ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
א' בתשרי הוא גם יום הדין, וגם יום טוב. נצטווינו ע"י עזרא להרבות בסעודה ולשתף בה גם את העניים. ט"ו בשבט דומה לכאורה יותר לא' בניסן ולא' באלול שעניינם הוא הלכתי גרידא [בניסן מתחיל רישום של שנה חדשה בשטרות, ולענין נדרים מתחיל מפסח מנין הרגלים; באלול קובע התאריך לצירוף הנולדים באותה שנה לחיוב מעשר בהמה; בשבט מסתיימות שנות ערלה ורבעי, ומתחלפת שנת מעשרות לגבי הפירות, וכן, לשיטת השל"ה ודעימיה, לפירות שביעית] ואין בהם חגיגיות יתירה. ובכל זאת נוהגים כל בית ישראל לציין את ראש השנה לאילנות בסעודת פירות. אלה ממעיטים ואלה מרבים. ננסה להבין את משמעות היום מעבר לענין ההלכתי שבו. לשמחה מה זו עושה.
בשנים האחרונות צורף לט"ו בשבט השם 'חג הנטיעות' ובו נעשים מבצעי נטיעה מרשימים בעיקר ע"י הקק"ל. ולכאורה אין ביום זה מעלה יתירה על שאר ימות השנה, בכל יום אנחנו מצווים שלא להשאיר את ארצנו שוממה [כדברי הרמב"ן בעשה הד' הנוספת בספר המצוות], ולקיים את ההדרכה הא-להית (ויקרא קדושים יט, כג) : "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל".
עם ישראל הוא 'עם ה''; ארץ ישראל היא 'נחלת ה'', "ארץ אשר עיני ה' א-להיך בה". האריך ה'אבני נזר' (סוף יו"ד) להסביר את מעלת עם ישראל כשהם בארץ ישראל, שבחיבור שניהם זוכה האדם להיות תחת ממשלת ה' לבדו ללא התערבות שרי העמים והארצות. השמחה בראש השנה מבטאת את ההודאה וההודיה על שזכינו להיות תחת משפטו של הקב"ה; ט"ו בשבט מבטא את שמחתנו על שזכינו להיות תחת השגחתו ית' הישירה.
רעיון זה מבטא הרב זצ"ל בכמה מקומות, וביניהם בעין אי"ה (ברכות פרק ששי סי' מ', הובא גם ב'עולת ראיה' על ברכת הפירות), ונצטט כאן חלק מדברי קדשו: "רב חסדא ורב המנונא הוי יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא, א"ל רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה? א"ל: זה שני ל'ארץ' [=השני] וזה חמישי ל'ארץ' [=הראשון]... כשם שהברכות עצמם מעירות את הלבבות לדיעות ישרות שהן אבות למעשים ישרים ומדות טובות, כן גם פרטיהם להלכותיהם בנויים ע"פ דרכים מפולשים למדות טובות ויקרות, ועקרי תורה באמונות ודעות.
ובאשר חבת אה"ק היא יסודה של תורה, שהיא מביאה את כלל עם ד' וכלל העולם כולו להשלמתם, ע"כ מחוברים הם עניני ברכות הפירות בהקדמתם בסמיכתם ל'ארץ' שבתורה, להורות כי כל הקרוב קרוב יותר לארץ, ומי שיש לו יותר אהבה לארץ ויותר השתדלות בענין ישוב ארה"ק, הוא מוקדם לברכה, והוא קרוב יותר אל השלימות.
חבת הארץ מחולקת היא לפי מעלת האנשים והכרתם, יש שמחבב ארה"ק בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאד לרצות אבני' ולחונן עפרה כדי לקיים המצות התלויות בארץ ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתם הרוחנית. ויש מי שמחבב ארה"ק וישתדל בישובה ובדירתה בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא ג"כ דבר טוב ונשגב, ובכ"ז לא בא עד המעלה הראשונה, למי שמכיר יסוד התכלית העליונה שבחבת הארץ.
ע"כ רמוז בפסוק קירוב הברכות לארץ בשתי מערכות, חמשה מינים, נגד ההשתוקקות לארץ באופן העליון המעולה, מכוונים נגד חמשה חומשי תורה, שהם יסוד ההשלמה הישראלית, וכל המוקדם בה וקרוב יותר לארץ מוקדם לברכה. והחלק השני [זית שמן ודבש], נגד המכירים ההשלמה הטבעית של כלל ישראל בארץ, בהשלמתם הרוחנית הטבעית, כראוי לכל עם גדול וחכם ברוח ובחומר.
למדנו מכאן כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב ארה"ק אפי' לשם התכלית החומרית של הכלל, והתכלית העליונה בא תבוא ע"י חבור עם ד' בארץ ד'.
ע"כ מי שיש לו קורבה יתירה לארה"ק אפי' במדרגה הנמוכה, יש לנו לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה, ממי שמתאחר ומתרחק, אע"פ שבתוך הלב יהיה אולי המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מ"מ ישוב הארץ וחיבתה בפועל הוא דבר נשגב, וכמו שאמרו חז"ל על עמרי שזכה למלכות בשביל שהוסיף עיר אחת בא"י, אע"פ שהייתה כוונתו ודאי חומרית.
ויש לנו לימוד שצריך לחזק את הכוחות החומריים של כלל האומה ומזה יבא ג"כ חיזוק לכוחות הרוחניים. ע"כ אמר להם זה שני לארץ, אע"פ שהוא שני לארץ במדרגה השניה - מ"מ הוא קודם לחמישי לארץ שבמדרגה הראשונה, לענין הרושם שאנו צריכים לעשות עלינו בחיבת הארץ.
..."השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך... מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל." עד כאן מדברי הרב זצ"ל.
לפי זה נוכל להגדיר את מעלת ט"ו בשבט, שהוא מקביל לראש השנה [א' בתשרי]: ראש השנה מבטא את השגחת ה' על העם הקדוש; ר"ה לאילנות מבטא את השגחת ה' על הארץ הקדושה. ובזה הוא משמש כראש השנה לאהבת ה' שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את ארצנו הקדושה, הנותנת מפירותיה לעם הקדוש.
אנחנו מלווים כל מצוה חשובה ומאורע חשוב בסעודת מצווה. כך במילה; כך בפדיון הבן; בבר מצווה ובנישואין. הסעודה אינה המטרה, אלא כלי להדגשת החשיבות ולהעצמת הנושא לכבודו נערכת הסעודה. ערך קדושת הארץ ופירותיה ראוי בהחלט להדגשה כזו. על כן נאספים בית ישראל לסעודת פירות ולשמחה בהשגחת ה' על עמו וארצו. במיוחד בדור הגאולה מצווה להדגיש ביתר שאת את מרכזיות מצוות ישוב הארץ בתהליך הגאולה. ע"כ מדגישים דווקא ביום זה את התעסקותנו בישוב הארץ על ידי הנטיעות של עצי פרי ועצי סרק, במטרה משותפת להשלים את ישוב הארץ לקראת הגאולה השלימה - בגשמיות וברוחניות ובבנין שלם - שתבוא בב"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
