ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- לקראת הנישואין
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
כפי שלמדנו בטור זה לפני כחודשיים, ההלכה קבעה שזמן נישואי הגברים לכתחילה בגיל שמונה עשרה עד עשרים, ובשעת הדחק עד גיל עשרים וארבע. אולם לנשים לא קבעה ההלכה זמן לנישואין. הסיבה לכך היא שכל המצוות הקשורות בהקמת המשפחה ופרנסתה, וכן מצוות תלמוד תורה, הוטלו על הגברים כחובה ועל הנשים כמצווה. גבר שלא ילמד את כל יסודות התורה או לא יפרנס את משפחתו, ייחשב כעובר עבירה. ולכן הורו חכמים לגברים לדחות את הנישואין לגיל שמונה עשרה, כדי שיספיקו ללמוד את יסודות התורה ויגיעו לשלב שבו יוכלו להתחיל לפרנס את משפחתם. אולם נשים, שאינן חייבות ללמוד את כל יסודות התורה, ולא הטילה עליהן התורה את עול פרנסת המשפחה כחובה, יכולות הן להתחתן לפני כן.
וכן לעניין הגיל המאוחר ביותר לנישואין. מכיוון שהגברים חייבים במצוות פרו ורבו - קבעה ההלכה שאסור לאיש לדחות את נישואיו מעבר לגיל עשרים, ובשעת הדחק עשרים וארבע. אולם לגבי אישה, מכיוון שמצוות פרו ורבו לא הוטלה עליה כחובה, לא קבעו חכמים זמן שעד אליו היא חייבת להינשא. ומכל מקום אמרו חכמים שנכון שתתחתן בהקדם האפשרי, כדי שלא תתעכב בקיום מצוות פרו ורבו, וכדי שיצר הרע לא יתגרה בה (סנהדרין עו, א).
המצווה להורים לסייע לבנות להתחתן
מכיוון שיש לאישה מצווה גדולה ועצומה להתחתן וללדת ילדים, ציוותה התורה את ההורים לסייע לבנותיהם להתחתן, ואף הורו חכמים שיקדיש אדם כעשירית מרכושו כדי לסייע לבתו להתחתן. ולכן אם נפטר האב בלי שהביע דעתו כמה ברצונו לתת לחתונת בתו, נותנים עשירית מנכסיו (כתובות נב, ב; סח, א; שו"ע אה"ע קיג, א). אבל אם האב היה חי ולא רצה לתת לחתונת בתו עשירית מנכסיו, בית הדין לא היה מתערב לכפות אותו על כך (רמ"א אה"ע ע, א).
רביבים (818)
הרב אליעזר מלמד
427 - חומרות של אשכנזים בפסח
428 - גיל הנישואין לנשים
429 - תקלה או מדיניות?
טען עוד
הסתירה לכאורה בהלכה
נחזור לגיל הנישואין של הבת. לכאורה יש בהלכה זו סתירה. מצד אחד התורה התירה לאב לחתן את בתו מעת לידתה ועד הגיעה לבגרות, ובכך שיקבל את כסף קידושיה מהחתן (שצריך להיות לפחות בן שלוש עשרה) היא נעשית לאשת איש. מנגד אמרו חכמים: "אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה" (קידושין מא, א).
הכול לטובת הבת
כדי להבין את ההלכה צריך לבאר שעד הדורות האחרונים הפרנסה הייתה כרוכה בעבודה פיזית קשה, במשך כל שעות היום, ועל כן היו הנשים תלויות בגברים לצורך קיומן. בזמנים של מחסור, היו הורי הבנות צריכים לשלם נדוניה לחתן כדי שיסכים לשאת את בתם לאישה ולהתחייב לשאת בעול פרנסתה. בלא כן, היה חשש שבתם תישאר גלמודה בלא בעל, ילדים ופרנסה. ולעתים כשעמדה בפני ההורים הצעה של חתן הגון ממשפחה טובה, הזדרזו לחתן את בתם בעודה ילדה ובעוד שהיה בידם כסף לנדוניה, מפני שחששו שמא כשתגדל לא יצליחו למצוא לה חתן הגון או שלא תהיה בידם אפשרות כלכלית להעניק לה נדוניה ראויה.
ולעתים כשהמחסור גבר, הדרך היחידה שנותרה לפני הורים עניים להצלת בתם מרעב ולהבטחת עתידה, שתוכל להקים משפחה, הייתה להשיא אותה בעודה קטנה לאיש מבוסס. לכן התירה התורה לאב לחתן את בתו הקטנה.
ואף בתקופות הראשונים לעתים נצרכו לחתן קטנות, וכפי שכתבו בעלי התוספות לפני כשמונה מאות שנים (קידושין מא, א, "אסור"): "משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו, ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא, שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו, ותשב בתו עגונה לעולם".
הפתרון בעת שאבי המשפחה נפטר
ואם אבי המשפחה נפטר, תיקנו חכמים לצורך קיומה של הקטנה, שיוכלו אמה ואחיה לקדשה לאישה. אלא שהואיל וקידושיה על ידם אינם מהתורה - אם תרצה להיפרד מהבעל אינה צריכה גט, אלא די שתמאן בו בפני עדים ובכך תתיר את קשריה עמו, וכותבים לה על כך שטר מיאון. אבל משהגיעה לגיל שתים עשרה והביאה סימני בגרות ולא מיאנה, הרי היא אשתו לכל דבר (שו"ע אה"ע סימן קנה).
כשלא היה הכרח קיומי
אולם כאשר לא היה הכרח קיומי לחתן את הבנות בעודן קטנות, אסרו זאת חכמים ואמרו: "אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה" (קידושין מא, א; שו"ע אה"ע לז, ח). וכך נהגו במשך התקופות הטובות, שבהן עם ישראל חי ברווחה יחסית.
המנהג בתקופת האחרונים באירופה
במאות השנים האחרונות, כשהמצב הכלכלי באירופה השתפר והתייצב ולא היה עוד צורך לחתן ילדות קטנות כדי להבטיח את קיומן, התבטל מנהג זה לחלוטין בארצות אירופה (ערוה"ש לז, לג). ומכיוון שהנישואין התקיימו לאחר שהבנות הגיעו לגיל מצוות ובגרות, בדרך כלל בין שלוש עשרה לשש עשרה, ההחלטה הסופית על כך הייתה בידן. ועדיין נותר להורים תפקיד חשוב מאוד, לסייע לבנות בבחירת החתן ובתשלום הנדוניה, שהייתה בשווי של כעשירית מרכושם. אולם ההחלטה על הנישואין וקבלת הקידושין עצמם נעשתה על ידי הבנות.
המציאות והאתגרים כיום
כיום, יחד עם העלייה ברמה הכלכלית והאפשרות של נשים לבטא את כשרונן בתחומים שונים, גיל נישואי הבנות התאחר. שתי סיבות לכך:
א. מכיוון שהבנות יכולות לבטא את כישרונותיהן בתחומים רבים, כדי שיוכלו להוסיף טובה וברכה לעולם - עליהן ללמוד יותר תורה ולהשתלם במקצוע המתאים להן.
ב. בעבר הזוגות הצעירים חיו במסגרת של משפחה מורחבת, וגם נערות צעירות יכלו ללדת ילדים, כאשר הנשים המבוגרות סייעו להן בגידול הילדים. אולם כיום, שהזוגות הצעירים בונים את חייהם במסגרת מיוחדת משלהם, גיל הנישואין מתאחר עד לזמן שהבת מסוגלת לשאת באחריות לטיפול בילדיה.
ההלכה כיום
כפי שלמדנו, חכמים לא קבעו חכמים גיל נישואין לנשים. אבל בפועל, גברים התחתנו בין גיל שמונה עשרה לעשרים, ואילו נשים נישאו בסביבות גיל בת המצווה - ובזמנים של מחסור אף לפני כן.
וכיום, שהנשים שותפות יותר בפרנסה, גיל הנישואין המתאים לבנות הוא מעט לפני הגברים. ראשית מפני שהן מתבגרות מוקדם יותר, וכשם שזמן חיובן במצוות הוא שנה קודם, בגיל שתים עשרה. שנית, מצוות תלמוד תורה מחייבת אותן בפחות השקעה. שלישית, חובת הצבא מוטלת על הגברים. אמנם בנושא הפרנסה נשים שותפות לגברים. ואדרבה, אם תקדים לסיים את לימודי המקצוע שלה, תוכל לשאת תחילה בעיקר עול הפרנסה ותאפשר בכך לבעלה לרכוש מקצוע הולם, ועל ידי כך יוכלו להקדים את גיל הנישואים.
לסיכום, גיל הנישואין הראוי כיום לגברים הוא בין עשרים לעשרים וארבע, והגיל המתאים לנשים הוא כשנתיים קודם לכן.
מצוות הצעירים
מצוות הנישואין מציבה כיום בפני הצעירים אתגר גדול. בתוך שנים אחדות עליהם לבסס את תפיסת עולמם התורנית, לרכוש מקצוע מתאים לכישרונם ולהקים משפחה, כאשר הבנים נדרשים גם לשרת בצבא ולהרבות יותר בלימוד תורה.
לשם כך הצעירים נדרשים לתכנן היטב את דרכם, שלא יאבדו זמן בשנים היקרות הללו. שכן גם לאחר שהגדרנו את זמננו כשעת הדחק, שבו מותר לגברים לצורך הגשמת ערכים חשובים לדחות את הנישואין עד לגיל עשרים וארבע, ולנשים מעט פחות – מי שמבזבזים את זמנם בשנים אלה מבטלים את מצוות התורה.
לפיכך, חובה על כל צעיר וצעירה לפלס לעצמם את הדרך שבה יוכלו לשלב את כל הערכים יחד, להינשא בגיל צעיר ועם זאת לרכוש מקצוע שהולם את כישרונם, כדי שיוכלו לפרנס את משפחתם בכבוד ולתרום ליישובו של עולם.
מצוות ההורים
אמרו חכמים (קידושין כט, א; ל, ב) שגם להורים יש מצווה לסייע לילדיהם להינשא בזמן הראוי, שנאמר: "קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות" (ירמיה כט, ו). כלומר, מצוות פרו ורבו אינה נגמרת בהולדת הילדים, אלא היא נמשכת אחר כך, כשהילדים יגיעו לפרקם, שאז ההורים צריכים לעודד אותם להתחתן ולסייע להם בעצה ובעזרה כספית, ובזה הם שותפים בהמשכת הדורות.
המצווה לחברה
גם החברה ככלל מחויבת ליצור בשביל הצעירים את התנאים הטובים ביותר לקיום מצוות הנישואין בזמנה. לשם כך צריך לייעל ככל האפשר את לימודי המקצוע, לסייע לצעירים במציאת פתרונות דיור ומעונות במחירים סבירים, ולהקדים ככל האפשר את לימודי המקצוע של הנשים, כדי שבשנים הראשונות יוכלו לסייע יותר בפרנסת המשפחה.
שמועה טובה
שמחתי לשמוע שבקהילות שונות התעוררו לקיים את יום העצמאות במדרגה העליונה, בקביעת שיעורי תורה בענייני היום, ואף לטור שכתבתי על כך היה חלק משמעותי בזה.
ואף אנחנו בהר ברכה זכינו להמשיך במנהגנו. ולא אתאפק מלספר שזכינו לארח בליל יום העצמאות את מקהלת הגברים 'רמתיים' מירושלים. רופאים ורואי חשבון, אדריכלים, אנשי עסקים ופנסיונרים, שמתאספים כל שבוע בהתנדבות לשיר יחד לכבוד ה' ועמו בניצוחו של ריצ'רד שבי-ציון. הם הובילו את תפילת ההודיה וערבית באופן עמוק, מרגש ונפלא שקשה לתאר. מרשים כל כך לראות אנשים נכבדים מתפללים ושרים בדבקות ובאמונה, באהבה גדולה לעם ישראל, למתנחלים ולחיילים, ולארץ ישראל שהולכת ונבנית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
