התלמוד והמעשה - "נעשה ונשמע"

אצל קדמונינו תנאים נשאלה שאלה: תלמוד גדול או מעשה גדול. "נענה ר' טרפון ואמר - מעשה גדול, נענה ר' עקיבא ואמר - תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו - תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה". וכמובן, מעורר מאמר חז"ל זה קושי גדול בתוכו עצמו, שהרי אם גדלותו של התלמוד היא בזה שהוא מביא את המטרה - המעשה - נמצא שהמעשה חשוב יותר, א"כ כיצד הכריעו בזה שהתלמוד גדול, ולא להפך?

כן יש להסביר מה היחס בין גמרא זו למה שלכאורה נראה להפך - במה שציינו חז"ל באופן כ"כ מאחד את מעלתם של ישראל במה שהקדימו נעשה לנשמע עד שנדמו בזאת למלאכי השרת. וכמו שמסביר המהר"ל שם שישראל "עיקר עצם שלהם, מה שנבראים עליו, הוא לעובד את ה' יתברך במעשה, והידיעה בפעולה זו נמשך אחר המעשה ..." (תפארת פרק כ"ט), וא"כ לכאורה - המעשה גדול והוא עיקר סגולתם ומעלתם העליונה?

ויש ליישב ולהסביר: שמגמת העולם, גמר המלאכה של מעשה בראשית, מבוטאת יותר מכל בחידוש גבורתו של עולם המעשה - המצות - היכולת לעגן את אוצרות הרוח העליונים בכל פרט של הופעה מציאותית. החיבור הגמור של שמיים וארץ, של חומר ורוח, מופיע דווקא כאשר אידיאלים מרוממים מבוטאים בעולם בשפה גלויה, ואין לך פינה וצד בעולם, גרגר חול או רגב אדמה, מחוסרי נשמה ועילוי. כל זה מונח בנו כשאיפת חיים עצמית, כעין אלוקית - מלאכית, מעל ומעבר להגיון ושכל: הנעשה שהקדמנו לנשמע. וכך מובא הדבר בתיאורו הנפלא של הרב באורות האמונה:

למדנו שאין ערוך לשלימות הנשגבה הגנוזה ברעיון העולם המצוותי, המעשי, וממילא גם לכל מצווה ומצווה "שהתמצית המעשית אל הפועל חובקת בנקודתה האחת היותר קטנה, המוני המונים של אידיאלים והגיונות רחבים המכשירים אותה בעולם ובחיים" (אורות התשובה י"ב, ו)

אולם, בכאילו בניגוד לכל הנ"ל, מלמדנו החכם מכל אדם בספר משלי - "כי נר מצווה ותורה אור" - ונעלה מעלת התורה ולימודה לעין ערוך. ויש צורך להעמיק ולהבין יותר: רק באחיזתינו בלימוד התורה אנו מתאחדים עם עצם רצונו יתברך, עם האור האלוקי השמימי המסוגל לבקוע את מעטפת החיים הגשמית, הארצית, המסתירה וחוצצת. התכנית הנפלאה של חיבור שמים וארץ שבעולם המעשה והמצוות, מסוגלת היא להופיע בעולם ולצאת מן הכח אל הפועל, דווקא משום שאצל לומדי התורה הממיתים עצמם באוהלה, היא כבר אמת גמורה, חיים מאירים ואהובים שהקיום המעשי הרי הוא כבר מונח ומקופל בהם כנשמה בגוף, וע"כ גדול תלמוד שדווקא הוא מביא לידי מעשה:

ומתאימים הדברים אל המתבאר בפרקי ההדרכה המוכרים באורות התורה (י"א, ו):

מובן שאם גדול תלמוד המביא לידי מעשה, ולומדי התורה משמשים לב חי לכל עוסקי המצוות וצרכי ציבור באמונה, ק"ו שכן הוא ביחס לבניין האומה בארצה, "כי לומדי התורה המחזיקים בעץ החיים, הם המרגישים את החיים האמיתיים של כלל האומה ... והם כערך הלב המחייה את הגוף בחיותם הרוחנית השמחה לעד ... נותנים עוז לאומה בכללה לקום ולהתעודד" (עין איה ברכות ט', של"ח).

ובאוצר החיים המתחדש לנו בארצנו בקץ המגולה, מתבאר באורות במקומות רבים, מקרינות התורה ולימודה והעשייה הלאומית הברוכה אלא על אלו, ורוח ישראל השב לארצו בא ונושב ממקורות נשמת האומה, שבה מחוברים יחדיו התלמוד והמעשה, היחיד והאומה, ומתברכים אלו מאלו. ומכינות מערכות אלו אותנו לקראת הופעת משיח צדקנו, משיח בן דוד, שדוד המלך - כל אישיותו בנויה כהופעת התורה בתוככי תיקון עולם המעשה, מתפשט ומאיר באחדות אחת. וע"כ רק בזכותו התאפשרה הכנסת ארון ה' - מעוז התורה - "נושא האורה האלוקית" אל משכנו בקודש הקדשים שבמקדש בזמן שלמה בהבטחת נצח השפעתה של תורה והעלאת החים בעילוי גמור. "כ"ד רננות אמר שלמה ולא נענה, כיוון שאמר ה' אלוקים אל תשב פני משיחך, מיד נענה" (עיין עין איה שם). ואולי גם משום כך זוכים אנו לקריאתה של מגילת רות - יחוסו של דוד המלך בחג השבועות.