בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בשלח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

נתנאל ורחל בן חיים

גודל מעלת קריעת ים סוף

* מדוע לא נאמרה שירה עד קריעת הים? * קריעת ים סוף היתה שינוי מעשה בראשית, והראתה את גודל כל הניסים שלפניה. * מעלת הביטחון בה' וההבדל בין יראת העונש ליראת הרוממות. * ביאור הכפילות "מחה תמחה" בעמלק.

undefined

הרב נעים בן אליהו זצ"ל

9 דק' קריאה
פרשת בשלח נקראת גם פרשת שירה, מפני שנמצאת בה שירת הים.
אנו קוראים בפרשה 1 "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ ב ה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".
אומר המדרש 2 : " מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא, אלא ישראל. ברא אדם הראשון ולא אמר שירה. הציל אברהם מכבשן האש, ומן המלכים ולא אמר שירה. וכן יצחק מן המאכלת, ולא אמר שירה. וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם, ולא אמר שירה. כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל ...אמר הקדוש ברוך הוא: לאלו הייתי מצפה ואין 'אז' אלא שמחה, שנאמר 3 : 'אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ'".
כלומר: 2448 שנים לא מצאנו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל. מיום שברא ה' את העולם הוא חיכה לשירותיהם של יצוריו וברואיו, ואף אחד לא נשא את כפיו בשירה לקב"ה. הקב"ה ברא את אדם ראשון והוא לא אמר שירה, הציל את אברהם מכבשן האש ומן המלאכים והוא לא עמד בשירה. ברור שאברהם הודה לה' יתברך, אך לא כתוב שעמד ואמר 4 "הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". וכן יצחק שה' הציל אותו מהמאכלת והוא כבר ראה את הסכין על צווארו וראה את המלאכים וה' הציל אותו, ולא ראינו שעמד ואמר שירה. ראינו את יעקב אבינו גם כן שה' הצילו מלבן ומאליפז, ולא ראינו שאמר שירה. עד שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקב"ה.
צריך להבין מה נשתנה נס קריעת ים סוף מכל הניסים שנעשו לאבות העולם שרק בו באו ואמרו שירה. מפני מה לא עמד אף אחד עד נס קריעת ים סוף להודות על הניסים שעשה ה' איתו?
כדי להבין את העניין נספר מעשה שקרה בימינו:
היה אדם אחד תמים וירא שמים שהסתבך באיזו בעיה משפטית שלא באשמתו. היה חשש שאם יעמוד במשפט ייקנסו אותו בקנס גבוה, ואף יתכן שישלחו אותו לבית הסוהר.
הלך אותו אדם לפקידים הקטנים, התחנן בפניהם והסביר להם את העניין, וכולם אטמו את אוזניהם מלשמוע ואיש לא נתן לו פתרון, עד שמישהו לחש לו באוזן: "תראה, שום דבר לא יקרה פה. אתה צריך לפנות לצינור הגבוה ביותר, למשל למנכ"ל. תפנה אליו, תסביר לו את העניין בשקט, ואז יכול להיות שהוא ישמע אותך ויושיע אותך. אמנם, אל תסמוך על אף אדם, אבל יכול להיות שהוא יעזור לך".
ניסה איפוא לפנות למנכ"ל, אך המנכ"ל הוא עסוק וטרוד, אינו יכול להתפנות לאף אחד ואינו מקבל אנשים. הלך אותו אדם לפקידה שלו. בתחילה ניסתה הפקידה לדחות אותו ואמרה לו: "תראה, קשה מאוד להיפגש עמו, הוא תמיד עסוק וטרוד כל הזמן. פעם השר קורא לו, פעם יש לו פגישה חשובה או עסק דחוף, ואי אפשר להיכנס אליו. אנשים מחכים לפעמים שבועיים-שלושה עד שהוא מקבל אותם". הסביר לה אותו אדם את מצבו והתחנן שתכניס אותו. בסוף אמרה הפקידה: "אני אעשה בשבילך השתדלות כדי שיקבל אותך, ולצורך כך בוא מחר בדיוק בשעה 7:30, אז מגיע המנכ"ל. אך אל תאחר! המנכ"ל יקבל אותך ממש על רגל אחת, ולכן עליך לבוא ממש בזמן!".
למחרת, אדם זה קם לפני נץ החמה, התלבש והלך למשרד. אך האוטובוס איחר והוא הגיע אחרי הזמן. אמרה לו הפקידה: "למה לא באת? הוא היה פה, מוכן לקבל אותך, ועכשיו מה יש לעשות?! הבוס כבר הלך!"
אותו אדם הצטער והחל לבכות. ראתה אותו הפקידה, ריחמה עליו ואמרה לו: "אולי תבוא ב-12:30. יש לו הפסקה קלה, ואולי יוכל לשמוע אותך".
ישב היהודי בחוץ כל הבוקר, עד אחת בצהריים וחיכה, והמנכ"ל לא בא. והנה ב-13:30 שמע פתאום שצועקים "מנחה, מנחה". אמר לעצמו: "ממילא המנכ"ל לא בא, מוטב שאלך למנחה". התפלל בשקט ובמנוחה: "אולי יחוס, אולי ירחם". כשחזר, ראתה אותו הפקידה ושאלה: "למה לא באת? למה? הוא היה פה בשעה 13:30, שאל אותי איפה אתה. ואתה לא באת אז הוא הלך".
האיש המסכן הזה החל להצטער מאוד. אמרה לו הפקידה: "תראה, תחכה. אולי בשעה 15:00 המנכ"ל יבוא". אותו מסכן כבר חיכה שם מהבוקר בלי אוכל ובלי שתיה, וישב להמשיך לחכות. והנה המנכ"ל יצא מהמשרד. הסבירה המזכירה למנכ"ל שזהו האדם שמחכה לו מהבוקר. אמר לה המנכ"ל: "תראי, כרגע אני כבר עסוק מאוד. תרשמי את כל הפרטים שלו ומה הוא רוצה, ומחר אטפל בעניין". ישבה המזכירה ושמעה אותו וכתבה את כל הדברים במשך כחצי שעה עד שגמרה, והיהודי הלך. אחר כך המנכ"ל חזר וביקש לראות את הסיפור של אותו אדם. פתח את התיק וראה שמדובר בסיפור ארוך, ולא היה לו זמן. שאל אותה: "מה את אומרת? נראה לך העניין?". המזכירה כבר ריחמה עליו מאוד ואמרה: "כן, אני חושבת שהסיפור שלו בסדר". המנכ"ל החליט לסגור את הסיפור ולמשוך את התביעה, והיהודי התמים שש ושמח.
אנו רואים שכל העיכובים שהיו בינתיים, מהבוקר עד הצהרים כולם היו הקדמה בכדי שהמנכ"ל לא יתעניין בו ויסגור את התיק. אדם זה כל היום לא ידע איך ה' משגיח עליו, ורק שבסוף הוא הבין זאת.
כך בקריעת ים סוף 5 "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם". כאשר ראו את הנס הגדול בקריעת ים סוף, הבינו למפרע את השגחת ה' במכות מצרים.
הרי המצרים הרשעים ערערו את האמונה של ישראל. אמנם 90% מהיהודים במצרים היו יהודים טובים ומאמינים, אבל היו חלק מהיהודים שעורערה אמונתם. למרות כל הפלאים שעשה ה' כבר במצרים, באותות לפני פרעה ובמכות, אותם יהודים לא ראו את גודל הנס ולא התעוררו לאמונה בעקבות כך. כיצד זה יתכן?
נתאר מה קרה ונבין:
משה רבינו בא ועשה אותות ומופתים ליד פרעה מלך מצרים, לעיני כולם. משה ואהרון והחרטומים עומדים, וכמובן עומדים עוד אנשים סביב, ופתאום משה רבינו לוקח מקל, משליך והוא נהיה לנחש. איזה פלא פלאות!
אמר פרעה 6 "אתה צוחק עלינו, אצלי ילדים קטנים יכולים לעשות לך נחש". הביא פרעה את אשתו וילדים קטנים והם עשו נחש לעיני משה.
לקח משה מים, השליך אותם ועשה אותם לדם. אמר לו פרעה: "מה אתה מדבר?! ילדים קטנים יעשו לך דברים כאלה, הנה גם המכשפים עושים!".
וכך גם בכל המכות: כשהביא את מכת הדם, עשו החרטומים גם הם דם. כשהביא את הצפרדעים, עשו גם הם צפרדעים. כשהביא את הכינים, החרטומים נתנו עילה לדבריהם שהם לא יכולים כי הם יצורים קטנים מכשעורה 7 . יוצא שאת כל מה שעשה משה רבינו עשו גם החרטומים, אז לא ראו את הניסים שעשה משה רבינו כדבר פלא. הרי גם החרטומים עושים זאת, אז למה שפרעה ישלח אותם, ולמה שהם יאמינו?!
אבל עכשיו, כשראו שהקב"ה משנה סדרי בראשית האמינו. המכשפים אמנם יכולים להפוך דברים כגון ממקל לנחש, מצפרדע למים ולהיפך, אבל לשנות סדרי בראשית הם לא יכולים. אין בכוחם להעביר את השמש או להעמיד את המים.
רק הקב"ה שברא את כל המציאות יכול לשנותה. הוא התנה איתה 8 כבר בבריאתה, שבשעה שיעמוד משה וירים את מטהו על הים - הוא יבקע, וכן עם השמש התנה ה' שתעמוד ליהושע.
כאשר ראו בני ישראל וגם המצרים ושאר העולם איך ה' משנה את מעשה בראשית, הבינו שגם כל הניסים שהיו במצרים היו מידו הגדולה של ה' ולא ממעשה כשפים ושרו שירה.
וזה גם ההבדל בין נס קריעת ים סוף לכל הניסים שהיו לפניו, שגרם לבני ישראל לומר שירה.
נכון שה' עשה ניסים גדולים לאבות, הוציא את אברהם מכבשן האש, הציל את יצחק מהמאכלת, הציל את יעקב מאליפז ומלבן הארמי, אבל כל אלו היו נס לשעתו. הנס לא שינה את מעשה בראשית, ולכן הוא לא השפיע על כל הדורות.
לעומת זאת, נס קריעת הים שהיה בו שינוי מעשה בראשית משפיע לדורות, עד כדי כך שרחב אומרת ארבעים שנה מאוחר יותר 9 : "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם ...וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". זה היה סיפור חזק שגרם לכולם להאמין שיש בורא ומנהיג לעולם.
המדרש 10 מפסק באופן שונה מהרגיל את הפסוק 11 : "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה" וקורא: "נָכוֹן כִּסְאֲךָ, מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה". בקריעת ים סוף 12 אנחנו רואים שנכון כסאך, אבל זה לא מעכשיו, אלא זה היה מעולם. הנס הגדול הזה מראה ומוכיח שאתה הוא שבראת ועשית את העולם, ולכן אתה יכול לשנות סדרי בראשית.
כיוון שכה גדול כוח ה' וגבורתו לשנות את מעשה בראשית, לכן אדם צריך להאמין בה' יתברך שהוא כול יכול, ולא לסמוך על בני אדם.
ידוע המעשה עם רבי מנחם-מנדל מקוצק, שפעם אחת בא אליו יהודי עני שהיה צריך להשיא את בתו. ראה הרב שיהודי עני זה הוא למדן מתמיד, ואם יתחיל לקבץ נדבות מבית לבית יתבזה וגם יהיה לו ביטול תורה. אמר לו: "ראה, יש לי תלמיד עשיר ששמו משה בן חיים. כך אליו מכתב זה שאכתוב לך ואני בטוח שהוא יתן לך את כל ההוצאות".
שמח העני שמחה גדולה, ונסע עד עירו הרחוקה של אותו עשיר. העשיר קיבלו בסבר פנים יפות, נתן לו לנוח מהדרך, שמע את סיפורו וקרא את המכתב. לבסוף הוציא מארנקו 180 ₪ ונתן לו.
השתומם העני שהיה בטוח שהעשיר ייתן לו את כל הוצאות החתונה, והנה אפילו את הוצאות הנסיעה לא קיבל. אמר לו העשיר: "זה מה שאמר לו הרבי לתת. אם תרצה - תיקח, ואם אינך רוצה - לך לשלום".
התחיל העני חוזר לביתו ברגל במפח נפש גדול, כשאין לו כסף אפילו לעלות על עגלה.
רק יצא העני לדרכו, קרא מיד העשיר לבני ביתו ומכריו וסיפר להם את סיפורו של העני, וכולם נתנו סכומים גדולים לכל הוצאות החתונה, הדירה, הרהיטים וכל החובות של העני. עלה משה בן חיים על העגלה, רדף אחר העני ומצאו מתפלל לה' בלב נשבר, ונתן לו את כל הכסף.
אמר לו העני: "אם בסופו של דבר נתת לי את כל הכסף - למה ציערת אותי ושלחת אותי במפח נפש?". הסביר העשיר: "אתה באת בביטחון בי ובמכתב של הרבי, ושכחת את הפסוק 13 "טוֹב לַחֲסוֹת בה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים". רציתי ללמד אותך שלא לבטוח בבני אדם אלא בה' בלבד".

הזוהר הקדוש 14 שואל: מה כוונת הפסוק " וַיַּאֲמִינוּ בה' "? וכי עד עכשיו לא האמינו בו, והרי כבר נאמר במצרים 15 "וַיַּאֲמֵן הָעָם"?
אלא שידוע שהאמונה באה מתוך יראה. ובזה היה הבדל בין היראה שממנה באה אמונתם במצרים לבין היראה שנהיתה להם באמונתם עכשיו.
יש שני סוגי יראה: יראה אחת היא יראת החטא, שאדם לא גונב מחשש שיתפסו אותו וישימו אותו בבית סוהר, או שיביישו אותו על העבירה שעשה.
אבל יש סוג אחר של יראה, והוא יראת הרוממות. לדוגמא שאדם רואה מלך אדיר ונערץ עובר ברחוב בכרכרתו כשהוא עורך מצעד. אין לכאורה מה לפחד אם לא עשית שום עברה, אבל כשהמלך עובר במצעד ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" 16 , כל האנשים קמים ומשתחווים לו. הם לא מפחדים שהמלך יכה אותם, אלא זה מגיע מיראת הרוממות.
כך בעבודת ה', יש יראה שאינה מחשש מעונש, אלא שאדם מכבד וירא מה' מתוך כבוד למלכותו.
לדוגמא, מספרים על רב שתכנן לשלוח מכתב לרב בעיר אחרת. ראה אותו תלמידו ואמר לו שממילא הוא הולך לעיר השנייה, והוא יכול לקחת איתו את המכתב ולחסוך את הבול. הרב הסכים, אך התלמיד ראה שהוא מוציא בול וקורע אותו. השתומם התלמיד מאוד, והרב הסביר: "כבר תכננתי לשלוח את המכתב בדואר, ואני לא אקפח את שכרה של המלכות". שאל אותו התלמיד: "והרי מי רואה ומי שומע אותך? אף אחד לא יתבע אותך על זה!". אלא שהייתה לרב יראת הרוממות, לא מפני שפחד מעונש, אלא שרחש כבוד למלכות.
אחת הדרכים שנוצרת יראת הרוממות היא כשאדם חב את חייו לאחר.
לדוגמא, אדם שראה את חבירו מתפרץ לכביש ומהצד השני מגיע רכב במהירות גבוהה. תפס אותו ביד ומנע ממנו לעבור את הכביש וכך הציל את חייו. למחרת ראה אותו האיש ופנה אליו בכבוד רב: "שלום אדוני, מה שלומך?". הוא לא מפחד שיעשה לו משהו, אלא הוא רוחש לו כבוד ומתייחס אליו ביראת הרוממות.
כך אצלנו, שה' הציל את עם ישראל בקריעת ים סוף. דבר זה גרם לעם ישראל יראה מסוג חדש. במצרים היה להם יראת העונש מה', אך עתה התחילו להאמין בה' מתוך יראת הרוממות, מתוך הכבוד למי שהציל אותם.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים".
אומר מדרש תנחומא 17 , כי מכאן אמרו חכמים 18 "יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ". הרי משה היה כבר בן שמונים, ויהושע היה תלמידו, והיה כנראה בן שלושים או ארבעים שנה, ובכל זאת חלק לו משה כבוד לכלול אותו עימו, ואמר "בחר לנו ".
גם המשך המשנה התקיים במשה: "וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ". אהרון היה אחיו הגדול של משה, ובכל זאת, במעשה מרים, קרא אהרון למשה "בִּי אֲדֹנִי". למרות שמשה ואהרון עשו הכל ביחד והיו חברים, קורא אהרון למשה "אדון".
"וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם". במעשה אלדד ומידד אמר יהושע למשה 19 : "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", כיוון שמרדו בך, הרי זה כאילו מרדו בשכינה. כאן שיבח יהושע את הכבוד שעשה לו משה, והתייחס אליו כאל מורא שמיים.
ומכאן למדנו שצריך אדם לתת כבוד לחבירו ואפילו לרבו, וע"י זה ישולם לו בכפלי כפליים, שהרי כאשר אדם מכבד את תלמידו כעצמו, או את חבירו כרבו, תלמידו מחוייב לכבוד כמורא שמיים, ומה גדול מזה?!
"מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" 20 .
מהי סיבת הכפילות?
המדרש מבאר שאחד לעוה"ז ואחד לעוה"ב.
כשאדם כותב מכתב וטועה באיזו אות, גם אם ימחוק אותה יישאר רושם. סופר מומחה שיראה את המכתב יבחין שהייתה פה מחיקה. היום יש אפילו מכונות מיוחדות שיודעות לקרוא מה שנכתב לפני המחיקה.
ה' מצווה את משה שלא תהיה המחיקה באופן שיישאר רושם שהיה כאן דבר לפני כן, אלא למחות את עמלק באופן מוחלט, שלא יישאר ממנו שום זכר לעולם ולעולמי עולמים.




^ 1.שמות י"ד, ל'-ל"א
^ 2.מדרש שמות רבה כ"ג, ד'
^ 3.תהילים קכ"ו, ב'
^ 4.תהילים קי"ח, א' וכ"ט
^ 5.שמות י"ד, ל"א
^ 6.ראה מנחות פה. "אמרי ליה יוחנא וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים", ופרש"י שם: "אמרו ליה יוחנא וממרא - ראשי מכשפים של מצרים למשה רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה, שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף: "תבן אתה מכניס לעפריים?!" - עפריים שהוא מקום הרבה תבואה אתה מביא לשם תבואה למכור?! ...כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים?!".
^ 7.ראה פרש"י עה"ת שמות ח', י"ד
^ 8.מדרש ילקוט שמעוני יהושע י', כ"א, מדרש שמות רבה כ"א, ו'
^ 9.יהושע ב', י'-י"א
^ 10.מדרש שמות רבה כ"ג, א'
^ 11.תהילים צ"ג, ב'
^ 12.הנרמז במילה "מאז" - אותה מילה שפותחת את שירת הים - "אז ישיר". כמו כן המשך הפרק מראה שמדובר על קריעת ים סוף: "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'" (תהילים צ"ג, ד').
^ 13.תהילים קי"ח, ט'
^ 14.זוה"ק שמות נג:
^ 15.שמות ד', ל"א
^ 16.מלכים א' י"ט, י"ב
^ 17.מדרש תנחומא שמות כ"ו
^ 18.משנה אבות ד', י"ב
^ 19.במדבר י"א, כ"ח
^ 20.שמות י"ז, י"ד
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il