בית המדרש

  • מדורים
  • מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לחץ להקדשת שיעור זה
תקציר תולדות חייו של הרב צבי יהודה זצ"ל

רבנו

ילדותו; חו"ל; תורת ארץ ישראל; ראש הישיבה; צופה הישועה; גוש אמונים; ימים אחרונים; לאחר פטירתו; ישיבת בית אל.

undefined

הרב אברהם לוי מלמד

6 דק' קריאה
ילדותו
הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו יחידו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, נולד בליל הסדר תרנ"א בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם שימש אביו ברבנות.

מעט אחרי גיל בר מצווה הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל. לשם הוזמן אביו הראי"ה, לכהן כרב של יפו והמושבות. יום עלייתם לארץ, היה התאריך ההיסטורי, "כ"ח אייר" שיותר מאוחר נכבשה בו ירושלים העתיקה. הוא כונה על ידי רבנו, הרב צבי יהודה, בתואר: "היום הגדול".

בשנת תרס"ו עלה הרב צבי יהודה ללמוד תורה בירושלים בישיבת "תורת חיים" שבעיר העתיקה. הוא התחבב על ראש הישיבה, הרב זרח אפשטיין, ונכנס לשיעורים הניתנים על ידו לתלמידים המבוגרים, למרות גילו הצעיר.

כעבור זמן הוא חזר ליפו והמשיך ללמוד תורה מפי אביו. הוא היה שותף בבנייתה של הישיבה החדשה של אביו הרב ביפו. תכליתה של ישיבה זו הייתה להיות ברוח התקופה. ישיבה ארץ ישראלית, המשלבת בלימודיה מלבד תורה והלכה, גם לימודי אמונה ומחשבת ישראל. הישיבה ביפו נסגרה בסופו של דבר מחוסר תלמידים. החזון גדול, אך האנשים מעט. הביטוי לרעיון הקמת ישיבה ארץ ישראלית בא מאוחר יותר בישיבה המרכזית שקמה בירושלים לאחר 17 שנים, בשנת תרפ"ג.

באותם ימים החל לעסוק בסידור ובהוצאה לאור של כתבי אביו, מרן הראי"ה. הוא עורך את הספר "שבת הארץ" על הלכות שביעית (עיין בספריית האתר על "הקדמה לשבת הארץ"). וכן מוציא הוא לאור את הקובץ "התרבות הישראלית" (תרע"ג). וכן ערך את ספרו של הרב יעקב משה חרל"פ, "צבי לצדיק", שנכתב על הצדיק הירושלמי הרב צבי מיכל שפירא זצ"ל.

בעת שבתו ביפו, סייע רבות לאביו בעבודתו, וחש עקב כך הפרעה בלימודיו. הוא עולה לירושלים, ו"מסתתר" ולומד בישיבת "פורת יוסף", אך גם שם מתוודעים לעובדת היותו "בן הרב", ושוב הוא מוטרד, ובעקבות כך, הוא מחליט לגלות לחו"ל לאירופה כדי ללמוד תורה בלא הפרעה.


חו"ל
בשנת תרע"ד הוא מגיע להלברשטט שבגרמניה, שם הוא מלמד צעירים תורה וגמרא. בקיץ תרע"ד יצא אביו מרן הראי"ה להשתתף בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל, כדי להשפיע על תנועה זו להיות שותפה בתהליך הציוני, ולעודד את העלייה של היהדות הנאמנה לארץ ישראל. מלחמת העולם הראשונה פורצת, ועקב כך, נמנעת ממנו האפשרות להשתתף בכנסייה זו.

מרן הראי"ה נשאר בשוויץ, שהייתה ארץ נטראלית, במשך כשנתיים, ובנו ר' צבי יהודה הצטרף אליו. הם למדו שם ביחד בשקידה עצומה. הרב צבי יהודה תיאר תקופה זאת באומרו: "למדנו את כל התורה פעמיים". מרן הרב עבר אחר כך ללונדון, ונתמנה שם לרב זמני של העיר, והרב צבי יהודה נשאר באירופה. לאחר זמן מה, הוא הגיע ללונדון להיות עם אביו, ושניהם יחד שבו לארץ ישראל.

בתרפ"א, בהיותו כבן שלושים, יצא הרב צבי יהודה לשליחות של תנועת "דגל ירושלים". תנועה שהוקמה על ידי אביו. תנועה אשר שמה לה למטרה, לצרף את צבור שומרי התורה והמצוות אל הדגל הציוני, וכן לחבר את תנועת הציונות אל מקורה בקודש - "ירושלים". במהלך שליחותו, הוא נפגש עם רבים מגדולי ישראל שבאותה תקופה, מתוך מטרה לשכנעם לתמוך בתנועה של חזרה לציון.

בעקבות היכרותו עם מרבית גדולי התורה שבאותה תקופה, העיד פעם בישיבת מרכז הרב על יד ארון הקודש, כי אין זה נכון שרוב גדולי התורה התנגדו לציונות. הוא הסביר כי היה מיעוט שהתנגד, ומיעוט שתמך, אך הרוב הגדול עמד מנגד.

בתרפ"ב, בהיותו כבן שלושים ואחד, נשא לאשה את מרת חווה הוטנר, בתו של הרב יהודה הוטנר מוורשה. אחרי החתונה הוא חזר לארץ ישראל.


תורת ארץ ישראל
בתרפ"ג הוקמה הישיבה המרכזית בירושלים, שנקראה יותר מאוחר בשם: "מרכז הרב". בישיבה התקיימו חלק מהלימודים בעברית, כרוח התקופה. למדו לימודי מחשבת ישראל, ואמונה, ולא רק את הלימודים המקובלים בכל הישיבות, גמרא והלכה. הרב צבי יהודה העביר שיעורים בתנ"ך.

בשנים תרפ"ט-תרצ"ג התמסר לפעילות מיוחדת של הצלת בחורי ישיבות מרוסיה והעלאתם לארץ, רבים מהם היו ברבות הימים לגדולי תורה בארץ ובגולה.

ב ג' אלול תרצ"ה כבה האור. מרן הראי"ה קוק, מנהיגו של הדור, ראש הרבנים בארץ ישראל, עלה השמימה. האבל והחלל היו גדולים מאד, והרב צבי יהודה התפנה כולו אל המשימה של הפצת אורות אביו בעולם.

הוא התחיל בהוצאה לאור של ספריו. תחילה את הספרים בהלכה, כדי להזכיר את מקום גידולו של הראי"ה, בישיבת וולוז'ין, וכדי להדגיש, כי כל חידושיו היו על פי התורה.

כחמש עשרה שנים הסתגר הרב צבי יהודה עם הכתבים, למד אותם, העמיק בהם, והוציא חלקים נרחבים מהם לאור עולם. היו אלו שנים של התכנסות, בנייה והתעמקות פנימית, שאחר כך הובילו את הפריצה הגדולה החוצה, להאיר את אורו ברבים.

בתש"ח, קמה וניצבה מדינת ישראל, אחרי אלפי שנות גלות. הרב צבי יהודה ראה בה את ראשית התגשמות חזון הנביאים, ואתחלתא דגאולה.


ראש הישיבה
בתשי"ב - נפטר מרן הרי"מ חרל"פ ששימש כראש ישיבת מרכז הרב, אחר פטירת מרן הראי"ה. הרב צבי יהודה הפך להיות ראש הישיבה. ראשוני התלמידים והחניכים של היישוב החדש, בוגרי בני עקיבא, דור הכיפות הסרוגות, מגיעים אל הישיבה ומתוודעים אל אישיותו של הרב הישיש והדגול, והישיבה משנה כיוון.

בוגרי בני עקיבא מוצאים בתורת הרב קוק, ובבנו מפיץ אורה, את הכתובת למה שחיפשו. הישיבה הופכת להיות מישיבה 'ירושלמית רגילה' לישיבה חדשה בסגנון של דור הצעירים. הלימודים מתקיימים בעברית, ומושם דגש על לימודי אמונה ומחשבה. ספרי הרב קוק, יוצאים מארון הספרים והופכים לשיעורים חיים, ומגיעים אל עולם המעשה. הישיבה הולכת וגדלה משנה לשנה.

במשך כשלושים שנה, היה הרב צבי יהודה ראש הישיבה. במהלך שנים אלו, גידל דור שלם של תלמידים ברוח משנתו של אביו, הראי"ה. דור של תלמידי חכמים של ארץ ישראל, שהתחנכו על השילוב של תורת ישראל, עם ישראל, וארץ ישראל. לימוד תורה מחד, ומעורבות בחיי המדינה, מאידך, מתוך שלמותה של תורת ארץ ישראל, תורת הגאולה.


צופה הישועה
ביום העצמאות אייר תשכ"ז - מדינת ישראל במתח גדול עם שכניה. סכנת מלחמה עומדת בפתח. ביום העצמאות, שכבר הפך ל"חג גדול" הנחגג במרכז הרב. הרב צבי יהודה נושא את הנאום הקבוע שלו, ותוך כדי כך פורץ בזעקות מרטיטות: "האם שכחנו את שטחי ארץ ישראל שאינם בידינו? איפה יריחו שלנו? ואיפה חברון שלנו? ואיפה שכם שלנו? הנשכחם?" (עיין בספריית האתר בספר "ארץ הצבי").

כעבור שלושה שבועות פורצת מלחמת ששת הימים, ובחסדי ד', בלא שאף אחד התכונן לכך, משוחררים ירושלים העתיקה, יהודה ושומרון, הגולן וסיני. תלמידיו ראו בדבריו מעין נבואה שנזרקה מפיו.

מלחמה זו הרחיבה את גבול ישראל, לאחר שבמשך שנים הייתה מדינה קטנה ומצומצמת המועדת לסכנות רבות. רבים ראו בה צעד נוסף של התקדמות בדרך הגאולה.

הרב צבי יהודה הכריז מיד, כי כל שטחי ארץ ישראל, ששוחררו על ידי צבא ישראל, הנם של עם ישראל לדורותיו. חזרנו אל האדמה שלנו, ומצווה ליישב מקומות אלו. אסור בשום אופן לוותר עליהם. אין גם גורם בעולם שיש לו הסמכות לוותר עליהם, כי אלו אדמות שניתנו לנו מאת בורא העולם, על מנת שנשב בהם ונירש אותם.

באשר לשאלה, איך נשיג שלום עם שכנינו? אמר: מתוך שלום בינינו, ועוז ועוצמה שלנו, יבוא אחר כך השלום עם הגויים, דווקא מתוך בניין חזק של עם ישראל בארצו נוכל להיות אור לגויים.


גוש אמונים
בתשל"ד לאחר מלחמת יום הכיפורים – "המשבר הגדול" של החברה הישראלית. קמה תנועת גוש אמונים, ששמה לה למטרה ליישב את שטחי יהודה ושומרון הריקים, בהתיישבות יהודית. התנועה אשר מונהגת על ידי תלמידיו, מלווה מראשיתה ובכל צעדיה בברכתו והדרכתו של הרב צבי יהודה, שהופך להיות מנהיגם הרוחני של בוני הארץ. וכך האידיאולוגיה של תורת הרב קוק, הולכת ומתיישמת הלכה למעשה.


ימים אחרונים
בשנותיו האחרונות, נעשה הרב צבי יהודה חולה, ועבר ניתוחים קשים, אך הוא החזיק מעמד. גם בימים האחרונים, בהיותו חולה ובעל ייסורים, לא פסק מלהעביר שיעורים, לבני הישיבה, כל זמן שהיה בביתו ברחוב עובדיה שבירושלים. במסירות נפש, המשיך ללמד תורה, ובייחוד את מעיינותיה של תורת הגאולה.

בפורים דפרזים תשמ"ב, חודשים ספורים לפני פינוי ימית, נתקיים בו: "כי מפני הרעה נאסף הצדיק" והוא נתעלה לגנזי מרומים.

ציבור גדול, של בוני ומיישבי הארץ, נתייתם ממורו ומנהיגו. נפטר מנהיגה הרוחני של הציונות הדתית–תורנית. נושא דגל המאבק הרוחני על ארץ ישראל, רבו של הדור, רבם של החלוצים, מתיישבי יש"ע.


לאחר פטירתו
עשרות תלמידיו הנמצאים בכל רחבי הארץ, קיבלו על עצמם את המשימה להמשיך להפיץ את אורותיו - אורותיה של תורת ארץ ישראל. התורה המשלבת בניין עם ישראל בארצו לאור תורתו. הרואה את התקופה במבט של דור הגאולה. המכוונת את צעדיה להשתתף עם מהלכיו של בורא העולם הגואל את ישראל.


ישיבת בית אל
ישיבת בית אל, היא אחת הישיבות מתוך עשרות שהוקמו על ידי בוגרי מרכז הרב, בכל רחבי הארץ, בברכתו של הרב צבי יהודה. היא מחנכת לאורם של הראי"ה זצ"ל, והרב צבי יהודה זצ"ל, בגידול דור של תלמידי חכמים ברוח תורת ארץ ישראל. תלמידי חכמים שיהיו גדולים בתורה, ויחד עם זאת יהיו קשורים ומעורבים במהלכי הגאולה והתקומה. ייטלו חלק במשימות הרבות שמוטלות על הדור. וירימו את תורת ארץ ישראל אל מקומה הראוי לה, להאיר אורה בכל רחבי ישראל ולכוון דרכנו לאורה של תורה זו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il