ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
וּכְבָר בֵּאַרְתִּי לְךָ, אָחִי, מֵחוֹבוֹת הַתְּשׁוּבָה, וְגִלִּיתִי לְךָ מֵאָפְנֵי הַחֲזָרָה מַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ טַעֲנָה עָלֶיךָ וְנִפְסְקוּ בּוֹ אֲמַתְלָאוֹתֶיךָ*, וּמַה תֹּאמַר מָחָר לֵאלֹהֶיךָ: סָכָלְתִּי, וְלֹא סָכָלְתָּ! אוֹ תֹּאמַר: עָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ. וּמַה תִּהְיֶה תְשׁוּבָתְךָ עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת? וּמִבְּלִי סָפֵק נִהְיֶה נִשְׁאָלִים. הָכֵן הַתְּשׁוּבָה בְּעוֹד שֶׁמַּאֲרִיכִין לְךָ. וְדַע, אָחִי, כִּי הַתְּשׁוּבָה עַל זֶה אֵינֶנָּה יוֹצֵאת* כִּי אִם מִמַּעֲשֵׂינוּ, לֹא מִדְּבָרֵינוּ, וְחַשֵּׁב עִם נַפְשְׁךָ, תַּגִּיעַ לִרְצוֹן בּוֹרְאֶךָ, כִּי לֹא יַשִּׂיג הַטּוֹב הַיּוֹם אֶלָּא הַמְמַהֵר אֵלָיו, וּפְרִי הַקִּצּוּר הַחֲרָטָה.
הָקִיצָה אָחִי מִשְּׁנַת פְּתַיּוּתְךָ, וַחֲמֹל עַל נַפְשְׁךָ שֶׁהִיא הַנִּכְבֶּדֶת* שֶׁבְּפִקְדוֹנוֹת הַבּוֹרֵא אֶצְלְךָ. וְכַמָּה וְעַד מָתַי הָעִכּוּב הַזֶּה, וּכְבָר כִּלִּיתָ יָמֶיךָ בִּרְצוֹן תַּאֲוָתֶךָ, כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעֶבֶד הָרָע. הֲלֹא תָשׁוּב לְכַלּוֹת שְׁאָר יָמֶיךָ בִּרְצוֹן בּוֹרְאֶךָ. וּכְבָר יָדַעְתָּ, כִּי יְמֵי הָאָדָם קְצָרִים, וְהַשְּׁאָר* בְּלִי סָפֵק יוֹתֵר קָצָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת ב, טו): "הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה".
הָיְתָה לְךָ, אָחִי, רוּחַ יְקָרָה וְנִכְבֶּדֶת, כִּבַּדְתָּ בָהּ הָעוֹלָם הַזֶּה הַנִּבְזֶה וְהַכָּלֶה, וְהִנַּחְתָּ* אַחֲרִיתְךָ הַנִּשְׁאֶרֶת לְךָ. הֲלֹא תִנַּשֵּׂא* רוּחֲךָ אֶל הַמָּקוֹם הַנִּכְבָּד וְהַמָּעוֹן הָרָם, מְקוֹם אֲשֶׁר לֹא תִשְׁפַּלְנָה* הָרוּחוֹת הָעוֹלוֹת אֵלָיו לָעַד. וּתְמַהֵר בְּעוֹד שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה פָתוּחַ, וְהַקַּבָּלָה וְהַכַּפָּרָה מְצוּיָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נה, ו): "דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב".
מַהֵר, אָחִי, וּמַהֵר קֹדֶם בּוֹא פַּחְדֶּךָ, כִּי אֵינְךָ בָטוּחַ בְּחַיֵּי יוֹם אֶחָד, וְעַיֵּן לְנַפְשְׁךָ עִיּוּן שֶׁיֵּאוֹת לְכָמוֹךָ וְיִהְיֶה שָׁקוּל עִם שִׂכְלֶךָ. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִרְצוֹן בּוֹרְאוֹ, יִכָּנֵס מִן הַפֶּתַח הַצַּר שֶׁיִּכָּנְסוּ מִמֶּנוּ הַחֲסִידִים הַסּוֹבְלִים. וְכֻלָּנוּ נְקַוֶּה הַטּוֹב, וְלֹא יַגִּיעוּהוּ אֶלָּא הַמְמַהֲרִים אֵלָיו, הָרָצִים עָדָיו*, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת ה, כ): "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם", וְאָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים קיט, ס): "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי".
___________________________________
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
133 - התשובה חלק י"ח
134 - התשובה חלק י"ט
135 - התשובה חלק כ'
טען עוד
ביאורים
רבנו בחיי בוחר לחתום את שער התשובה בפניה אל הלומד. בהרבה מהנושאים הקשורים ל'חובות הלבבות', עיקר תפקידו של האדם הוא הלימוד וההפנמה. לעומת זאת שער התשובה דורש בעיקר עבודה . דורש רצון להתקדם ולפעול, לרצות לשוב ולחזור בתשובה בפועל. העולם הזה מבלבל לפעמים את האדם וגורם לו להמשיך את חייו כמו שהם ולשכוח את מה שיוכל באמת לעשות לו הרבה טוב.
לפעמים קורה שהאדם יודע שאם חברו יעשה צעד מסוים ולא יתן לחייו להמשיך להתנהל כמו שהם - הוא יהיה מאושר, ולכן הוא מבקש ממנו לטובתו שיתאמץ ויעשה את הצעד. זוהי בקשתו של רבנו בחיי. לאחר לימוד הפרק, האדם כבר מודע לדרכי התשובה וליכולתה לעשות אצלו שינוי אמיתי, ומה שחסר עוד הוא הדחיפה הפנימית 'לקפוץ למים' ולעשות את השינוי.
האדם במהלך חייו זוכה 'לכבד' את העולם בנוכחותו, הוא זוכה להותיר חותם מסוים על העולם וליצור בו תהליכים שונים. אולם לטווח הארוך, חותם זה עלול להיוותר חסר משמעות ואף להעלם כליל. מי שזוכה לשוב בתשובה ולהתקרב אל הבורא, זוכה להיות חלק ממשהו נצחי וקבוע, שאינו כלה לעולם. אולם בשביל כך צריך להתאמץ ולהזדרז כל עוד חייו הקצרים של האדם ממשיכים. כל עוד הנר דולק, אפשר עוד לתקן!
הרחבות
•הדרך להיות עובד ה'
הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. במשפט זה מתווה רבי יהודה בן תימא, דרך עבור עובד ה'. את משמעותה של אמרה זו ביאר רבי אריה לוין : "הודיענו התנא, שאל יתעצל האדם מלתקן מעשיו אשר לא טובים, ולסגל מצוות ומעשים טובים בטרם יחשך (טרם המוות) כי לא יידע האדם את עיתו, לכן צריך לאזור כגבור חלציו יום יום... הנה המשיל עבודתו יתברך לארבעה מיני בעלי חיים שונים, כי יש ארבע מידות אשר יוחסו לארבעה בעלי חיים הללו, ונחלק לשני חלקים: השניים הראשונים על מצוות עשה, והשניים על מצוות לא תעשה..." והמשיך רבי אריה לבאר, והדריכנו התנא: אל תמנע מעשיית מצוות בחסידות בגלל אנשים שמתלוצצים עליך, אלא "הוי עז כנמר" ואל תיתן לדבריהם להשפיע עליך. אל תסתפק במדרגה הבינונית בעבודת ה' בטענה שדי לך בכך שאתה טוב יותר מכמה בני אדם, אלא הֱיֵה "קל כנשר" שעף גבוה מכל העופות. הֱיֵה "רץ כצבי" ותתרחק במהירות ולמרחק רב מכל חטא. במלחמה עם היצר, תהיה "גיבור כארי" ותגבור עליו כאילו היצר הרע הוא כחיה חלשה לפני הארי.
"ומה שאמר: "לעשות רצון אביך שבשמים" – הכוונה להזהיר שלא יתערב בזה שום פניה חיצונית או מפני היראה או מפני הכבוד, אלא רק לעשות רצון אבינו שבשמים, שהיא עבודה מאהבה" [רבי אריה היה אומר אבות ה, כ].
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
לו הייתי רוטשילד
איך ללמוד גמרא?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שבועות מעין עולם הבא!
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
