ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְעוֹד הֵשִׁיב לוֹ, אַף כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה קַשְׁיָא מַה שֶּׁאֵין יוֹצֵא הַתִּינוֹק מָהוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. מִכָּל מָקוֹם בְּזוּלַת זֶה אֵין דָּבָר זֶה רָאוּי לִשְׁאֵלָה. כִּי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי אָדָם, רוֹצֶה הוּא יִתְבָּרַךְ לְצָרֵף אֶת הָאָדָם. כִּי מִצַּד פֹּעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין מִילָה•. וְזֶהוּ מִצַּד הַבְּרִיאָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל עַל יְדֵי הַטֶּבַע, וּלְפִי הַטֶּבַע רָאוּי הָעָרְלָה. רַק שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמִּילָה לָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה צֵרוּף לָאָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּלְתִּי טִבְעִי. שֶׁכַּאֲשֶׁר עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה הוּא צֵרוּף אֶל הָאָדָם מִן הַטֶּבַע. וְזֶה אֲשֶׁר חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמִּילָה. וְאִם הָיָה נִבְרָא מָהוּל, לֹא הָיָה צֵרוּף אֶל הָאָדָם, כִּי הָיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם כָּךְ, שֶׁהַטֶּבַע הִיא אַחַת לְכָל בְּנֵי אָדָם וְלֹא הָיָה זֶה צֵרוּף. שֶׁאֵין הַצֵּרוּף רַק בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ טִבְעִי. שֶׁהַצֵּרוּף הוּא הוֹצָאָה מִן הַטֶּבַע. וְזֶהוּ הַצֵּרוּף כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם צֵרוּף לָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם פְּעֻלּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו הוֹצָאָה מִן הַטִּבְעִי, וְלֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם שָׁוִים עִם הַבַּעֲלֵי חַיִּים הַטִּבְעִיִּים. כִּי מִצַּד הַטֶּבַע נֶחְשָׁב וְנִרְאֶה הָאָדָם כִּבְהֵמָה שֶׁהִיא טִבְעִית*. וְאֵין כָּל אָדָם רָאוּי לְמַעְלָה זֹאת, כִּי אִם הָעָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְדָבָר זֶה עוֹד יִתְבָּאֵר.
___________________________________
עוד השיב רבי עקיבא לשאלתו - אף שהשאלה למה אין התינוק יוצא מהול אינה קשה, כמו שכבר התבאר למעלה, מכל מקום גם מצד אחר אין מקום כלל לשאלה זו. למצוות, שציוה הקב"ה את בני האדם, מטרה כללית, לצרף את הבריות. מעשה הבריאה שהוא פועל ה' יתברך, מצד המעשה הטבעי הוא מעשה שלם, ולפי הטבע החומרי ראויה הערלה להיות. הקב"ה ציוה את האדם על מצות המילה כי על ידי כך יהיה לאדם צרוף ויהיה מזוכך מהחומרי. על ידי קיום המצוה מזדכך האדם מהחומר, ולכן חפץ ה' במילה. אם היה האדם נוצר מהול לא היה צרוף האדם, כי כל בני האדם היו נבראים באופן זה, שהרי זו היתה יצירת טבע משותפת לכל בני האדם, ולא היה כאן צרוף, לפי שאין צירוף רק כאשר יוצא מהחומרי. ענין זה של הצירוף עוד יתבאר. וכך הן כל המצוות שנתן הקב"ה, שהן מצרפות את האדם, כדי שיהיו מעשיו ופעולתיו יציאה מהעולם החומרי, וכדי שלא יהיו מעשי האדם שווים למעשה בעלי החיים החומריים, שהרי במבט מהפן החומרי נחשב ונראה שהאדם חומרי כמו הבהמה. אולם למעלה זו לא ראויים כל בני האדם, אלא רק העם שבחר בהם הקב"ה, ודבר זה עוד יתבאר.
ביאורים
רבי עקיבא נותן תשובה נוספת לשאלתו של טורנוסרופוס. גם אם נאמר כדבריך, טורנוסרופוס, שאין שום חיסרון במעשה ה' בבריאת האדם אנו יכולים להבין את מצוות המילה. האדם נברא בטבעו מושלם ללא כל צורך בתיקון, ולכן הסרת העורלה היא מעשה לא טבעי. באופן טבעי האדם היה צריך לחיות עם הערלה שקיימת בו מטבע בריאתו. הסרתה היא מעשה שמנוגד לטבע. פעולה זו גורמת לאדם להתנתק מהחומר ולהפוך לרוחני יותר.
זוהי משמעות המילה 'צרוף'. כשאדם מצרף זהב או כסף הוא לוקח גוש כסף טבעי המעורבב מעפר מתכות שונות ומזקק אותו מהסיגים. לאחר הזיקוק בדיל הכסף כבר אינו כמו שנברא, אלא נקי ובעל ערך רב יותר. במצב זה הוא יכול לבטא את ייעודו ולהפוך לתכשיט יקר ערך. הצירוף הוא גילוי הנקודה הפנימית שחבויה מעבר לחומרים הנוספים הדבוקים בגוש הכסף שלנגד עינינו.
גם האדם דומה לאותו גוש כסף מעורבב. יש באדם צדדים חומריים ורוחניים המשמשים בערבוביה. קיום המצוות מסיט את השאיפות החומריות והתאוות השפלות, והופך את מעשיו החומריים של האדם לכאלו אשר מגלים את הנקודה הפנימית, הנשמה.
לכן ברית המילה היא מצווה שניטש עליה מאבק בין ישראל לגויים. הגויים טוענים שכך בראם הבורא, ולכן אין סיבה להסיר את העורלה. עם ישראל טוען בגאון שהאדם הוא גוש כסף גולמי, מעורבב ובלתי נקי. המצוות באות להסיר את המשיכות החומריות ואת התאוות, ולגלות את הנשמה הפנימית הטהורה. המצווה שמבטאת יותר מכל את הסרת החומר על מנת לגלות את הנשמה היא המילה.
הרחבות
*מותר האדם מן הבהמה
כִּי מִצַּד הַטֶּבַע נֶחְשָׁב וְנִרְאֶה הָאָדָם כִּבְהֵמָה שֶׁהִיא טִבְעִית. מצד העולם הטבעי אין הבדל אמיתי בין האדם לבהמה. שניהם עשויים מבשר ודם, לשניהם מערכות עיכול, הפרשה ורבייה. דמיון זה, בין האדם לבהמה, כבר מוזכר בספר קהלת : "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" [קהלת ג, יט].
בהמשך הפסוקים מופיעה תשובה לשאלה זו: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" [ג, כא]. האבן עזרא מסביר שלאדם יש נשמה, ולבהמה לעומת זאת, יש נפש. נשמת האדם תחזור למעלה אל האלוהים, למקום ממנו נחצבה, אולם נפש הבהמה תחזור אל הארץ, למקום ממנו נוצרה: "ואחר כך ויפח באפיו נשמת חיים ורמז חיים בעבור שהיא עומדת ולא תאבד כנפש הבהמה. והפרש יש בין נשמה ונפש כי לא מצאנו בכל המקרא נשמה כי אם על בני אדם... ואמר שלמה בסוף הספר שרוח בני האדם תשוב אל האלוהים ולא אל העפר" [שם]. חובת קיום המצוות עליה מדבר המהר"ל, נגזרת מהבדל זה. כיוון שלאדם יש נשמה, מוכרחים גם מעשיו להיות שונים.
הבדל נוסף שנוצר כתוצאה מהימצאות הנשמה בגוף, הוא השכל הנמצא באדם אך לא בבעלי החיים. כך כותב השולחן ערוך בבואו להסביר מדוע ברכת 'אתה חונן' נתקנה ראשונה לברכות האמצעיות: "מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל, קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות, שאם אין בינה אין תפלה" [או"ח, קטו, א].
שאלות לדיון
איך המצוות אמורות להשפיע עלינו? האם אנו רואים הבדל בין אנשים שמקיימים תורה ומצוות לאנשים שאינם עושים זאת?
מה הכוונה שהמצוות 'מצרפות' אותנו ומוציאות אותנו מן הטבע?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
