ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
וְנִשְׁאַר בְּכָאן פֶּרֶק גָּדוֹל רָאוּי לָנוּ לְבַאֲרוֹ, וְהוּא: שֶׁהַנָּבִיא כְּשֶׁיִּתְנַבֵּא בְּצָרוֹת וּמְאֹרָעוֹת לְעָם שֶׁהֵם חַיָּבִים•, כְּגוֹן: שֶׁיַּזְהִירֵם בְּרָעָב, אוֹ חֶרֶב, אוֹ שֶׁתֵּהָפֵך אַרְצָם, אוֹ יֵרְדוּ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, וְכַדּוֹמֶה לוֹ. וְאַחַר כֵּן לֹא יִתְקַיֵּם דָּבָר מִן הָעִנְיָן הַהוּא, וְרֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְעָמְדוּ כָּל עִנְיָנֵיהֶם בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה — לֹא יִוָּדַע בּוֹ כְּזַב הַנָּבִיא, וְאֵין רָאוּי לוֹמַר: שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר וְשֶׁיִּהְיֶה חַיָּב מִיתָה — מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִחַם עַל הָרָעָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְסָרוּ מִנָּאָצוֹתָם, אוֹ יְאַחֵר גְּמוּלָם• הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּחֶמְלָתוֹ, וְהֶאֱרִיךְ אַפּוֹ לָהֶם עַד זְמָן אַחֵר. כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְאַחְאָב, בְּאָמְרוֹ עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ: "לֹא-אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה" (מלכים א כא כט). אוֹ יְרַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַן זְכֻיּוֹת שֶׁקָּדְמוּ לָהֶם. וְלֹא אָמַר• עַל דָּבָר כָּזֶה: "לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא" (דברים יח כב). אֲבָל אִם הִבְטִיחַ בִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁיִּתְחַדְּשׁוּ לִזְמַן קָצוּב, וְיֹאמַר: בְּשָׁנָה זוֹ יִהְיֶה הַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה — וְהָיוּ בָהּ מִלְחֲמוֹת, אוֹ יֹאמַר: שָׁנָה זוֹ תִהְיֶה גְּשׁוּמָה וּבְרוּכָה — וְיִהְיֶה בָהּ רָעָב וּבַצֹּרֶת וְכַדּוֹמֶה לוֹ — נֵדָע שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, וְהִתְקַיֵּם• בִּטּוּל טַעֲנָתוֹ וְשִׁקְרוֹ. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב: "בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים יח כב). רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אַל יַפְחִידְךָ וְאַל יַבְהִילְךָ מִלַּהֲרֹג אוֹתוֹ אֱמוּנָתוֹ• וְיָשְׁרוֹ וְחָכְמָתוֹ — אַחֲרֵי אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לְהָעִיד דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה, וְדִבֵּר סָרָה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרָךְ. שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּשֶׁיַּבְטִיחַ אֻמָּה בִּבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת עַל יְדֵי נָבִיא, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂן — כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם• נְבוּאָתוֹ לִבְנֵי אָדָם. וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "כָּל דָּבָר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְטוֹבָה — אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי — אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ" (ברכות ז א).
___________________________________
חַיָּבִים – הראויים לקבל עונש על חטאיהם. יְאַחֵר גְּמוּלָם – עונשם מתעכב. וְלֹא אָמַר – ה', בדבריו על נביאי השקר. וְהִתְקַיֵּם – התברר. אֱמוּנָתוֹ וכו' – של נביא השקר. כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם – כדי שתהיה אפשרות לברר את אמיתות הנביא.
ביאורים
האם כל נבואה חייבת להתגשם? האם יתכן שנביא אמר דבר שיקרה בעתיד והוא לבסוף לא יתרחש? הרמב"ם מחדש שלא כל נבואה חייבת להתממש, ולמרות זאת אין זה גורע מאמינותו של הנביא.
כאשר הנביא מתנבא לטובה- נבואה זו חייבת להתגשם אחת לאחת. אם משהו מדבריו לא יתרחש אנו יודעים שהוא איננו נביא אמת. לעומת זאת, אם נביא מתנבא לרעה- אין נבואתו חייבת להתרחש. ההבדל הוא שנבואה רעה מגיעה רק כאשר ישנם מעשים רעים שגרמו לאותה גזירה קשה. המעשים הם אלו שגרמו לרעה שתבוא עליהם. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ולכן אם מתבטל הגורם שבגללה נגזרה הגזירה ממילא היא גם כן מתבטלת. זו הסיבה שאם בני האדם עשו תשובה- הגזירה יכולה להתבטל ונבואתו של הנביא לא תתגשם. ישנם מעשים שלא מספיקה התשובה כדי לבטל את הגזירה אלא צריכים גם זכויות קודמות כדי שיגנו על בני האדם. לעתים אף יתכן שהקב"ה מאריך אפיו כלפי אותם הרשעים. סיבות אלו גורמות לכך שאי התגשמות של נבואה רעה לא מעידה על כך שאותו חכם אינו נביא.
לעומת הנבואה הרעה- נבואה לטובה לעולם אינה חוזרת. גם אם הנבואה הטובה היא בעקבות מעשים טובים- אין היא מתבטלת כאשר המעשים השתנו ובני האדם נהפכו לרעים וחטאים. הסיבה לכך היא שקיום הנבואה לטובה זוהי בעצם הדרך היחידה לדעת האם החכם שאומר שהוא נביא הוא באמת נביא. שהרי הוא אינו צריך לעשות אות ומופת על טבעיים. ולכן הקב"ה קבע שרק נבואה לטובה היא מדד לכך שהוא נביא אמת. הקב"ה יכול היה לקבוע שהמדד הוא נבואה סתמית על העתיד, ולא נבואה לטובה, אך הוא בחר דווקא בנבואה לטובה אשר היא איננה משמשת רק כאמצעי להוכחה שהחכם הוא נביא אלא יש לה מהות מצד עצמה. מחר נראה שגם לכלל זה ישנם סייגים מסוימים.
הרחבות
ה' ניחם על הרעה
לֹא יִוָּדַע בּוֹ כְּזַב הַנָּבִיא . הרמב"ם מונה כאן שלוש סיבות לכך שהקב"ה חוזר בו מן הרעה שרוצה לעשות (ושלכן לא ניתן לבחון את הנביא כאשר הוא מנבא על רעה העתידה לבוא).
א. "שעשו תשובה וסרו מנאצותם". כלומר הפסיקו לחטוא וחזרו בתשובה. הרמב"ם במשנה תורה [יסודי התורה י, ד] נוקט כדוגמה את סיפור אנשי נינוה המובא בספר יונה.
ב. "האריך להם אפו עד זמן אחר". אחת ממידותיו של הקב"ה היא 'ארך-אפים' כלומר הקב"ה ממתין מלהיפרע כדי לתת זמן לחזור בתשובה. מלשון הרמב"ם כאן משמע שהקב"ה ממתין מלהיפרע עקב חמלתו על עמו, אך מלשונו בהלכות יסודי התורה [י, ד] משמע שההמתנה היא בגלל שעשו תשובה מסוימת שכוחה לא חזק דיו לבטל לגמרי את הגזרה אלא רק לתת עוד זמן לשוב בתשובה.
ג. "ירחם עליהם למען זכויות שקדמו להם". סיבה זו לכאורה לא מובנת. הרי אם ישנם זכויות שקדמו למה נגזרה הגזרה מלכתחילה? ואם הגזרה נתבטלה גם עקב תשובתם, למה צריך את הצירוף של זכויות ישנות? נראה שצריך לומר כמקודם שישנן מדרגות בתשובה. יש תשובה שכוחה למחול לגמרי ויש תשובה המועילה רק בצירוף זכויות נוספות.
שאלות לדיון
מה ניתן ללמוד מכך שה' מקיים תמיד את ההבטחות הטובות שהבטיח ואילו לפעמים הוא אינו מקיים את הבטחותיו הרעות?
האם מקרי הוא שהקב"ה חוזר בו מהבטחותיו לרעה? מהו אם כן יסוד ההבדל בין הבטחה טובה לרעה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
