בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • וישלח
undefined
2 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

איטה בת חנה ארנרייך ,אליהו בן שרה כרמל

עיון בפרשת וישלח בפרט ובספר בראשית בכלל, מגלה כי העצים והאבנים תפסו מקום חשוב בעבודת ד' של תקופת האבות. נעיין בפרק לה:
"(א) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵ-ל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:(ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם:...(ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם: ...(ח) וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת: פ...(יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:(טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל:...(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם".
הָאֵלָה והאַלּוֹן המופיעים בפרשיה זו יחד עם המצבות מובילים אותנו ישירות לאירוע מקביל המתואר בספר יהושע:
"וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:...וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:... וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה (=מצבה) וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה (=אֵלָה-רש"י ורד"ק) אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְקֹוָק" (כ"ד א, כג-כו) .

פסוקים אלה בספר בראשית ובספר יהושע מפנים אותנו לאחד הפסוקים הקשים בספר ישעיהו:
"וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ו' יג).
עיון בפרשיות העוסקות בעבודת ד' של האבות מגלה אזכורים נוספים של עצים ומצבות. נביא מספר דוגמאות: ההתגלות לאברהם דווקא ב"בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (ע"פ הרמב"ן י"ח א),
"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵל עוֹלָם" (כ"א לג עיינו ברמב"ן כ"ג ב),
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (כ"ד סג וברשב"ם שם).
"וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים" (כ"ח כב).
כדי להבין את העניין נביא את פירוש רש"י (השלישי) על הפסוק מספר ישעיהו שהבאנו לעיל וז"ל: "כאלה וכאלון - ... ויש פותרים שער שלכת היתה בירושלים כמו שאמר בעזרא והיו שם אלה ואלון נטועים". נסביר את דבריו בדרך הבאה. בתקופת האבות היה מותר וכך נהגו לעבוד את הקב"ה על ידי הקדשת עצים לעבודת ד' והקמת מצבות תחתיהם. דרך זו נאסרה לחלוטין לאחר מתן תורה. כך מפורש בספר דברים:
"לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ: וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ"
(ט"ז כא-כב).
גם מפסוק זה מוכחים דברי חז"ל כי בירושלים גם בתקופת האבות היה מרכז של עבודת ד', כנראה סביב הישיבה שהקימו "שם ועבר" ובה למד יעקב טרם הליכתו לחרן. במרכז זה היו עצים - אֵלָה וְכָאַלּוֹן ואבנים –מצבות שתפסו מקום מרכזי בפעילות הרוחנית שם.

הבה נתפלל כי ירושלים תמשיך להבנות כמרכז של תורה ועבודת ד' בדרך הנכונה והמותרת,
עבור כלל ישראל ומתוך כך גם לכלל האנושות על פי חזונם של האבות והנביאים.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il