ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים עניני החג

ראש השנה לפנימיות

השתייה והתרת הרצועה חושפות קשר מפתיע בין מעמד הר סיני לפורים
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
העובדה שעם ישראל אינו מסתפק בציוויים מן התורה, אלא מוסיף עליהם את דיני תורה שבעל פה, מהווה ראיה שקבלת התורה היא מרצונם ולא רק מכפייה
השיר שמקורו במסכת תענית, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", המושר בשמחה רבה בקרב תלמידי ישראל, משמש כהמנון חודש אדר. אולם שמחת תלמידי ישראל בחודש זה מהווה לעיתים מקור לדאגה אצל המחנכים. אני נזכר בשלט גדול שהתנוסס בבוקרו של ראש חודש אדר: "פורים בפתח – ראש הישיבה במתח". רבות תמהתי: מנין לבלגן בפורים? ובמילים אחרות, מהו המקור להתרת הרצועה בפורים?
להבנת עניינו העמוק של פורים נלך בדרכו של הרב משה חיים חרל"פ זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב ורבה של שכונת 'שערי חסד' בירושלים.
סוגיה יסודית בפורים היא חיוב ה'בסומי', כמאמר רבא במסכת מגילה. טעם ההתבסמות הוא כאמור במגילה "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", אולם נוספו לו טעמים רעיוניים שונים. הרב חרל"פ קובע: "טעם ההתבשמות בפורים היא כדי שתסתלק הדעת התחתונה ותשרה הדעת העליונה" (מי מרום חלק יג, עמ' רצו-רצז). מהי דעת עליונה? מלמדנו הרב י"ד סולובייצ'יק במאמר נפלא שכותרתו: "הר סיני שעתם היפה ביותר של ישראל", שאמירת "נעשה ונשמע" במעמד הר סיני גילתה את האני האמיתי והפנימי של עם ישראל החפצים בתורה.
רבא, בעל המימרא "מחייב איניש לבסומי בפוריא", יוצר זיקה בין פורים למעמד הר סיני. בהקשר לכפיית ההר כגיגית אומר רבא: "אף על פי כן הדור קיבלוה בימי אחשורוש, דכתיב 'קיימו וקיבלו היהודים' - קיימו מה שקיבלו" (שבת פח.). אכן כתוב במגילה "קיימו וקיבלו" ויש בזה דמיון לנעשה ונשמע, אבל מהו הקשר הרעיוני בין הדברים?
מלמדנו המהר"ל מפראג שפורים הוא יום טוב הראשון שאינו מן התורה, יום זה תוקן על ידי חכמים. העובדה שעם ישראל אינו מסתפק בציוויים מן התורה, אלא מוסיף עליהם את דיני תורה שבעל פה, מהווה ראיה שקבלת התורה היא מרצונם ולא רק מכפייה. הרב חרל"פ מגדיר זאת בלשונו: "פורים הוא יום הבחינה על כך שקיבלנו את התורה ברצון ללא אונס כלל, וכלל הוא שכל דבר המותאם לרצון ואין בו מן האונס, אין לו הפסק לעולם". לאמור: ההבדל בין עבודת ה' הנובעת מכפייה לעבודה הנובעת מרצון מתבטא ביחסו של העושה למעשה. אם עשיית המצוות היא מהותית לו, אזי הוא יקיים את רצון ה' בכל מצב; לעומת זאת, אם הוא מקיים מכורח אזי ברגע שאין כפייה הוא לא יקיים את רצון ה'.
לאור זאת, מסביר הרב חרל"פ את התרת הרצועה בפורים: "לזאת מתירים אנו בפורים את כל מאסרי הגוף, ומניחים לגוף לנהוג באופן טבעי, ובזה נבחן, אם גם אז לא נבעט בשום דבר קודש ולא נימשך אחרי הוללות חומרנית, הרי זה עד נאמן שאמנם קבלתנו היתה ברצון". המבחן עד כמה התורה היא חלק מהותי מהאדם, עד כמה יש בו "דעת עליונה", נערך בפורים בשעה שהאדם לוגם מן היין ומשחרר את מאסרי גופו ודעתו התחתונה. ובלשון אחר: כאשר הוא מוריד את התחפושת שהוא עוטה כל השנה – אז הוא נבחן.
מצינו אם כן שיש להתכונן לפורים כל השנה, והמוכן לפורים יכול לשחרר את מאסרי גופו, ומי שאינו מוכן יש לו להיזהר שלא יבוא לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון ח"ו.
ונסיים בתפילתו של ר' נחמן מברסלב לשמחת פורים: "ואזכה להיות שמח בכל לב, ולשמח גם אחרים, לשמח כל ישראל עמך בשמחת פורים בחדווה רבה ועצומה מאוד מאוד, נגילה ונשמחה בישועתך בשמחה אמיתית באופן שיהיה לך לנחת ולרצון, ותקבל שעשועים גדולים משתייתינו ושמחותינו בפורים הקדוש. ונזכה גם עתה בכל שנה ושנה להנס הגדול והישועה הנפלאה של פורים, להכניע ולגרש ולעקור ולבטל מאיתנו קלפת המן עמלק וזוהמתו הגדולה ולמחות שמו וזכרו מן העולם, ולטהר עצמנו מזוהמתו בקדושה ובטהרה גדולה, ולהמשיך עלינו קדושת מרדכי ואסתר. ונזכה להמשיך שמחת פורים על כל השנה כולה, לשמוח תמיד בך בשמחה וחדווה רבה באמת. ועל ידי זה נזכה לקדושת וטהרת הפרה אדומה, ולקדושת פסח באמת. ונזכה להיות בשמחה תמיד, ויקוים בנו מקרא שכתוב: 'כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו'. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי (ליקוטי תפילות ב, לז).

הכותב הוא נשיא מכללת הרצוג-גוש עציון

פורסם בעיתון בשבע
עוד בנושא עניני החג

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il