ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
א. כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב - לא נאכל ולא נעבד.
ב. וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנם - נאכל אבל לא נעבד.
ג. מן הנהר ועד אמנם ולפנים(=חוץ לארץ) - נאכל ונעבד ." (שביעית ו, א)
ארץ ישראל נחלקת לשלושה אזורים לגבי מצות ביעור שביעית:
" שלש ארצות לבעור, יהודה, ועבר הירדן, והגליל. ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת.
א. גליל העליון, וגליל התחתון, והעמק: מכפר חנניה ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין = גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין = גליל התחתון. ותחום טבריא = העמק.
ב. וביהודה, ההר והשפלה והעמק.
ג. ושפלת לוד כשפלת הדרום, וההר שלה כהר המלך. מבית חורון ועד הים מדינה אחת. ."(שביעית ט, ב)
המקור לדין הביעור מבואר בגמרא:"...מנא הני מילי[דאוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצות שבה אבל אין אוכלין ביהודה ע"י אותן שבגליל:(רש"י)]אמר רב חמא בר עוקבא א"ר יוסי בר חנינא אמר קרא (ויקרא כה, ז) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמה שבבית כלה לחיה אשר בשדה כלה לבהמתך מן הבית וגמירי דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל ואין חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה..."(פסחים נב:)
בפשטות כוונת המשנה היא לעבר הירדן המזרחי ששם ישבו בבית ראשון השבטים: ראובן, גד וחצי שבט מנשה וכן ישבו בחלקים מעבר הירדן המזרחי גם עולי בבל. מבואר בחז"ל שהותר לבני ישראל לשבת בארץ עמון ומואב רק בחלקים שכבש סיחון מהם(טהרו בסיחון).
כוונה זו מבוארת בברטנורא על המשנה:" בו ביום אמרו: עמון ומואב מה הן בשביעית? גזר רבי טרפון, מעשר עני, וגזר רבי אלעזר בן עזריה, מעשר שני..."(ידים ד, ג) שבאר:
" עמון ומואב מה הן בשביעית - אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון שהיא נחלת ראובן וגד, דההיא ארץ ישראל היא, אפילו אם תמצא לומר שלא כבשוה עולי בבל, על כרחך שביעית נוהגת בה, דהא תנן במסכת שביעית פרק הפיגם, שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ועבר הירדן היא ארץ סיחון. אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא כבשו מעולם איירי."
וכן מבואר בתוס' על הגמרא: "...עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דאמר מר הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית..."(יבמות טז.) " פי' בקונטרס ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת הארץ ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וקשה לר"ת דאמר בפ' מקום שנהגו (פסחים נב: ושם) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ועבר הירדן היא ארץ סיחון ועוג אלמא שקדשוה עולי בבל ואומר ר"ת דהתם בארץ סיחון ועוג שלא היתה של עמון ומואב אבל ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב לא קדשו עולי בבל כדמשמע הכא ועוד אמר ר"ת דמצינו למימר דהכא בארץ עמון ומואב שלא כיבש סיחון מעולם שלא קדשוהו אפילו עולי מצרים וכן משמע במס' ידים (ד, ג) דמדמה לה מצרים ובבל וה"פ הכא דאמר מר הרבה כרכים קדשו עולי מצרים ועולי בבל לא קדשו והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים אלמא חששו לתקנת עניים אע"ג דמא"י היו נמנעו מלקדש כל שכן בעמון ומואב שלא נתקדש מעולם שראוי לתקן מעשר עני בשביעית ולא מעשר שני...".
במשנה(שלוש ארצות לביעור) לא מפורט המיקום של עבר הירדן, לכן בירושלמי(שביעית ט, ב) ובתוספתא(שביעית ז, ט) מבואר:
"...איזה הר שבעבר הירדן? = תני רשב"א אומר כגון: הרי מכוור וגדור... ושפלתו = חשבון וכל עריה אשר במישור דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון... ועמק שלו = בית הרים ובית נמר' ... וסוכות וצפון יתר ממלכת סיחון מלך האמורי שמלך בחשבון..."
הפאת השולחן(כז, י) מבין שהכפתור ופרח(מח) סובר שהכוונה בעבר הירדן היא למזרח הירדן לפי שסיכם:" ומסתברא שהתוספתא בזה עיקר ".
במלאכת שלמה מבאר שהסיבה שבמשנה לא מפורט המיקום של עבר הירדן היא משום שאין לטעות בין המקומות שבעבר הירדן למקומות בארץ כי הירדן מפריד לכן לא צריך לפרט לעומת מקומות שסמוכים בארץ ואפשר להתבלבל ביניהם. הגר"א(שנות אליהו) מבאר שאת עבר הירדן לא היתה המשנה צריכה לפרש כי הוא מבואר ביהושע(יג) ובמדבר(לב) ותירגם יהונתן שיעזר = מכוור. הוא מבין שכוונת המשנה בפרוט המקומות היא: א) גליל עליון...= גליל(בית יוסף), ב) וביהודה...= יהודה, ג) ושפלת לוד...= בנימין שהוא חלק מיהודה.
לעומתם הרמב"ם מבאר שכוונת המשנה בחלק ג) שפלת לוד... היא לעבר הירדן למרות שנמצא במערב הירדן. וזה לשונו: "..ועבר הירדן נחלק לג' חלקים שפלת לוד, והרשפלה של לוד ומבית חורון...". הברטנורא מבאר כאן(בניגוד לביאורו במסכת ידים) כרמב"ם:
" שלש ארצות - בא"י חלוקות זו מזו לענין ביעור. וביעור האמור בכל מקום בשביעית הוא שכל זמן שאין נמצא בשדה מאותו המין שאסף אליו בבית חייב לבער אותו המין מן הבית מיד. כגון אם לקט תאנים ועשה מהן גרוגרות, אינו יכול לאכול מאותם גרוגרות אפילו בשנה השביעית אלא כל זמן שנמצאים תאנים מחוברות לאילן, וכשכלו התאנים מן האילנות חייב לבער הגרוגרות שבביתו, או לאכלן כולן מיד, או להפקירן עד שלא ישאר מהם בביתו, דכתיב (ויקרא כה) ולבהמתך ולחיה כל זמן שחיה אוכלת בשדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. [אין רצונו(ברטנורא) לומר שישרפם או יזרקם לים המלח (כרמב"ם וכו') אלא שדעתו כדעת התוס' והר"ש כו' דאין פירות שביעית לא בכלל הנשרפים ולא בכלל הנקברים אלא כשהגיע זמן הביעור דהיינו כשכלה בכל ארץ וארץ כדתנן מחלק כו' ומוציא על פתח ביתו ומפקיר(עיקר תוספות יום טוב)] והשתא קאמר שארץ ישראל כולה נחלקת לשלשה חלקים לענין ביעור, וכל חלק וחלק ממנה נחלק לשלשה חלקים:
כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון - שהשקמים אין גדלים אלא בשפלה, וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה (מלכים א ו):
ותחום טבריה - הוא העמק אלו הג' הם מהגליל = א):
ההר והשפלה והעמק - הם שלשה חלקים של ארץ יהודה = ב):
שפלת לוד - והר [שלה] לוד. ומבית חורון עד הים. הם שלשה חלוקות של עבר הירדן = ג), ושפלת לוד כשפלת הדרום דכל זמן שאוכל בשפלת [הדרום] אוכל בשפלת [לוד], וההר של שפלת לוד אוכלים בו כל זמן שאוכלים בהר המלך:
מבית חורון ועד הים מדינה אחת - וכל זמן שלא כלה לחיה מאחת מן המקומות שביניהם יכולים כל אנשי הגבול ההוא לאכול על ידי המקום האחד שלא כלה בו לחיה מן השדה ."
הגר"א טוען שאי אפשר לומר שלוד הוא עבר הירדן הרי ברור שהכוונה בעבר הירדן היא למזרח הירדן ולא למערבו. תוס' אנשי שם מקשה איך אפשר לומר שהכוונה בלוד וכו' היא לעבר הירדן הרי כתוב שפלת לוד כשפלת הדרום והרי שפלת הדרום דינה כיהודה? הוא מתרץ שהקלו לדון גם כיהודה.
הרמב"ם בהמשך לפרושו למשנה פוסק:" עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה לא יהיו ארצות אלו חמורין מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים."(שביעית ד, כח)
לגבי מערב הירדן הרמב"ם פוסק:" אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר כי תבואו אל הארץ וגו' ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית."(שם, כה)[מלשונו כאן מבין הכסף משנה שהרמב"ם סובר ששביעית נוהגת כיום במזרח הירדן מהתורה ואילו בבית יוסף(יורה דעה שלא) מבין שגם הרמב"ם סובר ששביעית נוהגת כיום במזרח הירדן מרבנן]
כל שהחזיקו בו עולי בבל ... = אסור בעבודה וכל הספיחין שצומחין בו אסורין באכילה. וכל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד ...=אע"פ שהוא אסור בעבודה בשביעית הספיחין שצומחין בו מותרים באכילה. ומהנהר ומאמנה והלאה =מותר בעבודה בשביעית.(שם כו)
הרה"ג יוסף צבי הלוי זצ"ל(תורת השביעית בסמנים: סג, קי) מבאר שהרמב"ם, בניגוד לתוס'(יבמות), סובר שאת עבר הירדן אף מקומות שכבשו עולי בבל לא קידשום כמו שלא קידשו חלקים מארץ ישראל והשאירו אותם לעניים.
אולם הירושלמי(שביעית ו, א, דף טז) והתוספתא(שביעית ד, ד) מפרטים את תחומי ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל וכוללים בהם גם חלקים מעבר הירדן המזרחי לכן בפשטות כוונתם שיש אותה קדושה גם לעבר הירדן המזרחי במקומות שהחזיקו עולי מצרים ועולי בבל.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
חכמת התורה ומדעים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
