- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- הלכה מחשבה ומוסר
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
הגיע זמן הגאולה
לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי
לשיטתו של פרעה, הדרך הטובה למנוע את מחשבות הגאולה מישראל היא באמצעות הכבדה. "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים"; "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ה). משה כואב, פונה לאלוקים ושואל: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי".
הסביר המגיד מישרים לבית יוסף (וארא), כי משה רבנו סבר שכיוון שהקב"ה שלחו לגאול את ישראל, כבר עברו ימי הרעה והגיע זמן הגאולה. לכן משה פונה ושואל: אם הגיע זמן הגאולה – "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?" ואם לא הגיע זמן הגאולה – "לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?". ענה לו הקב"ה שוודאי הגיע זמן הגאולה. "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה". עַתָּה – עכשיו תראה כי עכשיו זמן הגאולה. ואם תשאל: למה יש צרות בזמן הגאולה? "לא דרכי דרכיך, דהא אנא פועל בדינא וברחמי כחדא" – אני פועל בדין וברחמים ביחד, בזמן הגאולה.
גם אחרי שמשה מכה את פרעה מכה אחר מכה, פרעה מקשה את לבו. גם אחרי שפרעה מודה "ה' הצדיק", הוא לא משחרר את בני-ישראל. גם אחרי היציאה, הוא מתחרט ורודף אחריהם. גם אחרי קריעת ים-סוף, טביעת המצרים ושירת הים הגדולה, חוזרים בני-ישראל ונופלים לרפיון ברפידים, נלחמים באויב קשה מנשוא, עמלק, ושוב מנסים את ה' פעמים רבות עד הכניסה לארץ ישראל. כל זאת אחרי שהגיע זמן הגאולה.
וארא אל האבות

קול צופיך - הרב שמואל אליהו (646)
הרב שמואל אליהו
187 - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ
188 - וַאֲנִי תפילתי
189 - וְזֹאת הַבְּרָכָה
טען עוד
בפרשיות אלו מוזכרים שלושת האבות בשמותיהם שבע פעמים מתוך שמונה-עשרה סך הכול שמוזכרים בתורה. הגמרא בירושלמי (ברכות לג ע"ב) מסבירה שחכמים תיקנו בתפילה י"ח ברכות בגלל י"ח הפעמים ששלושת האבות מוזכרים בשמותיהם ביחד בתורה. "רבי חנינא בשם רבי פנחס: כנגד שמונה עשרה פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב".
כותב בעל קונטרס היחיאלי, כי הברכה התשע-עשרה בתפילת שמונה-עשרה, "ברכת המינים", שנאמרת כנגד מלכות הרשעה, נרמזת גם היא בתורה באופן דומה ושונה בתפילה של משה אחרי חטא העגל. "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ". ישראל במקום יעקב.
גאולה בזכות שלושת האבות
התורה אומרת כי גם הגאולה העתידה תהיה בזכות הברית עם שלושת האבות. "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו מב). על כן בתפילת י"ח אנו מזכירים את שלושת האבות בשמותיהם בברכה הראשונה של תפילת שמונה-עשרה, העוסקת בגאולה בזכות האבות. "וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה" (ראה דברים ט ה. וראה עוד רבנו בחיי שמות לב יג משם שמות רבה מד, ב).
שם ומלכות בברכות
ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה
רוב הברכות הן ברכות עם שם ומלכות: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים". או "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ וכו'". לעומת זאת יש לנו ברכות עם שם ה' אבל בלי מלכות. למשל: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים".
הגמרא במסכת ברכות (מ ע"ב) מביאה על כך מחלוקת. "אָמַר רַב, כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, אֵינָהּ בְּרָכָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת, אֵינה ברכה". התוספות שם כותב שהלכה כרבי יוחנן שאומר כי "כל ברכה שאין בה מלכות שמים – אינה ברכה".
ברכה הסמוכה לחברתה – נסמכת עליה
אם כן, כיצד זה יש ברכות שלא מוזכר בהן שם ומלכות, בדומה לכל ברכות שמונה-עשרה שמוזכר בהן שם בלבד, כגון "ברוך אתה ה' מחיה המתים"? הגמרא (ברכות מט ע"א) אומרת כי אף שבכל ברכה נדרש להזכיר שם ומלכות, הרי שבברכה הסמוכה לחברתה, כמו ד' הברכות של ברכת המזון, אין צורך להזכיר מלכות בכל ברכה. כל זאת בתנאי שבברכה הראשונה יש שם ומלכות, ואז זה מועיל גם לכל הברכות האחרות, ואינן צריכות שם ומלכות מיוחד לכל ברכה.
לכן חתימת כל הברכות בברכת המזון היא בלי מלכות. "בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָּן אֶת הַכֹּל"; "בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן"; "בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם". רק הברכה הראשונה של ברכת המזון היא עם שם ומלכות: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וכו'". עליה נסמכות כל הברכות האחרות.
מלכות מיוחדת בתפילת י"ח
הקושיה הגדולה היא ב-57 ברכות שמונה-עשרה שאומרים שלוש פעמים ביום. לכאורה הברכות הללו אינן עומדות בכלל, הזה שהרי הן לא מסתיימות בשם ומלכות והן לא סמוכות לברכה שפותחת בשם ומלכות. הברכה הראשונה של תפילת י"ח אינה מתחילה "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם" כמו ברכת המזון, עם שם ומלכות. אלא הנוסח הוא אחר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם. אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן וכו'" אין כאן שום הזכרה של מלך העולם. על מה נסמכות אפוא כל שאר הברכות בתפילת י"ח?
שאלה זו שואל התוספות במסכת ברכות (מ ע"ב), והוא משיב כי באמת בברכה זו לא כתוב "מלכות" רגילה, "מלך העולם", אלא כתובה כאן מלכות מיוחדת שהיא יסוד המלכות. "אלקי אברהם הוי כמו מלכות, דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו".
במילים אחרות אומר לנו התוספות, כי אנשי כנסת הגדולה שתיקנו את הברכות והתפילות וקבעו שצריך שם ומלכות, תיקנו מלכות מיוחדת בברכה הראשונה שכל כך הרבה ברכות נשענות עליה. בברכה זו הם מסבירים לנו איך מביאים את מלכות ה' לעולם. איך הולכים בדרכו של אברהם אבינו וקוראים בשם ה' (ראה עוד הסברים טור סימן קיג).
ברכות מהלב
ברכה משונה
כפי שראינו, בברכה הראשונה של תפילת שמונה-עשרה יש שינוי ממה שאנו רגילים לברך. אבל האם כל שינוי בברכות יכול להיות טוב? הגמרא במסכת ברכות (מ ע"ב) מביאה בזה מחלוקת תנאים. "ראה פת ואמר: 'כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה' – יצא. ראה תאנה ואמר: 'כמה נאה תאנה זו, ברוך המקום שבראה' – יצא. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובתו".
הגמרא מסבירה שבעניין השאלה מה קורה אם אדם בירך על לחם "שהכול נהיה בדברו", אין מחלוקת ביניהם שיצא ידי חובה, כי גם ברכת "שהכול" היא תקנתם. על כן בדיעבד אם בירך על כל דבר "שהכול" יצא ידי חובה. השאלה היא על נוסח ברכות שלא רגילים בו ואדם מברך מהלב. בעניין זה ראינו מחלוקת, ובהמשך נברר האם ההלכה כרבי מאיר או כרבי יוסי.
המוציא פיתה – האם יצא?
אחרי המחלוקת הזאת מביאה הגמרא סיפור שלכאורה סותר את דעת רבי יוסי. הגמרא מספרת על "בנימין רעיא", בנימין הרועה, שכנראה לא היה בקי בברכות והיה מברך על לחם בלשון ארמית: "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא". רב אמר שבנימין הרועה יצא ידי חובה בנוסח ברכה זו על ברכה ראשונה של ברכת המזון (רש"י שם).
הגמרא מסבירה כי חידושו של רב אינו בכך שמותר לברך בכל לשון, כי זו ברייתא שנאמרה לפניו: "תנינא ואלו נאמרים בכל לשון: פרשת סוטה, וידוי מעשר, וקריאת שמע, ותפלה, וברכת המזון". חידושו של רב שהנוסח הזה של בנימין הרועה מועיל למרות שחכמים תיקנו מטבע אחר של ברכה, אעפ"כ מועילה ברכתו של בנימין הרועה. כך גם נפסק ב"שולחן ערוך" (קסז סעיף י): "אם במקום ברכת המוציא בירך: שהכל נהיה בדברו, או שאמר: בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא – יצא".
ברכת הגומל בארמית
הגמרא במסכת ברכות (נד) אומרת:
"אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת (ברכת הגומל), וְאֵלּוּ הֵן, יוֹרְדֵי הַיָּם, וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא". ומסיימת ומביאה סיפור: "רַב יְהוּדָה חָלַשׁ וְאִתְּפַּח, עַל לְגַּבֵּיהּ רַב חַנָּא בַּגְדְּתָאָה וְרַבָּנָן. אַמְרֵי לֵיהּ, 'בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיְהָבָךְ לָן, וְלָא יְהָבָךְ לְעַפְרָא'. אָמַר לְהוּ, פְּטַרְתּוּן יָתִי מֵאוֹדוּיֵי. וְהָא אָמַר אַבַּיֵי, בָּעִי אוֹדוּיֵי בְּאַפֵּי עֲשָׂרָה, דַּהֲווּ, בֵּי עֲשָׂרָה. וְהָא אִיהוּ לָא קָא מוֹדֶה? לָא צָרִיךְ, דְּעָנִי בַּתְרַיְיהוּ אָמֵן".
תרגום ופירוש: רב יהודה חלה, עלו לבקרו רב חנא מבגדד וחכמים. בירכו אותו שניצל ממוות לחיים ולא הלך לקבורה בעפר ואמרו לו בלשון זו: "ברוך הקב"ה שנתן אותך לנו ולא נתן אותך לעפר". אמר להם רב יהודה: פטרתם אותי מלברך ברכת הגומל. מקשה הגמרא: והרי אביי אמר שצריך לברך הגומל בעשרה? מתרצת הגמרא שהיו שם עשרה. ושוב שואלת הגמרא: הרי הם בירכו, ולא החולה שהבריא? מתרצת הגמרא שהוא ענה "אמן" אחריהם, ובזה הוא יצא ידי חובת ברכת הגומל.
אומר שם התוספות, כי החכמים שהיו שם סברו כמו רב, כי די שיזכיר אדם בברכה שֵם ולא צריך מלכות. אבל אנחנו סוברים כמו רבי יוחנן שצריך להזכיר שם ומלכות. וכן כתב בשו"ת הרא"ש (כלל ד סימן ג) שצריך שם ומלכות. וכך פסק ב"שולחן ערוך" (סימן ריט), כי אם אמר חברו או הוא: "בריך רחמנא מלכא דעלמא דיהבך לן", וענה אמן – יצא ידי חובת ברכת הגומל. והוסיף הרמ"א כי אין זה ברכה לבטלה מן המברך, אע"פ שלא נתחייב בברכה זו, "הואיל ואינו מברך רק דרך שבח והודאה על טובת חבירו ששמח בה".
המשנה ממטבע שטבעו חכמים
ה"כסף משנה" (הלכות קריאת שמע פרק א) מביא את קושיית הרמ"ך ששואל איך הועילה הברכה של בנימין הרועה או של רב חנא, שאמרו לשון מיוחדת. הרי קבעו חכמינו כי כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך?
במקום אחר (הלכות ברכות פרק א הלכה ו) מביא ה"כסף משנה" פעם נוספת את תמיהתו של הרמ"ך ומיישב את תמיהתו ומסיים "ויש לתמוה על תמיהתו" של הרמ"ך. שם הוא הקשה על הרמב"ם שדבריו לכאורה סותרים זה את זה.
ה"נשמת אדם" (חלק א כלל ה) כתב כי ראוי להאריך בהלכות אלו כי הן "כלל גדול". לכן אנו מאריכים להסביר אותן ולהבין מה הסתירה בדברי הרמב"ם ומה התשובה עליה, שכן לתשובה זו יש משמעויות רבות לחיים.
שינוי נוסח הברכות במשך הדורות
סתירה בין הרמב"ם לרמב"ם
בהלכות ברכות כתב הרמב"ם שהמשנה ממטבע ברכות טועה, אבל יצא ידי חובה. כך כתב הרמב"ם בהלכות ברכות (פ"א הלכות ה' ו'): "ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום, ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – אינו אלא טועה, וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחבירתה". ובהלכה הבאה אחריה כתב שהטועה הזה יצא ידי חובה: "וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון, והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים, ואם שינה את המטבע – הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה, אפילו בלשון חול – יצא". מלשון זה משמע שהוא סובר כמו רבי מאיר, שהמשנה יצא ידי חובה, ולא כמו רבי יוסי שקבע "אינה ברכה".
בהלכות קריאת שמע כתב הרמב"ם כי המשנה ממטבע ברכות לא יצא וצריך לחזור. כך כתב שם (פרק א הלכה ז) על ברכות שלפני ואחרי קריאת שמע: "ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל, עזרא הסופר ובית דינו תקנום. ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם. מקום שהתקינו לחתום בברוך – אינו רשאי שלא לחתום. ומקום שהתקינו שלא לחתום – אינו רשאי לחתום. מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך – אינו רשאי לפתוח. מקום שהתקינו לפתוח – אינו רשאי שלא לפתוח. כללו של דבר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע". הרי לנו שדעת הרמב"ם היא כי המשנה לא יצא ידי חובה. לכאורה יש סתירה בדברי הרמב"ם. מה ההלכה?
מטבע לכל אחת בזמנה
ה"כסף משנה" מתרץ את הקושיה על הרמב"ם, אבל לפני התשובה צריך ללמוד את דברי הרשב"א שמסביר דבר יסודי בנוסח הברכות ואופן תיקונן. כך מסביר הרשב"א (ברכות מח ע"ב) על מה שכתוב בגמרא
"אָמַר רַבִּי נָתָן, מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן בִּרְכַּת הָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם. דָּוִד תִּקֵּן 'עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ'. וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן 'עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ'. 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' – בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ, כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר".
שואל הרשב"א: האם בנוסח הברכה שתיקן דוד המלך היה כתוב "וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ"? והרי מלכות בית דוד הייתה קיימת בימים ההם. כן מה שאנו אומרים היום: "וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ" – הרי ירושלים הייתה בנויה באותם ימים.
עוד שואל הרשב"א ממה שנאמר בגמרא שברכת המזון היא חובה מהתורה, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך". אם כן למה צריך את תקנת משה, יהושע ודוד וכו'?
על שתי השאלות הללו משיב הרשב"א בהסבר יסודי, כי באמת עיקר ברכת המזון הוא מהתורה. אלא שלפני תקנות משה ויהושע ודוד, היה יכול כל אדם להודות על האוכל "באי זה מטבע שירצה – אומרה". באו "משה ויהושע ודוד ושלמה ותקנו להן מטבע לכל אחת ואחת בזמנה". אמנם גם במטבע זו שלהם יש שינויים. "ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלם לא היו אומרין כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין. וכמו שאין אנו אומרים כאותו מטבע שתקנו דוד ושלמה. שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית, והם היו מבקשין: להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלות הארץ".
כן כתב גם הרא"ש (סי' כב) והטור בסימן קפ"ח (קסו.). וכן כתב הרמב"ן בספר ההשגות (על סה"מ לרמב"ם שרש א אות ט), "כי אחרי חורבן הבית שיננו את לשון ברכת המזון והוספנו 'ומלכות בית דוד משיחך במהרה תחזירנה למקומה ותבנה ירושלים'. כי את הענין תיקן שלמה ובית דינו, והלשון כפי הזמנים יאמר".
תירוץ על מגש של כסף
על-פי זה מתרץ ה"כסף משנה" ואומר, כי מי שאומר את נוסח הברכה שתיקנו חכמים אלא שהוא מוסיף עליה או גורע ממנה, או שהוא אומר כעין נוסח שתיקנו חכמים אבל הוא אומר אותה במילים אחרות, ומכל מקום הן רומזות לנוסח שתיקנו חז"ל – אין כאן טעות אבל אין ראוי לעשות כן. לכן בהלכות ברכות כתב הרמב"ם שיצא ידי חובה ולא נכון לשנות.
אבל בתחילת הלכות קריאת שמע מדובר על אדם ששינה שינוי יסודי בברכה. "שחתם בברוך או פתח במקום שהתקינו שלא לחתום או שלא לפתוח, או ששינה ולא חתם. או לא פתח בברוך במקום שהתקינו לחתום או לפתוח". לכן שם לא יצא ידי חובה (עיין רדב"ז בלשונות הרמב"ם נא).
הרמב"ם חוזר בו מדעתו
הגר"א דוחה את תירוץ ה"כסף משנה", שכן לדעתו הוא אינו תואם את לשון הרמב"ם. וכתב שהרמב"ם חזר בו בהלכות ברכות ממה שפסק בהלכות קריאת שמע, והמסקנה שאם אדם שינה ממטבע שקבעו חכמים יצא, כדעת רבי מאיר שאמר: "ראה פת ואמר: 'כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה' – יצא. ראה תאנה ואמר: 'כמה נאה תאנה זו, ברוך המקום שבראה' – יצא". ולא כדעת רבי יוסי שאמר "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובה" (ביאור לשו"ע או"ח סח).
לדעת הגר"א כל הסיפור של "בנימין רעיא" שאמר "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא – יצא" הוא הוכחה לדעת רבי מאיר. והגמרא בירושלמי פסקה כרבי מאיר. ולכן הרמב"ם, שדרכו לנטות אחרי הירושלמי, חזר בו ממה שפסק בהלכות קריאת שמע וחזר ופסק כמו רבי מאיר, שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – יצא (עיין משנה ברורה ס"ח ס"ק א' שהביאו, ונשמת אדם חלק א כלל ה).
ברכות מקוצרות
ברכת המזון מעין המאורע
על סמך האמור לעיל נבין טוב יותר את דבריו של גאון עוזנו ותפארתנו, בעל ה"בן איש חי", שכתב בהלכות כי בשעת הדחק אפשר להסתמך על דעת רבי מאיר ולברך את ברכת המזון בנוסח שונה ממה שתיקנו חכמים. וכך כתב: "נשים חייבות בברכת המזון, והן בעוון עתה רבות בנות אוכלות בלא ברכה, מחמת חסרון ידיעה, ועתידות הן ואביהן ובעליהן ליתן את הדין, וראוי לכל אדם ללמד את בתו בנעוריה בית אביה נוסח ברכת הנהנין וברכת המזון, לפחות נוסח הקצר הכתוב בספרים, ואם לא למדה בבית אביה – חייב בעלה ללמדה, וכנזכר כל זה בחסד לאלפים".
הרב בעל ה"בן איש חי" זיע"א מספר כי הוא הדפיס "נוסח הקצר של ברכת המזון שבו מזכירין מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודש, לחלקו לנשים בחנם. ורבות בנות באות ולוקחות נוסח זה הנדפס מביתנו".
הנוסח הקצר הוא: "בריך רחמנא מרן מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא בריך רחמנא דזן לכולא. נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה לחם לשובע ברוך אתה ה', על הארץ ועל המזון. רחם ה' אלוקינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מלכות בית דוד משיחך ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו ברוך אתה ה', בונה ירושלים, אמן. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו, המלך הטוב והמיטיב לכל הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכל טוב והוא יזכנו לימות המשיח. עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן".
קיצור הנוסח הקצר
מלבד הנוסח הקצר שהובא לעיל, חיבר ה"בן איש חי" נוסח קצר עוד יותר לברכת המזון למי שלא יודע אותיות עבריות, או למי שגם הנוסח הקצר הזה הוא ארוך מדי בשבילו. וכן למי שלא זוכר או נוטה לשכוח. הנוסח הזה ייאמר בשעת הדחק במקום ברכת המזון: " בריך רחמנא מרן מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא, בריך רחמנא דזן לכולא". והוא כותב כי "נוסח קצר זה יכולים ללמדו בעל פה אחר הרגלם בו". אמנם זה היה בימיו, שהיו רגילים בלשון ארמי. ובימינו יכולים לעשות כן בלשון עברי למי שלא מברך מכל סיבה היא.
ברכות בפקודה
מקובל בצבא שכאשר אדם מקבל חבילה עם ממתקים ועוגות מביתו, הוא מכבד את חבריו לאוהל, וכך ראוי להיות, להרבות אחדות בין אנשים שלפעמים באים ממקומות שונים ומדעות רחוקות זו מזו, שיהיה ביניהם קירוב דעת שהם מוסרים נפשם זה על זה.
כשהייתי בצבא שאלתי על כך את מו"ר אבא זצוק"ל, והיה אומר לי לברך בקול רם בשביל כולם. וכך אני עושה עד היום גם באירועים רבי משתתפים שבהם יש כיבוד. אני מבקש מכולם לשים יד על הראש ומברך בקול רם, ואנשים שמחים בזה ואומרים "אמן" ואוכלים.
כשנהגתי כך בצבא, שאלו אותי כמה פעמים האם אפשר לברך רק בלשון הזאת, או שאפשר לצאת ידי חובה גם באמירה כמו "תודה לך אלוקים" וכדומה. אמרתי להם על-פי האמור לעיל, שטוב לברך בכל לשון ובכל סגנון שמתאים להם, ואם ירצו אלמד אותם את הנוסח המקובל והמדויק. כן ראוי להורות לבעל תשובה בשלבים הראשונים, ובמיוחד להורות כן לילדיו ולמשפחתו, שהם יכולים לומר "תודה לך אלוקים בורא העולם על האוכל הטעים והבריא שנתת לנו". וכן כל כיוצא בזה.
טוב להודות לה'
נס עד הלום
ההלכה אומרת ש"הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן וכו' שצריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום". היום אין אנו יודעים בדיוק איפה עברו בני ישראל את הירדן, ומה נעשה אפוא? כתב ה"משנה ברורה" (ביאור הלכה סימן ריח) והביאו גם "כף החיים" בשם ה"כפתור ופרח": "ומיהו בכל מקום שיראה חלק מן הים או מן הירדן ראוי לו להזכיר חסדי ה' והשגחתו עלינו ויודה וישבח כפי כחו (בלי שם ומלכות). וכן העניין בראותו מקום שהאל יתברך עשה פלא או נס לקצת נביאים כמו בראותו בהר הכרמל מקום שעשה אליהו המזבח וכו'. וכן יעשה כל מי שעובר ורואה את הר הכרמל. או רואה את הירדן להודות לה' בלשונו על הנס הזה".
כך, למשל, בירדן יאמר: "תודה לך ה' על הנס שעשית לאבותינו בירדן. והעברת אותם בתוך הנהר ביבשה. וכל זה עשית מרוב אהבתך להם, לקיים מה שהבטחת לאבות הקדושים". וכך יעשה בכל מקום שנעשה בו נס גם בדורות הללו. למשל בעמק הבכא ברמת הגולן או ב"גשר עד-הלום" בדרום, וכן במקומות רבים אחרים שנעשה נס לישראל בימינו שהם רבים מספור ב"ה.
מכשירים את הניידים
חכמינו לא תיקנו ברכות על מחשבים, על מזגנים, על טלפונים ניידים או על מכוניות. אבל לימדו אותנו את הכלל שטוב להודות לה'. אין ספק שמכשירים אלה הם ברכה גדולה לאדם שיודע להינצל מתקלתם ולהשתמש בהם כראוי. וראוי לכוון עליהם בברכת "שעשה לי כל צרכי" וראוי גם לומר תודה לה' בכל פעם שמשתמש באחד מאלה בלשונו ולפחות במחשבתו. "תודה רבה אלוקים מלך העולם שנתת לנו חכמה ובינה להכין מכשירים כאלה, יהי רצון שנשתמש בהם לטובה ולא לרעה חלילה". ויהי רצון שנזכה באמת להכיר בחסד ה' עלינו ולהודות לו כראוי על כל הטוב שמשפיע עלינו. אמן.
ברכה להשכיר
מספר הרב אבי זרביב מבית-אל: היו לי שתי דירות ביישוב בית-אל שהיו מושכרות לאנשים שונים, וכדרכם של שוכרים – אלה באים ואלה הולכים. באותה תקופה היו דיבורים על שלום, וכמו שקורה תמיד כשמדברים על שלום, הפיגועים התרבו. הפיגועים הללו הקשו עלי למצוא שוכרים לשתי הדירות, וכך צברתי חובות על הדירות בלי יכולת לשלם אותם.
פניתי לרב חיים בן שושן, שנהג ללכת לשיעור השבועי של הרב זצ"ל בימי חמישי בערב, וביקשתי ממנו שיפנה בשבילי לרב זצ"ל ויבקש ברכה להשכרת הדירות. כבר ביום ראשון שלאחר קבלת הברכה מהרב השכרתי את הדירה הראשונה. זו הייתה בשבילי שמחה גדולה לראות את כוח התפילה של הרב פועל מיד עם התפילה, שהרי לא ציפיתי שביום שישי או שבת יבוא מישהו לשכור את הדירה.
אבל הדירה השנייה עדיין נשארה ריקה. אמרתי בלבי: אולי הרב חיים בן שושן ביקש רק על דירה אחת. אולי אני לא אמרתי את הדברים בצורה ברורה. לכן, כעבור שבועיים, פניתי שוב לרב חיים בן שושן וסיפרתי לו שרק דירה אחת הושכרה, ואשמח אם יבקש בשבילי ברכה להשכיר גם את הדירה השנייה.
ביום חמישי ביקש הרב חיים בן שושן ברכה לדירה השנייה, ומיד אחרי השיעור, בשעה 20:30 בערב, התקשר מישהו ואמר שהוא רוצה לשכור את הדירה. אמרתי לו שיבוא ביום ראשון ונחתום חוזה על הדירה, אבל הוא אמר לי שהוא רוצה לבוא כבר מחר עם החפצים ולהיכנס לגור בדירה, ואת החוזה נחתום ליד המשאית עם החפצים, בתנאים שסיכמנו בינינו בעל-פה.
אבל את ההפתעה הגדולה שמרו לי רק לסוף. כשהשוכר בא לחתום על הדירה הוא אמר לי כי מציאת הדירה בשבילו היא ממש נס. הכול בזכות ברכה של הרב אליהו. חשבתי שהוא מדבר על הברכה שאני קיבלתי, ולרגע לא הבנתי איך הוא יודע על הברכה הזאת שעברה אלי דרך הרב חיים בן שושן. אבל לא המתנתי הרבה זמן כדי להבין מה שקורה.
אותו שוכר סיפר כי באותו יום חמישי, שעתיים לפני השיעור של הרב, הוא בא לרב מרדכי אליהו ואמר לו שהוא מחפש דירה כבר הרבה זמן והוא לא מוצא מה שהוא מחפש. הרב אמר לו: "אני מברך אותך שתמצא מהר". מיד אחרי השיעור הוא שמע ממישהו על הדירה שלי והתקשר.
חכמינו לא תיקנו ברכות על מחשבים, על מזגנים, על טלפונים ניידים או על מכוניות. אבל ראוי לכוון עליהם בברכת "שעשה לי כל צרכי" ולומר תודה לה' בכל פעם שמשתמש בהם
תפילת השיעור . האם צריך להגיד תפילת הדרך לפני שיעור נהיגה שנמצא באותו יישוב?
כדאי, בלי ברכה.
אבות ובנים . אני תלמיד שיעור ד' בישיבה גבוהה. לוקח לי המון זמן ומאמץ להתרכז ולכוון אפילו את פשט הדברים של ברכת אבות. איך אוכל לשפר זאת?
א. הכנה ולימוד. כשיש חיבור הכוונה זורמת ולא צריך להתאמץ. ב. סגולה טובה, וגם הלכה מפורשת בשו"ע, לראות את עצמך עומד בקודש הקודשים. ג. מקווה – עוזר מאוד.
עמידה לפני הנץ . האם מותר בבוקר להתחיל את תפילת העמידה לפני הנץ? אם כן, עד כמה זמן?
במצבי דחק אפשר מעלות השחר.
נפשות שבעות . אחרי כמה זמן מותר לברך "בורא נפשות" מסיום האכילה או השתייה?
כל עוד אינו רעב או צמא מחמת אותה האכילה או השתייה.
פרשת וארא תשפ"ה - ייסורי הגאולה
הרב שמואל אליהו | כ"א טבת תשפ"ה
פרשת בא תשפ"ה – נגף למצרים ורפוא לישראל
הרב שמואל אליהו | כ"ח טבת תשפ"ה

לֹא תַחְמֹד וְלֹא תִתְאַוֶּה
הרב שמואל אליהו | שבט התשע"ג

בין כסה לעשור
הרב שמואל אליהו | תשרי תשע"ד
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
האם מותר לפנות למקובלים?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
מדוע פורים גדול מכיפורים?
סוד ההתחדשות של יצחק
הלכות קבלת שבת מוקדמת
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה