ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השנים עשר חלק י"ד
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְאַף בְּבֵאוּר אֶחָד מִסְּפֵקֵי הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻכְרָע עַל פִּי חֲכָמִים לֹא נַאֲמִין הַנָּבִיא •. וְזֶה מְבֹאָר בַּגְּמָרָא "תְּמוּרָה" בְּפֶרֶק "יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד" (טז א): "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְגַן עֵדֶן אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: שְׁאַל מִמֶּנִּי כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ, אָמַר לוֹ: רַבִּי, כְּלוּם הִנַּחְתִּיךָ* אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, לֹא כָּךְ כָּתַבְתָּ: 'וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל', מִיָּד תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְנִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וְנוֹלְדוּ לוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת סְפֵקוֹת, וְעָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עָלָיו לְהָרְגוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לוֹמַר לְךָ* אִי אֶפְשָׁר*, צֵא וְטָרְדָן בְּמִלְחָמָה*, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן' וגו', וּכְתִיב: 'הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה'". וְעוֹד שָׁם: "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי הֲלָכוֹת נִשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמְרוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: שְׁאַל, אָמַר לָהֶם: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא', אָמְרוּ לוֹ לִשְׁמוּאֵל: שְׁאַל, אָמַר לָהֶם: 'אֵלֶּה הַמִּצְוֹת' – שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה".
"כמוני" באותות
אִם כֵּן, אֵין נֶאֱמָנוּת שֶׁל נָבִיא בְּחִדּוּשׁ מִצְוָה וְלֹא בְּבֵאוּרָהּ, אֶלָּא שֶׁיְּצַוֶּנּוּ בְּדָבָר אֶחָד לְשָׁעָה, וּבְדָבָר זֶה כְּבָר הֶאֱמַנְנוּ מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹת לְבַד. אִם כֵּן, יִהְיֶה נִכְלָל בְּאָמְרוֹ "כָּמוֹנִי" שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי נֶאֱמָן עַל פִּי אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהֻבְרְרָה נְבוּאָתִי. וּלְפִיכָךְ לֹא הֻצְרְכָה הַתּוֹרָה לְחַדֵּשׁ אֵיכָה נֵדַע כִּי שְׁלָחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל חָשְׁשָׁה וְאָמְרָה: "אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'", וְהֵשִׁיבָה (דברים יח כב): "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'", כִּי בְּהֶכְרֵחַ גָּמוּר יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבְּרוֹ ה' יִתְבָּרַךְ כֻּלּוֹ.
נבואה לטובה
וְזֶה אָמְנָם צָרִיךְ תְּנַאי – שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶּׁהִתְנַבֵּא הַנָּבִיא לְטוֹבָה, כִּי אִם יִנָּבֵא לְרָעָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּטֵל כְּעִנְיַן נִינְוֵה (יונה ג י, ד ב), אֲבָל מַה שֶּׁיִּנָּבֵא לְטוֹבָה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּטֵל. וְזֶה קִיּוּם יִעוּד גְּאֻלָּתֵנוּ*. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר יִרְמְיָהוּ לַחֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא (ירמיה כח ט): "אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת".
___________________________________
הִנַּחְתִּיךָ – עזבתיך. לוֹמַר לְךָ – בנבואה את ההלכות שנשתכחו. אִי אֶפְשָׁר – משום שאין נבואה יכולה לחדש הלכות. וְטָרְדָן בְּמִלְחָמָה – ויניחו ליהושע. קִיּוּם יִעוּד גְּאֻלָּתֵנוּ – אמונתנו במשיח ובהבטחות הגאולה.
ביאורים
באותה המידה שאסור לנביא לחדש מצווה לדורות, כפי שלמדנו אתמול, אסור לו גם להכריע ספק המתעורר בדברי התורה. הגמרא מספרת שבשעה שנפטר משה רבנו, נוצר מספר רב של ספקות בשל הלכות שנשתכחו מיהושע. אמר לו הקב"ה שאינו רשאי לגלות לו, ומובן מכך שהדרך היחידה להשיגן, היא לעמול בתורה בשכל האנושי, בדרך הלימוד והסברה. הגמרא מספרת שישראל אף ביקשו מיהושע, ודורות אחר כך, משמואל, לשאול בנבואה ולהחזיר הלכות שנשתכחו, והם ענו 'לא בשמים היא' ו'אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה'. נאמנותו של הנביא הינה רק לצוות עניין מסוים לזמן קצר, לשעה, אך לא בחידוש מצווה או ביאור הלכה הנצרכת לדורות.
התורה, אם כן, רמזה לחכמי התורה מהם התנאים להכיר נביא אמת. אך גם אם לא יתקיימו התנאים אין זה בהכרח מחייב שהוא נביא שקר. לכן, על מנת שנוכל לזהות נביאי שקר אמרה התורה: "אשר ידבר הנביא בשם ה', ולא יהיה הדבר ולא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו ה', בזדון דברו הנביא" [דברים יח, כב]. דברי ה' יציבים הם. אם אכן הקב"ה אמרם, לא יגיע אליהם ביטול.
אמנם כאן יש להוסיף את התנאי שכבר לימדנו ירמיה הנביא: "הנביא אשר ינבא לשלום, בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת" [ירמיה כח, ט]. קיים הבדל בין נבואת פורענות לנבואת גאולה וישועה. נבואת פורענות ייתכן ולא תתקיים לעולם, אם האנשים עליהם דיברה הנבואה ישובו בתשובה. כך ניצלו אנשי נינווה - בשמעם את נבואתו של יונה הנביא מיד חגרו שק, צמו, וחזרו מדרכם הרעה. מנבואות נחמה, לעומת זאת, אין הקב"ה חוזר. כיוון שהחליט להשפיע טובה לעולם, יבוא הדבר גם אם מושאי הנבואה לא יהיו ראויים לכך. כאשר חנניה בן עזור ניבא טוב על ירושלים, בעוד ירמיה מנבא פורענות, אומר לו ירמיה, שבנבואתו זו יוכר אם נביא אמת הוא אם לאו, כיוון שנבואה לטובה, אינה יכולה להתבטל. אמנם אם לא יתקיימו דברי, אומר ירמיה, אין זו פוגם באמיתות שליחותי, כיוון שאפשר שינחם הקב"ה מהביא פורענות. ומכח ההכרה שנבואת נחמה אינה בטילה, נזכרים אנו בנבואות הגאולה אשר ספרי הנביאים מלאים מהן, ומצפים אנו בביטחון לבוא הגאולה העתידה, במהרה בימינו אמן.
הרחבות
•פסיקת הלכה על פי נבואה
וְאַף בְּבֵאוּר אֶחָד מִסְּפֵקֵי הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻכְרָע עַל פִּי חֲכָמִים לֹא נַאֲמִין הַנָּבִיא. נחלקו הראשונים האם ניתן לפסוק הלכה על פי נבואה: בעלי התוספות סוברים שניתן לפסוק הלכה על פי הוראה מהשמיים כגון: בת קול או נבואה [יבמות יד. ד"ה "רבי יהושע"]. לעומתם סובר הרמב"ם שהלכה נפסקת רק על פי חכמה וסברה ולא על פי נבואה [יסודי התורה ט, א]. הר"ן מסכים לשיטת הרמב"ם ומוסיף שאף אם קיים ספק אין להכריע את פסיקת ההלכה על פי הנבואה. הרב קוק מביא מספר ראיות לשיטת בעלי התוספות, ומסיק שהכלל – 'לא בשמים היא' נאמר דווקא במקום שאפשר להכריע את ההלכה על פי השכל. אולם אם יש ספק ניתן להיעזר בנבואה על מנת להכריעו [אגרות ראיה א, קג].
שאלות לדיון
"צֵא וְטָרְדָן בְּמִלְחָמָה" – האם ייתכן שיהושע סיכן את עם ישראל במלחמה רק בשביל הצלת נפשו?
מדוע נבואה טובה לא יכולה להתבטל? הרי תמיד יש אפשרות לחטוא!
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
