בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • חובת הלבבות
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

עדי בת הדס הי"ו

חלוקת הספר ולשונו
וְכַאֲשֶׁר נִגְמְרָה עֲצָתִי וְהִסְכַּמְתִּי לְחַבְּרוֹ, תִּקַּנְתִּי אָשְׁיוֹתָיו*, וְהִצַּעְתִּי מְכוֹנוֹתָיו, וּבָנִיתִי אוֹתוֹ עַל עֲשָׂרָה שָׁרָשִׁים, מְקַבְּצִים כָּל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, וְחִלַּקְתִּי אוֹתוֹ לַעֲשָׂרָה שְׁעָרִים, כָּל שַׁעַר מֵהֶם מְיֻחָד לְשֹׁרֶשׁ אֶחָד מִשָּׁרָשָׁיו, כּוֹלֵל אֶת גְּבוּלָיו וּמַחְלְקוֹתָיו*, וְהָעִנְיָנִים הַתְּלוּיִם בּוֹ, וְהַפָּנִים הַמַּפְסִידִים אוֹתוֹ. וַאֲנִי אוֹחֵז בּוֹ הַדֶּרֶךְ הַקְּרוֹבָה* לְהָעִיר, לְהוֹרוֹת וּלְהַשְׂכִּיל בַּלָּשׁוֹן הַמְבֹאָר הַקָּרוֹב וְהַנּוֹהֵג, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לְבָאֲרוֹ קָרוֹב לְהָבִין. וְאַנִּיחַ הַלָּשׁוֹן הֶעָמֹק וְהַמִּלּוֹת הַנָּכְרִיוֹת* וְהַמּוֹפְתִים* הַהוֹלְכִים עַל דֶּרֶךְ מְלֶאכֶת הַנִּצּוּחַ, שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ אַנְשֵׁי חָכְמַת הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי "אַלְגִ'דָאל", וְהַמֶּחְקָרִים הָרְחוֹקִים, אֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן לְהִתְיַשֵּׁב עֲלֵיהֶם בַּסֵּפֶר הַזֶּה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵבֵאתִי בּוֹ אֶלָּא הָרְאָיוֹת הַמַּסְפִּיקוֹת, אֲשֶׁר תִּתְיַשֵּׁב הַדַּעַת עֲלֵיהֶן עַל מִשְׁפְּטֵי הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַפִּילוֹסוֹף: "אֵין רָאוּי* שֶׁנְּבַקֵּשׁ בְּהַשָּׂגַת כָּל מֶחְקָר מְצִיאוּתוֹ עַל דֶּרֶךְ הַמּוֹפֵת, כִּי אֵין כָּל מֶחְקָר שִׂכְלִי נִמְצָא בְּמוֹפֵת, וְלֹא שֶׁנְּבַקֵּשׁ בְּחָכְמַת הַשִּׁמּוּשׁ* הַדָּבָר הַמַּסְפִּיק, וְלֹא בְּחָכְמַת הָאֱלֹהוּת* לְהַרְגִּישׁ וּלְהַמְשִׁיל, וְלֹא בִּתְחִלַּת הַחָכְמָה* הַטִּבְעִית מוֹפֵת, וְלֹא בְרֵאשִׁית הַמוֹפֵת מוֹפֵת"*. כִּי כַאֲשֶׁר נִשָּׁמֵר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יֵקַל עָלֵינוּ לְהַגִּיעַ אֶל בַּקָּשָׁתֵנוּ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה כֵן, נִתְעֶה מִדֶּרֶךְ עִנְיָנֵנוּ, וְיִקְשֶׁה עָלֵינוּ לִמְצֹא מַה שֶּׁהָיְתָה כַוָּנָתֵנוּ אֵלָיו.

סוגי הראיות בספר
וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה סִפְרִי זֶה מִן הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, נִשְׁמַרְתִּי בוֹ מִן הָרְאָיוֹת שֶׁהֵן הוֹלְכוֹת עַל דֶּרֶךְ חָכְמַת הַדִּבּוּר וְחָכְמַת הַשִּׁמּוּשׁ*, אֶלָּא בַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן* מִמֶּנּוּ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּדְחָקֵנוּ הַצֹּרֶךְ אֲלֵיהֶן מִפְּנֵי דַקּוּת מֶחְקָרֵנוּ בוֹ. וְשַׂמְתִּי רֹב רְאָיוֹתַי מִן הַדְּבָרִים הַמֻּשְׂכָּלִים וְקֵרַבְתִּים בְּדִמְיוֹנִים הַקְּרוֹבִים, אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם סָפֵק, וְסָמַכְתִּי לָהֶם מַה שֶּׁמָּצָאתִי כָּתוּב בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ סָמַכְתִּי לָהֶם דִּבְרֵי הַקַּבָּלוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמִן הַחֲסִידִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבְּכָל אֻמָּה, שֶׁהִגִּיעוּ דִבְרֵיהֶם אֵלֵינוּ, מִפְּנֵי שֶׁקִּוִּיתִי שֶׁיִּהְיוּ הַלְּבָבוֹת נוֹטִים אֲלֵיהֶם וּמַקְשִׁיבִים אֶל חָכְמָתָם, כְּמוֹ דִבְרֵי הַפִּילוֹסוֹפִים וּמוּסַר הַפְּרוּשִׁים וּמִנְהֲגֵיהֶם הַמְשֻׁבָּחִים. וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין לט, ב): "כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יְחֶזְקֵאל יא, יב): "וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יְחֶזְקֵאל ה, ז): "לֹא עֲשִׂיתֶם", הָא כֵיצַד? כַּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, כַּמְקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם* עֲשִׂיתֶם". וְאָמְרוּ (מְגִלָּה טז, א): "כָּל הָאוֹמֵר דְּבַר חָכְמָה אֲפִלּוּ בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרָא חָכָם". וְאָמְרוּ בַּהֲבָאַת הַמְּשָׁלִים לְקָרֵב הָעִנְיָנִים הַקָּשִׁים בָּהֶם (עֵרוּבִין כא, ב): "אַגְמְרֵהּ בְּסִימָנִין* וְאַסְבְּרֵהּ בֵּדְדָמֵי לֵיהּ". וְהֶחָכָם אָמַר (מִשְׁלֵי א, ו): "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם".
___________________________________
אָשְׁיוֹתָיו – יסודות הספר. וּמַחְלְקוֹתָיו – פרוט חלקיו. הַקְּרוֹבָה – הקלה. הַנָּכְרִיוֹת – מיוחדות, שאינן מצויות. וְהַמּוֹפְתִים וכו' – הוכחות שיש בהם סברא אך אינן מוכרעות. אֵין רָאוּי וכו' – אין לדרוש בכל מחקר ראיות חותכות (מופת), ניתן להסתפק בראיות הגיוניות. וְלֹא שֶׁנְּבַקֵּשׁ בְּחָכְמַת הַשִּׁמּוּשׁ וכו' – במדעים המדויקים (חשבון, הנדסה) אין להסתפק בראיות הסתברותיות אלא יש צורך בהוכחה חותכת. וְלֹא בְּחָכְמַת הָאֱלֹהוּת וכו' – אין לייחס לה' גוף או רגשות, ואין לנו השגה במהותו. וְלֹא בִתְחִלַּת הַחָכְמָה וכו' – אין לחפש סיבה והיגיון למה הטבע פועל באופן מסוים, מאחר וזהו רצון ה' שכך יהיה. לֹא בְרֵאשִׁית הַמוֹפֵת מוֹפֵת – הנחות היסוד (אקסיומות) של הלוגיקה לא ניתנות להוכחה. חָכְמַת הַדִּבּוּר וְחָכְמַת הַשִּׁמּוּשׁ – הוכחות המיוסדות על תבניות פילוסופיות ומתמטיות. בַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן – שער העוסק ביחוד ה'. שֶׁבָּהֶם – שבאומות. אַגְמְרֵהּ בְּסִימָנִין וכו' – לימד עם סימנים לזיכרון, והסביר באמצעות משלים מתאימים.

ביאורים
הספר בנוי מעשרה שערים הכוללים עשרה משורשי היהדות שהם היסודות של חובות הלבבות. כל שער מברר יסוד אחד, מקיף את גדריו וחלקיו.
הספר מיועד להמון העם ולא רק ללמדנים או לבקיאים בתורת הפילוסופיה ולכן רבנו בחיי בחר לבאר את דבריו בהוכחות פשוטות וברורות ולא התעסק בראיות מסובכות הדורשות ידע מקדים ונרחב בפילוסופיה. ההתעסקות בראיות מורכבות תסיט את הלימוד מעיקרו שהוא בירור חובות הלב של האדם והפנמתם. רק בשער הראשון, שער הייחוד, רבנו בחיי עוסק בראיות מורכבות יותר מכיוון שהנושא הוא החכמה האלוהית שהוא נושא עדין אשר דורש מחשבה מעמיקה יותר והוכחות מתחומים נוספים. רבנו בחיי גם מעדיף להשתמש בשפה ברורה ופשוטה ולא בסגנון עמוק ומסובך. הוא אינו משתמש במילים גבוהות שאינן מוכרות לרוב הלומדים. מטרת הספר היא שהעם יתעלה ויבין איך לקיים את חובות הלבבות ולכן צריך לדבר בשפה ובהוכחות המתאימים לקהל הלומדים.
רוב הראיות וההוכחות שיביא לדבריו מתקבלות על ידי השכל הישר. רבנו בחיי צירף להם משלים אשר יקרבו את ההוכחה לשכלנו. הסיוע במשל כדי להבין על ידו דברים שכליים קשים על מנת לקרב בהם הוא דבר טוב, כמו שמצינו שעשה כן שלמה המלך.
לאחר שבירר את הסוגייה בשכלו הוא חיזק את מסקנותיו מתוך הנביאים ומדברי חז"ל. רבנו בחיי מוסיף ואומר שנעזר גם בחוכמתם של חכמי אומות העולם והביא מהם בספרו. יתכן שיהיו אנשים שדווקא חכם מאומות העולם שאומר את הדברים יגרום להם להפנימם. אין כל פסול בהבאת דברי חכמים שאינם מעם ישראל. כבר מדברי חז"ל אנו למדים שנדרש מאיתנו ללמוד מהדברים המתוקנים שקיימים באומות העולם. ולכן אפשר לצטט מהם כסיוע וכתוספות ביאור לעבודת הלב שהתורה מחייבת כל יהודי לעשות.

הרחבות
•חכמה בגויים - תאמין
סָמַכְתִּי לָהֶם דִּבְרֵי הַקַּבָּלוֹת... מִן הַחֲסִידִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבְּכָל אֻמָּה. אומר המדרש: "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים – תאמן... יש תורה בגוים - אל תאמן" [איכה רבה ב, יג]. ההסבר המקובל הוא "שאף שיש בהם גם כן חכמה, אבל החכמה אין מורה אותם דרך הטוב, שעל שם זה נקרא תורה, שיורה דרך ה'" [ פרי צדיק דברים ד].
אמנם רבנו עובדיה מברטנורא כתב: "לפי שמסכת זו (אבות)... כולה מוסרים ומידות, וחכמי אומות העולם גם כן חיברו ספרים כמו שבדו מליבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו. לפיכך התחיל התנא במסכת זו: משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מליבם, אלא אף אלו נאמרו בסיני" [אבות א, א]. דברים אלו לכאורה סותרים את דברי רבנו בחיי.
הרב קוק ביאר שיש "מחשבות כלליות גדולות וקדושות שאינן נוגעות כלל בנחלת כל גוי ואומה, וכל חכמי לב, וכל קדושי רוח, שבכל האדם אשר על פני האדמה, שוים בהן לטובה... סוג הדברים מצד עצמם מאירים ומשלימים, כל זמן שהם עומדים ברום גבהם, ואינם משתפלים לרדת להעסיק עמם איזה צביון חברותי מיוחד. ומזה המין נהגו גדולי הדורות מעולם לקבל באהבה את הנאמר 'מן החסידים והחכמים שבכל אומה'" (עקבי הצאן, המחשבות. ייתכן שזו הכוונה ב'פרי צדיק'). אם כן, ברור שרבנו בחיי למד מחכמי האומות רעיונות כלליים, ולא הלכות מעשיות , אותן למדנו רק מחכמי ישראל, ככתוב במסכת אבות.

לרפואת עדי בת הדס הי"ו
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il