בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תפארת ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

מנחם מנדל בן חנה רות ז"ל

י"ח טבת תשע"ד

פרק ב' חלק ב

undefined

בשביל הנשמה

י"ח טבת תשע"ד
4 דק' קריאה
עולם הטבע - יציר הקב"ה, אינו שלם בעצמו והוא נשלם ע"י האדם
וּבַמִּדְרָשׁ (תנחומא תזריע אות ה): שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוׂפוּס הָרָשָׁע: אֵיזֶה מַעֲשִׂים נָאִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם? אָמַר לוֹ: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוֹפוּס הָרָשָׁע: רָאִיתָ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יָכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא תֹּאמַר לִי בְּדָבָר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין שׁוֹלְטִים עָלָיו, אֶלָּא אֱמֹר דְּבָרִים שֶׁהֵם מְצוּיִין בִּבְנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: לָמָה אַתֶּם מוּלִים? אָמַר לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁעַל דָּבָר זֶה אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְכָךְ הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם נָאִים מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא שִׁבֳּלִים וּגְלֻסְקָאוֹת. אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוֹפוּס הָרָשָׁע: אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּמִּילָה, לָמָה אֵינוֹ יוֹצֵא הַוָּלָד מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וְלָמָּה טִבּוּרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְהוּא תָּלוּי בְּבִטְנוֹ וְאִמּוֹ חוֹתַכְתּוֹ? וּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר לָמָה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל, שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף1 הָאָדָם בָּהֶם. לְכָךְ אָמַר דָּוִד כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה (משלי ל, ה) עַד כָּאן.
וּבֵאוּר זֶה, כִּי טוֹרְנוֹסְרוֹפוּס הָיָה סָבוּר כִּי מַעֲשֵׂה הָאָדָם פְּחוּתִים מִן מַעֲשֵׂה הַטֶּבַע, בְּמַה שֶּׁהַטֶּבַע פֹּעַל אֱלֹהִי. לְכָךְ אָמַר, שֶׁהַמִּילָה הִיא יוֹתֵר פְּחוּתָה מִן הָעָרְלָה, שֶׁהִיא מַעֲשֵׂה הַטֶּבַע שֶׁפָּעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִלּוּ הַמִּילָה מַעֲשֵׂה הָאָדָם. וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּךְ, כִּי מַעֲשֵׂה הָאָדָם, בְּמַה שֶּׁהוּא פֹּעַל הָאָדָם שֶׁהוּא בַּעַל שֵׂכֶל, יוֹתֵר בְּמַדְרֵגָה מִן הַטֶּבַע, שֶׁהוּא כֹּחַ חָמְרִי בִּלְבַד. וּכְמוֹ שֶׁהוֹכִיחַ לוֹ מִן הַחִטִּים, שֶׁהוּא פֹּעַל הַטֶּבַע וְהוּא חָסֵר, עַד שֶׁיֻּשְׁלַם עַל יְדֵי אָדָם הַשִּׂכְלִי*. שֶׁמִּזֶּה תִּרְאֶה כִּי פֹּעַל הַשֵּׂכֶל הוּא עַל הַטֶּבַע.

___________________________________
מצאנו במדרש: שאל טורנוסרופס הרשע: איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם. אמר לו טורנוסרופס הרשע: ראית השמים והארץ, יכול האדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטים עליו, אלא אמור דברים שהם מצויים בבני אדם. אמר לו [טורנוסרופס]: למה אתם מולים? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות. אמר לו טורנוסרופס הרשע: אם הקדוש ברוך הוא רוצה במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה טיבורו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכתו? ומה שאתה אומר: למה אינו יוצא מהול? שלא נתן הקדוש ברוך הוא המצוות אלא לצרף 1 [לזכך ולתקן] האדם בהם. לכך אמר דוד: כל אמרת אלוה צרופה. עד כאן.
ביאור מדרש זה, טורנסרופוס חשב כי מעשי האדם פחותים ממעשה הטבע, כי מעשי הטבע הם מעשים מושלמים שהם מעשי הבורא. לכן לדעתו המילה היא פגימה, בעוד שהערלה מעולה ממנה, מפני שהערלה היא מעשה הטבע שפעל ה', והמילה מעשה האדם. השיב לו רבי עקיבא שאין הדבר כמו שהוא סבור, אדרבא, מעשה האדם, שהוא רוחני, נעלה יותר ממעשה הטבע החומרי. רבי עקיבא הוכיח זאת מהחיטים, שהן מעשה הטבע, והן אינן מושלמות עד שהאדם, שהוא בעל השכל, משלים אותן ועושה אותן ראויות למאכל. מזה נדע כי מעשה האדם הוא מעל מעשה הטבע.


ביאורים
יש הבדל גדול בין התפיסה הגויית לבין התפיסה של עם ישראל ביחס למעשה הבריאה. הגויים סבורים שכל מעשה בראשית הוא מושלם. השורש לתפיסה זו הוא המחשבה שבורא העולם הוא מושלם וללא כל חסרונות, ולכן לא ייתכן שהוא יברא עולם חסר שצריך תיקון. ממילא מובנת ההתנגדות הנחרצת של אומות העולם לברית המילה. זה נראה מעשה שקורא תיגר על מעשה הבריאה המושלם של הקב"ה.
על פניו, זו נראית תפיסה נכונה והגיונית, אך עם ישראל מתנגד לה באופן נחרץ. תפיסה זו טומנת בחובה הרס מוסרי רב. שהרי אם העולם מושלם וחסר כל תיקון ושינוי, קל וחומר שהאדם, שהוא בחיר היצורים והנבראים, נברא מושלם וחסר פגמים. אם כן, אין שום מקום לתיקון המידות ולקיום מצוות. אין שום דרישה מהאדם להשתנות, שהרי כל שינוי הוא כפירה בשלמות שברא הקב"ה! עם ישראל סובר שהעולם נברא מלכתחילה בלתי מתוקן. רצון ה' הוא שנהיה שותפים בתיקונו של העולם ובהשלמת מעשה בראשית. אומנם נכונים דברי טורנוסרופוס שהטבע הוא מעשה ידיו של הקב"ה, אך מעשי האדם, שנעשים בהשכל ובחוכמה, ואשר גם הם ניתנו על ידי הקב"ה, נאים יותר.

הרחבות
* ערכם של מעשי האדם
עַד שֶׁיֻּשְׁלַם עַל יְדֵי אָדָם הַשִּׂכְלִי. המהר"ל מלמד, שבכוחו של האדם להשלים את העולם. האדם לא אמור להיות פסיבי, אלא פועל ויוצר. הדבר מפורש בתורה בברכת ה' לאדם: "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וְכִבְשֻׁהָ ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ" [בראשית א, כח].
הרב קוק כותב, שזו הסיבה שחכמים כל כך שיבחו את העיסוק במלאכה וביישובו של עולם: "דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתקונו של עולם. וזאת היא אהבת המלאכה, שכל כך שָׂגְבָה מעלתה מצד עצמה ושנִתנה בברית כמו שתורה נִתנה בברית". [אורות התחיה פסקה טז]. הרב קוק מוסיף, שלמרות שכל פעולה גשמית המתקנת ומקדמת את העולם יש לה ערך וחשיבות, "הנעלה מכל היא ההצלה הכללית של הכשרת החיים הפנימיים של המציאות להוציאם מידי גלמותם (=מציאותם הגולמית, חסרת התוכן והמשמעות) ולתקנם בתור כלים שלמים העושים את תפקידם יפה". עיקר פעולתו של האדם, ליצוק תוכן רוחני עליון לעולם. האדם, בעל הנשמה האלוהית, מסוגל לרומם את המציאות בה הוא נמצא, להוציא אותה מהסתמיות שלה ולחשוף את המשמעות הפנימית שלה.

שאלות לדיון
האם גם אנחנו היינו חושבים שמעשי בני האדם נאים יותר ממעשיו של הקב"ה?!
האם כל מעשי האדם יכולים להיות במדרגה 'על טבעית', או רק חלק מהם?

לעילוי נשמת מנחם מנדל בן חנה רות ז"ל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il