ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וְהִנֵּה בֵּאַרְנוּ עַד הֵנָּה הַחֲסִידוּת מַה שֶּׁתָּלוּי בַּמַּעֲשֶׂה וּבְאֹפֶן הָעֲשִׂיָּה.
נְבָאֵר עַתָּה הַתָּלוּי בַּכַּוָּנָה. וּכְבָר דִּבַּרְנוּ גַם כֵּן לְמַעְלָה מֵעִנְיַן לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לְמַדְרֵגוֹתֵיהֶם. אָמְנָם וַדַּאי שֶׁמִּי שֶׁמִּתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ לְטַהֵר נַפְשׁוֹ לִפְנֵי בוֹרְאוֹ, לְמַעַן תִּזְכֶּה לָשֶׁבֶת אֶת פָּנָיו בִּכְלַל הַיְשָׁרִים וְהַחֲסִידִים, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וּלְקַבֵּל הַגְּמוּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא, לֹא נוּכַל לוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָה זוֹ רָעָה, אָכֵן לֹא נוּכַל לוֹמַר גַּם כֵּן שֶׁתִּהְיֶה הַיּוֹתֵר טוֹבָה, כִּי עַד שֶׁהָאָדָם מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ סוֹף סוֹף עֲבוֹדָתוֹ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ.
אַךְ הַכַּוָּנָה הָאֲמִתִּית הַמְצוּיָה בַּחֲסִידִים אֲשֶׁר טָרְחוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַשִּׂיגָהּ, הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם עוֹבֵד רַק לְמַעַן אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא יִגְדַּל וְיִרְבֶּה, וְזֶה יִהְיֶה אַחַר שֶׁהִתְגַּבֵּר בְּאַהֲבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְיִהְיֶה חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה אֶל הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ וּמִצְטַעֵר עַל כָּל שֶׁיִּמְעַט מִמֶּנּוּ, כִּי אָז יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ לְתַכְלִית זֶה – שֶׁלְּפָחוֹת מִצִּדּוֹ יִהְיֶה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מִתְגַּדֵּל, וְיִתְאַוֶּה שֶׁכָּל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם יִהְיֶה כְּמוֹ כֵן,* וְיִצְטַעֵר וְיִתְאַנַּח עַל מַה שֶּׁמְּמַעֲטִים שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל-שֶׁכֵּן עַל מַה שֶּׁמְּמַעֵט הוּא עַצְמוֹ, בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְאֹנֶס אוֹ בְחֻלְשַׁת הַטֶּבַע, אֲשֶׁר קָשֶׁה לוֹ לִשָּׁמֵר מִן הַחֲטָאִים בְּכָל עֵת, כְּעִנְיַן הַכָּתוּב (קהלת ז, כ), "אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".
וְדָבָר זֶה בֵּאֲרוּהוּ בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב (רבה פרק ד), אָמְרוּ, "כָּל חָכָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְבַר תּוֹרָה לַאֲמִתּוֹ וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְעַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו, וּמִתְאַוֶּה וּמֵצֵר לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם, וְלִכְבוֹד בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, וְלַיְשׁוּעָה שֶׁתִּצְמַח בְּקָרוֹב, וּלְכִנּוּס גָּלֻיּוֹת, זוֹכֶה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּדְבָרָיו" וְכוּ'. נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁזֹּאת הִיא הַכַּוָּנָה הַמְעֻלָּה, שֶׁהִיא רְחוֹקָה לְגַמְרֵי מִכָּל הֲנָאַת עַצְמוֹ, וְאֵינָהּ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וּלְקִדּוּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמִּתְקַדֵּשׁ בִּבְרִיּוֹתָיו בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. וְעַל זֶה אָמְרוּ (זוהר ח"ג, רפא, א), "אֵיזֶהוּ חָסִיד? – הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ".*
___________________________________
כְּמוֹ כֵן – יעבדו להגדלת כבוד ה'. הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ – העוסק בנתינת כבוד לבוראו.
ביאורים
עד עתה עסקנו בצד הגלוי של החסיד – במעשיו ובאופן שפועל אותם. היום אנו נכנסים לעולמו הנסתר של החסיד – כוונתו בעבודת ה'.
בפרק ט"ז העוסק בביאור מידת הטהרה, הרמח"ל מחלק את האנשים לשלוש קבוצות. אנשים שכל מעשיהם הם על מנת לקבל פרס או כבוד, אנשים שחלק ממעשיהם לשמה וחלק על מנת לקבל פרס וכבוד, ואנשים שכל מעשיהם שלא לקבל פרס.
החסיד אינו מתמודד עם הרצון לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס בעולם הזה אלא עובד את ה' לשמה אך גם במידה הגבוהה של עבודת ה' לשמה יש מדרגות.
יש אדם שהתעלה כבר מהרצון לעבוד את ה' על מנת לזכות בפרס או כבוד בעולם הזה, אך עדיין יש מעט אנוכיות במעשיו. הוא הולך בדרך התורה על מנת לזכך את נפשו ולתקן את מידותיו, וכן מקווה שעקב עבודה זו יזכה לחיי עולם הבא. אף שעבודת ה' של אדם זה הינה גם על מנת לקבל שכר בעולם הבא, הרמח"ל 'מתייג' אותו בין העובדים לשמה שכן אין הוא עובד את ה' על מנת לקבל שכר בעולם הזה.
כוונה זו בעבודת ה' היא ראויה, אך יש כוונה טובה ממנה.
כוונת החסיד היא לרומם את שם ה' בעולם ולפעול למען תיקון העולם בדרך התורה על פי רצון ה', ללא כל 'נגיעה' אנוכית, והוא מוכן לבטל את כל רצונותיו לשם מטרה זו. כוונה זו נובעת מאהבתו הרבה לה' ולתורה.
כוונת החסיד בעבודת ה' דומה לחייל שבמהלך הלחימה, מוכן לקפוץ על הרימון ולמסור את נפשו למען המטרה הלאומית בלי לחשוב על טובת עצמו (ע"פ ביאורו של הרב אבינר למסילת ישרים).
הרחבות
•ציפית לישועה
וְלַיְשׁוּעָה שֶׁתִּצְמַח בְּקָרוֹב. חז"ל אומרים בגמרא שכאשר אדם עולה לדין שמים שואלים אותו 'ציפית לישועה'? [שבת לא.]. רש"י מסביר: "לדברי הנביאים", כלומר הציפייה לישועה היא ציפייה להתקיימות דברי הנביאים. הר"ן בחידושיו מוסיף שהכונה לציפייה לישועה בימיו של האדם.
הציפייה כוללת לא רק תקווה בלב, אלא גם השתדלות והגשמה בפועל, בתפילה ובמעשה, כך מבאר הרב קוק: "הצפיה כוללת גם שימת עין תדירית, גם באין שום יחש של הכרה גלויה חיצונית אל הישועה, כמו שהמצפה (תצפיתן בעמדת שמירה) עומד על המשמר ימים על שנה (אפילו שנה שלמה), ולא יעזוב עמדתו גם באין לפניו דבר מחודש – וגם (הציפייה כוללת גם) שבכל עת מצא של איזו הערה (התעוררות, התחדשות), שיראה שראוי לעשות איזה דבר לישועה, יחיש פעולתו ולא יעזוב, כמו שהמצפה בראותו על פי צפיתו, שבאה שעת מעשה, לבריחה או הגנה מאיזה אויב וכאלה, עליו החובה לעשות מה שדרוש לעשות לטובת המצב, כן יזרז לעת הנכון בלא איחור רגע וזמן. לאלה שתי התכניות יחדיו, הנראות כמתנגדות זו לזו, ההתמדה בצפיה מחשבתית והזירוז בעת הכושר, צריך להתרומם בעומק העיון של צפיה לישועה" [עין איה שבת, דף לא].
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
