זצ"ל

עבודת ה' איננה רק רגש וחוויה. זוהי עבודה מדוייקת מאד הדורשת לימוד והבנה מעמיקים, לא פחות ואף יותר מכל חומר לימודי אחר.
אָמַר הַמְחַבֵּר, הַחִבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּיו לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר, וּמְפֻרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גָּדוֹל. כִּי לֹא תִמְצָא בְּרֹב דְּבָרַי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים אוֹתָם וְלֹא מִסְתַּפְּקִים בָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁאֲמִתָּם גְּלוּיָה לַכֹּל, כָּךְ הַהֶעְלֵם מֵהֶם מָצוּי מְאֹד וְהַשִּׁכְחָה רַבָּה. עַל כֵּן אֵין הַתּוֹעֶלֶת הַנִּלְקָט מִזֶּה הַסֵּפֶר יוֹצֵא מִן הַקְּרִיאָה בּוֹ פַּעַם אַחַת, כִּי כְבָר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמְצָא הַקּוֹרֵא בְּשִׂכְלוֹ חִדּוּשִׁים אַחַר קְרִיאָתוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ לִפְנֵי קְרִיאָתוֹ אֶלָּא מְעָט. אֲבָל הַתּוֹעֶלֶת יֵצֵא מִן הַחֲזָרָה עָלָיו וְהַהַתְמָדָה, כִּי יִזָּכְרוּ לוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנִּשְׁכָּחִים מִבְּנֵי הָאָדָם בְּטֶבַע, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ חוֹבָתוֹ אֲשֶׁר הוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה:
וְתִרְאֶה אִם תִּתְבּוֹנֵן בַּהֹוֶה בְּרֹב הָעוֹלָם, כִּי רֹב אַנְשֵׁי הַשֵּׂכֶל הַמָּהִיר וְהַפִּקְחִים הַחֲרִיפִים יָשִׂימוּ רֹב הִתְבּוֹנְנָם וְהִסְתַּכְּלוּתָם בְּדַקּוּת הַחָכְמוֹת וְעֹמֶק הָעִיּוּנִים, אִישׁ אִישׁ כְּפִי נְטִיַּת שִׂכְלוֹ וְחִשְׁקוֹ הַטִּבְעִי. כִּי יֵשׁ שֶׁיִּטְרְחוּ מְאֹד בְּמֶחְקַר הַבְּרִיאָה וְהַטֶּבַע, וַאֲחֵרִים יִתְּנוּ כָּל עִיּוּנָם לִתְכוּנָה וּלְהַנְדָּסָה, אֲחֵרִים לִמְלָאכוֹת, וַאֲחֵרִים יִכָּנְסוּ יוֹתֵר אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מֵהֶם בְּפִלְפּוּלֵי הַהֲלָכוֹת, מֵהֶם בְּמִדְרָשִׁים, מֵהֶם בְּפִסְקֵי הַדִּינִים. אַךְ מְעַטִּים יִהְיוּ מִן הַמִּין הַזֶּה, אֲשֶׁר יִקְבְּעוּ עִיּוּן וְלִמּוּד עַל עִנְיְנֵי שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה, עַל הָאַהֲבָה, עַל הַיִּרְאָה, עַל הַדְּבֵקוּת וְעַל כָּל שְׁאָר חֶלְקֵי הַחֲסִידוּת. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין דְּבָרִים אֵלֶּה עִקָּרִים אֶצְלָם, כִּי אִם תִּשְׁאַל לָהֶם, כָּל אֶחָד יֹאמַר שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר הַגָּדוֹל, וְשֶׁלֹּא יְדֻמֶּה חָכָם שֶׁיִּהְיֶה חָכָם בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא יִתְבָּרְרוּ אֶצְלוֹ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַךְ מַה שֶּׁלֹּא יַרְבּוּ לְעַיֵּן עָלָיו הוּא מִפְּנֵי רֹב פִּרְסוּם הַדְּבָרִים וּפְשִׁיטוּתָם אֶצְלָם, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לָהֶם צֹרֶךְ לְהוֹצִיא בְּעִיּוּנָם זְמַן רָב. וְלֹא יִשָּׁאֵר לִמּוּד הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּקְרִיאַת הַסְּפָרִים מִזֶּה הַמִּין, כִּי אִם אֵצֶל אוֹתָם שֶׁאֵין שִׂכְלָם כָּל כָּךְ דַּק וְקָרוֹב לִהְיוֹת גַּס, שֶׁאֵלֶּה תִּרְאֶה אוֹתָם שׁוֹקְדִים עַל כָּל זֶה וְלֹא יָזוּזוּ מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁלְּפִי הַמִּנְהָג הַנּוֹהֵג בָּעוֹלָם, כְּשֶׁתִּרְאָה אֶחָד מִתְחַסֵּד, לֹא תוּכַל לִימָּנַע מִלַּחְשֹׁד אוֹתוֹ לְגַס הַשֵּׂכֶל:
וְאוּלָם תּוֹלְדוֹת הַמִּנְהָג הַזֶּה רָעוֹת מְאֹד לַחֲכָמִים וּלְבִלְתִּי חֲכָמִים, כִּי גוֹרֵם שֶׁמֵּאֵלֶּה וּמֵאֵלֶּה יֶחְסַר הַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי וְיִהְיֶה יָקָר מְאֹד לִמְצֹא אוֹתוֹ בָעוֹלָם, כִּי יֶחְסַר מִן הַחֲכָמִים לְמִעוּט עִיּוּנָם בּוֹ, וְיֶחְסַר מִן הַבִּלְתִּי חֲכָמִים לְמִעוּט הַשָּׂגָתָם אוֹתוֹ, עַד שֶׁיְּדַמּוּ רוֹב בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהַחֲסִידוּת תָּלוּי בַּאֲמִירַת מִזְמוֹרִים הַרְבֵּה, וּוִדּוּיִים אֲרֻכִּים מְאֹד, צוֹמוֹת קָשִׁים וּטְבִילוֹת קֶרַח וָשֶׁלֶג, כֻּלָּם דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵין הַשֵּׂכֶל נָח בָּהֶם וְאֵין הַדַּעַת שׁוֹקְטָה:
___________________________
בטבע – באופן טבעי. לתכונה – חכמת הכוכבים. עקרים – חשובים ויסודיים. יקר מאוד – נדיר ביותר. למעוט השגתם – בגלל מעוט הבנתם.


ביאורים
כשאדם פותח ספר חדש הוא מצפה שיתחדש לו משהו בלימוד, הבנה חדשה, ידיעה מעניינת שלא ידע לפני כן. רבנו הרמח"ל פותח את ספרו היסודי בקביעה מעניינת. מסילת ישרים הוא לא ספר רגיל, הוא אינו ספר שבא כדי לחדש לנו הבנות והשגות חדשות, את זה כבר יעשו ספרים אחרים. אז למה צריך ספר שאינו מחדש כמעט כלום? הרמח"ל אומר שמטרת הספר היא שונה. היא אינה באה רק כדי להקנות ידיעות חדשות, אלא לשנות לגמרי את סדר חייך. בשביל זה דרוש מהפך שלם בתפיסת החיים. מהפך שאינו מתחיל בהבנה שונה ממה שאני חושב, מאיזה חידוש מבריק שהופך לי את ההבנה. פשוט תתבונן לעומק במה שכבר אתה יודע, במה שחונכת וגדלת עליו. פה טמון המפתח להצלחה רוחנית. רובנו, אומר הרמח"ל, לא מעיינים בידיעות שלמדנו בעבר, בילדותנו. אלו ידיעות שנראות לנו ברורות. אך אם נישאר בהם, נישאר עם עבודת ה' שטחית ואינה עמוקה. שהרי הידיעות שעליהן גדלנו הן ידיעות היסוד של היהדות. כמו: 'ואהבת את ה' אלוקיך', יראת שמים, מידות טובות, ענווה. אך מפני שאנו רוצים להתקדם הלאה וחושבים שאלו דברים מובנים מאליהם, אנחנו שוכחים את העיקר ועוסקים בדברים שאולי מעניינים אינטלקטואלית, אך אינם עוסקים בשאלות היסוד של החיים. המפתח לעבודה הרוחנית נמצא במה שכבר קיים אצלך. צריך רק להעמיק, רק לצלול פנימה במים הזכים שנמצאים תחת ידך. לשם כך נכתב הספר. כדי שנחזור עליו שוב ושוב, שנעמיק במה שבידינו פעם אחר פעם, וכך נזכה לחיות את עבודת ה' באמת.

הרחבות
1. מהם הנזקים של חסרון לימוד ביסודות התורה?
הרמח"ל מצביע על נקודת תורפה בקרב לומדי התורה: העדר לימוד בעניני עבודת ה', גרם לשיבושי מושגים ותפיסות עקומות בנושא. כ-150 שנה לאחריו, הרחיב הרב קוק את הדיבור על התופעה הזו בדיוק, אך בנוגע לתחום אחר, לעניני אמונה והיחס לאלוקים. דמיונות מהילדות מותירים בנו את הרושם, ש'אדם מאמין' אמור להיות כנוע וכפוף, לדכא את כוחות החיים, ולהתרגל לפחד פרוע, בטלנות ועצבות. חוסר השקעה בזיכוך המחשבות הרוחניות, השפיל את האמונה לקטנות ושטחיות, והוליד בהמשך את הכפירה. רק אם נלמד את הנושא ברצינות נגלה את העדינות, עֹז החיים, הגבורה, השמחה, והעומק שמעניקה האמונה באמת לנפש (להרחבה: מאמר 'יסורים ממרקים', אורות).
2. מהם ההבדלים בין חסידות אמיתית למזויפת?
מתוך הדוגמאות שציין הרמח"ל, אפשר לקבוע שלושה מאפיינים עיקריים של התפיסה המעוותת ב'עבודת ה': 1) דגש על המעשה החיצוני (טבילות קרח ושלג). 2) ניגודיות לטבע הגופני (צומות קשים). 3) פתרונות קסם, 'סגולות' (אמירת מזמורים, וידויים).
לעומת זאת, בעבודת ה' האמיתית: 1) דגש על השינוי הפנימי בנפש, עיצוב האישיות. 2) לא נלחמים בגוף, אלא מחזקים אותו. 3) עבודה מתמשכת, קבועה ותמידית.
ככלל, שתי התפיסות הללו מסמנות את ההבדל שבין 'דת', לבין 'תורת חיים' (להרחבה: רמב"ם - הל' דעות ג א, שמונה פרקים פרק ד', כוזרי מאמר שני פיסקאות מ"ה-נ').

שאלות לדיון
לשם מה יש צורך לחזור פעמים רבות על "ענייני שלמות העבודה"?
אלו עניינים אתה אוהב לעשות פעמים רבות, על מה אתה אוהב לחזור (למשל משחק/קריאת ספר) – מה אתה יכול ללמוד מכך על עצמך?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il