ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
וּבָעֵת הַהִיא – הָיְתָה כָּל הָאָרֶץ שָֹפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים, וְהִסְכִּימוּ לִהְיוֹת לָעוֹלָם כֻּלּוֹ רֹאשׁ אֶחָד מַנְהִיג וּמוֹשֵׁל, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ נְפוֹצִים וְנֶחְלָקִים בְּמֶמְשְׁלוֹתָם, וְלָזֶה בָּחֲרוּ בִּקְעָה אֲשֶׁר מָצְאוּ לָהֶם רַחֲבַת יָדַיִם, שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם יִבְחֲרוּ לִהְיוֹתָם קְרוֹבִים לְפִי כֹּחָם אֶל רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתָּם, וְלָזֶה גַּם כֵּן הִסְכִּימוּ לִבְנוֹת (שם ד) "מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם"•, כְּלוֹמַר: גָּבוֹהַּ מֻפְלָג כְּפִי הָאֶפְשָׁרוּת*, כַּאֲשֶׁר בָּא פָּסוּק אַחֵר* עִם זֶה בְּשָׁוֶה (דברים ט א): "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם", כִּי כֵן הָיָה רָאוּי לְמִי שֶׁנִּבְחַר לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁיִּהְיֶה אַרְמוֹנוֹ וּמִגְדָּלוֹ גָּדוֹל, עַד שֶׁבִּרְאִיַּת הַמִּגְדָּל יִתְלַבֵּשׁ כָּל רוֹאֵהוּ פַּחַד וּמוֹרָא, וְשֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה מֵרָחוֹק.
דור הפלגה לא חטאו אך ממעשיהם נמשך דבר רע
וְהִנֵּה אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים בָּעֵת הַהִיא לֹא חָטְאוּ בְּדָבָר בְּמַעֲשֶׂה וְלֹא בְּמַחְשָׁבָה, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט לְמֵרָחוֹק, יָרַד לְמַה שֶּׁיִּמָּשֵׁךְ* מִקִּבּוּץ הָאֲנָשִׁים הָרָעִים, וְהוּא אָמְרוֹ (בראשית יא ה): "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר" וגו', כְּלוֹמַר: יָרַד וְהִשְׁגִּיחַ לְמַה שֶּׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנּוּ, וְאִם לְעֵת עַתָּה אֵין רַע, אָמְנָם הַכִּנּוּס הָיָה רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. וְהוּא: שֶׁכֻּלָּם הָיוּ מַסְכִּימִים עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבִּקְעָה הַהִיא גַּם כֵּן אֲשֶׁר בָּחֲרוּ לָהֶם הָיָה אֶרֶץ שִׁנְעָר, הָיָה רֹאשָׁהּ וּמַלְכָּהּ נִמְרוֹד אֲשֶׁר הָיָה רֹאשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁהֵצִיק לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּחָלְקוֹ עָלֶיהָ* כְּמוֹ שֶׁנּוֹדַע, לָכֵן אָמַר: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", כְּלוֹמַר: אִם יִמָּשֵׁךְ זֶה, לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת בָּעֵת הָרִאשׁוֹן וְלֹא יָכֹלוּ, עַתָּה לֹא יִמָּנַע מֵהֶם, כִּי אֵין סָפֵק שֶׁהַדּוֹרוֹת הָהֵם הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים לְרוֹמֵם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם וּלְהַשְׁכִּיחַ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא עָלָה בְּיָדָם מִפְּנֵי חִלּוּק הַמֶּמְשָׁלוֹת וְהָאֲרָצוֹת, כִּי הָיָה לְעוֹבְדֵי ה' יִתְבָּרַךְ מִפְלָט, מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה כֵּן אִם תִּמָּשֵׁךְ הַסְכָּמָתָּם, כִּי כַּאֲשֶׁר בָּרַח אַבְרָהָם מִפְּנֵי נִמְרוֹד לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, לוּ הָיָה נִמְרוֹד מוֹשֵׁל בְּכָל הָעוֹלָם אָנָה יֵלֵךְ מֵרוּחוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּ"פֶּסַח שֵׁנִי*" (פסחים פז ב): "אֲמַר לֵיהּ* הַהוּא מִינָאָה: אֲנָן מַעֲלִינָן מִינַּיְיכוּ, דִּכְתִיב (מ"א יא טז): 'כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם', וְאִלּוּ אַתּוּן יָתְבִיתוּ גַּבָּן לָא עָבְדִינַן לְכוּ וְלָא מִידִי, אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי תַּעַבְדוּ, תְּכַלִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ, לֵיתַנְהוּ גַּבַּיְיכוּ, לְהָנֵי דְּאִיתַּנְהוּ, קַרוּ לְכוּ מַלְכוּתָא קְטִיעָא, אֲמַר לֵיהּ: גַּפָּא דְּרוֹמִי, בְּהָא נָחֲתִינַן וּבְהָא סָלְקִינַן". הִנֵּה הוֹרָה, כִּי סִבַּת הָשִׁיב חֲמָתָם מֵהַשְׁחִית אֵינֶנּוּ רַק* לִהְיוֹת מֶמְשַׁלְתָּם בִּלְתִּי כּוֹלֶלֶת*. וְלָכֵן, בִּהְיוֹת מַחֲשֶׁבֶת הַדּוֹר הַהוּא בָּעֵת הַהִיא אֵינֶנָּה לְרָעָה, אֲבָל כִּי רָאָה ה' יִתְבָּרַךְ הָרַע שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנָּה, לֹא עֲנָשָׁם, כִּי לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְעֹנֶשׁ, אֲבָל סִכֵּל עֲצָתָם וּבִלְבֵּל לְשׁוֹנָם, כִּי גַּם בְּבִלְבּוּל הַלָּשׁוֹן וְהֶעְלֵם קְצָתוֹ אֶל קְצָתוֹ* תּוֹעֶלֶת בָּזֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: רָאָה קִבּוּץ הָרְשָׁעִים הַהוּא רַע, בִּהְיוֹתָם כֻּלָּם מַסְכִּימִים עַל תְּכוּנָה אַחַת רָעָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְלָל מְקֻבָּץ מִפְּרָטִים בַּעֲלֵי תְּכוּנָה אַחַת רָעָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַכְּלָל רַע מִמֶּנּוּ* אוֹ כָּמוֹהוּ.
דברי קהלת - בחסרונות מסכימים
וְזֹאת הִיא הַטַּעֲנָה אֲשֶׁר אִמֵּת בָּהּ קֹהֶלֶת הַפְּסַק דִּין שֶׁנָּתַן לִהְיוֹת הַמֻּרְכָּבִים כֻּלָּם הֶבֶל וּבִלְתִּי בַּעֲלֵי קִיּוּם – בִּהְיוֹתָם מְקֻבָּצִים וּמֻרְכָּבִים מִפְּרָטִים מַסְכִּימִים עַל זֶה הַחִסָּרוֹן בְּעַצְמוֹ. אֲבָל לֹא תִמָּשֵׁךְ זֹאת הַגְּזֵרָה עַד שֶׁיִּתְחַיֵּב מִמֶּנָּה שֶׁכָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁהֵם בַּפְּשׁוּטִים יִמָּצְאוּ בַּמֻּרְכָּבִים, אֲבָל יִתְחַיֵּב שֶׁהַחֶסְרוֹנוֹת הַמִּתְנַגְּדִים בַּפְּשׁוּטִים יִמָּזְגוּ וְיֻכְלְלוּ לִשְׁלֵמוּת וּמַעֲלָה בַּמֻּרְכָּב הַמְקֻבָּץ מֵהֶם. וְזֶה הוּא מַעֲלַת הַמְקֻבָּץ מִפְּרָטִים, כִּי שְׁלֵמֻיּוֹת הַפְּרָטִים נִמְצָאוֹת בַּכְּלָל, וְאֵיזֶה חִסָּרוֹן שֶׁיִּהְיֶה בַּפְּרָטִים לֹא יִמָּצֵא בַּכְּלָל, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁחִסָּרוֹן אֶחָד מִן הַפְּרָטִים יוֹצִיא הַשְּׁלֵמֻיּוֹת שֶׁבְּיֶתֶר הַפְּרָטִים מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.
___________________________________
גָּבוֹהַּ מֻפְלָג כְּפִי הָאֶפְשָׁרוּת – גבוה ביותר כפי יכולתם. פָּסוּק אַחֵר וכו' – גם שם המילה "שמים" מתפרשת כגבוה מאד. שֶּׁיִּמָּשֵׁךְ – שעלול להתפתח. בְּחָלְקוֹ עָלֶיהָ – כשחלק אברהם על העבודה זרה. בְּ"פֶּסַח שֵׁנִי" – החלק השני של מסכת פסחים. אֲמַר לֵיהּ וכו' – אמר לו מין אחד (לר' חנינא): אנחנו מעולים (ומוסריים) מכם שהרי יואב הכרית באדום כל זכר, ואילו אתם יושבים אצלנו (בגלות) ואנחנו הגויים לא עושים לכם כלום. ענה לו (הסיבה שאינכם הורגים אותנו היא) איך תעשו? להרוג את כל היהודים אין ביכולתכם, כי חלקם אינם בארצכם. ואם תהרגו רק את היהודים שבארצכם, יקראו לכם "מלכות קטיעא". נשבע הגוי באליל לו הוא סוגד שזו מחשבתם התמידית. רַק – אלא. בִּלְתִּי כּוֹלֶלֶת – חלקית ולא על כל העולם. וְהֶעְלֵם קְצָתוֹ אֶל קְצָתוֹ – חלק מהאנשים אינם מבינם את דברי חלק אחר מהאוכלוסייה. מִמֶּנּוּ – יותר מהפרט בעל התכונה הרעה.
ביאורים
דור הפלגה העמידו הזדמנות נדירה לאחדות האנושות כולה. "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" [בראשית יא, א]. הייתה שפה משותפת לכל האנושות ("שָׂפָה אֶחָת"), ואף רצון משותף ("דְבָרִים אֲחָדִים"). דור שלם היה חפץ בהנהגה אחת מרכזית אשר למרותה יסורו כל באי עולם. לצורך מימוש הרעיון הם חיפשו מקום רחב ידיים שיוכל להכיל, לפחות בשלב הראשון, את כל האנושות. ולכן הם חיפשו "וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" [שם ב]. השלב השני במימוש התוכנית הוא: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" [שם ד]. נבנה עיר שלטון מרכזית ובתוכה ישב המלך. מרכזו של בית המלוכה יהיה מגדל גבוה מאוד. מטרת הגבהתו היא כדי שהוא יראה למרחוק וידעו הכל שיש לאנושות שלטון מרכזי, וכמו כן גובהו יפיל אימה על כל מי שחושב להמרות את פיו. כל הדברים הללו הם לכאורה חיוביים. אין שום דבר שלילי ברצון לאחד את האנושות.
אך הקב"ה צופה ומביט למרחוק, ומזהה שהאחדות הזאת בעייתית. כאשר מתאחדים יחד כמה אנשים בעלי אותה תכונה ואותה שאיפת חיים – נוצר ציבור בעל כוח עצום אשר יכול לממש את אותה שאיפה. דבר זה נכון לטובה ואף לשלילה. באותם ימים הרוב המוחלט של האנושות נטה אחרי עבודה זרה. אין ספק שהמדינה שיקימו תעצים את הנטייה הזו ותמסד אותה כחוק מלכותי אשר כל הממרה אותו כמורד במלכות. כמו כן, ראה הקב"ה שהאנושות בחרה דווקא את בקעת שנער כבסיס לעיר שאותה רוצים להקים. במקום זה מלך נמרוד אשר היה "גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל... בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" [בראשית י, ט-י]. אם כן, מלך האנושות היה צריך להיות נמרוד, אשר בגלוי נלחם נגד ה' ונגד נושאי דברו. השילוב של נטיית הנפש של האנושות לעבודה זרה, ומינוי מלך רשע כמו נמרוד בראשה, היו יוצרים מלחמה אדירה נגד עובדי ה' שהיו מתי מספר.
לכן הקב"ה פיזר אותם כדי לסכל את מחשבתם. עצם הרצון לאחדות הוא חיובי, אפילו אצל אנשים רשעים, אך האחדות יכולה ליצור דברים טובים רק כאשר הקלקולים הם מגוונים. כאשר יש לאחד נטייה לכעס, לשני לגאווה, לשלישי לעבודה זרה ולרביעי לשפיכות דמים. כל חיסרון משלים ומאזן את החסרונות האחרים וכלל החברה הוא חיובי. אך כאשר ישנו חיסרון זהה – האחדות הופכת לאגרוף עוצמתי של רוע שצריך לפזרו ולבטלו.
הרחבות
•למה בנו את מגדל בבל?
הִסְכִּימוּ לִבְנוֹת "מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם". הר"ן ביאר שאנשי דור הפלגה בנו את המגדל במטרה לחזק את מעמדו של מלכם ועל ידי זה יהיו מאוחדים. חטאם היה שהתאחדו לשם עבודה זרה (וכן כתב גם הכלי יקר).
לעומת זאת ביאר אור החיים , שבניגוד לרצון ה' שבני האדם יתיישבו ברחבי העולם, אנשי דור הפלגה חטאו וביקשו לרכז את היישוב במקום אחד. לשם כך הם בנו את המגדל שיסמן את מרכז היישוב וסביבו יגורו כולם, וכן כדי שהיוצא מהעיר יוכל לזהות את מקומה מרחוק [אור החיים, בראשית יא, א].
על פי שני פירושים אלה, מחשבת בניית המגדל לא היוותה חטא 'עצמי' אלא רק כלי עזר לקיום מחשבתם הרעה. לעומת זאת מובא בגמרא שהמגדל עצמו נעשה במטרה לעבוד בו עבודה זרה [סנהדרין קט.]. בדומה לכך נתבאר במדרש שאמרו: "בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראית כאלו עושה עמו (עם הקב"ה) מלחמה" [בראשית רבה לח, ו].
שאלות לדיון
הקב"ה פיזר את דור הפלגה מחשש שמא ישכיחו את שמו בעולם. מה היה קורה אם לא היה עושה זאת? האם באמת ישנה אפשרות לשכוח את שמו של הקב"ה?
אמנם בסיפור עם המין הוכח כי גם המינים הם אכזריים. אלא שזה עדיין לא פוטר אותנו מקושיה האם גם אנחנו כאלה? מה ההבדל בינינו?
לזרע של קימא עבור יוחנן אוריאל בן לאה מרלן ורבקה ג'ואן בת ג'וסלין שמחה הי"ו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
