(ג: 1- עד 6-)

א. המשך דיון על ר"נ: סוכה ומבוי – אמה קטנה, כלאיים אמה גדולה.

קטנה/גדולה:
אביי – 5 או 6.
רבא – בכל מקרה 6, אצבעות עצבות או שוחקות.

איך יסתדרו עם הברייתא:

רבנן – כל אמות שאמרו חכמים באמה בת ששה, ובלבד שלא יהיו מכוונות.
רשב"ג אומר – כל אמות שאמרו חכמים בכלאיים באמה בת ששה, ובלבד שלא יהיו מצומצמות.

1. A.אביי -
   מקשים עליו מרבנן,
2. 1.רבנן דיברו דווקא על כלאיים.
   דחייה – רשב"ג אומר דווקא בכלאיים, משמע שרבנן בהכל.
3. 2.אכן אביי רק כרשב"ג.
4. B.רבא -
   עם רבנן ודאי שמסתדר.
   לגבי רשב"ג – יכול להיות שגם לרשב"ג בהכל צריך 6.
   וזה שהזכיר את כלאיים – שדווקא שם צריך שוחקות (בניגוד לסוכה ומבוי).
   וזה שהזכיר "ששה" לאפוקי מאמת יסוד וסובב ששם צריך 5.

ב. רב – שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני.

והרי הם מדאורייתא:

1. 1.שיעורין – ארץ זבת חלב וכו'.

חיטה – מי שבא לבית טמא, בגדיו נטמאים רק אחרי זמן כדי אכילת פרס (חצי ככר) חיטים.

שעורה – עצם כשעורה מטמאת

גפן – רביעית יין לנזיר (גם למדידת מוצק כמו ענבים. ולא רביעית מים)

תאנה (יבשה (=גרוגרת)) להוצאת שבת

רימון – חור כרימון מבטל שם כלי

זית – רוב השיעורים

דבש (תמרים) – ככותבת הגסה ליו"כ.

            תשובה – זה הלמ"ס, וחז"ל מצאו לזה סימן מהפסוקים.

1. 2.חציצין – "ורחץ במים את כל בשרו"
2. a.ההלמ"ס לשערו.
   דחייה – גם זה מהפסוק הנ"ל ("את").
3. b.ההלמ"ס לרובו + מקפיד.
4. 3.מחיצין – מגובה הכפורת (10 טפחים) שזה נחשב כרשות אחרת ולא כ"ארץ".
5. a.לר"י גובה הכפורת 8.5.

לר"מ ההלמ"ס בא לגוד, לבוד ודופן עקומה.