ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
- ספריה
- מועדים
- אור פני מלך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"כי ביום הזה יכפר עליכם" 1 , ביום הזה הקב"ה מכפר על כל עוונותינו. הסליחה והכפרה של היום הזה נראות, כמו שאומר הנביא: "מחיתי כעב פשעיך" 2 . כאשר אדם מוחה לכלוך נשארים סימנים, כאשר אדם מוחק את הכתוב נשאר נייר מחוק, כאשר נרפא פצע בעור נשארת צלקת, אבל הקב"ה מוחה "כעב פשעיך". השמים שחורים וקודרים, ולפתע "רוח עברה בו" 3 ולא נשאר כלום, לא סימן לא זכר. השמיים נקיים כל כך, כאילו מעולם היו נקיים ולעולם יהיו כך. שינוי של המציאות שהיתה, והוצאתה לחלוטין מהעולם המקום, הזמן וההוויה אינה בכוח האדם הנברא, אלא רק בכוח הבורא. רק הקב"ה יכול לקבוע למפרע, שדבר מסוים לא התרחש, כמו שרק הוא יכול לקבוע שדבר מסוים יהיה ושדבר מסוים קיים. זוהי מהות היום הזה, האחד והמיוחד, היום שאינו בתחומי הזמן והמקום, היום של פתיחת שערים אל לפני ולפנים.
ומה מוטל על האדם לעשות ביום זה? לפחות שלא להפריע.
כל נדרי להתנתק מכבלי העבר
לפני חשיכה, סמוך ליום הכיפורים, אומרים "כל נדרי".
מה אומרים בכל נדרי? "כל נדרי ואסרי... וקונמי וקנוסי וכנויי...". כל ההתקשרויות, הכינויים, ההשתייכויות, התוויות וההגדרות ששמתי על עצמי, ושאולי אשים על עצמי "כולהון יהון שרן, בטלין ומבוטלין", כולם יהיו מותרים, בטלים ומבוטלים. מעתה אני משחרר את עצמי מכל אלה; מהעבר וגם מהעתיד, מיום כיפורים זה ועד ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה. אדם מכנה את עצמו בכל מיני כינויים: שהוא אינטלקטואל, שהוא חסיד, שהוא לא חסיד או שהוא לא מתרגש בקלות. אדם כובל את עצמו: שדבר מסוים הוא אינו מסוגל, שיש נושאים שעליהם לא מדברים ולא חושבים, ושלעניינים כאלו ואחרים הוא בכלל לא שייך; וממילא כאשר הוא סוגר את עצמו היטב בקליפותיו אין דבר שיוכל להשפיע עליו.
כדי שאדם יתכסה בקליפות, לא מוכרח שיהיה מבוגר, מכובד, מקומט וקצת שמן, כי אפילו נער בן ארבע עשרה יכול להתכסות בקליפה שכזו, ששום דבר כבר לא חודר אותה.
ביטול האני
בני אדם חוששים לעזוב את "כל נדרי ואסרי וקינוסי וכנויי". לא רק משום שאין הדבר נוח, ושקשה לאדם להניח תאווה והֶרגל שיש בידו, אלא בעיקר משום שלרוב האחיזה בדברים אלה היא כל האחיזה שיש לאדם במציאות. ה"כינויי ונדרי ואסרי" זה ה"אני" שלו. ככל שהוא מוסיף ב"אסרי" הוא מקבל יותר חיות, ככל שהוא מוסיף ב"כנויי" הוא גדל ומוסיף כוח. אלה הם השורשים שבהם הוא נאחז בקרקע, ודרכם הוא יונק את חייו. לכן, כדי שיהיו בטלין ומבוטלין, צריך להרפות לרגע את האחיזה במציאות באופן זה, ולהשליך עצמו אל החלל הריק, למסור נפשו, בבחינת "אליך ה' נפשי אשא" 4 .
יום הכיפורים הוא יום ארוך, אומרים את הוידוי שוב ושוב, ואדם צריך לשבת עם עצמו ועם הקהל ולהסיר עוד קליפה ועוד קליפה, כל עוד השער פתוח. סמוך לכניסת היום הקדוש, כל אחד ואחד מכריז לפני חשובי הקהל, לפני ספרי התורה שהוצאו ולפני כל קהל המתפללים עם העבריינים שהוא רוצה שיהיו "כל נדרי ואסרי... וקנוסי וכנויי" "בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קיימין".
מקווה ישראל ה'
עשרת ימי תשובה הם זמן של תיקון, שיפור והשלמת המעשים. עשרת ימי תשובה הם הימים המסוגלים לכך, בהיותם ימים של קרבה אל אבינו שבשמים, שעליהם נדרש הפסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" 5 . ראש השנה ויום הכיפורים, נכללים אף הם בעשרת ימי תשובה, אך יש ביום הכיפורים יחוד, בכך שאינו רק יום של תשובה, אלא אף של סליחה וכפרה.
תשובה וכפרה הם כמעט הפכים זה לזה. התשובה היא מעשה האדם הוא הפועל בה, הוא המשנה את הנהגותיו, ושב אל הקב"ה. הכפרה, לעומתה, היא מעשה א להים, חוק עליון היורד מלמעלה למטה: הפשעים נמחלים, המעשים נמחקים והעבר משתנה. הכפרה אינה תלויה כלל במעשה האדם. יש להסביר, אם כן, מה הטעם לעיסוקנו הרב ביום הכיפורים בעוונות, בוידויים ובבקשת סליחה?
הכפרה היא ניקוי הנשמה. הנשמה חוזרת להיות, כפי שהיתה במקורה, "טהורה היא" 6 , ולכן הכפרה היא כטבילה במקווה טהרה. הקב"ה מוכן להיות המקווה של ישראל, כמשמעות שהעניקו חז"ל לפסוק "מקוה ישראל ה' " 7 . למקווה צריך רק להיכנס; הכלים המוטבלים במקווה לא צריכים לכוון שום כוונה, וגם אדם טמא שטובל לא צריך ליחד ייחודים בכדי להיטהר. יש צורך רק בשני דברים: האחד שיכנס כולו, שלא ישאיר יד, קצה אף, תאווה, הרגל או תפיסה כלשהי בחוץ; והדבר השני שלא יהיה שום לכלוך או חציצה. כך גם ביום הכיפורים: האדם צריך להיות כולו בפנים במקווה ישראל ה' שלא ישאר אפילו משהו ממנו בעבירה שעשה. לכן, צריך אדם להתוודות ביום הכיפורים, כדי לאסוף ולנתק את עצמו מכל עבירותיו את ראשו או ליבו או איברים אחרים ולהכניס את האיברים כולם ל"מקווה ישראל ה'". הדבר השני הוא, שצריך לדאוג שלא ישאר מהם משהו דבוק לבשרו, לא בזדון ולא בשגגה, לא בכפת שוחד ולא בטיפשות פה.
ישנו עוד דין במקוואות "טובל ושרץ בידו, אין הטבילה מועלת לו" 8 . אם ירד וטבל והשרץ בידו הוא נשאר בטומאתו למרות שטבל במקווה. לכן, לפני הטבילה צריך לזרוק את כל השרצים ולהיפטר מהם, לנתק את עצמו לחלוטין מעבירות שעשה. אין מדובר רק על "קבלה להבא", על ניתוק לגבי העתיד; הרי אדם יכול לשוב מדרכו הרעה ולקבל על עצמו ללכת בדרך טובים, ועדיין לזכור לטובה את העבירות שלו, ליהנות מעבירותיו ולהיזכר "כמה טוב זה היה". לכן צריך להתוודות, לעבור על החטאים, העוונות והפשעים אחד לאחד, ולנתק את עצמו מהם. להתיישב ולהתבונן בדבר, עד שיוחלט אצלו שיותר אין לו כל קשר לזה, שהוא נפרד ממנו לעולם, ורק אז לטבול.
זהו גם ההסבר מדוע אין אנו מתוודים על עבירות חמורות, כמו חילול שבת, ודווקא על מחשבות ונטיות הלב שאין עליהן אפילו סעיף בשולחן ערוך אנו מתוודים בפרוטרוט. ההנחה היא, שלאדם מישראל כבר אין עוד קשר לעבירותיו (החמורות, לפחות) ביום הכיפורים. אולם, דווקא לגבי אותן נקודות של התקשרות פנימית שמוגדרת פחות, יתכן שנשאר משהו זיכרון טוב, או איזשהי נטיית לב שצריך להתיר. לזאת בא הווידוי, שוב ושוב, כדי לפתור את השאלות הללו, כדי להתיר באמת את כל קשריו של האדם עם עבירותיו, עד הפנימיים ביותר, כדי שהיום הזה אכן יהיה בבחינת "מקוה ישראל ה' ".
היום מתקדם
את הוידוי, אנו חוזרים ואומרים שוב ושוב, פעמיים בכל תפילה. זאת, מכיוון שיום הכיפורים הוא יום שגדֵל ומתקדם. היום שמתחיל ב"כל נדרי", הולך וגדל עד שהוא מגיע לשיאו בתפילת נעילה, נקודת הסיכום של היום כולו. יחד עם התקדמות היום, מחויבים גם אנו לגדול, שלא תהיה תפילתנו בשחרית כתפילתנו בערבית ולא בנעילה כבמוסף ובמנחה. משום כך, הוידוי שהתוודה במנחה שלפני יום הכיפורים אינו מספיק עוד לזה שמתפלל ערבית של יום הכיפורים, והוא צריך לשוב ולהתוודות, בבחינת "וחטאתי נגדי תמיד" 9 . יתכן שהדבר שלא היה עבירה למי שהתפלל ערבית הוא עבירה שצריך להתוודות עליה למי שמתפלל שחרית, ויתכן שהוידוי של שחרית אינו מספיק במנחה, כיון שהכתם שמתגלה עכשיו הוא עמוק יותר ופנימי יותר בנפש.
חטאנו לפניך באיבוד זמן
הוידוי אמנם ארוך ומפורט, ועם זאת אפשר להוסיף בו "על חטא" אחד שלא כתוב בו החטא של איבוד הזמן. מיום הכיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הזה נתן לנו הקב"ה חיים של שנה אחת, ואת הזמן הזה אנחנו "גזלנו", "העוינו", "שיחתנו", "תיעבנו", ואף הרגנו ממש. את השנה הזו קיבלנו על מנת להחזיר, יום יום ושעה שעה. עתה, בהגיע יום הכיפורים הזה, מה אנו מחזירים לו? הרי הוא נתן לנו את הימים הללו כדי שנשביח אותם, כדי שנחזיר לו בסופו של דבר יותר ממה שנתן לנו. בסופה של שנה, יש מי שמחזיר אותה עם חורים פה יום ושם שעה שהלכו לאיבוד. יש מי שמחזיר רק כמה חודשים מתוכה, רק כמה ימים ואולי רק כמה שעות מכל השנה הזו.
לחטא הזה אולי אין תיקון, יתכן שאין להשיב את הזמן שהלך לאיבוד. אפשר להשיב דברים או מעשים, אפשר להשיב כמעט כל מה שיש בזמן, אבל אי אפשר להשיב את הזמן עצמו. מכל מקום, יש בידינו לקבל על עצמנו, שמעתה מיום הכיפורים זה ועד יום הכיפורים הבא נדאג להשיב בכפליים.
נעילה לא להסס!
יום שלם היינו בתוך "יום הכיפורים", במציאות שונה, ללא אכילה ושתיה, היינו כמעט כמלאכים. עתה, כשהשערים עומדים להיסגר, אנו עומדים להתפלל תפילה אחרונה. אנו קרובים לפרידה, וכעת אנו אומרים את המילה האחרונה ליום זה, לאחר כל הכוונות, ולאחר כל הוידויים והחשבונות שצריכה לסכם ולחתום הכל. המלך היה איתנו, ושמע אותנו. עתה הוא עומד לעזוב, והמלך כביכול אומר לנו: "נו, במשפט אחד, בקשו מה שברצונכם, ¬ותקבלו". אין זה הזמן לחשות, אין זה הזמן למחשבות; יש לומר בקיצור, בתמצית, ישר לעניין את מה שאנו באמת רוצים. עכשיו אין זמן לכוון כוונות, מי שיחפש עכשיו אחר כוונות עלול לחפש אותן עד אחרי מעריב, ולא יהיה לו עם מי לדבר עוד. זה הזמן להיות עזי פנים, לא להסס, לא להתבייש ולא לערוך חשבון. שוב ושוב אמרנו במשך היום: "אנו עזי פנים ואתה הוא מלך חנון ורחום". "אנו עזי פנים" כבר הראנו לך, כל השנה כולה ועתה, צריך גם אתה להראות, שהנך "רחום וחנון".
---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.
^ 1. ויקרא טז, ל.
^ 2. ישעיהו מד, כב.
^ 3. תהילים קג, טז.
^ 4. תהילים כה, א.
^ 5. ישעיהו נה, ו.
^ 6. מן התפילה: "נשמה שנתת בי טהורה היא".
^ 7. על פי ירמיהו יז, יג. כמדרש ביומא פה, ב: אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו, כה) ואומר "מקוה ישראל ה' ". מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
^ 8. רמב"ם, הלכות תשובה ב, ג.
^ 9. תהלים נא, ה. ובתניא פרק כט מבואר, שכאשר אדם עולה לדרגת תשובה גבוהה יותר, הוא מגלה צדדים פנימיים יותר בעבירות שעשה בעבר, שעתה ביכולתו לתקן גם אותם.
^ 2. ישעיהו מד, כב.
^ 3. תהילים קג, טז.
^ 4. תהילים כה, א.
^ 5. ישעיהו נה, ו.
^ 6. מן התפילה: "נשמה שנתת בי טהורה היא".
^ 7. על פי ירמיהו יז, יג. כמדרש ביומא פה, ב: אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו, כה) ואומר "מקוה ישראל ה' ". מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
^ 8. רמב"ם, הלכות תשובה ב, ג.
^ 9. תהלים נא, ה. ובתניא פרק כט מבואר, שכאשר אדם עולה לדרגת תשובה גבוהה יותר, הוא מגלה צדדים פנימיים יותר בעבירות שעשה בעבר, שעתה ביכולתו לתקן גם אותם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
