ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וּלְפִי הַמּוּבָן מִפְּשָׁטֵי שְׁנֵי הַדְּבָרִים בִּתְחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה, הֲרֵי שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שְׁנֵיהֶם אֱמֶת, וְאֵין בֵּינֵיהֶם מַחְלֹקֶת כְּלָל. וְזֶה, שֶׁהָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵן אֵצֶל הַפִילוֹסוֹפִים רָעוֹת - הֵן אֲשֶׁר אָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לָהֶן יוֹתֵר טוֹב מִמִּי שֶׁיִּתְאַוֶּה לָהֶן וְיִמְשֹׁל בְּנַפְשׁוֹ מֵהֶן, וְהֵם הַדְּבָרִים הַמְפֻרְסָמִים אֵצֶל בְּנֵי הָאָדָם כֻּלָּם שֶׁהֵם רָעוֹת, כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּגְנֵבָה, וְגֵזֶל, וְהוֹנָאָה, וְהַזֵּק לְמִי שֶׁלֹּא הֵרַע, וּגְמֹל רָע לַמֵּיטִיב, וְזִלְזוּל הוֹרִים, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה. וְהֵן הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "דְּבָרִים שֶׁאִלְמָלֵי לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִים הָיוּ לְכָתְבָן" (יומא סז ע"ב), וְיִקְרְאוּן קְצָת חֲכָמֵינוּ הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר חָלוּ חֳלִי 'הַמְדַבְּרִים'•: 'הַמִּצְווֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת•'. וְאֵין סָפֵק כִּי הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּתְאַוֶּה לְדָבָר מֵהֶם וְתִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו - הִיא נֶפֶשׁ חֲסֵרָה, וְכִי הַנֶּפֶשׁ הַמְעֻלָּה לֹא תִּתְאַוֶּה לְדָבָר מֵאֵלֶּה הָרָעוֹת כְּלָל, וְלֹא תִּצְטָעֵר בְּהִמָּנְעָהּ מֵהֶן. אֲבָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמְרוּ הַחֲכָמִים שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ מֵהֶם יוֹתֵר טוֹב וּשְׂכָרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל - הֵן הַמִּצְווֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת•, וְזֶה נָכוֹן, כִּי אִלְמָלֵא הַתּוֹרָה לֹא הָיוּ רָעוֹת כְּלָל, וּלְפִיכָך אָמְרוּ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לְהַנִּיחַ נַפְשׁוֹ עַל אַהֲבָתָם, וְלֹא יָשִׂים מוֹנְעוֹ מֵהֶם אֶלָּא הַתּוֹרָה.
הוכחה מדברי חכמים
וְהִתְבּוֹנֵן בְּחָכְמָתָם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וּבַמֶּה הִמְשִׁילוּ. שֶׁהוּא לֹא אָמַר: לֹא יֹאמַר אָדָם אֵי אֶפְשִׁי לַהֲרֹג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֵי אֶפְשִׁי לִגְנֹב, אֵי אֶפְשִׁי לְכַזֵּב, אֶלָּא אֶפְשִׁי וּמָה וְכוּ'; וְאָמְנָם הֵבִיא דְּבָרִים כֻּלָּם שִׁמְעִיִּים: בָּשָׂר בְּחָלָב, וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וַעֲרָיוֹת. וְאֵלֶּה הַמִּצְווֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֵן אֲשֶׁר יִקְרָאֵן ה': 'חֻקּוֹתַי', אָמְרוּ: "חֻקִּים שֶׁחָקַקְתִּי לְךָ וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶם, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶן, וְהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן פָּרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ" (יומא סז ע"ב) וְכוּ'. וְאוֹתָן אֲשֶׁר קְרָאוּן הָאַחֲרוֹנִים 'שִׂכְלִיּוֹת' - יִקָּרְאוּ: 'מִצְווֹת'•, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ הַחֲכָמִים.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
36 - לימוד שבועי באמונה כא- כז כסלו
37 - פרק ו'
38 - פרק ז'
טען עוד
___________________________________
'הַמְדַבְּרִים'- כת מחכמי הפילוסופים הערביים. הַשִּׂכְלִיּוֹת – שהשכל מחייב לעשותן. הַשִּׁמְעִיּוֹת – שחיובן מכוח ששמענו מפי ה'. יִקָּרְאוּ: 'מִצְווֹת' - בלשון התורה.
ביאורים
כפי שראינו, לא ברור על פי מקורות התורה וחז"ל מהי המדרגה הגבוהה יותר – זו של אדם שאיננו משתוקק לרע או זו של הכובש את יצרו למרות תשוקתו. כדי לענות על שאלה זו הרמב"ם מלמד אותנו כלל חשוב: ישנם תחומים שבהם בוודאי לא נוכל לומר שהשתוקקות אליהם היא דבר נורמלי ולגיטימי. למשל, מי שמסתובב כל היום ומשתוקק לרצוח אנשים, או אדם שמתגבר כל העת על תאוות הגניבה שלו. תכונות נפש כאלה מעידות על פגם בסיסי במדרגה האנושית של האדם. הסיבה לכך היא שכל אדם בעל היגיון מבין שרצח וגניבה הם דברים פסולים. גם אנשים המוגדרים כיום כלא דתיים יסכימו עם קביעה זו. אלה מושגים אלמנטריים ואוניברסליים שאין חולקים עליהם. לעומת זאת, התמונה שונה בתחומי ציוויי התורה שאיננו יודעים את טעמם באופן שכלי ('המצוות השמעיות'). למשל, אכילת בשר בחלב איננה מובנת לנו בהיגיון, לכן התאוות לאכילת חלב לאחר בשר איננה מעידה על פגם מהותי בנפש. במקרה זה ההתגברות על התאווה היא מה שמתבקש מהאדם ולא ביטול התאווה משורשה. את החילוק היסודי הזה מוכיח הרמב"ם על ידי דיוק מלשון המדרש ממנו עלתה הקושיה בהתחלה: הדוגמאות במדרש כולן נלקחות מתחום המצוות המכונות 'שמעיות' (אלה שאינן מובנות לנו בהיגיון), כמו אכילת בשר, לבישת שעטנז ועריות. המכנה המשותף לכל האיסורים הללו הוא שכולם שייכים לקטגוריה הלא שכלית של המצוות. טבעי והגיוני שהיצר ימשוך אותנו במה שלא מובן לנו מצד ההיגיון. מה שלא מתקבל הוא שאדם ישתוקק ויתאווה למעשים שההיגיון והמוסר האנושי הכללי מרחיקים את המשיכה אליהם.
הרחבות
פרק ו' – מוסר אלוהי
הַמִּצְווֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת... אִלְמָלֵא הַתּוֹרָה לֹא הָיוּ רָעוֹת כְּלָל . עד לפרק ה' עסק הרמב"ם במוסר אנושי : תיקון המידות ושלימות המושכלות. ערכים אלו הם ערכים השווים לכל נפש. שם צעד הרמב"ם יחד עם הפילוסופיה ומצא בה טעם לשבח בהשקפת התורה. בפרק ו' מתייחס הרמב"ם למוסר אלוהי : 'חוקים', שאיננו קיים לדידה של הפילוסופיה, ומכאן נפרדות דרכיהם.
האם החילוק של הרמב"ם בין מצוות שכליות לשמעיות מוסכם?
א. בעל התניא מגדיר את ה'צדיק', שטבעו מתוקן ונוטה לרצון ה' ('חסיד'), כאדם השלם. בניגוד ל'בינוני', שנתון במאבק וגובר על יצרו ('מושל'), שזו אמנם מדרגה השווה לכל נפש, אך בודאי איננה במעלה העליונה (לקוטי אמרים י-יב).
באופן דומה מבחין הרמח"ל בין 'הזהיר' ('מושל') שמסמן את השלב הראשון בעבודת ה', לבין ה'נקי' ('חסיד') שנמצא בדרגה גבוהה יותר (מסילת ישרים י).
צריך עיון האם יש כאן מחלוקת: מחד, התניא והרמח"ל לא מבדילים בין סוגי המצוות ה'שכליות' וה'שמעיות'. מאידך, נראה שדבריהם מתייחסים בעיקר למידת ה'תאוה' וה'חומריות', שהן בכלל ה'שכליות'.
מכל מקום, נראה שלדעת הרמב"ם מדריגת ה'חסיד' ביחס ל'שכליות' נתבעת מכל אדם, וה'מושל' נחשב לחיסרון. לעומת בעל התניא, שרואה ב'חסיד' מדריגה נדירה השייכת ליחידי סגולה, לעומת הבינוני שזו מדרגת ההמון ושלימותם.
ב. היעב"ץ (על הגליון) חולק על הרמב"ם, ולדעתו הכובש עדיף מהמושל גם במצוות השכליות. ואדרבה, דווקא במצוות השכליות גובר יצרו של האדם יותר מאשר בשמעיות, ולכן מסתבר שמעלתו של המושל גבוהה יותר.
לקבלת נספח הרחבות לפרק ו' ניתן לשלוח מייל ל: emundaf•gmail.com
שאלות לדיון
מה היחס בין המוסר הטבעי לצו האלוהי?
מה היחס בין טוב ורע לעומת אמת ושקר? האם קיימת באדם סלידה מן השקר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
