ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השביעי – חלק ט'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גד בן יצחק שלמה ז"ל
וְהָרַב רַבֵּנוּ יוֹנָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָתַן טַעַם אַחֵר בַּדָּבָר*: "לְפִי שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁיִּרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ יְסוֹד הַמִּצְווֹת • [כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים י יב): 'וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה'], וְתַקָּנוֹת הַחֲכָמִים וְגִדְרֵיהֶם יְסוֹד לְדֶרֶךְ הַיִּרְאָה, כִּי יַעֲשׂוּ גָּדֵר וְהַרְחָקָה פֶּן תִּגַּע יַד הָאָדָם בְּאִסּוּר הַתּוֹרָה •, כְּבַעַל הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה גָּדֵר לְשָׂדֵהוּ מֵאֲשֶׁר יָקָר בְּעֵינָיו פֶּן יִכָּנְסוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יבמות כא א): 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי' (ויקרא יח ל)–'עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי', וְרֹב הַזְּהִירוּת וְהַגָּדֵר וְהַהַרְחָקָה מִן הָאִסּוּר, הֲלוֹא זֶה מֵעִקְּרֵי הַמּוֹרָא, וְהַמַּרְבֶּה לְהִזָּהֵר יַגִּיעַ אֶל הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים יט יב): 'גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב*'. וְעַל כֵּן אָמְרוּ (ע"ז לה א): 'עֲרֵבִים עָלַי דִּבְרֵי דוֹדִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה', כִּי גִדְרֵיהֶם וּגְזֵרוֹתֵיהֶם מֵעִקְּרֵי* הַיִּרְאָה, וּמִצְוַת הַיִּרְאָה שְׂכָרָהּ כְּנֶגֶד מִצְווֹת רַבּוֹת, כִּי הִיא הַיְסוֹד לָהֶן".
העובר על דברי חכמים עונשו מרובה
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁדִּבְרֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה, כָּךְ עֹנֶשׁ הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵיהֶם מְרֻבֶּה. כְּבָר אָמְרוּ בְּ"סַנְהֶדְרִין": "כָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה". וְיֵרָאֶה זֶה תֵּימַהּ: הֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁהָעוֹבֵר עַל עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֹא יִתְחַיֵּב מִיתָה וְהָעוֹבֵר עַל אֶחָד מִן הַלָּאוִין לֹא יִתְחַיֵּב כִּי אִם מַלְקוֹת אַרְבָּעִים, וְהָעוֹבֵר עַל אֶחָד מֵהַשְּׁבוּתִין* יִתְחַיֵּב מִיתָה.
העובר על דברי חכמים מבזה ה'
וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד אֲשֶׁר יִתְקְפֵהוּ יִצְרוֹ, יֵעָנֵשׁ כְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, אַחַר הֱיוֹתוֹ שׁוֹמֵר דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא יִהְיֶה זֶה מִתּוֹלָדַת הַיֵּצֶר אֲבָל מִצַּד הַבִּזָּיוֹן*, וְלָכֵן יִתְחַיֵּב מִיתָה.
___________________________________
בַּדָּבָר – חביבות דברי סופרים מיינה של תורה. בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב – כי יש בשמירתן גמול שכר הרבה (מצודות). עִקְּרֵי – יסודות. מֵהַשְּׁבוּתִין – מגזרות דרבנן. אֲבָל מִצַּד הַבִּזָּיוֹן – אלא מחמת זלזול בדברי חכמים.
ביאורים
כשאנו באים לבחון בצורה טובה את התנהלות האדם ביחס לדבר מסוים, כדאי תמיד להביט על היחס שמעשיו מבטאים כלפיו. לדוגמה, יתכן שיהיו שני חיילים בצבא באותה הפלוגה, שמפקדם ישפוט אותם על עשיית מעשה זהה האסור על פי כללי הצבא. האחד יקבל עונש קל בלבד, והשני ייענש בחומרה רבה. מדוע? בזמן המשפט המפקד אינו אמור לבדוק רק את המעשה שהם עשו, אלא גם את המניעים שהביאו אליו. המפקד הבחין שהחייל הראשון מתייחס ברצינות רבה לנהלים, והסיבה שבגללה הוא נהג שלא כשורה היא טעות אנוש בלבד. לעומתו השני, מתייחס בזלזול למפקדיו ולפקודותיהם, וזו הסיבה שהובילה אותו למעשה האסור. כאן המעשה מבטא יחס בעייתי ומסוכן, שעלול לסכן את החיילים או את ניצחונם בקרב, ולכן יש צורך להענישו בעונש קשה ולחנכו לפתח יחס רציני.
רבנו יונה מתייחס לדברי המדרש התמוהים, לכאורה, שדן בהם הר"ן לעיל, שאמר: 'עריבים עלי דברי דודים יותר מיינה של תורה', דבר שנראה נגד ההיגיון, שהרי, לכאורה, הדברים המפורשים בתורה שה' אמרם למשה, הם העיקריים יותר והחשובים יותר. רבנו יונה מסביר, שכאשר אדם מתרחק מאד מלעבור על דין מסוים, הריחוק שלו מבטא את העובדה שהוא מכיר מאד בחשיבותו, ולכן הוא מאד חושש מלעבור עליו. לכן, דברי חכמים חביבים מאוד, כי שמירתם מבטאת את יחס היראה והזהירות שאנו רוחשים למצוות ה', ונמצא שהיא חשובה יותר מדברים מפורשים שבתורה, שהרי היא נוגעת לכלל המצוות.
בדרך זו מסביר הר"ן גם את דברי חז"ל בעניין עונשו של מי שעובר על דברי חכמים, שאמרו שחייב מיתה (בידי שמים). גם מאמר זה תמוה לכאורה, מאחר שהוא מחשיב את דברי חכמים יותר מהדברים שחיובם מדאורייתא. הר"ן עונה שבניגוד למי שעובר על המצוות שנאסרו מדאורייתא, שסיבת חטאו היא הכניעה ליצר הרע, מי שעובר על דברי חכמים שעליו דיברו חז"ל במאמר זה, הוא אדם שהיחס שלו הוא יחס מזלזל כלפי דברי חכמים, ועל זה מגיע לו להיענש ולהתחייב מיתה.
הרחבות
•ראשית חכמה יראת ה'
יִּרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ יְסוֹד הַמִּצְווֹת. המשנה אומרת: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת" [אבות ג, ט], והקשה רבינו יונה : "איך אפשר להיות מעשיו מרובין מחכמתו? ואם אינו יודע התורה והמצוות, וכי יש לו לעשות המעשים האלו? על מה עשאם (מדוע שיעשה מה שלא צֻוה לעשותו)?!". ותרץ: "אלא שזו המשנה דברה לפי עצה טובה נאה ומקובלת שיש לו למי שאינו יודע שלא יאבד נפשו, ושיקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר יגידו לו החכמים, ולא יסיר מהן ימין ושמאל כאשר ידעם... ומיד שקבלה זו יקבל על עצמו בלבב שלם ובנפש חפצה – מעלה שכר כאילו קבל עליו כל המצוות" [רבינו יונה אבות שם]. המוכנות לקבל עול מצוות, הנובעת מתוך יראת שמים, חשובה ממש כקיום כל המצוות.
•ועשו סייג לתורה
כִּי יַעֲשׂוּ גָּדֵר וְהַרְחָקָה פֶּן תִּגַּע יַד הָאָדָם בְּאִסּוּר הַתּוֹרָה. על ההבנה הפשוטה, שמטרת גזרות חכמים להרחיק מגוף האיסור, מוסיף הרב קוק עומק נוסף: "ענין סְיָגוֹת התורה אינו מצד עצם ההבאה לעבירה, רק שכמו שהעבירה רעה בענינה כמו-כן כל הענינים שמקושרים בה, בקשר עילה ועלול (מה שיכול להביא לעבירה ומה שיכול להיגרם בגללה), רעים בענינם, וכדאי לפרוש מהם מאד" [מוסר אביך א, ה]. אם כן, גזרות חז"ל הן על דבר שהוא רע מצד עצמו, ולא רק על דברים שעלולים להביא לרע.
שאלות לדיון
מדוע יראת ה' מהווה יסוד למצוות? לכאורה יש אנשים שמקיימים את המצוות גם ללא יראת ה' גדולה, ונראה שהם מצליחים!
מדוע הקלו על מי שתקפו יצרו? הרי זו בדיוק העבירה – הוא נמשך אחר תאוותיו!
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
