ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
וְנִשְׁאַר בְּכָאן פֶּרֶק גָּדוֹל רָאוּי לָנוּ לְבַאֲרוֹ, וְהוּא: שֶׁהַנָּבִיא כְּשֶׁיִּתְנַבֵּא בְּצָרוֹת וּמְאֹרָעוֹת לְעָם שֶׁהֵם חַיָּבִים•, כְּגוֹן: שֶׁיַּזְהִירֵם בְּרָעָב, אוֹ חֶרֶב, אוֹ שֶׁתֵּהָפֵך אַרְצָם, אוֹ יֵרְדוּ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, וְכַדּוֹמֶה לוֹ. וְאַחַר כֵּן לֹא יִתְקַיֵּם דָּבָר מִן הָעִנְיָן הַהוּא, וְרֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְעָמְדוּ כָּל עִנְיָנֵיהֶם בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה — לֹא יִוָּדַע בּוֹ כְּזַב הַנָּבִיא, וְאֵין רָאוּי לוֹמַר: שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר וְשֶׁיִּהְיֶה חַיָּב מִיתָה — מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִחַם עַל הָרָעָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְסָרוּ מִנָּאָצוֹתָם, אוֹ יְאַחֵר גְּמוּלָם• הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּחֶמְלָתוֹ, וְהֶאֱרִיךְ אַפּוֹ לָהֶם עַד זְמָן אַחֵר. כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְאַחְאָב, בְּאָמְרוֹ עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ: "לֹא-אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה" (מלכים א כא כט). אוֹ יְרַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַן זְכֻיּוֹת שֶׁקָּדְמוּ לָהֶם. וְלֹא אָמַר• עַל דָּבָר כָּזֶה: "לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא" (דברים יח כב). אֲבָל אִם הִבְטִיחַ בִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁיִּתְחַדְּשׁוּ לִזְמַן קָצוּב, וְיֹאמַר: בְּשָׁנָה זוֹ יִהְיֶה הַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה — וְהָיוּ בָהּ מִלְחֲמוֹת, אוֹ יֹאמַר: שָׁנָה זוֹ תִהְיֶה גְּשׁוּמָה וּבְרוּכָה — וְיִהְיֶה בָהּ רָעָב וּבַצֹּרֶת וְכַדּוֹמֶה לוֹ — נֵדָע שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, וְהִתְקַיֵּם• בִּטּוּל טַעֲנָתוֹ וְשִׁקְרוֹ. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב: "בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים יח כב). רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אַל יַפְחִידְךָ וְאַל יַבְהִילְךָ מִלַּהֲרֹג אוֹתוֹ אֱמוּנָתוֹ• וְיָשְׁרוֹ וְחָכְמָתוֹ — אַחֲרֵי אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לְהָעִיד דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה, וְדִבֵּר סָרָה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרָךְ. שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּשֶׁיַּבְטִיחַ אֻמָּה בִּבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת עַל יְדֵי נָבִיא, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂן — כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם• נְבוּאָתוֹ לִבְנֵי אָדָם. וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "כָּל דָּבָר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְטוֹבָה — אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי — אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ" (ברכות ז א).
___________________________________
חַיָּבִים – הראויים לקבל עונש על חטאיהם. יְאַחֵר גְּמוּלָם – עונשם מתעכב. וְלֹא אָמַר – ה', בדבריו על נביאי השקר. וְהִתְקַיֵּם – התברר. אֱמוּנָתוֹ וכו' – של נביא השקר. כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם – כדי שתהיה אפשרות לברר את אמיתות הנביא.
ביאורים
האם כל נבואה חייבת להתגשם? האם יתכן שנביא אמר דבר שיקרה בעתיד והוא לבסוף לא יתרחש? הרמב"ם מחדש שלא כל נבואה חייבת להתממש, ולמרות זאת אין זה גורע מאמינותו של הנביא.
כאשר הנביא מתנבא לטובה- נבואה זו חייבת להתגשם אחת לאחת. אם משהו מדבריו לא יתרחש אנו יודעים שהוא איננו נביא אמת. לעומת זאת, אם נביא מתנבא לרעה- אין נבואתו חייבת להתרחש. ההבדל הוא שנבואה רעה מגיעה רק כאשר ישנם מעשים רעים שגרמו לאותה גזירה קשה. המעשים הם אלו שגרמו לרעה שתבוא עליהם. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ולכן אם מתבטל הגורם שבגללה נגזרה הגזירה ממילא היא גם כן מתבטלת. זו הסיבה שאם בני האדם עשו תשובה- הגזירה יכולה להתבטל ונבואתו של הנביא לא תתגשם. ישנם מעשים שלא מספיקה התשובה כדי לבטל את הגזירה אלא צריכים גם זכויות קודמות כדי שיגנו על בני האדם. לעתים אף יתכן שהקב"ה מאריך אפיו כלפי אותם הרשעים. סיבות אלו גורמות לכך שאי התגשמות של נבואה רעה לא מעידה על כך שאותו חכם אינו נביא.
לעומת הנבואה הרעה- נבואה לטובה לעולם אינה חוזרת. גם אם הנבואה הטובה היא בעקבות מעשים טובים- אין היא מתבטלת כאשר המעשים השתנו ובני האדם נהפכו לרעים וחטאים. הסיבה לכך היא שקיום הנבואה לטובה זוהי בעצם הדרך היחידה לדעת האם החכם שאומר שהוא נביא הוא באמת נביא. שהרי הוא אינו צריך לעשות אות ומופת על טבעיים. ולכן הקב"ה קבע שרק נבואה לטובה היא מדד לכך שהוא נביא אמת. הקב"ה יכול היה לקבוע שהמדד הוא נבואה סתמית על העתיד, ולא נבואה לטובה, אך הוא בחר דווקא בנבואה לטובה אשר היא איננה משמשת רק כאמצעי להוכחה שהחכם הוא נביא אלא יש לה מהות מצד עצמה. מחר נראה שגם לכלל זה ישנם סייגים מסוימים.
הרחבות
ה' ניחם על הרעה
לֹא יִוָּדַע בּוֹ כְּזַב הַנָּבִיא . הרמב"ם מונה כאן שלוש סיבות לכך שהקב"ה חוזר בו מן הרעה שרוצה לעשות (ושלכן לא ניתן לבחון את הנביא כאשר הוא מנבא על רעה העתידה לבוא).
א. "שעשו תשובה וסרו מנאצותם". כלומר הפסיקו לחטוא וחזרו בתשובה. הרמב"ם במשנה תורה [יסודי התורה י, ד] נוקט כדוגמה את סיפור אנשי נינוה המובא בספר יונה.
ב. "האריך להם אפו עד זמן אחר". אחת ממידותיו של הקב"ה היא 'ארך-אפים' כלומר הקב"ה ממתין מלהיפרע כדי לתת זמן לחזור בתשובה. מלשון הרמב"ם כאן משמע שהקב"ה ממתין מלהיפרע עקב חמלתו על עמו, אך מלשונו בהלכות יסודי התורה [י, ד] משמע שההמתנה היא בגלל שעשו תשובה מסוימת שכוחה לא חזק דיו לבטל לגמרי את הגזרה אלא רק לתת עוד זמן לשוב בתשובה.
ג. "ירחם עליהם למען זכויות שקדמו להם". סיבה זו לכאורה לא מובנת. הרי אם ישנם זכויות שקדמו למה נגזרה הגזרה מלכתחילה? ואם הגזרה נתבטלה גם עקב תשובתם, למה צריך את הצירוף של זכויות ישנות? נראה שצריך לומר כמקודם שישנן מדרגות בתשובה. יש תשובה שכוחה למחול לגמרי ויש תשובה המועילה רק בצירוף זכויות נוספות.
שאלות לדיון
מה ניתן ללמוד מכך שה' מקיים תמיד את ההבטחות הטובות שהבטיח ואילו לפעמים הוא אינו מקיים את הבטחותיו הרעות?
האם מקרי הוא שהקב"ה חוזר בו מהבטחותיו לרעה? מהו אם כן יסוד ההבדל בין הבטחה טובה לרעה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
