ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'".
שתי שביתות הקשורות אחת לשניה נצטוינו בפרשה זו. האחת, שביתת השמיטה והשניה שביתת היובל. על מצות השמיטה נאמר, "שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר". ועל מצות היובל נאמר, "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם". פירש רש"י: "שנה זאת מובדלת משאר השנים בנקיבת שם לה לבדה, ומה שמה, יובל שמה, על שם תקיעת שופר".
"שבת לה'" ו"יובל היא" - מכנה משותף להם, שתיהן ענין אלוקי. כשם ששבת בראשית מורה על הקשר ההדוק שקיים בין ישראל והקדוש ברוך הוא, הבא לידי ביטוי בשביתה מעניני עולם הזה, כי השבת מיועדת למילוי צרכיו הרוחניים של היהודי בלימוד תורה ודבקות בו יתברך. וכבר אמרו חכמים, ששבת ותורה הינם בני זוג. כך השנה השביעית מודגשת בפרשתנו באיסור מלאכת עבודת השדה שנאמר: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך... ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ...". הפקרת הפירות בשנה זו לא נאמרה בפירוש בפרשתנו כפי שנאמרה בפרשת משפטים (שמות, כג, יא), לפי שכאן התורה מצווה על השביעית מצד ביטול ענייני החומר - עניני עולם העשיה, על מנת שהאדם הישראלי יהיה פנוי לעבודת ה' בלבד, וזו הכוונה שבת לה'. שביתה ממלאכת השדה לשם ה'.
גם יובל היא משמעותו זהה. כפי שפירש רש"י, שהשנה נקראת על שם תקיעת השופר ביום הכיפורים של אותה שנה, אותה תקיעה המציינת את שחרור העבדים וחזרת השדות הקנויות לבעליהן הראשונים. שכך נאמר בפסוק (כג), "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי". כלומר, השדות חוזרות מפני שאין הקונה בעל הבית האמיתי שלהן, אנו רק גרים ותושבים - תושבים ארעיים בלבד בארץ. לפי שעיקר תפקידו של עם ישראל אינו בעבודת השדה, אלא, בקידומו הרוחני והתקדמותו לעולם הנצח וככל שקניניו של האדם הם פחות גשמיים ויותר עליוניים הרי שהוא צועד בדרך הנכונה. לפיכך ציותה תורה לתקוע בשופר ביום הכיפורים של שנת היובל, כי התקיעה באה לעורר את האדם מתרדמתו האנושית על מנת שיפשפש במעשיו הרעים ובמחשבותיו הלא טובים אשר מלבד מחשבות האון הם כוללים גם את השאיפה לקנינים גשמיים, (עיין רמב"ם פרק ג מהלכות תשובה הלכה ד), המסיתים את האדם מעיקר תפקידו עלי אדמות לשאוף ולהשיג התעלות רוחנית אלוקית ולזנוח את החומר הכלה. תקיעות ראש השנה מחזירות אותו מעבירות שבידו ואילו תקיעות היובל באות להעלותו מעל טבעיותו החומרית. מדרגה זו אינה מושגת בכל יום, דוקא יום הכיפורים, כאשר ישראל מתענים וחוזרים בתשובה (שזו מהות יום הכיפורים) ונפשם חלל בקרבם, מאפשר להם לחוש שעיקרו של האדם אינו אלא בקירבתו לאלוקים, והכסף והזהב והרכוש בכלל במה נחשב. בשנה זו ישראל מרגישים שעבודת האדמה מיותרת ונפשם משתוקקת לאל חי קודש תהיה לכם.
לכך הפרשה נפתחת במילים כי תבואו אל הארץ, שכל זמן שהיו ישראל במדבר לא היה צורך בשמיטה ויובל כי לא היתה להם עבודת-אדמה בלאו הכי ופרנסתם נִתנה מאת הקדוש ברוך הוא בכל יום, במן ושליו לאכילה וענני כבוד לכיבוס בגדיהם וישור הדרך לפניהם מיגיעת ההליכה הממושכת במדבר. שעתם היתה פנויה ללימוד תורה והתעלות רוחנית עליונה ביותר. כאשר נכנסו לארץ ואיש איש פנה לשדהו, לעציו ולאבניו, נתעורר הצורך לזמן מיוחד שאפשר יהיה להקדישו לביצור עולמו הרוחני של כל אחד ואחד מישראל. שמיטה ויובל באו לענות לדרישה זו.
אלא שמתעוררת שאלה חמורה, מנין יתפרנסו עם שלם כאשר עבודת האדמה תשבות? על כך משיבה התורה, "ונתתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים". התורה מבטיחה שכאשר ישראל ישמרו את התורה כראוי, תחזור הברכה שהיתה במדבר. שאם כי מן ושליו לא יֵרדו מהשמים, פירות האדמה יצליחו באופן מיוחד והברכה תשרה במעי האוכל. דאגה לפרנסה לא תהיה והעם כולו יוכל לחזור לתקופת המדבר שהיתה כולה קודש לעבודת ה' בשלמות נפלאה. ולפי שקיום השמיטות והיובלות קשורים לנס בענין פרנסת ישראל אין העם זוכה לכך אלא בזמן שהוא שרוי על מקומו בארץ. ברם, בהיותם בגלות שהנהגת הקדוש ברוך הוא עמנו בהסתר פנים. עם כל החשיבות הרוחנית שיש לשנים אלו אין אפשרות טבעית לקיימם כמצותן. לכך אמרה תורה, כי תבואו אל הארץ אין שמיטה ויובל נוהגות אלא בארץ, בהיותנו יושבים על אדמתנו.
למדנו במסכת ראש השנה (ח, ב):
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה מה תלמוד לומר. לפי שנאמר, " בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִרוּ שׁוֹפָר וגו'" יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכיפורים ואילך, תלמוד לומר, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים מלמד שמתקדשת והולכת מתחילה. מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא, מראש השנה עד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא, אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן, כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן".
יש לשאול, מדוע השנה מתקדשת והולכת מתחילתה עד יום הכיפורים, שלכך העבדים אינם עובדים לאדוניהם אולם נשארים הם בבתי אדוניהם עד יום הכיפורים?
נראה שישנן לכך שתי סיבות, האחת באדון ואחת בעבד. כפי שביארנו, ביובל ישראל מתעלים עד כדי הרגשה שהממון אינו העיקר, ויתרה מזאת, הוא רק פקדון ביד בעליו מבורא עולם. לפיכך לא רק העבד שהוא בן־ישראל כמו האדון עצמו, צריך לחזור לביתו, אלא, שהאדון חייב להאכילו ולהשקותו משלו ללא תמורה כל שהיא, ולכך אמרו חכמים, ועטרותיהן בראשיהן לומר, כאילו העבד נעשה מלך העוטר כתר לראשו, שכשם שהמלך אינו עושה מלאכה אף עבד משוחרר זה, כך. וכשם שאת המלך זנים נתיניו אף עבד זה מתפרנס מאדונו, כאילו שהעבד נהפך לאדון והאדון נהפך לעבד. קיום מצוה זו דורשת התעלות נפש נפלאה של האדון, אליה הוא מגיע עם התקדש שנת היובל. זהו הטעם מצד האדון.
אכן קיים טעם נוסף מצדו של העבד. גם הוא שמטבעו נפשו שפלה, ולא רק בפני אדונו, וכבר ביאר אבן עזרא (בתחילת פרשת בשלח), שאין לב העבד נתון לעבודת ה' השלמה בהיותו משועבד לאדם. על מנת להכשיר את העבד לעבודת ה' זקוק הוא לזקיפת קומה, הניתנת להשגה על ידי שישב בבית אדונו פטור מעבודתו ובכל זאת משוחרר מטרדות הפרנסה, אוכל ושותה ושמח. השינוי הקיצוני במעמדו צריך להביאו להכרה שיש רק ערך מוחלט אחד, והוא, עבד לה' ולא לזולתו.
לא רק בשנות השמיטה והיובל צריך האדם לוותר מממונו ולא לרדוף להעשיר, לעולם, כאשר הוא מוכר או קונה מחבירו אל תונו איש את אחיו, הוא צריך לראות את בן עמו כאחיו ולדרוש טובתו כשם שהוא דורש טובת עצמו. יתרה מזאת, אם מתוך דוחקו מכר אחיו את שדהו או ביתו תאפשר לו לקנותם חזרה שלא יצטרך לחכות עד היובל.
והנה חִלקה התורה בין בית בעיר חומה שאפשר לגואלו עד תום שנה ואם לא גאלו בשנה הראשונה לממכר, נחלט הבית לקונה אותו, לבין בית בערי החצרים שדינו כשדה ויוצא ביובל. נראה שהטעם לכך, שעיר המוקפת חומה נחשבים תושביה לאחד ואם שהה בעיר שנים עשר חודשים נהפך לתושב העיר ואין להוציאו ממנה אפילו ביובל. לא כן ערי הפרזות שכל אחד יושב לעצמו ואין דבר המאגדו עם שכנו, שם, לא חשה התורה אם יחזיר קניינו לבעליו הראשונים אשר להם אחוזת הארץ.
_________________________________
לאחרונה יצאה לאור מהדורה רביעית של הספר "אבני ברקת" בארבעה חלקים:
שני חלקים על החומש, חלק שלישי על מועדים וימים מיוחדים.
חלק רביעי הגדה של פסח עם שיר השירים וביאור הגר"א.
ניתן להשיג בחנויות, או בטלפונים: 9972675-02, 050-7126758. או באימייל: [email protected]
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
ענייני כשרות המצויים
לאן שבים ולמה מתוודים?
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
