ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁלִישִׁימאכלי דגן | |
הגדרת חמשת מיני התבואה | |
א חֲמִשָּׁה מִינִין הֵן: הַחִטִּין, וְהַשְּׂעוֹרִין, וְהַכֻּסְּמִין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְהַשִּׁיפוֹן. הַכֻּסְּמִין מִמִּין הַחִטִּין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן מִמִּין הַשְּׂעוֹרִין. וַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין הָאֵלּוּ כְּשֶׁהֵן שִׁבֳּלִים - נִקְרָאִים 'תְּבוּאָה' בְּכָל מָקוֹם; וְאַחַר שֶׁדָּשִׁין אוֹתָן וְזוֹרִין אוֹתָן - נִקְרָאִין 'דָּגָן'; וּכְשֶׁטּוֹחֲנִין אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלָשִׁין אֶת קִמְחוֹ וְאוֹפִין אוֹתוֹ - נִקְרָא 'פַּת'. וְהַפַּת הַנַּעֲשֵׂית מֵאֶחָד מֵהֶן הִיא הַנִּקְרֵאת 'פַּת' בְּכָל מָקוֹם, בְּלֹא לְוָיָה. | א כֻּסְּמִין - חיטה מדברית (פה"מ פאה ח,ה). ואינה הכוסמת של ימינו, שהיא מין קטניות. שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, שִׁיפוֹן - מיני שעורה מדברית. דָּשִׁין - מוציאים את גרעיני התבואה מקליפתם. זוֹרִין - מפזרים את התבואה ברוח כדי להפריד בין התבואה לבין המוץ. בְּלֹא לְוָיָה - 'פת' סתם בלא תוספת תיאור, שלא כצירוף 'פת אורז', שהיא עשויה מאורז. |
ברכת דגן, קמח ופת | |
ב הָאוֹכֵל פַּת - חַיָּב לְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ". אָכַל דָּגָן שָׁלוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא - מְבָרֵךְ לְפָנָיו 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה' וּלְאַחֲרָיו 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. אָכַל קֶמַח - מְבָרֵךְ לְפָנָיו 'שֶׁהַכֹּל' וּלְאַחֲרָיו 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. | ב שָׁלוּק - מורתח במים בלא תבלינים; ואילו 'מבושל' משמעו מורתח במים ויש בו תבלינים (ע"פ תרגום רבנו בפה"מ: שלוק - 'מסלוק', מבושל - 'מטבוח'. וראה נדרים ט,א). דָּגָן שָׁלוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא - שנשמרה צורת הגרגר, ואילו דגן מבושל ברכתו 'מזונות' (ק'). בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת - "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא נפשות רבות על כל מה שברא, חֵי העולמים" (להלן ח,ח). אָכַל קֶמַח - שאין דרך בני אדם לאכול אותו כך (רי"ף). |
מעשה קדרה | |
ד קֶמַח שֶׁלְּאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בַּקְּדֵרָה, בֵּין לְבַדּוֹ בֵּין שֶׁעֵרְבוֹ עִם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּגוֹן לְבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכֵן הַדָּגָן שֶׁחִלְּקוֹ אוֹ כְּתָשׁוֹ וּבִשְּׁלוֹ בַּקְּדֵרָה כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׂ הַכַּרְמֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכָל זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'מַעֲשֵׂה קְדֵרָה', וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁעֵרֵב בּוֹ אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת - בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'. | ד רִיפוֹת - "חיטין שחולקין אותן ברחיים אחת לשתיים ואחת לשלוש כדי לעשות מהן מעשה קדרה" (טומאת אוכלין טז,א), הנקראות בימינו 'בּוּרגוּל'. גֶּרֶשׂ - חיטים גרוסות מכרמל. כַּרְמֶל - תבואה לחה, שעדיין לא נתקשו שיבוליה. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - כגון דייסה (פה"מ ברכות ו,ה). קְדֵרָה - הסיר שמבשלים בו. שֶׁעֵרֵב בּוֹ - שהפת נתערבה ונבללה בלא היכר. |
עיקר וטפל | |
ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַמִּין חָשׁוּב אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה טְפֵלָה. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁעֵרֵב טְפֵלָה - אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הָעִקָּר, וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה. וְזֶה כְּלָל בַּבְּרָכוֹת: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה - מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה; בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטְּפֵלָה מְעֹרֶבֶת עִם הָעִקָּר בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֹרֶבֶת. | |
ו כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה הַמְּעֹרֶבֶת? לֶפֶת אוֹ כְּרוּב שֶׁבִּשְּׁלוֹ, וְעֵרֵב בּוֹ קֶמַח שֶׁלְּאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין כְּדֵי לְדַבְּקוֹ - אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', שֶׁהַלֶּפֶת הוּא הָעִקָּר, וְקֶמַח זֶה טְפֵלָה; שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְדַבֵּק אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ הַתַּבְשִׁיל - הֲרֵי זֶה טְפֵלָה לוֹ. אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרֹבֶת - הֲרֵי הוּא עִקָּר. לְפִיכָךְ, מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין בָּהֶן חֵלֶב חִטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק, וְעוֹשִׂין מֵהֶן מִינֵי מְתִיקָה - אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר. | ו לֶפֶת - ירק הידוע בימינו בשם לפת (Brassica rapa), בעל פקעת המשמשת לאכילה. הֲרֵי הוּא עִקָּר - אף שהוא מועט בכמותו. חֵלֶב חִטָּה - הוא העמילן של ימינו, שהוא חומר לבן דק המופק מן הדגנים. |
ז כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת? הֲרֵי שֶׁצָּרַךְ לֶאֱכֹל דָּג מָלִיחַ, וְאָכַל הַפַּת עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַמָּלִיחַ גְּרוֹנוֹ וּלְשׁוֹנוֹ - מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ, וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | |
קביעת סעודה ופת הבאה בכיסנין | |
ט עִסָּה שֶׁנֶּאֱפָת בַּקַּרְקַע, כְּמוֹ שֶׁהָעַרְבִיִּים שׁוֹכְנֵי מִדְבָּרוֹת אוֹפִין - הוֹאִיל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת פַּת, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'; וְאִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ - מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם'. וְכֵן עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב אוֹ שֶׁעֵרֵב בָּהּ מִינֵי תְּבָלִין וַאֲפָיָהּ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת 'פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין' - אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פַּת, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'; וְאִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ - מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא'. | ט עִסָּה שֶׁנֶּאֱפָת בַּקַּרְקַע - שחופרים גומה בקרקע ומסיקים עצים בתוכה, ואחר כך מסלקים את רוב הגחלים מן הגומה, יוצקים את הבצק, ומכסים אותו בגחלים, וכעבור שעה קלה מוציאים גוש לחם כעין כדור (ק'). צוּרַת פַּת - צורת לחם המקובלת בציבור. שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב - והם ממרכיבי העיסה העיקריים. תְּבָלִין - "ושמא יעלה על דעתך שאין נקרא תבלין אלא דברים הריחניים, כגון הפלפל והקינמון. אלא כל מה שמשביחים בו את האוכל, כגון השום והבצל והחומץ והיין, אם נתכוון באחד מאלו להשביח האוכל, נקרא תבלין" (פה"מ ערלה ב,י). קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ - שאינו אוכל אכילת עראי. "ואכילת עראי הוא שיאכל כמות מועטת, ולא יתכוון בו שיהא סעודה, ואינו אוכלו אלא להשקיט רעבונו עד שישלים אכילתו אחר כך" (פה"מ סוכה ב,ד), ושיעור אכילת עראי "כביצה או פחות או יתר מעט" (סוכה ו,ו). ומשערים באותו אדם. אך מידה שרוב בני האדם קובעים עליה סעודה אינה בגדר אכילת עראי (ק'). וקביעת סעודה חלה גם על עוגה, כפי שביאר רבנו. וצריך ליטול ידיו בברכה כהלכה. וַאֲפָיָהּ - אך אם בישל אותה, מברך עליה 'בורא מיני מזונות', אף על פי שקבע סעודתו עליה (ק'). כִּיסָנִין - מיני מתיקה. וכאן הכוונה לפת ממותקת הבאה כקינוח סעודה עם מיני המתיקה או במקומם (י'). |
אורז | |
י אֹרֶז שֶׁבִּשְּׁלוֹ אוֹ שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ פַּת - בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מְעֹרָב עִם דָּבָר אַחֵר, אֶלָּא אֹרֶז לְבַדּוֹ. אֲבָל פַּת דֹּחַן אוֹ פַּת שֶׁלִּשְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת - בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ 'שֶׁהַכֹּל' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. | י אֹרֶז - והאורז ברכתו 'בורא מיני מזונות', והוא קרוב ביותר למין הדגן. והוא מזין את הלב וסועד אותו (טור), מיליוני בני אדם במזרח הרחוק ניזונים רק ממנו (ק'). דֹּחַן - דגניים חד שנתיים קיציים שגרגריהם משמשים למאכל אדם ולמספוא. קִטְנִיּוֹת - זרעונים שהם מאכל אדם, חוץ מן התבואה (כלאיים א,ח). |
ברכת 'מעין שלוש' | |
יא כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם', מְבָרְכִין לְאַחֲרָיו בַּסּוֹף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כְּסִדְרָהּ, אַרְבַּע בְּרָכוֹת. וְכָל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת' - מְבָרְכִין לְאַחֲרָיו בַּסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ, חוּץ מִן הָאֹרֶז. | יא מֵעֵין שָׁלשׁ - ברכה אחת קצרה שיש בה מעניין שלוש הברכות שתוקנו בברכת המזון השלמה (לעיל ב,א). |
יב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁאָכַל מִכַּזַּיִת וּלְמַעְלָה. אֲבָל הָאוֹכֵל פָּחוּת מִכַּזַּיִת, בֵּין מִן הַפַּת בֵּין מִשְּׁאָר אֹכָלִין, וְהַשּׁוֹתֶה פָּחוּת מֵרְבִיעִית, בֵּין מִן הַיַּיִן בֵּין מִשְּׁאָר מַשְׁקִין - מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה בְּרָכָה הָרְאוּיָה לְאוֹתוֹ הַמִּין, וּלְבַסּוֹף אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלָל. | יב אֲבָל הָאוֹכֵל פָּחוּת מִכַּזַּיִת - וכן האוכל כזית במשך זמן גדול מן הזמן הדרוש לאכילת פרס, שהוא נפח שלוש ביצים, כלומר כ 150 סמ"ק. וְהַשּׁוֹתֶה פָּחוּת מֵרְבִיעִית - וכן השותה רביעית במשך זמן הגדול מן הזמן הדרוש לשתיית רביעית. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
2 - הלכות ברכות ב'
3 - הלכות ברכות ג'
4 - הלכות ברכות ד'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
