ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
גדולת הלימוד
א1 בִּשְׁלשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל: כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר כְּהֻנָּה – זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (במדבר כה,יג). כֶּתֶר מַלְכוּת – זָכָה בּוֹ דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" (תהילים פט,לז). כֶּתֶר תּוֹרָה – הֲרֵי הוּא מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג,ד); כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבוֹא וְיִטֹּל.
א2 שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָן הַכְּתָרִים גְּדוֹלִים מִכֶּתֶר תּוֹרָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "בִּי* מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים* יְחֹקְקוּ צֶדֶק, בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ"* (משלי ח,טו–טז); הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִכֶּתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת. ב אָמְרוּ חֲכָמִים: מַמְזֵר* תַּלְמִיד חֲכָמִים* קוֹדֵם* לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ,* שֶׁנֶּאֱמַר: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (שם ג,טו) – יְקָרָה הִיא מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי לִפְנִים.*
ג אֵין לְךָ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֶלָּא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה,* לְפִיכָךְ הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם.* ד הָיָה לְפָנָיו עֲשִׂיַּת מִצְוָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – לֹא יַפְסִיק תַּלְמוּדוֹ; וְאִם לָאו – יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה וְיַחֲזֹר לְתוֹרָתוֹ.
ה תְּחִלַּת דִּינוֹ* שֶׁלָּאָדָם אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא עַל הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ עַל שְׁאָר מַעֲשָׂיו. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,* שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.*
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
41 - הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב הלכות ג'-ה'
42 - הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב הלכות א'-ב'
43 - הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א הלכה ד'
טען עוד
בִּי – בתורה. רֹזְנִים – שופטים או מלכים. יָשֹׂרוּ – ישלטו. מַמְזֵר – "זה הבא [הנולד] מערווה מן העריות, חוץ מן הנידה" (איסורי ביאה טו,א). תַּלְמִיד חֲכָמִים – ראה ביאור דעות ד,כג. מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם וכו' – לפרנס אותו או לפדות אותו מן השבי וכדומה (מתנות עניים ח,יז–יח; סנהדרין כא,ד ועוד). עַם הָאָרֶץ – "מי שיש בו דרך ארץ ואין בו תורה... כלומר שהוא ראוי ליישוב הארץ וקיבוצי הערים, לפי שיש בו מידות שתיטב בהם חברותו עם זולתו" (פה"מ אבות ה,ו). לִפְנַי לִפְנִים – לקודש הקודשים. שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה – לעולם הלימוד צריך להביא לידי מעשה, בין שהוא מכוון להלכות מעשיות בין שהוא בענייני הכרת ה' ודרכי הנהגתו את העולם, כפי שהרמב"ם אומר בסוף ספר "מורה הנבוכים": "שלמות האדם אשר בה יתפאר באמת היא מי שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו, וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא, והיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה, מתכוון בהן תמיד, חסד צדקה ומשפט – להתדמות במעשיו יתעלה". כי אם לא ילמד האדם, איך ידע מה לעשות, שהרי כבר נאמר ש"התלמוד מביא לידי מעשה, ואין המעשה מביא לידי תלמוד" (לעיל א,ג). וגדול תלמוד תורה אף יותר מכיבוד אב ואם (ממרים ו,יב–יג). בְּכָל מָקוֹם – בכל מצב. תְּחִלַּת דִּינוֹ וכו' – והתלמוד כולל ידיעת התורה ואחר כך הבנתה, כדברי רבנו: "ואמרו עוד החכמים ז"ל כי האדם נתבע בידיעת התורה תחילה, ואחר כך נתבע בחכמה, ואחר כך נתבע במה שמוטל עליו ממשפטי התורה, כלומר הבנת מה שראוי לעשות. וכך ראוי להיות הסדר, לדעת אותם ההשקפות תחילה על ידי קבלה, ואחר כך להוכיח אותן, ואחר כך לדקדק במעשים אשר בהם יוטבו ההליכות" (מו"נ ג,נד). שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – "כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עדיו פורענות" (תשובה י,ה). לִשְׁמָהּ – "לא ליראה ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ, שציווה בה" (שם).
ביאורים
מצוות לימוד תורה הנעשית בשלמות מביאה את האדם למעלת מוכתר בכתר התורה. אחת משלוש המעלות הגדולות בישראל היא להפוך לתלמיד חכם . שתי המעלות הנוספות, הכהונה והמלוכה, עוברות בירושה בזכות האדם הצדיק שזכה לו ולבניו אחריו, אך בתורה אין הדבר כך. היכולת להיות מוכתר בכתרה של תורה תלויה רק ברצונו החופשי של האדם. אין זה תלוי במשפחה שאליה נולד. בגלל שמעלת התורה היא כה עליונה, צריך האדם להתאמץ מאוד כדי לזכות בכתרה של תורה, ולהיות מלך בזכות התורה. מעלת התורה היא כה גדולה, עד שהיא עולה על מעלתו של האדם הקדוש ביותר בעם ישראל שנכנס לתוך קודש הקודשים. ידיעה זו נותנת כוח ותעצומות לכל אחד מישראל , כי אפילו מי שנולד למשפחה לא כל כך מיוחסת וטובה, ואפילו אם משפחתו מפורקת והוא ממזר אשר אינו יכול להתחתן עם בת ישראל כשרה, עדיין היכולת בידו להיות עליון יותר מהכהן הגדול. המעלה העליונה ביותר בעם ישראל אינה תלויה בנתונים גנטיים לא-בחיריים אלא בהחלטתו של האדם.
מצוות לימוד תורה היא המצווה היחידה שבאמצעותה אפשר לזכות לכתר ולמעלה עליונה. באף מצווה לא מצינו שאדם מוכתר בכתרה של אותה מצווה אם מקיימה בהידור ובשלמות. דבר זה מעיד על מעלת מצוות לימוד תורה שהיא כנגד כל המצוות כולן. הסיבה לכך היא שכל המצוות כולן שייכות לתחום ה'מעשה' שבתורה, ואילו מצוות לימוד תורה שייכת לתחום ה'תלמוד' שבתורה, שהוא השורש וההקדמה לקיום המצוות. לכן אין האדם צריך להפסיק את לימודו בשביל אף מצוה. אך אם יש מצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים הוא חייב להפסיק מלימודו ולקיימה, כי אם לא יקיימה הוא מעיד בכך שתורתו אינה מביאה לידי מעשה, וממילא לימודו אינו לימוד תורה שהוא השורש והמנוע לקיום המצוות ולכן לימוד זה פסול.
התלמוד הוא שורש המעשים, ולכן דנים את האדם קודם כל על התלמוד, ולאחר שבוחנים האם הוא טוב ומתוקן בודקים אם יישם באופן מעשי את התורה שלמד. דין זה הוא על לימוד התורה הבסיסי שבו כל אדם מישראל מחויב. ולכן לימוד תורה זה, שכל אדם מישראל צריך ללומדו, הוא רצוי וטוב אפילו אם הוא נעשה שלא לשמה, מכיוון שרק בדרך זו הוא יגיע ללימוד תורה לשמה ולזכות בכתר התורה. אך אם כלל לא ילמד תורה בגלל שהוא לא במדרגה גבוהה של טהרת הלב, לא יגיע לשום מעלה רוחנית ולא יוכל להיבנות.
הרחבות
מעלת התורה ומעלת ישראל
אָמְרוּ חֲכָמִים: מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. מקור דברי הרמב"ם הוא דברי המשנה במסכת הוריות [ג, ח]. המשנה מחדשת שמעלת התורה עדיפה על מעלת הייחוס, ולכן אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. מדוע המשנה אינה מחדשת זאת לגבי נתין, גר ועבד משוחרר, שייחוסם פחות מממזר, לפי המשנה? מסביר התפארת ישראל שאכן דווקא ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ מפני שסוף סוף הוא מזרע ישראל, אך הבאים אחריו ברשימה, אף אם תלמידי חכמים הם, אינם עדיפים כי הם רק מצטרפים לעם ישראל ואינם מזרע ישראל. הדברים מתאימים לדברי הרמב"ם בתחילת הפרק: "בשלשה כתרים נכתרו ישראל". למדנו, איפוא, שכתר התורה שייך לעם ישראל, וכפי שאנחנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" [ברכות התורה], ובתוך עם ישראל - כתר התורה עדיף על מעלת הייחוס.
על גוי שעוסק בתורה נאמר בגמרא שהוא ככהן גדול [עבודה זרה ג.]. כלומר הוא אינו עדיף על כהן גדול אלא שווה לו. גוי שעוסק בתורה - יש לו מעלה, אך מעלה זו אינה עדיפה על מעלת המיוחס שבישראל אלא לכל היותר שווה לה [על פי תוספות שם ד"ה הרי].
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
למה ללמוד גמרא?
מה מברכים על ברקים ורעמים?
איך ללמוד אמונה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שימוש נכון בתנור הביתי
הלכות שטיפת כלים בשבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
