ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
ח אָמַר הַכּוּזָרִי: בֶּאֱמֶת קִבַּלְתֶּם עַל עַצְמְכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת כָּרָאוּי, וְקִיַּמְתֶּם אוֹתָהּ בְּתַכְלִית תְּשׂוּמַת הַלֵּב, בִּקְהַל עָם, וּבַהֲכָנָה אֵלֶיהָ, וּבְשַׁבֵּחַ עָלֶיהָ, וּבְהַזְכָּרַת עִקָּרָהּ וְעִלָּתָהּ בַּבְּרָכָה. וְזוּלַתְכֶם רָצָה לְהִדַּמּוֹת אֲלֵיכֶם, וְעָלָה בְּיָדוֹ הַצַּעַר בִּלְבַד, בְּלִי הָעֹנֶג אֲשֶׁר יַשִּׂיג מִי שֶׁמְּשַׁוֶּה בְּנַפְשׁוֹ אֵת הַסִּבָּה אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ הוּא סוֹבֵל אֵת הַצַּעַר הַזֶּה. קבלת המצוות השמעיות בישראל
ט אָמַר הֶחָבֵר: וְכֵן שְׁאָר הַחִקּוּיִים, לֹא יָכְלָה אֻמָּה מִן הָאֻמּוֹת לְהִדַּמּוֹת אֵלֵינוּ בְּדָבָר. הֲתִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם יוֹם לִמְנוּחָה בִּמְקוֹם הַשַּׁבָּת, הַאִם יָכְלוּ לְחַקּוֹתוֹ? אִם לֹא כְּמוֹ שֶׁמְּחַקּוֹת צוּרוֹת הַפְּסָלִים צוּרוֹת הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים. ייחודיות השבת
י אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר חָשַׁבְתִּי בְּעִנְיַנְכֶם, וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ לֵאלֹהִים סוֹד בְּקַיְּמוֹ אֶתְכֶם, וְשֶׁהוּא עָשָׂה אֵת הַשַּׁבָּתוֹת וְהַמּוֹעֲדִים מִן הַסִּבּוֹת הַחֲזָקוֹת לְקִיּוּם תָּאָרְכֶם וַהֲדַרְכֶם, כִּי הֲרֵי הָאֻמּוֹת הָיוּ מְחַלְּקוֹת אֶתְכֶם בֵּינֵיהֶן וְלוֹקְחוֹת אֶתְכֶם לִמְשָׁרְתִים בִּגְלַל בִּינַתְכֶם וּפִקְחוּתְכֶם, וְהָיוּ עוֹשִׂים אֶתְכֶם אַנְשֵׁי מִלְחָמָה גַּם כֵּן, לוּלֵא אֵלֶּה הַפְּרָקִים שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְרִים אוֹתָם הַשְּׁמִירָה הַזֹּאת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְעִלּוֹתֵיהֶם חֲזָקוֹת, כְּמוֹ זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם, זֵכֶר לְמַתַּן תּוֹרָה, וְכֻלָּם עִנְיָנִים אֱלֹהִיִּים שֶׁמֻּדְגֶּשֶׁת עֲלֵיכֶם שְׁמִירָתָם. וְלוּלֵא הֵם לֹא לָבַשׁ אַף אֶחָד מִכֶּם בֶּגֶד נָקִי, וְלֹא הֱיִיתֶם נֶאֱסָפִים לְהִתְבּוֹנֵן בְּתוֹרַתְכֶם, מִפְּנֵי רִפְיוֹן שְׁאִיפוֹתֵיכֶם בְּשִׁפְלוּתְכֶם הַנִּמְשֶׁכֶת. וְלוּלֵא הֵם לֹא הֱיִיתֶם מִתְעַנְּגִים יוֹם אֶחָד בְּמֶשֶׁך יְמֵי חַיֵּיכֶם, וּכְבָר הָיָה לָכֶם בָּהֶם שִׁשִּׁית הַיָּמִים בִּמְנוּחַת גּוּף וּמְנוּחַת נֶפֶשׁ, מַה שֶּׁאֵין הַמְּלָכִים יְכוֹלִים כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם אֵינָן שְׁלֵווֹת בְּיוֹם מְנוּחָתָם, לְפִי שֶׁהֵם, אִם יְחַיְּבֵם הֶכְרֵחַ כָּלְשֶׁהוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לִיגִיעָה וְלִתְנוּעָה, יָנוּעוּ וְיִיגְעוּ, וְעַל כֵּן אֵין נַפְשׁוֹתֵיהֶם בְּשַׁלְוָה שְׁלֵמָה. וְלוּלֵא הֵם הָיָה יְגִיעֲכֶם לְזוּלַתְכֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָתוּן לְבִזָּה, וּלְפִיכָך הוֹצָאַתְכֶם בָּהֶם הוּא רֶוַח לָכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, הוֹאִיל וְהַהוֹצָאָה בָּהֶם לְשֵׁם ה'. שמירת השבת את ישראל
___________________________
אין מקום בהם לשכלנו וכו' – לא ניתן להגיע אליהם באמצעות השכל, אך הם אינם עומדים בסתירה להגיון. מבוא בהנהגה – אינה נובעת מהסכמה חברתית. מצד הטבע – ברית המילה גורמת לכאב ולחולשת הגוף. בקהל עם – ברית המילה נעשית בנוכחות ציבור רב. בברכה – הנאמרת במעמד הברית. וזולתכם – בני ישמעאל הנוהגים למול. שמשוה בנפשו – מעורר את מחשבתו ואת כוונתו. הפרקים – שבתות ומועדים. מודגשת עליכם – התורה הדגישה את שמירתם. רפיון שאיפותיכם – חולשת הרצון. שישית הימים – שישית מימי השנה, שבתות וימים טובים. ולולא הם – השבת והמועד. יגיעכם – ממונכם.
ביאורים
בדבריו בסעיפים אלה רומז ריה"ל לסוגיה שבה יעסוק בהמשך מאמר זה, סוגיית הקראים. מלך כוזר מתפעל מהדבקות שבה שומרים בני ישראל את השבתות ומהשמחה הייחודית המאפיינת את המועדים. בדבריו מעיר המלך שבשונה מן היהודים, אצל הגויים האווירה הכללית שחופפת מעל ראשי העובדים היא עצבות ודיכאון. אווירת המאיסה בעולם הזה שרווחת בקרב כל הדתות – מן הנצרות ועד הבודהיזם, מביאה את העבודה להיות רוויה בצער ועצב. החבר מציין שעיקרון זה נכון לא רק בעניין השבת אלא גם בתחומים נוספים. החיקוי לעולם יהיה חיצוני ותחסר בו הנשמה הפנימית. משל זה מדויק שכן הנשמה היא כוח החיים המקורי. היא כוח מניע ומחייה ומזרים אנרגיה בכל פעולה. כאשר העיקר חסר – כאשר אין נשמה אלא רק חיקוי חיצוני של מעשים, מובן שהאנרגטיות תהיה נעדרת מן הפעולות. בנוסף לכך, חוסר ההכוונה וההדרכה המדויקות, שמאפיין את הדתות האחרות, מוביל למעין תחרות סמויה שמגמתה להראות מי הכי 'רציני' בדתו. לכן, ככל שמחמירים וסובלים יותר, סימן שעובדים יותר. מתח זה לא קיים ביהדות. הסיבה לכך היא שלנו ישנן הדרכות מפורטות כיצד לנהוג ואיך לעבוד את ה' גם בזמנים משמחים. העבודה בזמני השמחה אינה פחות מקודשת מהעבודה בימי התענית. עיקרון זה נזכר על ידי ריה"ל במאמר השני בסעיף נ', שם אמר שהתורה לא העמיסה על העובד סיגופים ופרישות. כי התורה נחלקת בין היראה, האהבה והשמחה (עיין בדבריו שם). הקו המנחה, אפוא, הוא לא מה האדם עושה אלא איך ובאיזה אופן. הכוונה והדקדוק בדרך שבה נצטווינו היא ההופכת את העבודה לרצויה.
הרחבות
* טעמי מצוות מילה
הֲלֹא תִּרְאֶה הַמִּילָה, כַּמָּה היא רְחוֹקָה מִן הַהֶקֵּשׁ... וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית לְהִתְחַבֵּר בּוֹ וּבְזַרְעוֹ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי. בטעם מצוות ברית המילה עסקו רבים. הכוזרי בעצמו, במאמר ראשון, כותב שטעם ברית המילה הוא כדי לצמצם את התאווה, וכדי שנוכל להשתמש כראוי בכוח ההולדה: "וּמִתְּנַאי הַמִּילָה וְסִבּוֹתֶיהָ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד כִּי הִיא אוֹת אֱלֹהִית, שָׂמָהּ הָאֱלֹהִים בְּאֵבֶר הַתַּאֲוָה הַגּוֹבֶרֶת, לִגְבֹּר עָלֶיהָ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֶלָּא כָּרָאוּי, בְּהַנָּחַת הַזֶּרַע בַּמָּקוֹם הָרָאוּי וּבָעֵת שֶׁרָאוּי וְכַאֲשֶׁר רָאוּי" [מאמר ראשון, קטו]. טעם נוסף מביא הכוזרי אצלנו, ש'המילה' היא 'סימן' לחיבור בין האומה הישראלית והקב"ה.
רס"ג מביא טעם נוסף: "ואבאר כי הדבר התמים הוא הדבר שאין בו לא תוספת ולא חסרון, וברא הבורא את החלק הזה עודף עליו וכאשר חתכו הוסר העודף ונשאר תמים" [אמונות ודעות ג, י] סמוכין לדבריו ניתן למצוא בדברי רבי עקיבא לטורנוסרופוס הרשע. שם ר' עקיבא מסביר שהקב"ה ציווה אותנו על ברית המילה כדי שנשתתף עמו במעשה הבריאה ו'נשלים' את עצמנו [מדרש תנחומא (בובר) תזריע ז] (וראה עוד תפארת ישראל למהר"ל פרקים א-ג).
הרמב"ם, במורה נבוכים, אינו מסכים עם טעמו של רס"ג, שהרי לא ייתכן שהטבע נברא כשהוא חסר. הוא מביא שלושה טעמים אחרים: "וכן ה'מילה' אצלי, אחד מטעמיה - למעט המשגל ולהחליש זה האבר כפי היכולת, עד שימעט במעשה הזה... ויש ב'מילה' עוד ענין אחד צריך מאד, והוא, שיהיה לאנשי זאת האמונה כולם - רצוני לומר, מאמיני 'יחוד השם' - אות אחד גשמי שיקבצם, ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם והוא... וכן זאת ה'מילה' היא הברית אשר כרת 'אברהם אבינו' על אמונת 'יחוד השם'..." [מורה נבוכים ג, מט]. (להרחבה עיין בספר "אוצר הברית").
שאלות לדיון
מדברי מלך הכוזרים עולה כי הברכה לפני המצווה מביאה להנאה מהמצווה ולהזדהוּת עימה. מה אנו יכולים ללמוד מכאן על הברכות ועל הגישה שלנו לברכות?
החבר מונה כאן מצוות שמעיות, ומלך הכוזרים מוצא בהן טעם אנושי. מה הערך לעיסוק בטעמי מצוות? האם יש קשר לסוגיית ההנאה מהמצוות שאותה העלה מלך הכוזרים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
