ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כבקרת רועה עדרו - מעביר צאנו תחת ש ב ט ו

דף הבית בית מדרש מדורים מגד ירחים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"א

כבקרת רועה עדרו - מעביר צאנו תחת ש ב ט ו

גליון מס' 136 בהוצאת"בית הרב"



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

לפני מאה שנה, בחודש שבט תרע"א,
כתב מרן הרב זצ"ל את הפתגם הבא:
ש מחו עצי היער, תריע הבריאה;
ב התקדש חג ראש השנה לאילנות –
ט בע הרענן הושב לתחיה.

ראש השנה לאילנות, בט"ו בשבט לשיטת בית הלל, עומד במרכז אירועי החודש. מצינו דיון הלכתי נרחב בשאלה האם תאריך זה הוא ביטוי מעשי ששורשו בעצם בא' בתשרי (כמשתמע לכאורה מהלשון בירושלמי: רבי זעורא אמר: עד כאן הן חיין ממי שנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה...), או שהוא תאריך עצמי, ומקורו מן הדרשה בגמרא (ר"ה י, א): ...ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם לערלה - ערלה, ואם לרבעי - רבעי. מנא הני מילי? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי ינאי: אמר קרא (ויקרא יט): "ובשנה הרביעית... ובשנה החמישית", פעמים שברביעית - ועדיין אסורה משום ערלה, ופעמים שבחמישית - ועדיין אסורה משום רבעי 1 . כלומר, התורה רמזה שיש דברים שראש השנה שלהם אינו בא' בתשרי, אף על פי שהשנה כבר התחילה, אלא בתאריך מאוחר יותר בתוך השנה הבאה. וקבעו חכמים שהתאריך יחול בחודש שבט.

בשנת תשע"א יש משמעות הלכתית חשובה ליום הזה, שבו מתחייבים הפירות במעשר עני במקום מעשר שני שנהגנו בו בשנתיים הקודמות. רק הפירות שחונטים מכאן ולהבא מתחייבים במעשר עני. זכינו בכל שנה להארת הרב זצ"ל בלוח ארץ ישראל, שט"ו בשבט הקובע לגבי הפירות עפ"י החנטה, היינו שעונת המעשרות שלהם מתחילה בט"ו בשבט, ולא תחילת הופעת הפירות (יעויין במפרשי הפסוק "התאנה חנטה פגיה", ואכמ"ל) ועוד.
פתגם הרב הנ"ל מיוסד על דברי רש"י (ר"ה יד, א): ...שכבר עברו רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה. ט"ו בשבט מבשר את האביב, תחיית הטבע הרענן. ומתנגן לו הפסוק (שה"ש ב' י"ג): "... הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָך רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ":

ט"ו בשבט הוא חג מיוחד לארצנו הקדושה. הוא מבטא את ההשגחה המיוחדת שיש לקב"ה על הארץ, כאמור (בדברים פרשת עקב, י"א י'-י"ג): כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא...אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-ל' דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-ל' בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
כבר האריכו ראשונים ואחרונים בהשגחה המיוחדת שיש על ישראל, שכל העמים מונהגים "ע"י השר הממונה עליהם", ואילו עלינו אין שר ואין מושל כי אם ה' הוא מלכנו ומנהיגנו בלי מתווכים באמצע. וכמו כן לכל הארצות יש שר הממונה עליהן, ואילו לארץ ישראל אין שר אלא עיני ה' בלבד, הדורשות אותה לטובה.
וכך כתב בעל 'אבני נזר' (יו"ד תנ"ד, אות י"ד) בתמצית: הנה ישיבת ישראל בא"י הוא כי ישראל הם חלק ד' ולא נמסרו ביד שום שר. הגם דכתיב מיכאל שרכם. היינו שהוא מליץ על ישראל כמו שפי' הרמב"ן לא שיהי' הוא מושל עליהם וכן א"י לא נמסרה לשליח כדכתיב עיני ד' אלקיך בה. ובתענית (י', א'): ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו. וצוה הקב"ה שישבו ישראל בא"י, שאם יהיו בחוץ לארץ על כורחם תהי' פרנסתם באמצעות שר הארץ. ועל כן אמרו חז"ל: הדר בחו"ל כאלו עובד עבודה זרה, וזה ידוע.
מכאן הקריאה להשתמש בתוצרת 'כחול לבן', שהיא ברכת ה' מהארץ הטובה שנתן לנו.
לפירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל נקבע מטבע ברכה מיוחד: "על הארץ ועל פירותיה"; "על הארץ ועל פרי גפנה". מטבע הברכה מבטא את התודה המיוחדת על ההשגחה המיוחדת בפירות האלו, המיוחדים.
חיבת הארץ והשאיפה לשוב אל ארץ אבותינו המקננת בלב כולנו לאורך כל הגלות הארוכה, נובעת מההכרה הגלויה או הנסתרת בלב כל אחד מישראל בקשר המיוחד אל רבונו של עולם למי שחי בארץ.
ההשתוקקות המיוחדת של הרב זצ"ל משחר נעוריו אל הארץ הקדושה, זכתה לביטויים נפלאים בכל כתביו, וגרפה רבים ממכיריו ומוקיריו ללכת אחריו אל הארץ, בשנים ההם כשהיתה עדיין בתחלת התעוררותה משוממותה. הרב ראה בעינו הטובה כבר למרחקים את הפירות הרבים המעטרים את השווקים בכל ימות השנה, שהם מסימני הגאולה המובהקים. אותה עין טובה שהיתה לו על כל אחד ואחד מהעם הקדוש - היתה לו גם על הארץ הקדושה; עבודתה ופירותיה.
מקום מיוחד בלב הרב זצ"ל היה שמור לאתרוגי ארץ הקודש, אשר מחוברים בהם יחדיו קדושת העם, קדושת הארץ וקדושת הזמנים.
תחיית הטבע והתרעננותו בחודש שבט, מעוררת את עובד האדמה ואת המתבונן בטבע הנפלא, אל מי שבורא אלה; זה החיבור בין שני חלקי הפסוק: "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ - קוּמִי לָך רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ".
כשם שהדבקות לה' ית' מיושמת במחשבות, בדיבורים ובמעשים הטובים שעושה האדם מישראל, כך היא מיושמת במי שחי בארצו של הקב"ה, ודבק ב'עיני ה' הדורש אותה'.
כמה יפה לרמוז את דברי הפייטן ('ונתנה תוקף' לימים הנוראים): "כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת ש ב ט ו" - על ר"ה לאילנות ולפירות, העוברים בחודש שבט תחת שבט ההנהגה הא-לוהית.
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בּה' אֱ-ל' חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".



^ 1.בפרשת קדושים נאמר (ויקרא יט,כג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:(כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה':(כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ... חז"ל דרשו כאילו כתוב: "שלש שנים יהיה ערלים...ובשנה הרביעית; בשנה הרביעית יהיה קודש הילולים... ובשנה החמישית". כלומר מקצת השנה הרביעית יצטרף לשלישית ומקצת החמישית לרביעית.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il