ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן עזרא
וְאִם כֵּן, מַה שֶּׁהָאָדָם מְשֻׁבָּח מִכָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים וְרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ פְּעֻלּוֹת מְיֻחָדוֹת, אֵין הַפְּעֻלּוֹת הַמְיֻחָדוֹת הָהֵם הַפְּעֻלּוֹת שֶׁהֵם הַמְּלָאכוֹת וְהַבִּנְיָנִים, כִּי דָּבָר זֶה אֵינוֹ לוֹ לִשְׁלֵמוּת, רַק לְחִסָּרוֹן וְלִפְחִיתוּת בִּשְׁבִיל שֶׁחָטָא וְנַעֲשָׂה בַּעַל חִסָּרוֹן, וּלְכָךְ צָרִיךְ לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָאָדָם פְּעֻלּוֹת אֲשֶׁר הֵם מִתְיַחֲסִים אֶל נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ אֱלֹהִית. וְאִם כֵּן נִשְׁאֲרָה הַשְּׁאֵלָה, אֵיזֶה הֵם הַפְּעֻלּוֹת הַמְיֻחָדוֹת לוֹ, הַמִּתְיַחֲסוֹת אֶל מַעֲלָתוֹ, בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ נֶפֶשׁ שִׂכְלִי? לֹא יִשָּׁאֵר לוֹמַר רַק1 , כִּי הַפְּעֻלּוֹת הַמִּתְיַחֲסוֹת אֶל מַעֲלַת נַפְשׁוֹ, הֵם הַפְּעֻלּוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת*, וְהֵם מִצְווֹת הַתּוֹרָה. וְהֵם הֵם מְיֻחָדִים אֶל הָאָדָם, לְפִי מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית. וְדָבָר זֶה בְּוַדַּאי הֵם פְּעֻלּוֹת הַמְיֻחָדוֹת אֵלָיו וּרְאוּיִים לוֹ.
יצר הרע מעכב את גילוי הפעולה הטבעית של האדם – קיום המצוות
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר, אִם כֵּן הֲרֵי כָּל הַפְּעֻלּוֹת הַמְיֻחָדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַנִּבְרָאִים, הַפְּעֻלּוֹת מִתְחַיְּבוֹת מִמֶּנּוּ מֵעַצְמוֹ2 , וְאֵינוֹ מְשַׁנֶּה פְּעֻלּוֹתָיו. וְלָמָּה לֹא נִמְצְאוּ גַּם כֵּן פְּעֻלּוֹת הָאֱלֹהִיוֹת, הֵם הַמִּצְווֹת, מִן הָאָדָם מֵעַצְמוֹ? דָּבָר זֶה אֵין שְׁאֵלָה, כִּי אִם3 רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַפְּעֻלּוֹת בָּאוֹת מִן הָאָדָם, הֲלֹא יֵצֶר הָרַע שֶׁבָּרָא בָּאָדָם, הוּא מְבִיאוֹ אֶל הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת, שֶׁבָּאוֹת מִמֶּנּוּ, מִצַּד יֵצֶר הָרַע שֶׁבּוֹ. וְעַל זֶה הוֹכִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל וְאָמַר(דברים לב, א) : הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וגו', כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּפְּרָקִים הַבָּאִים, לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין זֶה לְפִי הַסֵּדֶר• כְּלָל. כִּי לְפִי הַסֵּדֶר הַשִּׂכְלִי4, רָאוּי שֶׁיִּתְחַיְּבוּ הַפְּעֻלּוֹת מִן כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי, וְאֶל הָאָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹ אֱלֹהִית שִׂכְלִית, רָאוּי לוֹ פְּעֻלּוֹת מְיֻחָדוֹת, וְהֵם פְּעֻלּוֹת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, רַק5 כִּי הַיֵּצֶר הָרַע מְעַכֵּב*.
___________________________________
אם כן יתרון האדם על כל שאר בעלי החיים מחייב שיהיו לו פעולות מיוחדות. המלאכות והבנינים שעושה האדם לצורך קיומו אינן הפעולות המיוחדות לו המתאימות לשלימותו, אלא הן פעולות שנובעות מחמת החטא והן חסרון לו, וכבר בארנו שתפקידו צריך להתאים לנפשו הרוחנית אלוקית. אם כן נשארה השאלה: אלו הן הפעולות המיוחדות לאדם אשר מתייחסות אל מהותו שהוא בעל נפש רוחנית? 1 אין לנו אלא לומר, כי בהתאם למהותו הפעולות צריכות להיות פעולות אלוקיות, והן מצוות התורה המיוחדות ומתאימות למהותו האלוקית של האדם.
ואם תשאל: לפי מה שאמרנו, שהפעולה שפועל הנברא מתאימה למהותו, הרי כל הפעולות שעושים הברואים כדי למלא את תפקידם הן פעולות שנעשות 2 באופן טבעי, ואינו יכול לעשות ההפך ממה שנברא לפעול, אם כן גם פעולות האדם, שהם המצוות, היו צריכות להיעשות באופן טבעי? אין זו שאלה, 3 אמנם פעולות המצוות היו צריכות להיעשות באופן טבעי, אולם יצר הרע שבאדם, מביאו לעשות מעשים רעים. על דבר זה הוכיח משה רבינו את ישראל ואמר: האזינו השמים וגו' כמו שיתבאר בהמשך (בפרק ד'), שמשה רבינו אומר לישראל שמעשיהם אינם לפי מה שרצה הקב"ה שיהיה בעולם. 4 לפי התכנית האלוקית צריך היה כל נברא לפעול באופן טבעי לפי מהותו ובהתאם לתפקידו. האדם שנפשו אלוקית רוחנית מתאימות לו מצוות התורה, 5 אלא שהיצר הרע שבו מעכב.
ביאורים
עד כאן עסקנו רבות בהסבר לכך שהעיסוק בחיי החומר אינו עיקר עניינו של האדם. מעתה עומד האדם ומנסה להבין להיכן הוא צריך לכוון את מאמציו? מהי הנקודה המרכזית שסביבה חייו אמורים 'להסתובב'? כדי לענות על שאלה זו, מלמד אותנו המהר"ל להתבונן פנימה, להתבונן אל תוך תוכו של האדם ולבדוק מהי הנקודה הפנימית שבו, מהי באמת מהותה של נפשו, ומתוך כך לענות על השאלה מהו הדבר המתאים לה.
אז מה היא מהותה של נפש האדם? כשברא הקב"ה את עם ישראל, הוא נתן בגופם הגשמי 'נפש אלוהית'. זוהי מהותה של נפשם, ולכן כל מעשיהם צריכים להיות מכוונים לנפש האלוהית שלהם. היחיד שבאמת מבין מה הן הפעולות המתאימות ביותר לנפש האדם, הוא בוראה – ה'אלוהים' בעצמו, והוא שנתן לאדם את מצוות התורה שהן הפעולות המתאימות ביותר לנפשו האלוהית. נפש האדם נבראה כך שהיא זקוקה לצורך השלמתה – לסדר הראוי לה, למצוות המתאימות לה, שהן אלה שיוכלו להוציאה אל הפועל. ניתן גם להוסיף שאם האדם יתכחש למה שמתאים לו, אם האדם לא יהיה נאמן למה שמתאים לנפשו, הדבר יגרום לו לסיבוכים ולבלבולים רבים.
אלא שדברים אלו תמוהים לכאורה. לפי מה שראינו, כמו שהשמש יודעת את תפקידה ועושה אותו באופן טבעי, כך האדם היה צריך לדעת באופן טבעי מה מתאים לנפשו האלוהית ולעשות אותו. ואם כן יש לשאול מדוע בני האדם צריכים מצוות שהן, כביכול, 'חיצוניות' כדי לדעת מה לעשות? ועוד, כיצד ייתכן שגם אחרי שהאדם יודע מה מתאים לו לעשות, הוא נכשל פעמים רבות ולא עושה זאת? התשובה לכך היא, שבליבו של האדם מצוי יצר רע. תפקידו של היצר הוא לבלבל ולטשטש את האדם, ובכך למנוע את היציאה לפועל של מה שמתאים לטבעם של בני האדם, ולכן לא רק שהאדם אינו מבין באופן טבעי מה מתאים לנפשו, אלא גם כשמבין הוא לא תמיד מקיים.
הרחבות
* מהות האדם – האלוהיות
הַפְּעֻלּוֹת הַמִּתְיַחֲסוֹת אֶל מַעֲלַת נַפְשׁוֹ, הֵם הַפְּעֻלּוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת. פסיכולוגים רבים חיפשו את הדחף הנפשי העיקרי שלנו. עניין זה משמעותי ביותר כדי להגיע לסידור ולתכנון מוצלח של חיינו. ביחס לזה כתב הרב קוק : "המידה הפסיכולוגית מַכֶּרֶת... את אותו הכוח, אשר רישומו הוא יותר ניכר בפעולות הנפש... ועל פי מידה זו הננו מוכרחים להחליט, כי השאיפה לקרבת אלוהים ברום עוזה, רק היא הנה היסוד המרכזי לכל הנטיות, התשוקות, והשאיפות של הנפש האנושית כולה; הן כולן נובעות ממנה ושבות אליה..." [מאמרי הראיה 32].
* הרוע אינו חלק מטבע האדם
רַק כִּי הַיֵּצֶר הָרַע מְעַכֵּב. בעולם רווחת התפיסה כי המצב הטבעי של האדם הוא היותו מלא ברע, והדרישה ממנו להיות טוב משמעותה להתעלות מעל למצבו הטבעי . המהר"ל כאן מלמדנו כי תפיסת היהדות מתנגדת להבנה זו. לפי היהדות הטוב הוא המצב הנורמלי והטבעי של האדם: "אשר עשה האלהים את האדם ישר" [קהלת ז, כט]. היצר הרע הוא גוף זר וחולני שנמצא בתוך האדם ומושך אותו להזיק לעצמו. רבי צדוק הכהן מלובלין הרחיב רעיון זה וכתב שאין בתוכנו חלקים טבעיים רעים, אלא רק השימוש השגוי גורם לנזקים: "כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו, כי אין לך שום מידה וכוח שאין בה צד טוב גם כן, רק צריך שישתמש בה כפי רצון השם יתברך..." [צדקת הצדיק מז].
שאלות לדיון
האם באמת כל יתרון האדם על בעלי החיים הוא רק בקיום המצוות?
למה רק לאדם יש יצר הרע שמעכב אותו לחיות לפי ה'סדר' שראוי לו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
