בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • סוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מסכת סוכה דף ל"ג

undefined

הרב אורי בריליאנט

ו' אדר ב' התשע"ד
2 דק' קריאה 24 דק' האזנה

חלק א – דיני ההדס


א. זיהוי ההדס ("ענף עץ עבות")


ברייתא א -



  1. עבות – שהעלים בכל שורה עולים אחד על השני (רש"י – אותו עוקץ, תוס' – סמוכים באותה שורה).


ולכן לא זית,



  1. ענף עץ – שהעלים ("ענף") מכסים את העץ, כלומר שהקצה העליון של כל עלה מכסה את בסיס העלה שמעליו.


ולכן לא דולבא,



  1. דרכי דרכי נועם / האמת והשלום אהבו –


            ולכן לא הירדוף (קוצים / סם המוות).


ברייתא ב –


ת"ק – עבות = קלוע, ודומה לשלשלת.


ראב"י – "ענף עץ עבות" – שטעם (ריח) העץ והפרי שווים.


ב. הגדרת עבות


רב יהודה (ואמימר) – 3 יחד
רב כהנא
(ורב אחר ב"ר) – גם 2 + 1 סמוך זה בסדר


ג. נשרו רוב עליו


אביי – עקרונית פסול,


ורק כשר אם היו יותר מ3 עלים בשורה (הדס המצרי), ונשארו 3,


והחידוש שהדס המצרי כשר, אפילו שיש לו שם לוואי, נלמד מ"עבות".


ד. התייבשו רוב עליו -
אם נשארו 3 עלים לחים בראש כל ענף – כשר (רש"י).


ה. נקטם ראשו – פסול. עלתה בו תמרה – כשר.


(דילוג: לג. שליש עליון עד 3-).


ו. היו ענביו מרובין - פסול


רב חסדא – רב:



  1. רק במרוכז, אך במפוזר – כשר.


דחיית רבא – במפוזר זה הדס מנומר ופסול (אינו הדר).



  1. רק שחורים, אך ירוקים - כשר.


ואדום – שחור, ופסול.


(לג: מתחת לאמצע)


חלק ב – האם מותר למעט הענבים ביו"ט?


משנתנו ות"ק בברייתא – אסור (מתקן כלי),


ר"א בר"ש – מותר, אם ליקטן לאכילה.


            והרי דבר שאין מתכוון אסור?



  1. סובר כר"ש אביו שדבר שאינו מתכוון מותר.


דחייה – הרי מודה ר"ש בפסיק רישא.



  1. כאן יש לו הדס אחר, ואז לתיקון שעושה אין שום משמעות ומותר.

  2. המקור לדיחוי מקודשים.

  3. יש שתי רמות של דיחוי:

  4. כל הבדיקה רק כשנכנסו ל"תחום" של המצווה (למשל בד' מינים – בכניסת החג או כשאגד).


(לג. 10-)


חלק ג – האם לולב צריך אגד


א. המחלוקת


ר"י – צריך (לקיחה לקיחה מאגודת אזוב של פסח),


רבנן – לא צריך (לא דורשים את הגז"ש).


ב. גם לרבנן יש מצווה לאגדו משום הדר (ברייתא).


(לג: 6-)


ג. הותר אגדו ביו"ט


לר"י – פסול,


לרבנן - ברייתא - אוגדו בקשר חלש, ולא עניבה.


            מצד אחד - לא עניבה – כי סובר כר"י שעניבה=קשר.


            מצד שני – לא כר"י, כי סובר שלולב אין צריך אגד (לר"י זה פשוט יהיה פסול).


חלק ד – האם יש דיחוי במצוות?


הקדמה –


קל – דחוי מעיקרו
חמור – נראה ונדחה


שלושה מקרים של דיחוי במצוות


א.      לולב שנקטם, עלתה בו תמרה כשר


עלתה התמרה לפני החג/אגד – ודאי כשר.


שואל ר' ירמיה – אם עלתה אחרי כניסת החג? זה מקרה של דחוי מעיקרו.


ב.      כיסוי הדם – הרוח כיסתה, ואז הרוח גילתה – נראה ונדחה חייב, נכאן שאין דיחוי במצוות.


דחייה – אולי שם זה ספק, ואומרים שאין דיחוי רק לחומרא.


ג.       מיעט את ענבי ההדס ביו"ט – לרבנן כשראין דיחוי.


ניתן לפרש את הראיה לרמה הגבוהה (נראה ונדחה) או הנמוכה (דחוי מעיקרו), והגמרא מסתפקת בנמוכה.


            [ר"א חולק ואומר שמיעט בשבת – פסול.


            למה?



  1. או - כי יש דיחוי.

  2. או – בגלל "תעשה ולא מן העשוי" (תעומ"ה).


זה דורש שתי הנחות: a. יש כאן עשייה (לולב צריך אגד). b. לומדים מלולב שיש פסול של תעומ"ה).


ורבנן שחולקים ומכשירים –
הם סוברים: אין דיחוי + אין בעיית תעומ"ה.


בשביל לומר שאין תעומ"ה, מספיק שיחלקו על אחת מההנחות (2 גרסאות על איזה חולקים)].


           




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il